לסרט או להתפלל – יוסף בבליקי הופעה בבית המוזיקה

     

 

יוסי בבליקי – הופעה חיה בבית המוזיקה

 באמצע ההופעה של  יוסף (יוסי) בבליקי אני רואה דרך הזגוגיות הגדולות של חנות "בית המוזיקה", איש מבוגר עם  משקפיים עבים, בחולצה צהובה מיוזעת ומכנסיים קצרים הולך ברחוב. האיש הולך כפוף, כמעט בתשעים מעלות לרצפה, ופוסע לו  במורד רחוב קרן-היסוד בלילה ירושלמי קר, ובכל יד הוא נושא משקולות אימתנית.  למה שאדם המכופף כולו, ירצה ללכת עם משקולות שיקרבו אותו עוד יותר אל האדמה, אני תוהה לעצמי באיטיות?  בדיוק באותו הרגע אני מבחין שיוסף בבליקי  שר על אנשים המקבלים קולות מגבוה. תקראו לזה הקסם הלא ידוע בשיריו של בבליקי, שהופכים את הבנאלי שבמציאות למשהו פיוטי, תקראו לזה סינדרום ירושלים,  תקראו לזה העיר שבה הכל יכול לקרות, ובפועל שום דבר אינו קורה, אבל כנראה שכבר אין בעיר הזאת מספיק אנשים שמקבלים קולות מגבוה לצאת מחשכת ביתם המוגן לעת ערב ולמצוא את עצמם בהופעה של בבליקי.

כשכל מוסדות התרבות בעיר קורסים,  קמים יזמים פרטיים כמו  "בית המוזיקה", שעלו על קונספט אנארכיסטי משהו – לערוך סדרת הופעות בחינם. פעם בשבועיים בימי חמישי הם מזמינים אמנים ונותנים להם חלל ושלט של  "מוזיקה יהודית מסורתית" מתנפנף מעל הראש. כל מה שנדרש מהקהל זה לבוא, לשבת על השטיח  ולהקשיב למוזיקה בגובה הברכיים.  בבליקי יושב שחוח  מעל המקלדת כאילו מימש את שורתו של נרודה "רכון בערבים אני משליך את רשתותיי העצובות אל ים עיניך" עם כל האמונה ששירים עוד יכולים  לשנות את העולם, בבליקי שר את שירי תקליטו החדש  "הגברת עם היהלומים" לקהל של פחות מארבעים איש.  מלווה באנסמבל משתנה של חברי פונץ' (אלי שאולי בגיטרות, בועז כהן בקלידים ודנה בקר בשירה וטמבורין) מנווט בבליקי את ההופעה דרך שירים  מכל שנות יצירתו, למרות שרשום לו תל אביב בתעודת הזהות, בבליקי הוא אולי המוזיקאי הירושלמי האולטימטיבי: "אני אקח אותך לסרט או להתפלל" הוא מציע ומודד בדיוק רב את המרחק בין הקודש לחילוניות, בין האור והחושך, הקדושה והשינאה  במרחב שבין האור השמימי של העיר הזאת לרחובותיה הקשים. 

"חליפות לרעב, עניבות לטובע וסוד, כשהסוד יתנפץ, זה הזמן להיכנס" הוא מציע מבט מיסטי ומתפעם בתוך השיגרה היום יומית לאנשים שיושבים מולו מרותקים. ברגע כזה נדמה לי שקולו צריך להיות מוגבר במערכת הכריזה השמימית דרך כל המסגדים ופעמוני הכנסיות, ולהזכיר לאנשים שתרבות זה לא רק הפייטנות של מוכרי הירקות במחנה יהודה  או הביטים הרועשים ממכוניות חולפות  

לפני כחמש עשרה שנה הזדמנתי להופעה של פונץ' יחד עם אפור גשום, 3ח', ונושאי המגבעת. זה היה מסוג האירועים שכיום נחשבים למיתולוגים, המקום היה מלא באנשים צעירים שחשו אינטואיטיבית שאחרי אלפיים שנות גלות, סוף סוף, יש כאן מוזיקה שמדברת אלינו ולא לדודינו. אבל איפה היו כל אותם האנשים השבוע כשבבליקי, סולנם של פונץ', בא להופיע בירושלים? חמש עשרה שנה אחרי, כבר אין חמישים צדיקים בסדום הקדושה, אין ולו קומץ אנשים שבשבילם שווה לא להחריב את העיר הזאת.  אל תסתכלו על בבליקי כלוזר שרק ארבעים אנשים באים להופעה שלו.  הלוזרים הם אתם שלא הייתם בהופעה הזו.

יוסף בבליקי הוא אדם שאני מכיר אישית, אני גאה לומר שהא חבר שלי.  הייתי מעריץ גדול של העבודה שלו לפני שהכרתי אותו אישית וגם כיום, הוא היוצר האהוב עלי.  מעבר לזאת, גם אני הופעתי בבית המוזיקה.  על הנייר מדובר בבעיה של אתיקה עיתונאית. אבל תבחנו שניה את הפרטים. כמו שוק קח~תן שהתרחש בירושלים למחרת ההופעה,  מציעים לכם לבוא ולתת את מה שאתם לא צריכים ולקחת את כל מה שאתם רוצים והכל ללא תמורה, אז מי בדיוק מרוויח פה ? ואיפה יש פה  יד רוחצת יד ? במקרה הטוב אני רוחץ את ידייכם הקוראים ואומר לכם; צאו מהבית לעת ערב לכו במורד רחוב קרן~היסוד, ותזכרו שרק אתם הם אלו שמחזיקים בידכם את המשקולת שמכופפות אתכם כלפי מטה.

4 מחשבות על “לסרט או להתפלל – יוסף בבליקי הופעה בבית המוזיקה

  1. ומקריאה לקריאה זה רק מרגש יותר.
    הלוואי ויכולתי להיות שם ממש – או אולי לשחזר את הקסם שוב והפעם על הר אחר.

    (דויד, מותר לעשות פרסום אצלך?)

  2. גם הביקורת הנפלאה והמרגשת, שתופסת את הקסם של העיר בצורה כ"כ מדויקת ומיוחדת, וגם החנות הנהדרת שנקראת בית המוזיקה… לצערי לא הגעתי להופעה הזאת מסיבות שונות, אבל ההופעות שם מצוינות. כמו גם הקסם שתיארת, שבשבילי הוא הנסיעה בקו 18 וההליכה לחנות שמתפקדת כאי מוזיקלי חמים בתוך ירושלים.

  3. בהתחלה חשבתי שהאיש הזקן עם החולצה המיוזעת שאתה מתאר הוא בעלה של סבתא שלי. אבל הוא לא מכופף כמעט בתשעים מעלות לריצפה אלא איש תמיר, והוא בכלל רץ, עם משקולות בידיים, מידי בוקר ולא בערב :).
    וכשאתה כותב את זה ככה, אפילו הריצות שלו, שלרגע נדמה היה לי שבהן מדובר, נראות קסומות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s