תכלית בתחתית – ויקטוריה חנה, הופעה בבור המים.

ויקטוריה חנה

 אם לודוויג וויטגנשטיין צדק כשאמר ש"גבולות השפה הן גבולות העולם" הרי שמופעה של ויקטוריה חנה בורא עולמות חדשים. בכדי לגלות כיצד היא עושה את זה,   צריך לעזוב את הבית בערב פסח ירושלמי נעים, ולרדת במורד רחוב הלני המלכה, עד לתחתיתו של בור מים מ-1880  שהוסב לאחרונה לחלל הופעות.
"הערב כולו יהיה אלתור" ממתיקה ויקטוריה סוד עם הבאים לפני ההופעה, ואני מודה, שאלמלא הייתי שומע זאת, לא הייתי יודע שכך הוא. שעה אחרי הזמן הנקוב לתחילת ההופעה, קורעת יללת סירנה פצועה הבוקעת מגרונה של ויקטוריה את חלל הבור. צרחה הקוטעת באבחה את המהום הרקע, הבורגני משהו של כארבעים איש היושבים בשלושה מפלסים צרים אחד מעל השני.
כאורפאוס היורד אל השאול בעודו מנגן, יורדת ויקטוריה המייללת במדרגות הלולייניות מקצהו העליון של הבור ועד תחתיתו. כמחפשת למצוא תכלית בתחתית יחד עם שני שותפיה למופע הערב, ג'יי. סי. ג'ונס בקונטרבס וטקסטורות אלקטרוניות. ונורי יעקובי בויולה ובחליל. השניים מסתערים מיד על המיתרים בקשתות שלופות, ומייצרים כמות רעש מפתיעה בעצמתה לשני אנשים.

בניגוד לתפיסה שכל האוונגרד הדיסהרמוני הוא דיסהרמוני באותה צורה, השניים יוכיחו בהמשך ההופעה, יכולת מפתיעה ומרשימה לעבור גם לרגעים ליריים, יפיפים ונוגים, במידת הצלחה לא פחותה. לאורך המופע כולו הם יתפקדו בתור המלווים, הפרשנים, הגששים והשותפים למסעה של ויקטוריה אל מגוון הקולות הנשיים שהיא אוצרת בתוכה.
ויקטוריה מקבצת אוסף מרהיב של דמויות נשיות וכקוסמת שולפת אותן אחת אחת מגרונה אל מול עיני הצופים. רגע אחד היא הילדה בת הארבע שמשחקת לה בגן ובמשנהו היא פרטיזנית צ'כית הממררת על המוות בתנועת ראש היא מוכרת העשבים הכורדית ממחנה יהודה ובהינף יד היא הצוענייה החושנית מהבלקן.
היכולת הווירטואוזית שלה לשלוט במעבר בין כל הדמויות ולתת להן אפיון צורה והבעה הוא מקסים. המרתק הוא שהיא עושה את כל אלו, מבלי לדבר בשום שפה קונקרטית. ויקטוריה שרה לוחשת, צועקת, מגחכת, מתפתלת, ומפיקה מפיה מגוון עצום של קולות שנאמרים בשפה על אנושית שאיננה שום שפה כלל והיא כל השפות כולן. האספרנטו הפרטי שלה שהיא ממציאה על המקום עוסקת בהבעה שטמונה בתוך ההברות והקולות עצמן ולא במשמעותן המילולית. מדי פעם מבליחים טקסטים דתים וקבליים בעברית ומייד צצות מולן כתובות אינטרנט אנגליות המציגות היטב את הניגודיות של הזמנים המוזרים בהם אנו חיים. לאחר האלתור הראשון יוצאים הנגנים והקהל להפסקת סיגריות סושי ויין קצרה, שלאחריה חוזרים ויקטוריה ומלוויה בכוחות מחודשים לאלתור נוסף משועשע קצר ונינוח יותר. קינוח מוצלח לערב תרבותי שלא מתבייש להיות כזה. ראוי לציין שהבור עצמו הוא מקום מקסים ואכסניה ראויה למופעים שכאלו ונותר לקוות שבפעמים הבאות יגיע קהל גדול יותר למקום מיוחד זה ולאמנית ייחודית שכזו.

Written By
More from davidperetz

מעבדות לחירות מוזיקה היא אהבה, שלעולם אינה מתממשת. .

לפני שנתיים יצאתי מעבדות לחירות. חסם אחד גדול השתחרר בראשי. הבנתי שאף...
Read More

1 Comment

  • בדיוק בדיוק היום למדתי על מי זה לודוויג וויטגנשטיין ומהי תרומתו לפילוסופיה של השפה.
    והנה, בדיוק באותו ערב אני נתקל בשמו בפעם השניה בחיים (עד הלום… הוא עוד יופיע אצלי, מן הסתם במבחן), וכך יכול להבין גם על מי אתה מדבר. סתם משעשע אותי.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.