אגדות לא ידועות

מומוס – השנים המוקדמות של הסוטה העדין

במיתולוגיה היוונית ידוע מומוס כאל הלעג ואינו נמנה בין האלים החשובים. למעשה הוא אל זניח במיוחד שמוזכר פעם אחת בלבד. מומוס גורש מהאולימפוס בגין החטא הנורא של מתיחת ביקורת על תבונתו ושיקול דעתו של זיאוס ומאז הוא נידון לשוטט עם חוכמתו והתחכמויותיו מחוץ לאולימפוס.

                         

ב1960 נולד בפייזלי אשר בסקוטלנד אדם עם השם ניקולאס קארי אולם קומץ קטן ביותר של אנשים מכיר אותו תחת הכינוי שהוא אימץ לעצמו: מומוס. פעמים רבות מצאתי את עצמי תוהה האם ידע קארי הצעיר שהקריירה המוזיקלית שלו תהיה כשל אותו אל כבר מהרגע שהוא בחר לעצמו את הכינוי. דבר אחד ברור לחלוטין במשך עשרים השנים האחרונות יצר ניקולס קארי את מומוס. אחת הדמויות החריגות ביותר בעולם המוזיקה המודרנית כמוזיקאי מסתווה מומוס תחת שלל דמויות  מזמר פולק תנכ"י דרך סוטה עדין מאיש אלקטרו עתידני ועד פילוסוף אירוטי מומוס הוא מוזיקאי חריג ופנומן בכל קנה מידה שתשפטו. אין אף אחד שעושה מוזיקה יחודית כמוהו ועם זאת מה שהוא עושה תמיד נשמע כמו מוזיקת פופ.
אם כן מדוע סביר להניח שלא שמעתם עליו שום דבר עד היום ? הסיבה היא פשוטה. מומוס הוא גאון. גאון לא במובן של גאון שכונתי, כיתתי או כדורגלני, מומוס הוא גאון במובן  של תומס אלווה אדיסון, של מוצארט, של  שייקספיר, איינשטיין. כהרבה גאונים לפניו מומוס מודע היטב לעובדה שאייקיו כמו שהוא ניחן בו הוא דבר חריג ורוב האנשים בעולם אף פעם  לא יבינו את מלוא הרזים והפתלים שהוא שוזר בשיריו. בניגוד להרבה גאונים שנשמעו לעצתו של שפינוזה ופנו לקהל הרחב במילים פשוטות שהקהל הרחב מבין, מומוס מעולם לא עשה הנחות למאזין שלו. כשהוא כותב שיר הוא כותב אותו בדרך כלל לאנשים שבקיאים ברזי היצירה השייקספירית, ההיסטוריה של התרבות המערבית , תולדות האומנות, פסיכולוגיה פרוידיאנית, פילוסופיה ניטשיאנית, הברית הישנה, פיזיקת קוואנטים, כתבי תומאס הארדי, ארכיטקטורה יפאנית, שירה צרפתית וביו-גנטיקה. אם מישהו יחפש את איש הרנסאנס של המוזיקה המודרנית, הגאון הוירטואוזי של המאה העשרים הוא פשוט צריך לפתוח את גוגל ולחפש את השם מומוס.

השאלה הראשונה שנשאלת היא האם חוכמה ואינטליגנציה הן דבר רלוואנטי למוזיקה ? האם מישהו באמת רוצה יוצרי מוזיקה בעלי מנת משכל חריגה? הרי רוב האנושות וסוחרי המדיה עדיין שבוים בדמותו של האומן כאדם סובל ופרא אצילי, שהיצירה שלו נובעת מהצד הרגשי- תשוקתי-אינטואיטיבי שלה. מישהו בן דמותו של איגי פופ, נאמר. אותו פרא שיודע אינסטנקטיבית שגם אם הוא ישיר "אני רוצה להיות הכלב שלך" זה ישמע כשירה טהורה.  סביר להניח שאיגי לא הכיר את פרחי הרוע של בודלר או את עבודותיו של פון-מאזוך כאשר הוא כתב את מילות השיר בחצי דקה, ועדיין אין בהשערה זו כדי לגרוע מהאנרגיה העצומה והתחושות הפרימאטיות שהשיר הזה מעורר במאזין. ומנגד האם אנרגיית נעורים וחושניות הן כל מה שאנו  מחפשים במוזיקה ? האם רוקנרול נועד לתאר רק את החויות והתחושות הבסיסיות ביותר של הקיום האנושי ? מין, תשוקה, רעב הם בודאי המרכיבים של כל תקליט רוק גדול אבל האם הם כל מה שהחויה האנושית יכולה לייצר ? כיצד יכול להיות שלמרות השינויים העצומים שהביאה איתה המאה העשרים האנושות עדיין שבויה בדימויו של האומן כפרא אינטואיטיבי ואציל, ירושת הדורות שעברו ?
אתמול ישבתי פה עם שני חברים ודברנו על שירו של אלכסנד פן "רומאנס". "אם מישהו היה מעיז לכתוב מילים כאלו היום הוא היה נצלב על פלצנות יתרה", העיר אחד מחבריי ובצדק רב. העידן הפוסט מודרני הביא איתו איזה זלזול בשפה גבוהה וצבירת ידע כידע. כל מי שמעז לדבר על רעיונות קצת מסובכים נחשד מייד בפלצנות לשמה. מעבר לכך כפי שיודע כל מי שקורא כאן, כיום כמעט ואין צורך לזכור משהו הרי הרשת והגוגל זוכרים כל כך הרבה עבורינו. אז האם היכולת לצבור אלפי פרטי טריוייה תרבותיים ושתילתם בתוך שיר פופ הופכת את השיר לחכם יותר? אולי זה רק תרגיל עקר בפוסטמודרניות ? כל מי שמכיר את העבודות המוקדמות של מניק סטירט פריצ'רס יודע בודאי שהרעיון להכליא שיעורי סוציולוגיה ורדיקליות חברתית במסגרת של שיר פופ הוא רעיון מעניין שלרוב פשוט לא עובד. יש מעט שירים אם בכלל, שיצרו מהפכות במחשבה ובחשיבה העולמית של תודעת הקהל. ואם כבר יש כאלו הרי שלרוב הם היו בעלי מילים מאוד פשוטות, "אימג'ן" של לנון הוא דוגמא טובה לכך. החוכמה שבפשטות תמיד קיבלה הערכה גדולה מאוד בעיני רוב המאזינים ונסיונות לתת למוזיקה ערך נוסף בעזרת טקסטים מאוד חכמים יצרה בעיקר כשלונות פרוג רוק מפוארים. והנה אנו שוב בנקודת ההתחלה מהו ערכם של שירים חכמים ? או במילים אחרות האם באמת נחוץ לעולם הפופ יוצר שירים וכותב  מילים ברמה של שייקספיר?

הקריירה המוזיקלית של מומוס התחילה כסולן להקת Happy Family, עוד אחת מעשרות להקות גל חדש שפרחו בסקוטלנד של תחילת שנות השמונים. אחרי הקלטת תקליט אחד שלא הותיר הרבה רושם (1982 The Man On The Streets ) התפרקה הלהקה וניקולס קארי הפך למומוס

                

התקליט הראשון שלו כסולן יצא ב1986, שמו היה Circus Maximus והוא יצא בel לייבל שהתמחה בהוצאת תקליטים אומנותיים ביותר וללא שום אפיל מסחרי. למרות הצביון האומנותי של הלייבל קשה מאוד להבין מדוע בחרו אנשי הלייבל להוציא את תקליטו הראשון של מומוס.

מלווה בעיקר בגיטרה אקוסטית ובקול סארקסטי ומחודד הנושא בתוכו דרך קבע איזה אנדרטון פרברטי. מומוס ביצע באלבום  סוויטה של שירים שכולה עוסקת בדמויות מהתנ"ך הברית החדשה ונבכי תולדות בתי המלוכה היוונים. את מי זה מעניין יתהוו רוב האנשים ? ובכן זו בדיוק הנקודה המרתקת אצל מומוס, איפה שהפרופסור הממוצע להיסטוריה יוציא את החיוניות מכל נושא שעליוו הוא מרצה,  מומוס יודע למצוא את הפרברטיות והעניין שכל מה שהוא שר עליו. כאשר הוא שר על התרוצים של לוט  מדוע הוא שכב עם שתי בנותיו לאחר בקבוק יין אחד יותר מדי, אתה מבין גם בלי פירוש רש"י שאנשים הם תמיד אנשים והיצרים שגעשו בהם לפני אלפיים שנה הם עדיין אותם יצרים שכל חליפות העסקים וחוקי ההטרדה המינית שבעולם לעולם לא ישנו.

"פעם לפני הרבה שנים היה בן אדם שנקרא שאול

שרדף אחרי נוצרים עד שראה שהעבודה של הנוצרים מניבה פירות

אז אותו אדם שינה את דיעותיו ואת שמו הנוצרי לפול

והוא כתב פרקים חשובים בתנ"ך

אבל הדם על ידיו הכותבות הסריח עד לב השמיים

ופול רצה למות

אז הוא כתב מכתב לחברים ברומא,

סנטור שהיה חייב לו טובה וביקש מוציא להורג כדי שיוכל למות כקדוש מעונה.

הסנטור ענה לו :

היית מת שיהיה לך מזל כמו סנט סבסטיאן

מעדיף את הכאב על פני האספירין

מהמהם כשהחיצים מפלחים את חזך הצר

מופשט עירום בקרקס המקסימלי

עם אריה טורף קדושים מעונים

מתמקח עם הבשר על כאב קטן

סצינות כאלה מוציאות לסאדו-מזוכיזם שם רע במיוחד

פעם לפני שנים היה איש שאהב אישה אחת יותר מדי

מכדי לאבד תקוה כשראה שהיא לא תיגע בו גם במקל

אז הוא בילה כל חייו בגיהנום והלחין את זה ב24 מזמורים

או דנטה למרות שאני אנטי ספקולציות רומנטיות שכאלה

אני הקורא הצבוע שלך שנמצא באותה סיטואציה כמוך

אני הכפיל שלך, אחיך בכאב

אבל אליגרי אם אתה מקשיב אז יש הבדל בין ביאטריס שלך ופולה שלי

היא אנונימית וממלצרת – זה קומי אבל ממש לא אלוהי

הטרגדיה היא שאף אחד לא מת.

אם רק הייתי בר מזל כמו סנט סבסטיאן

הולך במכה אחת, רק תקשיב לי

קורן מאושר כשמר מוות מקבל את הנער עם העניים הכחולות

נכנע לפני הקיסר או אלוהים אין זה משנה את הסיכויים

בסופו של דבר יש רק דבר אחד שהקדוש המעונה רוצה לומר

"אמרי לי גברת לינקולן האם נהנית מהמחזה ??"

                           ( Lucky like St. Sebastian)

על מה בדיוק השיר הזה ? על קדושים מעונים, אהבות לא ממומשות, רצח לינקולן, ההבדל בין החיים לספרים ? תבחרו בעצמכם.

אלפי יוצרים כתבו על הפיתוי בלגמור עם זה בבת אחת לעומת הסבל הקטן יותר אך המתמשך של החיים אולם השיר הזה מדגים כמה שמומוס מסוגל לקחת נושא ולמצוא את הדרך להוביל אותך במבוך של סיפורים אגדות פרטים וציטוטים מתובלים בדימויים משעשעים וסוחפים להפליא שכמו כל אומנות גדולה מצליחים להסביר את עצמם בשמיעה ראשונה ומגלים רבדים חדשים גם בקריאה עשירית. מבחינה מוזיקלית מומוס הוא מלחין שובב שגונב מהפולק הקאברט הוודוויל והשאנסון את כל מה שנחוץ לו כדי להעמיד תפאורה ראויה למילותיו,רוב הדיסק הוא מנגן על גיטרה אקוסטית שמזכירה בצורה חשודה למדי את ליאונרד כהן אולם מומוס כמיטב אנשי הברוק יודע יודע לעטר פה ביד אומן את הגיטרה עם צ'לואים נוגים בטובות וקלרינטות קרקסיות וקולות קונרפונקטים מוזרים ביותר ואם תהיתם האיש יודע הרבה מאוד אקורדים, רק שבניגוד לכאלה שאוהבים להשוויץ בזה מומוס משתמש בהם בחסכוניות רק כדי שיובילו את המילים שלו קדימה.

בין כל הנושאים הגדולים מוות מין דת אלוהים מומוס יודע תמיד למצוא את הסופר יחודית שלו לתקוף את הנושא מזויתו היחודית והנה מה שיש לו להגיד על הנושא העדין של יחסים גברים נשים.

"אתה לעולם לא יכול להמעיט בערכה של גארבו

אתה לעולם לא יכול להפשיט את מונרו

יכול מאוד להיות שהן לעולם לא שמעו על אפלטון

אבל יש דבר אחד שהן תמיד ידעו

אם אתה רוצה להיות נחשק לאלף שנים

להשאיר את זה אפלטוני זה רעיון מצויין

"מספיק עם זה סוקרטס, האם אנחנו לא יכולים רק לדבר?"

מספריים חותכות נייר אבל נייר עוטף סלע.

אל תמעיט בערכה של מרי

הכלה הבתולית המקורית

אינטרפרטציות עלולות להשתנות

אבל אני אומר שאלוהים היה הקטע שלה מהצד

צניעות עצמית היא ידידתה החוקית של הפילגש

הפרדוקס הוא מתנת השמיים

המילים המרושעות ביותר נמצאות בספר הטוב

מספריים גוזרות נייר

אבל נייר עוטף את הסלע

לעולם אל תמעיט בערך פניה של הלנה מטרויה

הפנים של אישה שלעולם לא מסכימה לרצות

היא פריז בבגדי נשים מפלסטר ופפירוסים

וזו הסיבה שהן לעולם לא מתפשטות

לעולם לא מתפשטות בסטריפטיז האינסופי הזה.

לעולם אל תמעיט בערכה של הציידת

זנים מוגנים של זונות

הכרכרות של דיאנה הן לימוזינה עצומה

עם דלת חסינת כדורים

זהו חוק מספר אחד לקוקטית החכמה

מצאי פילטר ארוך לסיגריה

ותזרחי דרך חלון שנעול פעמיים

מספריים חותכות נייר אבל נייר עוטף אבנים

לעולם אל תמעיט בערך של "לעולם לא"

ותחיה לאהוב עוד יום אחד

אף אישה עוד לא הצליחה להתפרנס

מזה שהיא נתנה משהו בחינם

אם אתה רוצה להיות יותר גדול מהגדולה

תשאר נוקשה וקפוא כמו פסל

הזהר ממטבחים וממוקדי הזעה

מספריים חותכות נייר אבל נייר עוטף אבן

תתפשטי לפי מיטב התנהגותך הלנה מטרויה

כל אוטובוס ירוק נוסע מהר וכך גם הזמן

תסירי את הפלסטרים מפריז

לכל ילד טוב, לכל ילד טוב

לכל ילד טוב מגיעה לטעום, ואיפה שלי ?

היא תשכח אותך בהכל חוץ מבשמך

בכול חוץ מהפנים שלבשת

וכל המילים החלולות שהיית כל כך טוב בלומר

או הכל חוץ מאוסף הקשרים היומרניים

שמכסים את הנייר

שעוטף את האבן "

               (Paper Wraps Rock )

ניתן בקלות להבין למה הטקסט הזה ועוד רבים שיבואו במשך השנים הוציאו למומוס שם של שונא נשים מובהק. לטוב ולרע הבן אדם פשוט אומר בצורה מחודדת דברים שבדרך כלל נגמרים בשבירת כוסות על הרצפה.

מייד אחרי צאת האלבום הראשון הוציא מומוס איפי בו ביצע שלושה שירים של ז'אק ברל מתורגמים בצורה חופשית ביותר לאנגלית. הביצועים הראו את השפעתו העמוקה של ברל על ניקולאס קארי שבתקליט הבא יתוודה בשירים עצמם על הערצתו האובססיבית לדיויד בואי.אחרי ביצוע משועשע ולעגני לעולפ הפופ ב"ניקי" הוא מבצע את "נה-מה-קיטה-פה" ואת "לראות חבר בוכה" ברגשנות מפתיעה מצידו של מומוס. רגשנות שהוא מיעט להראות אותה במלואה לאורך השנים, מה שגורם לספקולציות כיצד יכלה להראות קריירת הסולו של מומוס אם היה רוצה להגיע לקהל הרחב.

האיפי מצורף כבונוס למהדורת הדיסק של האלבום הראשון והוא מאוד מאוד מומלץ לחובבי ברל ושאנסיונרים אחרים.

                          

עם הסכין הזאת חתכתי את העוגה

ומי האחת שתהיה לי היום לכלה ?

עייפה בובה זהבה

רואה אותה מטפסת על הסולם המתקפל

מתנתו המוזרה של אביה החורג

צחקה בובה זהבה

מושיטה את ידה הענוגה

כדי לגזור את הוילון המתנפנף

הינומה לשים על פניה ככיסוי לעירומה

ובשימלת חתונה מוילונות מיטבח

הגיע היום בו גם את תיקחי את מקומך

יחד עם כל אותן נשים קטנות

כגברת נאותה

ועכשיו, בגלל שאני אוהב אותך

אני אתפוס את מקומי

בין רוצחיו של הגולם

תיקותה החשאית של כל נערה

כמו הסוף שטמון בכל התחלה חדשה

אני חייב לקחת אשה זו לעצמי

והיא תיקח את סכיני

אני אקנה טבעת זהב

ואת תתרגלי לאמצעי מניעה

עייפה בובה זהבה

אני אקשור בובה על חוט

ועליה אקרין שקופיות של נשים אחרות

צחקה בובה זהבה

מכאן מתחילה אומללותך

כן, זהו הרגע שבו נעלמת מסתוריותך

גברת קטנה

נקנה לנו טלויזיה

כדי להחליף את תיבת הקסמים השבורה

ואני אלבש את פרצופי העסקי

ואביט איך את בשתיקה לומדת את מקומך

בין כל אותן נשים קטנות

כגברת נאותה

ועכשיו, בגלל שאני אוהב אותך

אני אתפוס את מקומי

בין רוצחיו של הזחל

תיקותה הנואשת של כל אשה

בדיוק כמו החושך המתחבא בכל זריחה

אני חייב לקחת אשה זו לעצמי

והיא תיקח את סכיני

ועם נעלי בית סודר ישן ומקטרת

האם אני נראה לך כמו רוצח הערב?

עייפה בובה זהבה

אבל הרעלתי אותך עם כל נשיקה חולפת

וחנקתי אותך בתוך האושר הביתי

צחקה בובה זהבה

ומתחת למנורת השיזוף שקנינו יחד

פנייך חיוורות יותר מפניה של כל גופה

ומהפנטהאוז שלנו בקומה השביעית

העפת את עצמך אל המקום שבו עמדו

כל אותן גברות קטנות

אבל עם שיער שיבה קמטים ושיניים תותבות

נמלטתי מידי המישטרה

כדי לתפוס את מקומי הנאות

בין רוצחי הפרפרים

תיקותה המושגת של כל גברת

כמו המוות שאורב בכל חתונה

אני חייב לקחת אשה זו לעצמי

והיא תיקח לתוכה את סכיני"

              (רוצחים תקוותה של כל אשה)

 

ב1987 עובר מומוס לליבל קראיישן של אלן מקגי ידידו מהסצינה הסקוטית של תחילת האייטיז. באותה שנה יוצא אלבומו השני The Poison Boydriend. לטעמי מדובר באלבום הציר של יצירתו המוקדמת והוא התקליט המומלץ ביותר להתחיל איתו את ההכרות עם האיש.   בתקליט זה מומוס מביא לשיא את הוירטואוזיות המילולית שלו. הוא כותב כאן שירים באורכים והיקפים של ספרים אבל תמיד מקפיד להיות מרתק. התקליט מציג את מומוס כטיפוס רגיש רגשני וציניקן כאחת,  האזכורים התנכיים וההיסטוריים מתמעטים ובמקומם אנו מקבלים עיסוק קברטי במלחמות רוצחי נשים מוות וניתוח אינסופי של מערכות יחסים.  ב"רוצחים תקוותה של כל אישה " הוא מפרש את הסכם הנישואים כרצח איטי בחניקה, וכמו כל מחזאי טוב מומוס יודע שהסכין שהופיעה במערכה הראשונה תינעץ במערכה הבאות. בשיר השלישי והמבריק "What will death be like? " נועץ מומוס את סכינו בכל מה שמת ויוצר לאורך שבע דקות שיר המנסה לפענח כיצד יהיה המוות,  על דרך השלילה.

" המוות לא יהיה כמו אמצע הלילה

כשאנו שוכבים ערים ומהרהרים כיצד המוות יהיה

המוות לא יהיה כמו מרקס ספרדיות שמשקשקים בנשימה האחרונה

המוות לא יהיה כמו פסטיבלים מקסיקאים

שלדים מרקדים לובשים מגבעות

המוות לא יהיה כמו החלומות של האיש ששר Love will tear is apart "

ומומוס ממשיך וממשיך וממשיך להפשיט את המוות משלל המטפורות שהודבקו לו במשך השנים.
אם זה נראה לכם מוזר הרי שבהמשך הדיסק יהפוך מומוס לדיויד לינץ' של עולם הפופ ויתאר מערכת יחסים מעוותת בין באדי-בילדרית במופנמת ומלאך גיהנום רגיש שמתנגשים אחד בשני הופכים לנכים ומתחילים מערכת יחסים בינהם, שם השיר ? SEX FOR THE DISABLED הבחור פשוט אוהב לבדוק כמה אנטי פי.סי הוא יכול להיות בלי להרצח. מה שמדהים אצל מומוס זו העובדה שבגלל השנינות שלו הוא מסוגל לומר את כל אשר על ליבו בצורה הכי חדה והכי פחות קורקטית ולצאת מזה בשלום איכשהו. מומוס שהבין זאת בחושיו המחודדים יפתח את תיבת הפנדורה הזו שוב ושוב בתקליטיו הבאים ולאט לאט יהפכו שיריו לאנציקלופדיה כוללת של סטיות ועיוותים אנושיים שאותן הוא חקר עד הקצה בשיריו ובחייו האישיים. נדמה לי שהסיבה היחידה שהוא מסוגל לעשות את זה קשורה לעובדה שרוב האנשים פשוט לא מבינים אותו ממש.

האלבום נחתם עם שיר יוצא דופן ששובר את כל המסגרות האפשריות בהתיחסות שבין המאזין לזמר.  מומוס מכליא את יחסי האהבה שנאה שיש לו עם נשים ונטייתו למציצנות ותוך כדי פורש מבט ישיר ודי מדהים למוחו של אחד הטיפוסים הכי הכי מרתקים בעולם המוזיקה.

קראו את השורות הבאות באיטיות מלחששת.

ואולי את הנערה מהמסלול ההיקפי מנסה כל כך לא לגלות שאת יודעת איך אני מסתכל על הבהונות שלך שבולטות מהסנדלים שלך בזויות מוזרה לרגלייך ואיך שאת יודעת כמה שזה מדליק אותי, ואולי את הנערה הספרדיה שמשחקת בשיערה כשאת מחכה לחבר שלך בהיכל המראות המתומן שמוזיאון טייט מגדיר כבית קפה… ואוה אני יכול להריח את השיער שלך מכאן, ואני יכול לראות דרך שמונה זויות איך הפטמות שלך נראות דרך חולצת הכותנה הדקה שלך משתקפות לאינסוף, ומקומות כאלו ושורות ילדותיות כאלו הם אלו שיגרמו לי לשבץ

(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )

ואולי את הנערה מאייסלינגטון ג'ינסים קרועים וחלונות ונציאנים פתוחים,מנסה לצבוע את הפינה הקשה של החדר בלבן, גוחנת קדימה בקצה הסולם מתחת לנורה חשופה ברגע המדויק שבו אני חולף ברחוב התלול בתחתית הגן שלך בלילה האוסף…גן עדן למציצנים

(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )

 ואולי את הציירת מהבית ספר המרכזי לציור, בעלת עצמות כל כך דקות שיכולתי לשאת אותך הביתה בתיק הפורטפוליו של, בתחרה עדינה כדי שלא תבכי באוטובוס בדרך הביתה ותגלי את המשחק שלנו קשורה בעדינות, כי איך אני אוכל במזיד לפצוע במישהי עם שפתיים וידיים מושלמות כמו של,ך עם  גזרה מושלמת כשלך, אוה ציירת אקריליק אני יכול לנשק קליפות ביצים, אני יכול להיות הצבע האדום שלך, כל המבקרים אומרים שאני זמר כל כך רגיש….

(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )

ואולי את מאזינה לקול שלי עכשיו, בווקמן שלך או בטייפ ליד המיטה, נותנת לשירים שלי לחמוק לתוכך בערב ביתי שכזה עם דפי השרבוטים שלך והאצבעות שמלאות בעפרונות וסיגריות לייט… והמוסיקה קלה ונעימה כך שאת בקושי שמה לב על מה אני שר בדיוק ב"נייר עוטף סלע" ו"רוצחים תקוותה של כל אשה" ושיריי הם רק צליל שנכנס אלייך ומשאיר אותך בדיוק אותו הדבר כי ככה אני רוצה שזה ישאר כי ..

(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך ) 
אבל חלק מהתקליטים האלו היו תקליטים מרירים,  תקליטים שהאשימו נשים כמוך המשתמשות במשיכה שלהן במכוון כדי ללכוד ולשתק גברים שרוצים בהן ולעולם לא ישיגו . גברים שלפעמים חשים בצורך הפרברטי לרסק את הנשים שהם חושקים יותר מהכל, שמדמיינים אותן בזות לחזיונות המושלמים האלו, אהה איזה חרא של מתבגרים, אבל מי האדיוט שיכתוב שישיר על כך? בטוח לא אני
(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )
אבל לפעמים אני חושב שכל גבר שכותב, כל גבר שמצייר או מלחין, מוזיקת נשמה או סימפוניות זה לא משנה, כל אותם אנשים רק מתעסקים בתחליפים, המלך שלמה, קונפציוס, פראנץ קפקא, הם לא היו עושים את זה אם הם היו יפים כמוך, יושבת שם ברגליים משולבות כשמוזיקה עדינה מקפצת סביב ההבטחה שם, איפה שירכייך נפגשות, הפוריות שמיליוני אומנים לא יוכלו להתחרות בה
(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )
וכל הזמן הזה אני רואה אותך בעיני רוחי וכל החרא המצ'ואיסטי על המרקיז דה-סאד ושינאת נשים נעלם היישר לתוך האויר, ואני מתרגש עד דמעות כמו כל פראייר שנחבל בידי כל הדברים שלא נועדו להיות , ועדיין מוכן ליפול על ברכיו לפנייך ולומר "מה שלא תעשי מה שלא תהיי עבורי אני רוצה שתדעי שאני מכבר אותך, אני רוצה שתכבדי אותי ותקבלי אותי, ואני רוצה לנשק אותך, לנשק את ברכך הגרובה, ולקבל את היחודיות שבבשר הרך באחורי ירכיי…

(הו את יודעת שזה נכון, כל מה שאני עושה זה רק להיות קרוב אלייך )
וכשאני אזכה בך, כשאפול לפנייך ואומר לך : לעזאזל עם פרנץ קפקא, לעזאזל עם הדוכס החיור והלבן (דמות של דיויוד בואי, ד.פ) כשיגמר לי מגיבורים וחיקוים,  כשתתני לי לעשות איתך אהבה בצורה האיטית והעמוקה ביותר שאני מכיר, וזה מרגיש כל כך טוב, אז אני אחשוב על המיבה של הצייר פול קליי -"כאן מונח הצייר פול קליי, במידת מה קרוב יותר ללב הבריאה מכרגיל אבל רחוק ממספיק קרוב"
ונערה, הנה אני כאן שוכב רחוק מלהיות מספיק קרוב אלייך…..

 (Closer To  You )

"אלוהים הא פרברט עדין, והמלאכים הם מציצנים

מביטים בנו לנצח , החזיון שלהם אף פעם לא מטשטש

הם עושים אותנו ואחר כך שוכחים אותנו במשך מיליוני שנים

ואז במקרה הם מביטים בנו ומשהו בהם מתעורר

הם חושבים שאנחנו כל כך פרובקטיבים,

כה חלשים כה מלאים בגאווה, החוכמה שלנו

עירומנו ממלא אותם בעונג, הדרך שבה אנו אוחזים בכוסות הקפה,

הדרך שבה אנו בוררים את מילותינו

אלוהים הוא סוטה עדין והמלאכים הם מציצנים "

                     (God is a Tender Pervert )

הפרברט העדין מ1988 הוא אלבום מרתק גם אם לא אחיד. מדובר באלבום שמסמן בעיני את סוף התקופה הראשונה ביצירתו של מומוס. הגיטרה שהיתה הכלי העיקרי שלו עדיין  דומיננטית כאן אולם היא הולכת ומפנה את מקומה לאהבה החדשה של מומוס : הסמפלר. מומוס מתחיל ליצור פה את הקברט האלקטרוני המטורף שלו שישתכלל ויגיע לשיאו בתקליטים הבאים, מבחינת השירים עצמם זהו תקליטו הביוגראפי ביותר של מומוס (בדרכו העקלקלה ) הוא כותב על ימי ילדותו בעיר פייזלי בשיר המקסים Bishonen, וכמו אצל גארסיה מארקס הריאליזם האפור של העיר העגומה נמהל בפנטזיות הילדות של מומוס.  הוא שר על ה"קללה" שטמונה בפרצוף כמו שלו, פרצוף שניחן  בקסם התמימות, מומוס שנראה באותן תקופות כילד טוב סקוטלנד או יותר נכון כהומו טוב.  ולכןם אין פלא שהשיר שמושך הכי הרבה תשומת לב באלבום נקרא  "The Homosexual "

"אני אוהב נשים אבל אני חושב לוותר

אני אוהב נשים אבל מה הטעם לתווכח

עם הגברים בבתי ספר ציבוריים ובאתרי בניה

שקוראים לי הומוסקסואל כל חיי

צעד אחד מעבר לסכר השיעולים מתחילם

בגיהנום אין חימה כחימתו של איש אנגלי לא בטוח במיניותו ו

לא צריך פסיכאטר כדי לתרגם זאת

"יש הומסקסואל חופשי בקרבנו"

ההומוסקסואל כך הם קוראים לי

הכל אותו דבר בשבילי

מה שהם מקרינים אני אנסה להיות

כי הפסיכוזה שלהם היא מה ששנחשב לנורמלי

זה בסדר מבחינתי להיות חריג (קוויר)

מאחר והחרשות שלהם נקראת אהבת מוזיקה

אני לא אעליב אותם

אני אתנה אהבים עם נשותיהם

ואגרום להם לשיר תוים של עונג

שהבעלים שלהן לעולם לא יכירו

אני אוהב נשים ולכן אני מפתיע אותן

מעמיד פנים אדישות חזה ולישבנם

כמו הספרים והמלבישים אני שומע וידויים

ששמורים רק להומוסקסואלים מקצוענים

כשאני גורם לרגליהם לרעוד בעזרת ידי העדינות

(טריק שלמדתי מידיד גניקולוג הומוסקסואל )

אני נזכר במילותיה של חברתי הראשונה

"אני מרגישה ברת מזל שבחרת בי כדי להפוך לסטרייט"

אתם שקראתם לי אגזוזן בשיעורי כימיה

אתם שפלטתם "תשמור על התחת שלך"

עכשיו נשיכן רוחצות לכן את החולצה, עכשיו ילדיכם נולדים

אז תבדקו היטב למי הם בדיוק דומים.

אתם שקראתם לי נושך כריות

שהדבקתם אותי במחלות עם השינאה שלכם

נחשו למי אני מכין את הכרית?

למה להסתפק בציפה שאני יכול לקבל את המילוי

אני נוקם באותה צורה שבה אני שותה את כוס התה שלי

מתוק ולוהט

הומוסקסואל כך הם קוראים לי

הכל אותו דבר בשבילי

מה שהם מקרינים אני אנסה להיות

כי הפסיכוזה שלהם היא מה ששנחשב לנורמלי

זה בסדר מבחינתי להיות חריג (קוויר)

מאחר והחרשות שלהם נקראת אהבת מוזיקה

אני לא אעליב אותם

אני אתנה אהבים עם נשותיהם

ואגרום להם לשיר תוים של עונג

שהבעלים שלהן לעולם לא יכירו

אף פעם לא במיליון שנים. "

ג'ארביס קוקר סולן להקת פאלפ ואחד ממעריציו הגדולים של מומוס, הודה בראיון שהשיר הזה היווה עבורו דרך להתמודד עם החריגות שלו בעיני האנגלי הממוצע , והעובדה שהוא כגיבור השיר תמיד נחשד בחד מיניות בגלל היותו קצת יותר רגיש.
לאט לאט החל מומוס ליצור קהל מעריצים פאנטיים בעיקר בקרב המבקרים ומוזיקאים עמיתים שהעריכו את הויטרואוזיות של מומוס כיוצר שירים. אולם מרות ההערכה הרבה אליו באותה תקופה, מומוס זוכה למכירות זניחות ביותר וסביר להניח שהוא היה נזרק מכל לייבל אחר אבל בקראיישן מומוס בטוח בגלל התמיכה וההערצה של אלן מקגי שמתעקש להחזיק את מומוס בקטלוג החברה גם אם התקליטים שלו לא מוכרים כלום.

מומוס מצידו מגיג על מצבו בשיר מעולה על תעשיית המוזיקה "הייתי אינטלקטואל מאואיסטי בתעשיית המוזיקה". בשיר הוא מתאר כיצד הפך לאייג'נט פרובקטור בנבכי תעשיית המוזיקה, כיצד העיתונות מוחאת לו כפיים אבל הבורגנות העשירה מעדיפה לשמור ממנו מרחק  "הם מעדיפים שלאומנים שלהם לא יהיה מה להגיד " הוא חום את הנושא וממשיך במסעו לבחינת הקרביים והכליות של נבכי האומה הבריטית. מומוס  מכיר היטב את כל החריגות והאקצנטריות של תושבי האיים הבריטיים והוא אינו מהסס לרגע לנעוץ את סכיניו המחודדים בכל אשר יביט וזה כולל גם את עצמו.  הוא לא מפחד לעשות דיסקציה עצמית כשהוא כותב על "היסטוריה המלאה של קינאה מינית (חלקים 17-24 )" המבט שלו לא חף מהלקאות עצמיות גם כשזה נוגע לגודל פין שלו ולקנאתו במאהביה הקודמים של כל אישה איתה הוא שוכב.
סוטה עדין ? לחלוטין. וכדי לחתום את האלבום מומוס מבצע שיר השלמה לשיר הפותח בו הוא מתאר את המלאכים כמציצנים מאוננים ומבחינתו הזרע המלאכי שנפוץ בחלל הוא בעצם שביל החלב.

משונה ? זוהי רק ההתחלה  כפי שיעידו תקליטיו הבאים שיבואו במאמר נפרד.

          

5 comments on “מומוס – השנים המוקדמות של הסוטה העדין

  1. דבי

    עד כדי כך, שרציתי להזמין את הדיסק שהמלצת להתחיל בו (אחרי האזנה באולמיוזיקגייד לדוגמיות מהדיסק הראשון). אבל אי אפשר להשיג בדג'נגוס וגם לא באמזון.
    יש מצב לצריבה?

  2. הכרתי כמה קטעים של מומוס, וחשבתי שהוא כותב אחלה בדיחות בשירים. זה אותו עיניין שהיה לי עם המאמר שכתבת על סיקסטו – הכרתי קצת את האומן, ועכשיו אני יודע יותר, יותר לעומק, ומתעניין יותר. תודה, אני מעריך את זה 🙂

  3. ניבה

    הורדתי שניים שלושה שירים שלו, הוא נשמע אחלה… יותר בתוכן פחות במוזיקה… יש לו ביצוע ל"NE ME QUITTE PAS" 🙂 אחד השירים האהובים עלי. הוא נקרא אצלו "DONT LEAVE" או משהו כזה.

    הוא נורא מזכיר לי את האקס שלי, בסגנון, במוזיקה, בקול שלו, ואפילו ברגישות שאנשים מפרשים לפעמים כמיניות מבולבלת.

  4. legal alien

    יש לי את "סירקוס מקסימוס" – אכן תקליט נפלא. את המאוחרים שלו – אחרי "tender pervert" צת פחות אהבתי.
    והערה קטנה – circus maximus זה שמה של הזירה ברומא, ולא כפי שתירגמת "הקרקס המקסימלי". בכל מקרה כתבת נהדר ותרגמת היטב.

  5. מעולם לא יצא לי לקרוא רצף כזה של גיבובי מילים אדיוטיות!
    זה אינשטיין ?!?
    אפילו לא לוט בשיא השיכרות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: