הופעות הפקה סאונד

כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול על סאונד ההופעות בישראל

בתור אדם העוסק בצליל מכל כיווניו נשאלתי פעמים רבות מדי, למה הסאונד היה כל כך גרוע בהופעה הזו או ההיא? האם היתה זו אשמת הלהקה שניגנה רע? אולי היה זה טכנאי-הקול שהגביר את הערב? ואולי האשמה היא בציוד בכלל?  בניסיון להשיב על שאלה זו ולנסות ולהבהיר את הבעייתיות שיש ביצירת סאונד להופעות בארץ.  כל הדעות שיובאו להלן  מבוססות על השקפותי  ומסקנות האישיות בנושא כפי שנצברו מנסיוני האישי כמוזיקאי מופיע, כטכנאי, כמפיק, וכמאזין. מאחר ואני מכיר את הווכחנות הקומפולסיבית של אנשים במקצוע הזה שמשום מה חושבים שהם יודעים הכל מראש אני מסייג את דברי אומר שזוהי דעתי ואלו הן התרשמויות אישיות ואם אתם חושבים שאני טועה אתם מוזמנים להגיב, אבל אנא מכם חסכו ממני את  מלחמות האגו בבקשה. דבר נוסף ראוי לציין שכל הדמויות המופיעות כאן הן ייצוג רחב של כמה וכמה אנשים שהכרתי  וכל המקשר אותן  לדמויות קונקרטיות במציאות שלנו עושה זאת על אחריותו בלבד.  

שלושה שותפים מלאים חברו יחדיו כדי ליצור סאונד בעייתי להופעות בישראל, הטכנאי, המוזיקאי, ובעל המקום או מארגן ההופעה.  אישית אני חושב שלכולם יש מידת אחריות שווה ולכן להטיל את הכדור המעוות ממגרש למגרש כפי שעושים כאן בדרך כלל לא תעזור בסופו של דבר לאף אחד מהצדדים לפתור את הבעיה. לכן ננסה לבחון בתחילה את הבעיות המיוחדות של כל  צד בנפרד. 

הטכנאי

טכנאי הסאונד שלנו הוא בחור שבאמת הגיע למקצוע הזה מתוך אהבה גדולה למוזיקה. אישית, עוד לא נתקלתי בטכנאי שהגיע לעסוק הסיזיפי הזה מתוך תחושה שכאן הוא יתעשר (הוא לא !!) או יפתח קריירה ארוכת שנים ( טכנאי בגיל 40 שסוחב עוד כבלים ומגברים!?) או אולי ישיג זיונים (עדיף להיות איש היי-טק בימינו) אם כן כיצד קורה שכמעט כל הטכנאים שמגיעים מתוך אהבה גדולה לנושא הופכים תוך כמה שנים להיות ציניקנים גדולים שיודעים יותר טוב מכולם מה צריך לעשות וגם רחמנא ליצלן קצת חרשים לעצות של אחרים ? אז הנה כמה קווים לדמותו.

 1. ידע – ד”ר יש לך מישחה נגד “אוקזלירי “??  

בסופו של דבר  אנחנו מדינה קטנה בשולי הציוויליזציה המערבית וללא מסורת של הקשבה למישהו אחר או מסורת בכלל. נדמה שכל דור שקם פה היה צריך להקים את המדינה ולהמציא את הגלגל מחדש.  במשך שנים כל רמת הידע שהיתה פה הסתכמה בשמועות שמישהו שמע ממישהו שאמר שככה עושים בצירוף למידה בדרך הקשה של ניסוי וטעיה עם ציוד  מאיכות בינונית וירודה (המצב השתפר עם השנים אבל עוד נחזור לציוד בהמשך.) היו זמנים ולא רחוקים כל כך שבהם יכולת לקבל פה עבודה ישר בראש הפירמידה אם רק אמרת שהיית טכנאי בחו”ל מבלי שאף אחד בעצם ידע שהיית רק סוחב הכבלים של ההפקה.
בשוק עבודה קטן יחסית החשש הגדול שמישהו יקח את העבודה שלך גרר לכך שטכנאים בכירים לא היו משתפים מידע כלל והעדיפו לשמור את הידע שצברו כתעודת ביטוח להעסקה נוספת.  בפועל לא נוצרה איזו היררכיה ומסורת של העברת והפצת הידע שנצבר בצורה מסודרת.
עם השנים הוקמו בתי ספר לסאונד בעיקר על ידי טכנאי אולפן  (ההבדל בין טכנאי אולפן לטכנאי הופעות חיות הוא גדול מההבדל הפיזי בין אריאל שרון וקייט מוס) ומטבע הדברים הדגש על הגברת שטח היה קטן יותר מהדגש על הקלטה באולפן. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, חלק מבתי הספר האלו למדו את נושא הסאונד ברמה שטחית ביותר כך שהתלמידים סיימו את אותם בתי ספר אחרי ששילמו ממיטב כספם יצאו עם מידע חלקי ביותר בנושא, ערבוביה נוראית של חצאי אמיתות, פנטזיות פרועות, ושמועות וכך היו אותם אנשים צעירים ניגשים למקום ומצהירים “היי אני סאונדמן תנו לי לחרוש את האוזניים של הקהל”

העצוב הוא שבגלל שאף אחד לא ידע כאן יותר מדי,  נוצר במשך השנים משחק פוקר רב משתתפים שבו כולם מנסים להטביע אחד את השני בפרטי מידע חסרי כל ערך. ניימ-דרופינג של מותגי ציודים הפך להיות חשוב יותר מידיעת והבנת התפעול של הציוד.  בפועל כשזה הגיע לקריאת ספר ההפעלה שהגיע עם הציוד, פה נאלמו דום מיטב בחורינו המבריזים מהתיכון  בתהיה מה זה האנגלית הזאת ?? זה יפאנית לא אנגלית!!.

2. אגו וציניות – “לא שואלים זונה איך הייתי!!”

זכורה לי היטב החזרה הראשונה שעשיתי כנער מתבגר בחדר חזרות שנוהל בזמנו על ידי אחד הסאונדמנים שעשה הכי הרבה הופעות בארץ. לאחר שלוש שעות שבהם הרשנו לעצמנו להתעלל במגברים ובתופים וליצור את הרעש הכי גדול אוזנינו הצעירות יכלו לספוג. יצאנו אל החדר השני משוכנעים שיפרשו לנו שטיח אדום ויגידו שאנחנו הדבר הכי טוב שנראה פה מאז שישו הלך על המים מייד פניתי אל טכנאי הסאונד הותיק בעודו מתעסק בקססה האינסופית שלו (טעות חמורה ביותר!!)  שאלתי בביטחון שחצני של מתבגר: “נו איך היינו ??”
“ילד! לא שואלים זונה איך הייתי” נבח עלי אותו סאונדמן מיתולוגי ובבת אחת נשטפתי מקלחת מים קרים שרק שנים אחר כך הבנתי  את מלוא משמעות המשפט. 
יש בעייתיות מסוימת כשאתה עובד עם מוזיקאים שלעיתים הם לא הרבה מעבר לילדים בתיכון (בפועל או ברמה השכלית) שחצנים מלאים בעצמם משוכנעים שהעובדה שהם יודעים לנגן קטע של דרים  ת’יאטר  (להקת רוק כבד טכנוקראטית להחריד) מקנה להם גם את היכולת לצעוק על הטכנאי  ולומר לו בדיוק מה לעשות עם האוזניים שלו. הבעיה רק מחריפה כשאותם מוזיקאים מתבגרים.
כל טכנאי שעשה כמה וכמה הופעות בחייו יוכל לגזול בקלות כמה שעות מחייכם ולספר לכם על מנת ההשפלות העלבונות והכינויים שהוא ספג ממוזיקאים במשך השנים בין אם ישירות או בלחשושים מאחורי הגב. מוזיקאים מהצד שלהם הם לא בדיוק האנשים הכי רגועים או נחמדים בעולם לפני הופעה כשהם מלאים בחששות  כמה כרטיסים ימכרו, כיצד הם ישמעו את עצמם, ומתי הבסיסט יגיע סוף סוף. העובדה שבין הבמה לעמדת הטכנאי נוצר שדה קרב פוטנציאלי הובילה להפסד של שני הצדדים לאורך השנים 
מהצד השני הרבה להקות נתקלות מתחילת דרכם בכל מיני טכנאים צינים שכבר עשו כמה וכמה הופעות בחיים שלהם וכל מה שהטכנאי רוצה לעשות זה לחזור הביתה בשלום ועם כמה שפחות עשיה אז שילכו להזדיין הארטיסטים האלה עם הבקשות שלהם, שני מיקרופונים לשירה,  הא!!  למה יש לו שני גרונות לזמר ?  וככה בין העלבות הדדיות (“אל תתבייש, אל תתבייש, הסאונדמן קצת חרש, אחותו הבת זונה גילחה את האוזן השניה בסופט אנד איזי על המיטה” סתם שיר ששמעתי פעם להקה שרה בבאלאנס וכמובן הקלסיקה: “תלמד קודם לשיר לפני שאתה מבקש יותר מוניטור” המיתולוגי מצד הטכנאים) נותר הקהל כעוברי אורח תמימים שנקלעו לחילופי האש של שני הצדדים.
אז נכון אתם יכולים לומר שיש טכנאים שהלהקה עובדת איתם והם מרגישים כחלק אינטגרלי מהלהקה אבל כל אמן שנאלץ לעשות את סיבובי ההופעות במועדונים שמחזיקים טכנאי קבוע מכיר את התופעה בה טכנאי נותן לך את התחושה שהוא בכלל עושה לך טובה ענקית אם הוא  מכוון לך את המיקרופון ומצד שני כל טכנאי מכיר את תופעת האומן המצליח שמרגיש צורך להראות מי הבוס כאן ועכשיו על ידי תרגול נביחת פקודות לפני ההופעה) 
ברור לי שיש גם טכנאים וגם אמנים מזן אחר נחמדים עניינים ובעיקר מהוקצעים במלאכתם ללא מניירות קריזיונריות זהו באמת שיפור ניכר של השנים האחרונות וההתמקצעות שעוברת על הענף הזה סוף סוף. ככה שהעתיד מסתמן כמבטיח יותר בכיוון הזה.

3. איזה מוזיקה אתה שומע בבית ?

באחת ההופעות הראשונות שלי איפה שהוא באמצע שנות השמונים הבאתי עם גאווה גדולה פדל דיסטורשן חדש לגיטרה ברגע שהפעלתי אותו בזמן הבאלנס לפני ההופעה,  החל הטכנאי שהיה שם מטעם חברת ההגברה לרוץ מהצד השני של הרחבה בנפנופי ידיים היסטרי ובצעקות אימה  “שקט!! שקט!”.  כשהגיע לבמה כולו מתנשף וכמעט נחנק הוא פלט  לכיווני “בן אדם! הגיטרה שלך מקולקלת!  מה זה הרעש המחריד הזה?! ” 

בעבר היו פה טכנאים שחושבים שדיסטורשן זה גיטרה מקולקלת וצריך לסרס ולהעלים אותו לחלוטין כדי לא להפריע את שלום הציבור. והיום יש גישה הפוכה כמעט כך שכל הלהקה צריכה להישמע בדיסטורשן פראי בשני המיקרים התוצאה מזעזעת.
ביום שאני אראה טכנאי אומר לחברו “אחי, תשמע איזה יופי של סאונד עשיתי לקול של הזמר ” אני אחשוב שהגיעו ימי המשיח כי כמה אפשר להשוויץ בזה ששמת מיקרופון מול הזמר והוא פתח את הפה ושר?
טכנאים אוהבים להשוויץ אחד על השני בסאונד תופים שהם יודעים לעשות. למה? כי יש שם הכי הרבה מיקרופונים וזו המומחיות של הבחור לשחק עם כל כפתור אפשרי במיקסר שלו כך שהתופים ישמעו כאילו פטיש האלים מכה בכדור הארץ זה שבמיקרה מדובר על להקה שעושה מוזיקה שקטה במיוחד אין משמעות כלל
ככה תופים צריכים להישמע  נקודה. 
יש פה בעייה של קיבעון מחשבתי ומוזיקלי של טכנאים שיודעים לעשות סאונד רק למוזיקה שהם אוהבים לשמוע בבית. והקבעון הזה הולך גם לצד השני.  כיום בוגרים של בתי ספר וטכנאים צעירים מכירים ולומדים סאונד מסויים ובעצם כופים אותו על כל הלהקות שנקרות בדרכם באשר הן. אין זה  משנה אם מדובר בלהקת ג’אז, אתני, רוק או מטאל, ככה הסנר צריך להישמע נקודה.

פעם שאלתי את אחד הטכנאים העסוקים ביותר בארץ תגיד איזה מוזיקה אתה שומע בבית?  “אתה התחלקת על השכל? אני כבר לא שומע מוזיקה בבית!!” ענה לי אותו טכנאי בפליאה.  

4. “מה איכפת לי איך זה נשמע על הבמה ? העיקר שבחוץ זה נישמע טוב ”

מוזיקאי שלא שומע את עצמו טוב על הבמה לא יכול לנגן כמו שצריך נקודה.  לא הרבה מהאנשים שעומדים ורואים הופעה מבינים כמה מוזר זה לעמוד על הבמה שם הכל נשמע אחרת לחלוטין. מה שהקהל שומע מהרמקולים הקדמיים אין לו שום קשר למה שהאומן שומע על הבמה. על הבמה בגלל העובדה שיש שם מגברים של  הכלים הכל נשמע שונה באיזון אחר לחלוטין בשביל זה נוצרו המוניטורים שמשקפים לאומן פחות או יותר את מה שקורה עם שאר חבריו ללהקה שלמרות שהם עומדים חצי מטר ממנו קשה לו מאוד לשמוע אותם.  בארץ השתרשה איכשהו התחושה שקודם כל עושים סאונד לאולם ורק בחמש הדקות האחרונות של הבלאנס ובלחץ אטומי עושים סאונד למוזיקאים שנימצאים על הבמה והתוצאה ? המוזיקאי שומע את עצמו כאילו הוא מנגן על ההימאליה והמתופף יושב מתחת לים המלח. באמצע ההופעה המוזיקאי מתחיל להרים לעצמו את הווליום עצמאית והסאונדמן מתעצבן ומוריד אותו במיקס החיצוני המוזיקאי על הבמה מגביר יותר ומתחילה מילחמת ווליומים אידיוטית. וזה במיקרה שהמוזיקאי יכול להרים לעצמו את הווליום מה עושה זמר שלא שומע את עצמו ??? מה הוא יכול לעשות ? לצרוח ולזייף.

5. הציוד
ים של מיסים – ים של רמאים שדחפו לבעלי המקום את הזבל הכי נוראי שיש – ים של קילקולים – ים של הזנחה – ים של סכיני גילוח באוזניים – ים של דמעות – קח את הציוד שלך צבע אותו בכחול וזרוק לים

המוזיקאים

החוליה הראשונה בשרשרת של הצליל מגיעה מהנגן והכלי שמפיק אותו וכבר פה יש לנו כמה בעיות כואבות וחמורות

1. “קומבינות מוזיקליות, שלום”

