בתאוריה כולם רוצים להתפרסם.
בעולם המעשי לא בטוח שכולם מוכנים או יכולים לשלם את תג המחיר שמתלווה לפרסום. נהוג לחשוב שמי שהגיע לעמוד במרכז הבמה לא הגיע לשם בטעות כי אם מתוך בחירה מודעת לפרטי העסקה הפאוסטית שבה תמורת הכסף הזוהר והתהילה אתה נאלץ לחשוף את נבכי נשמתך וכל פרט שולי בחייך לכל עובר אורח מזדמן, מציצן ומצלמה פולשנית. ישנם מקרים נדירים שבהם נלכד אדם באור הזרקורים המסנוור בטעות. כארנב הוא קופא שם ללא תנועה ממשיך לבהות באורות המתקרבים ולחכות בשיתוק מוחלט לרגע ההתנגשות. את הרגעים האלו בדיוק ניתן לשמוע היטב בקופסא מחומשת חדשה המסכמת את הקריירה המופלאה של סקוט ווקר, הכוכב הממאן הגדול ביותר אי פעם.
האיש שנולד תחת השם סקוט אנגל באוהיו ארה"ב, התפרסם דווקא באנגליה של שלהי שנות השישים כסולן של האחים ווקר, הם לא היו אחים ולא היו ווקר, אבל בהחלט היו להקת יפיופים שזכו להצלחת מצעדים גדולה בן לילה עם כמה סינגלים נוטפי דבש היישר לאוזן. כל אחד יכל לראות שלזמר יש את כל התכונות המתאימות להיות כוכב על. הצירוף הקטלני של מראה גברי מרשים וקול מלא הוד והדר נדיר בעוצמתו, תורגמו להרבה מאוד מטבעות בעינהם הנוצצות של כמה וכמה אנשים בתעשיית המוזיקה הבריטית. והכוכב הצעיר הוחתם במהירות על חוזים ארוכי טווח.
ווקר שההערצה ההיסטרית של בנות אנגליה גרמה לו להסתגר מאחורי משקפיים שחורים ולפתח תסמיני פוביה מאור היום והעולם שבחוץ, ראה את עצמו כאומן המחוייב לחזון האומנותי שלו. אמרגניו והציבור ראו בו כוכב פופ שמאלצי, מעין גרסא מוצלחת יותר לטום ג'ונס שכל מה שנדרש ממנו היה להיות יפה ולשיר שירים לדודות בהתהוות.
במקום לבחור בדרך הקלה ולשחק את המשחק החל סקוט ליצור מוזיקה שלכאורה נשמעה מאוד מיינסטרימית. על רקע מצע סמיך ומתוזמר היטב של כלי מיתר וכלי נשיפה, במרחק אלפי שנות אור מהרוקרים החשמליים של אותה תקופה שר סקוט בצורה אובססיבית כמעט על בדידות, עצבות, התאבדות, מוות ושאר נושאים משמחים שכאלו. כל מי שהקשיב מקרוב הבין שסקוט ניסה להגשים בחייו את נבואות העש של יונה וולך : "באשמת עצבים רפופים בעוד שכל חריקה יכולה להיות לא רק סוף של דבש אתה עובר במשכנות הפרפרים בלילה ואלפים מתאבדים אל מול מנורותייך ".
התוצאה הינה גוף עבודות יחודי שיכול בקלות להיות מוגדר כמוזיקת לאונג' ללובי של גיהנום.
לאחר שלושים וכמה שנים של קריירה יחודית, הגיע גםזמנו של סקוט להצטרף אל המורטריום של עולם הרוק – הקופסא המסכמת.
סקוט שהיה מעורב בעריכת הקופסא, עשה מעשה נדיר ובחר לחלק את הדיסקים שבה לפי נושאים מה שהופך את חווית ההאזנה לקופסא למענגת במיוחד. ממרחק הזמן המסה והתדועה המצטברת של של השירים מעידנים שונים מעלה באוב את דמותו של סקוט כאומן מיוסר שנכלא על לא עוול בכפו, בכלוב הזהב בלב המיינסטרים .
דיסק אחר דיסק מתארת הקופסא את מסעו הארוך של סקוט מהמיינסטרים אל השוליים הסהרוריים של עולם המוזיקה.
לא מדובר פה במי שחינו סר מעיני הקהל, סקוט בחר את הדרך הזו בעקשנות מתוך חיפוש אמנותי שהוליך אותו בדרך המוזרה הזו. והנה היא נפרשת לפניכם במה שמכונה בשנינה חדה – חמישה חלקים קלים.
"בחדרי"- הדיסק הראשו, עוסק כולו בבדידות ובדרמות מחדר השינה. "בחדרי, בקצה המסדרון, אני יושב ומתבונן בקירות, חושב כמה בודד הפכתי לבדי להיות". כל שיר כאן מאיר את הבדידות מזוית אחרת של החדר הבודד. ממרחק השנים קשה להבין איך מישהו חשב שהטרגדיות המולחנות האלו יכולות להיות להיטי פופ להמונים, למזלנו התוצאה המשמחת של התאונה הזו היא אסופת שירים יפיפיה ומורבידית כאחד שמראה את ההשפעה הענקית שהיתה לווקר על דורות של מוזיקאים שימשכו אחריו לחומר האפל כבואי, מוריסי, ניק קייב והטינדרסטיקס.
"היכן הנערה ? " הדיסק השני מוגדר כשירים המוקדשים ל- על- ואודות נשים. מבחינה להיטית הוא הנגיש מבין החמישה. למרות שהוא אינו מכיל רק שירי פרידה, נדמה כי גם בשיאי ההתאהבות ווקר תמיד עסוק ברגע שבו הדברים יגמרו. "היכן הנערה שהקנריות יפסיקו לשיר ברגע כשהיא תצא מהדלת ? ", סקוט מצטייר כאן כאיש הנואש למגע אשה, למרות העובדה שחייו היו משופעים בהערצתן של אלפי נערות שתלו פוסטרים שלו על קירות חדרן הוא עדיין נשמע אמין לחלוטין כשהוא שר על בדידותו והקושי למצוא מישהי שתשאר שם איתו.
"אמריקאי באירופה" – הדיסק השלישי מתעד את הדיכוטומיה של סקוט כאדם החצוי בין התרבויות. לסקוט היתה אובססיה פנאטית למוזיקה של ז'אק ברל. הוא הקליט רבים משיריו ולטעמי האישי הפרשנות שלו היא המוצלחת ביותר שברל זכה לה באנגלית. צריך לשמוע את הדרך מלאת הלהט שבה הוא נכנס לעור הטרובדור המיוסר וחי עד הקצה את דמות השנסונר שזוכה לתהילה העולם והופך להיות בדיחה שלו עצמו כמו ב"ג'קי" שיר שנקרא כאילו ברל כתב במיוחד עבור סקוט – "ואם יום אחד אני אהפך לזמר ספרדי ששר לגבירות מהודרות, שמי יהיה אנטוניו ועם גיטרה מושאלת אני אשיר להן ואת כל גשרי אני אשרוף ואם אתן להם כמה נענועים מצידי אני אצפה למשהו בתמורה ואאלץ להשתכר כל לילה כדי לדבר על מוסריות עם איזו סבתא מקושטת כעץ חג המולד, וגם אם אראה פילים ורודים או אהיה שתוי ככל שאפשר, אני עדיין אשיר לעצמי את השיר על הימים שבהם כולם קראו לי ג'קי." בסוף הדיסק נמצאים שירים מתקליטו של סקוט משנות השבעים שבו הוא ביצע שירים בעלי אופי אמריקאי – קאנטרי משהו המלמדים על הגעגוגעים שאחזו בו באנגליה למולדתו הישנה.
"כך אתה נעלם" שמו של הדיסק הרביעי הוא בדיחה עצובה על שנות הדעיכה והנפילה המסחרית מתחילת הסבנטיז ואילך. הדיסק חושף את הצד היותר נסיוני ומורכב של סקוט. ומתרכז ביצירה שלו מאמצע הסבנטיז והלאה. באייטיז בהשראת דור חדש של מוזיקאים מעריצים כמארק אלמונד וג'וליאן קופ עדכן סקוט את הצליל של שיריו והתוצאה היא מעין גל חדש מתוזמר ומוזר ביותר ובניינטיז הוציא סקוט את TILT . התקליט המוזר ביותר בקריירה שלו. סוויטה של שירים המתחברים לסימפוניית קינה כמעט בלתי חדירה מבחינה מוזיקלית, מעין מפגש דמיוני בין מאסיב אטאק וטורטויז שחברו יחדיו להפיק תקליט פוסט מורטום לפרנק סינטרה. האזנה לקטעים מתוכו (הדיסק הזה שסקוט אמר שהוא הכי שלם איתו מיוצג כאן כמעט במלואו) מבהירה היטב מדוע רדיוהד,דיויין קומדי, פאלפ (שאף לקחו אותו להפיק את אלבומם האחרון ) ציינו אותו שוב ושוב כמקור השפעה וכמודל לחיקוי.
"סקוט על המסך" הדיסק החמישי בקופסא כולל מוזיקה שסקוט עשה לפסקולים במשך השנים הן כזמר והן כמלחין. דיסק זה מכיל מספיק קטעים נדירים כדי לתת עילה מוצדקת ביותר לרכישת הקופסא גם למעריצים הכבדים ולמרות שהוא ידוע בעיקר בתור זמר סקוט מוכיח פה כשרון גם ליצירת קטעי אוירה יפים במיוחד. נדיר למצוא קופסאות שחושפות אותך בבת אחת לעולם יפיפה חדש וממש לא מוכר, נדיר למצוא כשרון גדול כל כך תקוע כמו יתד בלב המיינסטרים, ובכלל נדיר למצוא כזו כמות של איכות בחמישה דיסקים המגיעים יחדיו מאותו אומן. אם חייכם חסרים קצת דבש מורעל עכשיו אתם יודעים היכן למצוא אותו.
