תבונת הביקורת הטהורה

מאם – הקיץ העצוב מכולם

MUM – SUMMER MAKES GOOD
ענף המסחר העיקרי של איסלנד הוא דייג.  האי הצפוני שיושב מעל אירופה המערבית שכל אוכלסייתו קטנה בחצי מאוכלוסיית ירושלים,  מייצא לעולם סוג אחר של דייגים בשנים האחרונות. אחרי ביורק וסיגור רוס, הפעם משגרים האיסלנדים את להקת מאמ, היושבים מעל אירופה כדייגים חולמנים במיוחד ומטילים את רשתותיהם עמוק אל מצולות היבשת הישנה כדי לשלות ממנה חזיון מוזיקלי יחודי ויוצא דופן. זאת   בתקליטם השלישי והטוב ביותר עד עתה "הקיץ עושה טוב".
מאמ ההרכב של אורוואר פורייג'רסון סמרסון איש המחשבים וגונר נרן טיינס בכלים אקוסטים, ביחד עם שתי האחיות – גיואה  (שפרשה מהלהקה לטובת העולם האקדמי לפני ההקלטות של התקליט ) וקריסטינה- אנה ואלטסידוטי, המוכרות לרוב העולם בתור בתור הנערות שצולמו לעטיפת התקליט "שלב את ידייך נער, אתה הולך כמו איכר"  של בל וסבסטיאן.
כדי למצוא לעצמם צליל יחודי לתקליט זה החליטו החבורה להקליט את התקליט שלהם במגדלור נטוש על קו החוף האיסלנדי, במרחק הליכה של יום מכל ישוב.  ללא טלפונים, טלוזיה או כל דבר שיקשר אותם לציוליזציה המודרנית הסתגרו המאמים בבידוד מרצון, שעשה למוזיקה שלהם רק טוב.
בתוך כל החלל הגדול והנטוש של התקליט  הנוכחי מכליאים מאם את המסורות הימית העתיקה של אירופה.  משירת הסירנות וחזיונות מפלצות האגמים  עם צלילי אלקטרוניקה אורגנית ומודרנית, והתוצאה היא תקליט בעל יופי זר שדומה רק לעצמו. שום דבר שאתם מכירים לא יכין אתכם לקראת המפגש עם יופיו התת מימי של התקליט הזה.  התחושה היא שהמוזיקה כאן נסחפת לאוזני המאזין כמו צלילים שנלכדו  בצדפים אי-שם בעבר הרחוק ורק עכשיו הם מגיחים מתוך הזמן אל אוזני המאזין.  השירים הללו  צורבים בקסם הלא הגיוני שלהם- רגע  הם כאן, רגע לא ברורים,  כאילו מחצית מהקולות והצלילים אבדו אי שם בדרך וכל מה שנותר הוא שברי  שירים  מלוחים, שבורים ועצובים כשלדי ספינות טרופות המוטלות על חופים רחוקים.  קריסטינה נשמעת כספק מכשפה ספק ילדה בת שש המפזמת לעצמה שירים מומצאים כלאחר יד בעודה משחקת ברחבי המגדלור הנטוש.
היא שרה על "אי הילדים של הילדים" וממש קשה להבין מה היא בדיוק אומרת, האם היא מתכוונת לאיסלנד, האי שבו טרולים ועוד יצורי פנטזיה נחשבים לאזרחים מן המנין? גם בשיר הכי מפוענח בתקליט -" הרוחות שציירת על גבי"  יש תחושה שהשימוש במילים הוא אימפרסיוניסטי להחריד ומי שמכיר את הסרט דוני דארקו, בהחלט יתענג על השימוש בביטוי  Cellar Door בשיר הזה.
המשונה הוא שגם מבעד לשבבי המלים המלוחששות של קריסטינה בספק אנגלית, ספק איסלנדית, עדיין צפות תמונות מקצף גלי הקול אל התודעה שלך, כאילו נלחשו המילים בשפה סודית העוקפת את  חוקי השפה וחודרות היישר אל התת-מודע .  כשהיא שרה "כמה רחוק האוניות הנסחפות "  אתה ממש יכול לראות כיצד בין הרמקולים שלך  מועלים באוב ערפילי אותם  מלחים חסרי שם שבמשך מאות שנים הפליגו מחופי אירופה אל הלא-נודע הכחול הגדול מכולם באומץ לב נדיר רק כדי למצוא את עצמם פעמים רבות נסחפים אל מותם  האנונימי.  יש תחושה שכל התקליט הזה עם שלל צלילי פעמונים מרוסקים, הבהובי סונרים בודדים,  קריאות לוויתנים נוגים   ואקורדיונים רחוקים מהמזחים של נמלי אירופה, כולם נמזגים מהרוח הצפונית אל חלל החדר ליצור רקוויאם אמביינטי חלומי ונוגה מאוד, המלווה  את שירת הסירנות הקטינות.
מעל הכל יש בתקליט הזה תחושה של חנק גדול מול כל היופי הכחול הזה. למרות שמו של התקליט והקיץ המתקרב זהו תקליט מלנכולי במיוחד, רוח השטותניקיות הילדותית ששררה על תקליטי מאמ הקודמים נעלמה כליל ובמקומה נשארה רק עצבות קיצית של ילדים המטילים את חכותיהם לים ומביטים אל האופק הרחוק בשעת השקיעה.

0 comments on “מאם – הקיץ העצוב מכולם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: