חודש: ספטמבר 2004

תשמע אחי לפני איזה כמה שנים עשינו איזה תקליט, מה? אתה קולט רק יצאנו מהתיכון, לא ידענו כלום מהחיים שלנו, אתה מבין סתם רצינו לעשות איזה משהו ככה דכאוני ומרחף בשביל הכיף, משהו מוזרררררר לגבות. לא, לא כמו הגבות של הגאלגרים. אתה יודע תשעים וארבע היתה שנה משונה הסכמי שלום, הבלונדיני ההוא שהתאבד. בקיצר יצא לנו הדיסק ההוא HEX, וואלה אף אחד לא התייחס אמרנו סאלאמת וחשבנו כבר להתפרק, פתאום אנחנו קוראים בעיתונים שאנחנו גאונים, וסיימון ריינולדס אמר שהמצאנו את הפוסט רוק! אמרנו וואלה? אנחנו!? לא הבנו מה זה, אבל אתה יודע איך זה עיתונאים, מתים לקצת צהוב באוזניים. אז נבהלנו התפרקנו ופתאום לפני איזה שנה פתאום נזכרו בנו, לחצו עלינו, גררו אותנו כל אחד מהחור שלו, אמרו קחו כסף תעשו תקליט למה אתם נהייתם אגדה. אז הלכנו עישנו באולפן כמה חודשים עשינו מוזיקה מה זה חדשנית!! בטירוף!! בטירוף, אחי אני אומר לך … ביטים שבורים מהירים כאלה.. מה זה? ג'אנגל? לא, לא שמעתי על זה, אתה אומר עשו את זה כבר? טוב עזוב אותך לא חשוב, אתה שומע את זה נגנבבבב לך התחת, אחי. למה אתה קולט איזה חומר טוב הביאו לנו השכנים מניגריה, אתה מוריד ראש אחד ובום, אתה נופל לתקרה שמתחתיך, אז ישבנו באולפן, איזה צחוקים עשינו ניסויים עם הלוסטרא ושרטנו את הלוח עם גירים הוספנו קצת רעשים מהמכבסה ברקע, אמרנו לזמר שהאוגר שלו מת והכנסנו אותו לשיר, ש כ ו נ ה אחי. איזה צחוקים!! אז אתה שומע חשבנו יצא לנו משהו מוזר כמו פעם, השמענו את זה לישראלי ההוא שכותב באתר הנידח ההוא באינטרנט, כן נו רשימות וואלה, אמר לנו אתם נשמעים בול כמו מאסיב אטאק האחרון רק יותר גרוע וברברס. איך ברברס שאלנו אותו!? איך ברברס??

אין אחי, אני אומר לך עזוב אותך מהישראלים. משונים כאלה עוד לא ראיתי, שוברים פסלים של ישראלים אחרים בשבדיה וכל העולם משתגע, ואחרי זה נותנים פרס ישראל לפסל אחר ואחרי יומיים מבטלים לו את הפרס וחודשיים אחרי מחזירים לו, תאמין לי לא מבין אותם. נראה לי אלה יותר מסטולים אפילו מהגיטריסט שלנו שבכלל שכח לבוא להקלטות… תגיד אחי אולי אתה יכול להסביר לי מה זה הפוסט רוק הזה ? למה הבני זונות העיתונאים האלה באף עיתון עוד לא הסבירו מה המצאנו, יש לך סיגריה אחי ??
אחי ?

בארק פסיכוזיס ברק פזיכוסי bark psychosis

מי

רוברט קואיין היה גיטריסט ענק. למרות שהוא היה מסן פרנסיסקו במקור הבן אדם היה גיטריסט ניו יורקי קלאסי, יחד עם טום ורליין, ריצ'ארד לויד, דיויד ביירן, ולני קיי הוא הגדיר את צליל הגיטרה הניו יורקית של הסבנטיז, רזה מחודדת מרושעת מגחכת ניאורוטית ורחוקה אלפי סטרטו-ספירות מגיבורי הגיטרה של המיינסטרים רוק האמריקאי בסבנטיז עם הלס פול והצליל השמן מדושן העונג.

לה – להקה

הלהקה שבה התפרסם קוואיין היתה להקות של ריצ'ארד הל שם הוא ניגן כמו עיפרון מחודד שנתקע בצוואר הזמר, כל הזמן דוקר מקניט, מחדד את האהבליות החיננית של הל רק כדי לתת לו קונטרה סרקסטית עם סטרוטוקסטר ומגבר טווין ריוורב מלא חלל חשמלי , קוואיין ידע איך לתת אויר לזמר ואיך לתת לו בעיטה בתחת מאחורי הגב.

רה – RE- MEMBER

לו ריד "הבן זונה המטורף היה מגיע לכל הופעה של הוולווט אנדרגראונד שהיינו עושים דרומה לניו יורק, לא ידענו מי זה התמהוני הזה אבל כל הופעה הוא היה שם משקפי שמש, בחושך והכל" לפני שנתיים יצאה קופסאת הופעות חיות לולוט אנדרגראונד שנקראה – THE QUINE TAPES, אחת מתוך כמה קופסאות שהיו אמורות לצאת מתוך ארכיון ההקלטות ההפרטי של המעריץ הפנאט ביותר של הוולווט אנדרגראונד שנסע בעקבותיהם לאורכה של אמריקה רק כדי להקליט אותם שוב ושוב.

סול – SOUL

בשנות השבעים המאוחרות הפך המעריץ לשעבר לנגן הגיטרה של לו ריד ובהרבה מובנים היה האיש שהחזיר את לו ריד לנגן גיטרה אחרי תקופת ה"אני עליז מדי ובלונדיני מדי מכדי להחזיק גיטרה ביד". מי שמכיר את הוידאו מהופעה של לו ריד ב"בוטם ליין" מתחילת האייטיז. יזהה את קואיין, שאפילו דרך משקפי השמש השחורות שלו היה ניתן לראות לו את המבט העגמומי בעיניים. אבל בעיקר אפשר לשמוע את הנגינה מלאת הנשמה שהייתה לו. לא מדובר בנשמה רגשנית כי אם בנשמה גועשת, עצבנית ומתפרצת. הוא היה מתחיל סולו בפארזות קצרות מתפתל ומשתרך בתוך המודוסים של עצמו עד שהיה מוצא את השער לחצוב לך בהכרה כמו דוקרן קרח מברונזה. לו ריד העיף אותו מהלהקה שלו אחרי כמה שנים . אולי זה בגלל שריד  לא יכל לסבול ביקורת של אף אחד, כולל של קואיין, אולי השותף הכי טוב שהיה לריד על ששת המיתרים מאז סטרלינג מוריסון,  אבל בעיקר בגלל שקואיין היה נרקומן חסר תקנה, ואם יש משהו שאקס ג'אנקיז כמו לו ריד שונאים זה מישהו שיזכיר להם את העבר.

סי –  שיא הרגש

מעל הכל הבן אדם היה שקוע בגיטרה שלו מנגן בעגמומיות אדישה מאחורה, מאחרי לו ריד, מאחרי ריצ'ארד הל, מאחרי מת'יו סוויט יחד עם פרד מהר בתופים יחד עם ריצ'ארד לויד מטלויז'ן. בניגוד לעמיתיו הבן אדם לא נולד להיות גיבור גיטרה קלאסי, הוא תמיד הרגיש כמו נטע זר על הבמות הניו יורקית המעוצבת לגופות רזים משלו, הקרחת המבהיקה מזיעה ושערות זקנו בצירוף משקפי השמש השחורים משחור שהוא שם תמיד על עיניו כהגנה מאורו של העולם שיוו לו את מראה המעריץ הקלאסי, אנטי-תיזה של כוכב רוק. אבל בשבילי קואיין תמיד יהיה המעריץ שעשעה את הצעד הכי גדול והפך למוזיקאי, היתה בנגינה שלו הרבה רשעות וידענות גדולה אבל אף פעם לא היתה בה ציניות התחכמות או חוסר מקצועיות כי רוברט קואיין לפני הכל העריץ מוזיקה.

מי גיבור גיטרה כמובן.

"פנים עצובות, עיניים שקועות ושתי ידיים חשופות
אתה ודאי איבדת את הדרך.
אבק בריאות, הנשמה כבר לא צועקת
אתה יכול למות בשקט.

סיפור פרברים, חלום נעורים
אתה יכול לזכור עכשיו איך זה היה:
אתה, גיטרה והכוכבים, בלי צומת דרכים
רק עיירה בוערת שלוחשת לך: נוע-נוע

עבור, כל מה שתרצה – תיקח
תפלס לך שביל בקהל אל הבמה
כל מה שתיקח – ידעך
והמשאלות יפלו עליך חזרה

בועט במגבר, זה לא מתחבר
שריד של טקס שנשכח, מאה אחרת, זמן אחר
אלבום הוקרה, מופע הצדעה
וערב לזכרו נמכר מראש, אתה צריך לפרוש בזמן

כל מה שתרצה – תיקח
תפלס לך שביל בקהל אל הבמה
כל מה שתיקח – ידעך
והמשאלות יפלו עליך חזרה. "

רם אוריון – גיבור גיטרה.