את השוק הקרטלי ממש של כלי הנגינה בארץ מחזיקים בביצים שניים וחצי יבואנים שאינן מאפשרים יבוא מקביל ושוק חופשי לכל מותג שעומד לרשותם ובפועל מתחרים בינהם מי ירמוס את מי על ידי גזילת מותגים אחד מהשני . המחיר של התחרות המופרעת הזו הוא האיכות הירודה של הכלים שמגיעים הנה. בעלי חנויות הנגינה תמיד חיפשו את קיצור הדרך שיביא להם מקסימום רווח ובדרך לזה נעשו פה מספר קומבינות מחרידות ורמאיות לחלוטין. במשך השנים ובעיקר בעידן שלפני רשת המידע הגדול הובאו לכאן כלים מליגה ז’ ונימכרו במחירים של כלים איכותים לכל דבר. בנוסף לכך הובאו לכאן במשך השנים אינסוף תחליפים זולים יותר שעם הזמן וטכניקות שיווק אגרסיביות קיבלו מיתולוגיה כאלו שהם שווים או יותר טובים מהדבר עצמו.
מיגוון ומבחר הכלים שעמדו לרשותך להשוואה או בדיקה היה מצומצם וכל מי שכילד הגיע לחנות כלי נגינה וניסה לרכוש גיטרה יכול לספר לכם איך אמרו לו “מה אתה רוצה ילד? אל תיגע בגיטרות!” והכי גרוע היה אם כבר באת עם ההורים שלך ( שהם כידוע מממני הכלים הראשונים של הילדים ) המוכר היה ישר דוחף להם את הגיטרה הזיבלית מהסטוק האחרון של כלים שהגיעו לחנות והיו צריכים להיפטר מהם בטכניקות שערוריתיות.
כילד רציתי ישר גיטרה חשמלית או אקוסטית אבל המוכר שיכנע את אבי “מה פתאום להתחיל עם גיטרה חשמלית או מיתרי ברזל – שיקנה קודם קלאסית ילמד לנגן ינגן מתי כספי ואז נדבר…”
כפי שהגדיר זאת חבר – ” כניראה שאם לא נדפקת 6 – 7 פעמים על ידי חנויות כלי זבל אתה כנראה לא רשאי לקרוא לעצמך מוזיקאי במדינה הזו ”
כשילד מתחיל לנגן על כלי עם סאונד רע שבנוי בצורה שמקשה עליך (רובם המכריע של הכלים הזולים) אין להתפלא שחלק גדול מהתלמידים נשברים די מהר ומפסיקים עם הכלי או מתרגלים לסאונד הגרוע ובמקרה הטוב ולומדים לעשות את המקסימום מהמינימום האפשרי .
שלא יובן לא נכון – איני טוען שכל תלמיד מתחיל צריך ישר לקנות כלי שעולה כמו מכונית ואז להתחיל ללמוד. כלל לא  אבל גם בארץ הקומבינות אפשר למצוא כלים טובים במחירים זולים אבל זה לא יהיה הכלי עם הכי הרבה רווח למוכרים ולכן יעדיפו בחנות כלי הנגינה תמיד להיפטר ולדחוף ללקוחות כל מיני כלים של קומבינה (אז מה אם זו גיטרה המיוצרת בקוריאה עם חלקים מבולגריה זו  זו גיטרה ספרדית אותנטית!!) ולהרוויח יותר.
למוזיקאי שכל חייו ניכנס לחנות הזבלילית המקומית צפוי שוק היסטרי כאשר יכנס לחנות כלי נגינה בלונדון או בארה”ב.  אחרי שיחטוף הלם מהמבחר העצום, יוריד מהמדף איזו גיטרה הוא מייד יבין איפה התחבא הסאונד שהוא רצה כל חייו. ובפועל ניסה להשיג אותו בכלים לא טובים ואם אתם חושבים שאני מגזים אז תבדקו כמה כלים של מקצוענים נרכשו בארץ באמת .  

וכלשמוזיקאי אין סאונד טוב בידיים לא משנה כמה מיקרופונים ושנים של טכנאות יש לך בתרמיל, סאונד טוב לא יצא לך מזה.   
גם רמת תיחזוק הכלים היתה במשך שנים איומה ולא היה מי שיודע באמת איך לתחזק את הכלי כראוי שוב הדברים השתנו מהקצה אל הקצה חצי העשור האחרון ושוב הסיבה היא האינטרנט ומהפכת המידע.

2 . “תגיד אתה יודע מה זה הכפתור האדום הזה על הסינטי עושה ”

אני חושב שכל מי שהולך להיות מוזקאי צריך לעבור בדיקת גב מקיפה משום שלהיות מוזיקאי שמופיע זה בעיקר לסחוב כלים הלוך ושוב אינסוף פעמים אבל כמה מתופפים אתם מכירים שסוחבים את הסט שלהם לבארבי ? וכמה פעמים שמעתם גיטריסטים באותו אולם שנישמעים דומה מאוד גם אם הכלים שלהם היו שונים לחלוטין ?
כן בארץ מקובל להופיע עם ציוד של המקום החל ממגברים, דרך תופים וכלה במיקלדות. למה? כדי לא לסחוב ציוד.
כל ההופעות פה ממילא זה חלטורה אחת גדולה שבאים אליה שלושה אנשים,  אז שאני אסחב את מגבר המנורות היקר שלי??
פורטיס בסוף עונת התפוזים אבחן את הבעיה בחריפות וסיפר על סיבוב ההופעות שלהם באירופה כאשר כל לילה הוא ניגן עם אותו מגבר עד שהחל לפתח איתו “יחסים אישיים” כהגדרתו . ובזה הוא צודק .כאשר אתה מנגן שוב ושוב עם הציוד שלך ולומד להכיר אותו לעומק ולהכיר את יתרונותיו וחסרונותיו אתה תדע להפיק ממנו סאונד טוב. כאשר אתה מגיע להופעה ומשתמש במגבר של המקום אתה בבעיה.
לקלידנים יש בעיה אחרת הכלים שלהם בדרך כלל מורכבים ומסובכים מאוד וצריך להיות לעיתים מהנדס כדי להבין את הארכיטקטורה הפנימית של הכלי . ברוב המקרים הקלידנים יעדיפו להשתמש בסאונדים המוכנים מראש של הכלי אלה שהגיעו מהמפעל ונועדו בעיקר כדי להרשים את הלקוחות בחנות כלי הנגינה ולא להשתלב בלהקה. מנסיוני הם כמעט תמיד צריכים לעבור מודיפיקציה תכנותית כדי להשתלב בלהקה אבל לתכנת סינטיסייזרים זה מסובך מדי גם לרוב הנגנים המקצוענים אז פלא שהכל נשמע הומוגני כל כך עד כדי כאב ויש לך תחושה שאת הסאונד הזה כבר שמעת מיליון פעמים בעבר?

3.אנחנו קיימים עשור והופענו פעמיים

תאשימו את מי שאתם רוצים אבל העובדה המצערת היא שלהקות לא מופיעות פה מספיק בכדי שיווצר להם ניסיון במה ובעיקר סאונד עצמי שמגיע אחרי הרבה נגינה משותפת. חזרות עוזרות ללא ספק. אבל ההופעה זה עולם אחר לחלוטין.  מניסיוני האישי ככל שהלהקה עשתה יותר הופעות יותר קל לעשות להם סאונד שמשקף אותם ככל שהלהקה  עשתה חזרות בבית של המתופף זה ישמע נורא ואיום.

4. “יש לך ויאגרה למארשל שלי ?”

בניגוד למה שהרבה גיטריסטים מאמינים אין שום קשר בין גודל המגבר שלהם וגודל איבר המין שלהם.
כמה פעמים ראיתי מוזיקאי סוחב מגבר אימתני להופעה רק כדי שאחש הסאונד יגיד לו שיכוון את הווליום בין 1 ל 2? למה? כי יותר חזק מזה הגג מתפרק וכוחות זק”א מייד מוזעקים למקום. הבעיה היא שמגברים כאלו מתוכננים לעבוד בווליומים חזקים יותר של 8- 10 שאותם אפשר להפעיל רק אם אתה מופיע באיצטדיון עד אז גיטריסטים יקרים תקנו מגברים שמתאימים יותר למועדונים שבהם אתם תנגנו 90 אחוז מחייכם כמוזיקאים.

5. אתה החוליה החלשה – שלום!!
הדבר הכי מתסכל בסאונד הוא הידיעה כי החוליה הכי חלשה בשרשרת, תמיד קובעת את איכות כל השרשרת. גם אם הבן אדם הלך והשקיע בציוד איכותי מאוד וסחב את המגבר שלו והקלידן למד את ספר ההפעלה של הסינטי שלו בעל פה , עדיין אני רואה לעיתים נגנים שמשתמשים בכבלים מאיכות ירודה או איזה אפקט זיבלי אחר שפשוט מעכיר להם את כל הסאונד.
הדבר גם מחמיר כשמדברים על הכבלים של ציוד ההגברה של המקום עצמו שהם כמעט תמיד בלויים ושחוקים מרוב שימוש ובירה שנשפכת עליהם אבל כל עוד הם מעבירים איזה סיגנל אז למה להחליף אותם ???

בעלי המקום

להשקיע באקוסטיקה ? 100 שקל מספיקים ? דויד שלח אותי!  ולמה ציוד הגברה הזה כל כך יקר? אין לך משהו יותר זול בשבילי שנראה כמו זה אבל עולה חצי מחיר?
תשיג לי חיקוי זול של המיקרופונים האלה!  אולי תזיז את הרמקולים משם זה לוקח לי מקום של שני שולחנות, מה זאת אומרת אתה רוצה להרוויח פה כסף? אתה סאונדמן לא? תעבוד תמורת משקאות חינם וטיפים,  וחוץ מזה לך למכור כרטיסים כי הבחורה שמוכרת כרטיסים הבריזה לי,  רגע מה זאת אומרת בקשתם שלושה מוניטורים? חשבתי אתם רוצים מונו, ומונו זה אחד לא?
נו מתי תגמרו כבר עם הבלאנס, זה נשמע אחלה!! אחלה!! באמת.  וכשהנגריה בחוץ תפסיק לפעול גם אתם תשמעו את זה! תסמכו עליי. תגידו תודה שאתם בכלל מופיעים פה, וברוכים הבאים לגיהנום.  
(כמובן, שצריך לסייג, לא כל בעלי המקומות הם כאלו ויש הרבה אחרים ושונים, בכל הכללה יש שמץ של קללה)

9 comments on “כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול על סאונד ההופעות בישראל

  1. הייתי נותנת לך סימן קריאה 🙂

  2. בועז כהן

    “מוזיקאי שלא שומע את עצמו טוב על הבמה לא יכול לנגן כמו שצריך. נקודה”.

    ב-90% מהארץ הסאונד על הבמה מזעזע. אין ספק כשכאשר אתה לא שומע טוב, אתה לא נהנה וכשאתה לא נהנה – אתה לא מפיק מעצמך את המקסימום. נקודה.

    וחוץ מזה: אחלה כתבה. נא להדפיס ב-100 עותקים ולהפיץ בכל מקום שבו יש הופעות בישראל.

  3. גיאחה

    להדפיס במאות עותקים ולחלק בכניסה לבארבי.

    מדריך הכרחי לרוצים לשרוד.
    בפעם הבאה (ברצינות) שלח לי את המאמרים החשובים האלה יום קודם, שאסדר לך את הנקודות והרווחים. 🙂 זו נקודת התורפה היחידה פה.

  4. קיימת העובדה הבלתי ניתנת לעוררין שהסאונדמנים מקבלים את התשלום שלהם בין אם תפוקת העבודה שלהם הייתה טובה או לא. המקום ימשיך להעסיק את אותו סאונדמן ספציפי מאחר והוא כבר משלם לו סכום “נוח” במקרה הטוב – אחרי הכל, מספר מועדוני ההופעות בארץ מצומצמם למדי, כאשר אחדים מהווים מונופול מונוליטי אימתני שלא מאפשר למועדונים חדשים לצמוח.

    בעלי המועדונים אולי היו אידיאליסטים שאפתניים ושוחרי מוזיקה בעבר, אך כיום הם אנשי משפחה ונדרשים לגמור את החודש כמו כל אדם אחר. מכאן נובעת חלק מן ההתפשרות, אבל חבל שחלק נכבד מן ההתפשרו הוא על ההופעה עצמה. ברוב הפעמים, כאשר הלהקה אינה טומנת בחובה אמן ידוע המביא 500 איש למקום מבלי להניד עפעף, ההופעה נחשבת בתפיסה כדבר משני למדי: משהו לבהות בו ולהעביר את הזמן בעוד שפוקדי המקום נאנסים ללעוס טוסטים מצ’וקמקים רק כדי למלא את מכסת המינימום היומרנית. אם קבעת את ההופעה בעצמך ואין מאחוריך מוניטין סולידי ואספסוף רועש בתור קהל נאמן, הסאונדמן בכלל עושה לך טובה שהוא נמצא שם.

    נושא נוסף עמו אני מסכים הוא מאחר וסאונדמנים עוסקים רוב זמנם (כמה מפתיע) בסאונד, עבודתם הופכת שגרתית ורפטטיבית. מלבד העובדה שהם נאטמים לסגנונות ולסאונדים שונים ממה שחונכו והתרגלו אליהם, הם מחפשים דרך “לסגור את הערב יפה” – לבצע את המינימום האפשרי עם כמה שפחות צרות וכאב ראש הן מהלהקה והן מבעל המקום.

    אכן נושא כאוב, תוצאה מצערת של שרשרת נסיבות תרבותית ומקצועית כאחד.

  5. הדברים שכתבת יפים וחשובים, ואני מסכים כמעט עם כולם. אני רק רוצה להעיר גם שהרבה הרכבים בטוחים שציוד יקר ואיכותי ושליטה סבירה בכלי תביא להם סאונד טוב ומרשים, אבל הם לא מבינים שחלק עצום מסאונד הלהקה קשור לעיבוד וכתיבת התפקידים. הרבה מאד להקות נוטות לבחור, לדוגמא, באפשרות המטופשת שבה שני הגיטריסטים מנגנים את האקורדים (עם דיסטורשן, כמובן) באותה צורה בדיוק, וזה נשמע נורא בלי קשר לאיכות הציוד או הסאונדמן.

    אני מניח שקצת תשומת לב בארץ להשקעה בעיבודים (בחו”ל המודעות לעניין הרבה יותר מפותחת, בעיקר כיוון שפחות מתקיים המצב בו כולם מאלתרים על השיר שהגיטריסט כתב ועולים להופיע עם זה) תביא לשיפור עצום בסאונד, גם אם תמשיך תופעת הסאונדמנים הקלוקלים.

    אייל.

  6. איתי

    ומה עם זה שגם אם איכות הסאונד סבירה, אתה מגלה שרוב האנשים ממש לא יודעים לנגן. ??

  7. טכנאי סאונד

    נכון נכון ונכון
    אבל…גם לא נכון
    בבארבי יש סאונד טוב וסואנדמן טוב למרות שאול
    וששם מישהו לא נשמע טוב לרוב זה בגללו
    גם בחול סואנדמנים משתעממים
    הבעיה כאן היא בעיקר אנחנו , הישראלים

    עשו טובה

    בקושי מרוויחים כאן שקל
    רחמו

  8. פוסט ענק, מלפני 18 שנה מסתבר, ועדיין מצחיק, מדהים, עצוב ומעולה, ואני ממש לא מתוך התעשיה… שאפו

  9. חלפו ח”י שנים מאז הפוסט הזה ועדיין סאונדמנים פה עושים שעה וחצי סאונד תופים – “תן לי סנר, תן לי בייסדראם, תן לי סנר” – ואז משאירים רבע שעה לסאונד שירה. כאילו שיש בן אדם אחד בעולם שבא להופעה כדי לשמוע סאונד תופים. בגדול – גם אם תשים את התופים בשירותים, או בלי הגברה בכלל, ישמעו אותם. את התופים ישמעו תמיד.

    ואת הקלידים? בכלל לא שומעים. אף פעם. אני נשבע לכם שאף אחד מכם מעולם לא שמע קלידים בהופעה במועדון בישראל. הקלידנים הם פנטומימאים. סאונדמן ישראלי משוכנע שקלידים זה שטיח דק כזה, ששמים אותו למטה למטה, כדי שכולם ידרכו עליו.

    וכן, מוזיקאים תמיד שמים ווליום פסיכי במוניטורים שלהם על הבמה. ב-90 אחוז מהמקרים הבמה חזקה מדי. סאונד מטורף על הבמה. זה לא עוזר לאף אחד לנגן טוב יותר. זה יותר כמו מלחמת הישרדות.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: