אגדות לא ידועות

Robert Quine – שישה מיתרים לזכרו

Performing at the Bottom Line

מי

רוברט קואיין היה גיטריסט ענק. למרות שהוא היה מסן פרנסיסקו במקור הבן אדם היה גיטריסט ניו יורקי קלאסי, יחד עם טום ורליין, ריצ'ארד לויד, דיויד ביירן, ולני קיי הוא הגדיר את צליל הגיטרה הניו יורקית של הסבנטיז, רזה מחודדת מרושעת מגחכת ניאורוטית ורחוקה אלפי סטרטו-ספירות מגיבורי הגיטרה של המיינסטרים רוק האמריקאי בסבנטיז עם הלס פול והצליל השמן מדושן העונג.

לה – להקה

הלהקה שבה התפרסם קוואיין היתה להקות של ריצ'ארד הל שם הוא ניגן כמו עיפרון מחודד שנתקע בצוואר הזמר, כל הזמן דוקר מקניט, מחדד את האהבליות החיננית של הל רק כדי לתת לו קונטרה סרקסטית עם סטרוטוקסטר ומגבר טווין ריוורב מלא חלל חשמלי , קוואיין ידע איך לתת אויר לזמר ואיך לתת לו בעיטה בתחת מאחורי הגב.

רה – RE- MEMBER

לו ריד "הבן זונה המטורף היה מגיע לכל הופעה של הוולווט אנדרגראונד שהיינו עושים דרומה לניו יורק, לא ידענו מי זה התמהוני הזה אבל כל הופעה הוא היה שם משקפי שמש, בחושך והכל" לפני שנתיים יצאה קופסאת הופעות חיות לולוט אנדרגראונד שנקראה – THE QUINE TAPES, אחת מתוך כמה קופסאות שהיו אמורות לצאת מתוך ארכיון ההקלטות ההפרטי של המעריץ הפנאט ביותר של הוולווט אנדרגראונד שנסע בעקבותיהם לאורכה של אמריקה רק כדי להקליט אותם שוב ושוב.

סול – SOUL

בשנות השבעים המאוחרות הפך המעריץ לשעבר לנגן הגיטרה של לו ריד ובהרבה מובנים היה האיש שהחזיר את לו ריד לנגן גיטרה אחרי תקופת ה"אני עליז מדי ובלונדיני מדי מכדי להחזיק גיטרה ביד". מי שמכיר את הוידאו מהופעה של לו ריד ב"בוטם ליין" מתחילת האייטיז. יזהה את קואיין, שאפילו דרך משקפי השמש השחורות שלו היה ניתן לראות לו את המבט העגמומי בעיניים. אבל בעיקר אפשר לשמוע את הנגינה מלאת הנשמה שהייתה לו. לא מדובר בנשמה רגשנית כי אם בנשמה גועשת, עצבנית ומתפרצת. הוא היה מתחיל סולו בפארזות קצרות מתפתל ומשתרך בתוך המודוסים של עצמו עד שהיה מוצא את השער לחצוב לך בהכרה כמו דוקרן קרח מברונזה. לו ריד העיף אותו מהלהקה שלו אחרי כמה שנים . אולי זה בגלל שריד  לא יכל לסבול ביקורת של אף אחד, כולל של קואיין, אולי השותף הכי טוב שהיה לריד על ששת המיתרים מאז סטרלינג מוריסון,  אבל בעיקר בגלל שקואיין היה נרקומן חסר תקנה, ואם יש משהו שאקס ג'אנקיז כמו לו ריד שונאים זה מישהו שיזכיר להם את העבר.

סי –  שיא הרגש

מעל הכל הבן אדם היה שקוע בגיטרה שלו מנגן בעגמומיות אדישה מאחורה, מאחרי לו ריד, מאחרי ריצ'ארד הל, מאחרי מת'יו סוויט יחד עם פרד מהר בתופים יחד עם ריצ'ארד לויד מטלויז'ן. בניגוד לעמיתיו הבן אדם לא נולד להיות גיבור גיטרה קלאסי, הוא תמיד הרגיש כמו נטע זר על הבמות הניו יורקית המעוצבת לגופות רזים משלו, הקרחת המבהיקה מזיעה ושערות זקנו בצירוף משקפי השמש השחורים משחור שהוא שם תמיד על עיניו כהגנה מאורו של העולם שיוו לו את מראה המעריץ הקלאסי, אנטי-תיזה של כוכב רוק. אבל בשבילי קואיין תמיד יהיה המעריץ שעשעה את הצעד הכי גדול והפך למוזיקאי, היתה בנגינה שלו הרבה רשעות וידענות גדולה אבל אף פעם לא היתה בה ציניות התחכמות או חוסר מקצועיות כי רוברט קואיין לפני הכל העריץ מוזיקה.

מי גיבור גיטרה כמובן.

"פנים עצובות, עיניים שקועות ושתי ידיים חשופות
אתה ודאי איבדת את הדרך.
אבק בריאות, הנשמה כבר לא צועקת
אתה יכול למות בשקט.

סיפור פרברים, חלום נעורים
אתה יכול לזכור עכשיו איך זה היה:
אתה, גיטרה והכוכבים, בלי צומת דרכים
רק עיירה בוערת שלוחשת לך: נוע-נוע

עבור, כל מה שתרצה – תיקח
תפלס לך שביל בקהל אל הבמה
כל מה שתיקח – ידעך
והמשאלות יפלו עליך חזרה

בועט במגבר, זה לא מתחבר
שריד של טקס שנשכח, מאה אחרת, זמן אחר
אלבום הוקרה, מופע הצדעה
וערב לזכרו נמכר מראש, אתה צריך לפרוש בזמן

כל מה שתרצה – תיקח
תפלס לך שביל בקהל אל הבמה
כל מה שתיקח – ידעך
והמשאלות יפלו עליך חזרה. "

רם אוריון – גיבור גיטרה.

3 comments on “Robert Quine – שישה מיתרים לזכרו

  1. ל"ת

  2. Richard Hell & the Voidoids – Blank Generation (1977
    Richard Hell & the Voidoids – Funhunt (Live at CBGB & Max's) (
    Lou Reed – Legendary Hearts (1983)
    Lou Reed – Live in Italy (1984)
    Lou Reed – The Blue Mask (אבל החומר הכי טוב שלו עם לו היה בשתי הופעות בבוטום ליין שתועדו בוידאו מתחילת האייטיז, לשמוע אותו מנגן סולו גיטרה מתפרץ אחרי שלו אומר לו – "היי רוברט, טייק אה ווק און דה ווילד סייד… " וזה בדיוק מה שהוא עושה
    Matthew Sweet – Altered Beast- בהרכב עם גיטריסט מבריק אחר ריצ'ארד לויד מטלויז'ן, במשך הרבה שנים להקתו של מת'יו סוויט היתה הדבר הכי קרוב לגן עדן של גיטרות מבחינתי, בעיקר כשטלויז'ן לא היו בסביבה

    Robert Quine (with Fred Maher) – Basic (1984
    אלבום של קואיין ופרד מהר המתופף שמדגימים איך גיטרה יכולה לעשות כל כך הרבה דברים פרט לאוננות של תוים, לא מומלץ חלכל אחד אבל אם אתה חובב גיטרות שחושבות ומנגנות אחרת זה תקליט בשבילך.

    יש עוד הרבה דברים שקואיין עשה בחייו הנה לינק מלא לכל הדיסקוגרפיה של הבחור
    http://www.robertquine.com/recordings.html

  3. and don't forget the second album by Richard Hell and the Voidoids — the great Destiny Street

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: