תבונת הביקורת הטהורה

המקצב השחור והצליל הלבן של המפץ הגדול – הוצאה מחודשת לאלבומים של CAN.

אל תגלו את זה ילדים קטנים שרק מתחילים את דרכם בעולם המוזיקה אבל להקות רוק הן לא באמת יהלום מלוטש שכל אחת מצלעותיו תורמת לזוהר המוזיקלי בצורה שווה. לרוב מדובר ביוצר מרכזי או שניים,  שמניעים את ההרכב ומקבצים סביבם כמה מוזיקאים או טרמפיסטים בדרך למעלה,  תלוי את מי שואלים.
הדינמיקה הפנימית של הרבה להקות מצליחות קרובה יותר להגדרת המשפחה על פי וינסנט ואן גוך כ-  "אוסף של אנשים בעלי שאיפות מנוגדות שנגזר עליהם לחיות יחד"- יותר מאשר למיתוס של ארבעת  המוסקטרים.  יעידו כל אלו שראו להקות עבר מופיעות רק עם חבר אחד מההרכב המקורי ומוכנים להישבע שזה  נשמע די דומה ולפעמים אפילו יותר טוב.  יעידו עשרות גיטריסטים, בסיסטים מתופפים ונגני טרומבון וטובה שנזנחו לאנחות בצידי הדרכים לתהילה ואין איש יודע דבר אודות מקום המצאם עד היום, ויעידו כל הנגנים המחליפים שנקראים למלא מקומו של נגן מת חולה זה או אחר בהרכב ואין איש שחש בשינוי.

אבל  יש להקות רוק ויש…  CAN היתה סטיית תקן נדירה. להקה שהיא תופעה מוזיקלית שכל מה שקשור בה לא הגיוני בעליל. הולגר צוקאי בבאס, מייקל קרולי בגיטרה, אירמין שמידט בקלידים וג'קי ליבזייט בתופים, הגיעו מאקדמיות למוזיקה קלאסית, מג'אז חופשי ומלימודי מוזיקה אלקטרו-אקסוטית. השילוב בין מוזיקאים בני הדור הגרמני שגדל לאחר המלחמה, עם תודעה אמנותית שמחפשת את הביטוי העצמי והייחודי הכי מרחיק לכת שישנו, הוביל לעשור של יצירה מוזיקלית  שהקדימה-ולמרבה הפלא, עדיין מקדימה, את זמנה בעשרות שנים. לא שיש ערך בלהיות הראשונים במשהו, הערך, הוא במוזיקה המפעימה וכה שונה שהם יצרו . מדובר במוזיקת אוונגארד במובן האמיתי ומהותי של המילה; חיל החלוץ שלפני המחנה.

אם נשים על ציר זמן אחד את השפעתה של להקת ה-VELVET UNDERGROUND על עולם המוזיקה,  נגלה מהר מאוד שמדובר בלהקה שהשפיעה בצורה עצומה ל היווצרות הפאנק ומוזיקה עצמאית בשנות השבעים השמונים ותחילת התשעים.  אולם מטבע הדברים השפעות כמו סמים, נמוגות לבסוף, נספגות אל מחזור הדם, חלק מגיע אל המיינסטרים ואף הופכות להיות חלק ממשלב השפה והסגנון שהוא מסוגל להכיל. נכון להיום שנת 2004, אני מוכן להמר שבראיה היסטורית יתברר שהלהקה שמשפיעה הכי הרבה על המוזיקה האלטרנטיבית, אלקטרונית, אמביינט פוסט רוק, כיום ובעשור או שניים הקרובים היא CAN.
CAN היו הראשונים שהתייחסו למוזיקה שלהם כאל דקונסטרקציה של חלל וזמן. הם פירקו במודע את המוזיקה לחלקיקיה האלמנטרים, יותר מסקרנות הפירוק, המוזיקה של CAN עסקה בחדוות ההרכבה המחודשת. הרכבה שיצרה שפה שהיא פרטית וכלל אנושית בו זמנית. שפה שללא מילים עסקה ביחסים שבין אדם לפיזיקת הקצב, למטא פיזיקה ההרמונית של הנפש, לעולם הקוונטי של זמן התודעה, לא משנה איך תמסגרו את זה במילים משונות. באמצעות חשמל עץ ומתכת, מניפולציות על טכנולוגיה פריטימיבית ושלל טכניקות אולפן שונות ומשונות, CAN יצרו צליל שכל יצור שנולד על הפלנטה הזאת יתחבר אליו גם אם לא יאהב או יבין אותו לחלוטין. נסו להשמיע את המוזיקה שלהם לילדים קטנים שרק נולדו, לחתולים, לבוגונוויליות. אני בטוח שהתגובות יפתיעו אתכם, כמו שהפתיעו אותי. יש במוזיקה של CAN פרדוקס בסיסי המאפשר לה לגעת ולהתקיים במקביל בכמה מימדים. הם פרימיטיבים ועתידנים, מסודרים ואנרכיסטים, מולטי-קצביים ואמביינטים, רגשיים ושכלתנים, אינפנטילים ופילוסופים, מאולתרים ומתוכננים, והכל בו זמנית מבלי שחלק אחד ישפיע או יבטל את השני. להבנתי CAN היו המוזיקאים הראשונים שהבינו שבקאוס יש יופי זהה לסדר. היחוד שלהם נבע מהיכולת ה"זנית" להכיל את האין והיש באותה מידה של קבלה מבלי ליצור היררכיה כוחנית מכוח ההגיון הסובייקטיבי להפליא של השפה והמחשבה.
כהרבה צעירים גרמנים שגדלו לאחר מלחמת העולם השניה במדינה שסועה ומרוסקת עם טראומת זהות נוקבת,  חיפשו ארבעת חברי CAN דרך להתנתק ולהתחבר מהזהות הגרמנית שלהם בו זמנית. הבחירה שלהם היתה ללכת אל הקצוות הרחוקים ביותר שיכלו לראות ומשם לקפוץ הלאה אל הלא נודע. CAN מיקמו את שטוקהאוזן וג'ימי הנדריקס כשני צירים באותו עולם תרבותי ומשם רק ביקשו להרחיב את ההמצאה החדשה של התקופה – מוזיקת הרוק, אל מקומות שאף אחד לא חשב שרלוונטים. העובדה שהם ניגנו בכלים חשמליים ובפורמט של להקת רוק, לא הפריעה למוזיקה שלהם להיות מורכבת כמוזיקה קלאסית ומיידית כמוזיקת פולק. שכלתנית כמו תרגילים של בוגרי אקדמיות, ועם זאת בעלת קסם פשוט כמו שרק חבורת ילדים שמשחקת עם חשמל יכולה לייצר. צאתם לאור של ארבעת אלבומיהם הראשונים במהדורת צליל משופר, היא הזדמנות טובה לסקור את פועלם בשנים הראשונות לקיומם ולהתבונן במבט לאחור על שהרחיקה להתקדם מעבר לרוק עד שחזרה בזמן אל הבסיס של הכל, המקצב השחור והצליל הלבן של המפץ הגדול.

ואגנר בלוז

monster-movie
1969 – Monster Movie
אם מישהו מחפש הוכחה לקיומה של מכונת זמן הוא מוזמן להתחיל ולתהות על האלבום הזה.  תסתכלו טוב על העטיפה. רובוטריקים, תתבוננו בתאריך שוב. אין, פשוט אין שום אלבום שנוצר באותה שנה שבכלל דומה למה שקורה כאן, גם לו היה אלבום זה יוצא ב 1988 עדיין הייתי אומר שהוא מקדים את זמנו. מדובר באלבום קצר בין  ארבעה קטעים בסך הכל אולם מהרגע הראשון  ש Father Cannot Yell מתחיל ברור לך שאתה בטריפ אחר. תשכחו מבית ופזמון.  מדובר במסע אל מעמקי החלל והצליל. הבאס המעגלי וממכשף של צוקיי והמקצבים האפרו-טבטונים של ג'קי לייבזייט בונים גרוב היפנוטי שמעליו יוצקים אירמין שמידט בקלידים ומייקל קרולי בגיטרה מפלי סאונד שמגיעים ממימד הרמוני אחר, ובין כל הדברים שנבראו מחדש מופיע קולו של מלקום מוני. הזמר הראשון של קאן.  מוני היה חייל אפרו-אמריקאי שהוצב בגרמניה שפשוט התפרץ לבמה אחת ההופעות  הראשונות ה של CAN והתחיל לצווח מילים מילים ממוחו הקודח. הלהקה שאהבו את התוצאה פשוט נתנו לו את עמדת הזמר. להגדיר אותו כזמר זה די להרחיב את המושג  שכן  מוני הוא זרם תודעה שהתחזה לאדם, עולם אסוסיאציות מטורלל ומופרע שנע בין חזיונות פסיכים לילדותיות מבריקה, הקאוס הזה המשיג מילולית את החזון המוזיקלי של הלהקה. השיר החותם את האלבום  You Do Right  הוא לא פחות מיצירת מופת. אלתור בלוז קלינגוני שלפחות פעם אחת בחיים חייבים לשמוע אותו מתחילתו ועד סופו.  הצליל החלול והקדמוני של השיר הזה נשמע כמו הזמנה שבטית לצייד ממותות עתידניות בביצות המיססיפי או לחלופין מה היה קורה אם ואגנר היה מוזמן לכתוב בלוזים לביצועה של להקת רוק במתחם החלליות של ג'ורג' לוקאס.

סרטים שרוטים

can-soundtracks
1970 – SOUNDTRACKS
אלבומם השני של CAN הוא בעצם אסופת קטעים שCAN יצרו כפסי קול לסרטים אומנותיים. לאחר שכל מועדון הופעות העיף את חבורת המוזרים מהבמה וחברות התקליטים דחו אותם שוב ושוב, הפכה יצירת פסקולים למקור ההכנסה היחיד ללהקה באותה תקופה.למרות שלא היה מהפכני ומגובש כקודמו ובטח לא כמו אלו שיבואו אחריו, יש הרבה קסם ושירים שבשבילם שווה להכיר אותו מקרוב. She brings The Rain הוא מועמד בטוח לרשימת שירי האהבה הכי פסיכים שנכתבו אי פעם. כי מה הדבר הכי רחוק שאפשר לצפות מחבורה תמהונית שכזו? התשובה בלדת ג'אז ילדותית ומטורללת לחלוטין. השיר גם היה שיר הפרידה של מלקום מוני מההרכב (עד לאיחוד שלהם בתחילת שנות התשעים). הבעיות הפסיכולוגיות של מוני עברו את סף האפשרי מבחינה תפקודית ומוני חזר לניו יורק להתאשפז.  את המחליף למוני מצא בסיסט הלהקה צוקאיי, כשישב בבית קפה לפני הופעה והבחין ביפני מוזר ששר רוקד וצורח כ"סמוראי פסיכדלי" באמצע הרחוב על העוברים ושבים. צוקיי הזמין את היפני ששמו היה דמו סוזוקי לעלות איתם עוד באותו ערב לבמה ולשיר איתם.  סוזוקי עלה וביצע את זממו הפסיכוטי בקהל בצורה מעוררת השתאות. כשנשאל השחקן דיויד ניבן שנכח באותה הופעה ממש מה דעתו על המוזיקה של הלהקה הוא ענה "זה היה מאוד יפה, רק לא ידעתי שזו מוזיקה…" תוך הופעה אחת הפך דמו סוזוקי לזמר הלהקה. אם מוני היה זמר בלוז מוזר, דמו סוזוקי היה כבר מעבר לטוב ולרע של גבולות המוזיקה. הקשבה לשיר Tango Whiskymen  שנשמע כמו משהו שגרשווין היה כותב בלב חופשת פטריות הזיה על חופי מאדים, מעלה את האפשרות שהפעם השילוב בין יפן לגרמניה עמד לכבוש את העולם, ואם לא לכבוש לפחות, להשאיר בו שריטה עמוקה.

קלידים מנוגה גיטרות ממאדים

can_-_tago_mago

1971 –  TAGO MAGO

זוהי  יצירת המופת של CAN. אלבום כפול שבו מוגשם במלואו החזון המוזיקלי של הלהקה שלא עשתה חזרה אחת בימיה.  התקליט כולו הוקלט ונערך מאינסוף שעות נגינה של ההרכב שהוקלטו  בטירה זנוחה ליד קלן שהפכה לאולפן של הלהקה. מדובר באלבום שהוא התנגשות חזיתית בין הפאנק של ג'יימס בראון ומוזיקה קלינגונית.

מעל לבאס תופים "פאנקיים" בצורה פשוט חייזרית, נשפכו מפלי צליל עם קלידים מנוגה וגיטרות ממאדים. ובלב כל זה, סוזוקי ממלמל וצורח באנגלית רצוצה מנטרות מהאיזורים המרוחקים ביותר של התודעה האנושית. לסוזוקי היתה דרך להתפתל ולהתפלל עם המילים כאילו העולם המוזיקלי שבתוכו התנועע היה מבוך חרבות. לרגעים סוזוקי הופך להיות חלק ממערכת התופים, לרגעים הוא פשוט קיים בעולם מוזיקלי משלו, אבוד בין מפלי הצליל שמסביבו, מלחשש לעצמו כאילו מצא את ספר הקסמים האפלים של אליסטר קראולי. אם זה טוב או רע, זה עניין פרשני. מה שבטוח שזו חוויה לשמוע את סוזוקי מותח את גבולות המוזיקה האנושית באלבום הזה. באלבום זה נעשה שימוש ראשוני במה שלימים יוגדר כ"אלקטרוניקה". מכונת תופים פרימיטבית מופיעות פה לראשונה ב- peking o- שנשמע ממש כמו APHEX TWIN אבל הרבה יותר מודרני.
TAGO MAGO  הוא יצירת מופת בעשור שהיה רווי יצירות מופת. בלי האלבום הזה ג'וי דיויז'ן היתה נשארת להקת Pאנק  רדיוהד היו עדיין עושים שירי רוק כמו "קריפ" וכל הפוסט-רוק לא היה בא לעולם.  מדובר באלבום רוק שתמיד יהיה מהמודרניים ביותר שנוצרו אי פעם וככזה הוא ישאר תמיד:  פרהיסטוריה עתידנית, יצירה שנטועה בעתיד ובעבר באותה מידה ומצליחה להשמע תמיד בלתי הגיונית.

טרוף חובק עולם

can_-_ege_bamyasi

1972 – EGE BAMYASI
אמביינט, ג'אנגל, ברייק ביט, אפיק טכנו, ביג ביט ב1972? בדיוק. אלבום ה"במיה" כפי שקוראי לו מעריצי הלהקה, הוא אלבום טריפי לחלוטין אפילו במושגים של חלוצי החלל. CAN מבינים שהעתיד הוא קצב, ומיילדים בו את אומת הביט העתידית. הם עוברים דרך כל מה שקצבי ואלקטרוני כדי ליצור מסע בצד הפראי של גבולות הההכרה האנושית, מה שלרוב מכונה פסיכדליה. בפועל הפסיכדליה של CAN רחוקה מלהיות צבעונית ומלאת גלים של אהבה. מדובר בטריפ חובק עולם, שמתחיל את ההתאהבות של הלהקה בתרבויות אתניות, כלומר לא אמריקה ואירופה, קדומות ורחוקות. הרפרנסים כאן מרחיקים לעבר מוזיקה מזרחית ומוזיקה אפריקאית, וזאת בנוסף לרעשים שהיום היו מגדירים אותם כמינימל טכנו אוונגארדי, או ג'אז חופשי מטכניקות קאט אנד פייסט מודרניות עם גרובים שבורים, ותכלס הם תמיד היו רק המוזיקה של CAN, בלילה סינסטזית, בלתי הגיונית בעליל של קצב חלל וזמן. אם תרצו, האלבום הזה הוא בדיוק כמו TAGO MAGO אבל הרבה הרבה יותר.
דמו סוזוקי שרד עוד אלבום אחד עם הלהקה, לפני שפרש והפך חבר בכת עדי יהווה.  חברי ההרכב הנותרים לא מצאו דמויות שיגיעו לרמת הייחודיות המטורפת של שני הסולנים שלהם והחליטו להמשיך הלאה ללא זמר מבחוץ עד שהתפרקו בשלהי שנות השבעים. בתחילת שנות התשעים הם חזרו לאיחוד קצר עם מלקום מוני והוציאו שיר נפלא בפסקול סרטו של וים ונדרס – עד סוף העולם. לאורך כל שנותיהם כלהקה הוציאו CAN אלבומים טובים, אולם לכמה שנים בין שלהי הסיקסטיז לתחילת הסבנטיז, CAN היו ללא ספק הלהקה הכי טובה על פני הפלנטה, רק שלא ברור על איזו פלנטה בדיוק הם היו.

9 comments on “המקצב השחור והצליל הלבן של המפץ הגדול – הוצאה מחודשת לאלבומים של CAN.

  1. שלהם בפסקול "עד סוף העולם" (שהוא אגב אחד הפסקולים המשובחים ביותר שאני מכיר), אבל מעבר לקטע הקטע הזה צר לי לומר אחרי שחיפשתי עוד משהו שלהם שידבר אליי שמדובר לדעתי באחת הלהקות ההכי משעממות שקמו אי-פעם. כמו במקרה של קפטן ביפהארט, לא שאני חלילה רומז למשהו אבל אני באמת לא יודע איך יש כאלו שנשארים שפויים אחרי האזנה למוסיקה הזו שהיא מהפנטת, אבל במובן השלילי של המילה. גם כשזה מתחיל בצורה נורמלית יחסית כמו בקטע שהזכרתי בהתחלת דבריי אי אפשר לדעת במוסיקה של הלהקה הזו איך זה מסתיים.

  2. מאלדורור

    להקות שגרתיות ומוסיקה שגרתית,שבה אתה יכול לדעת בדיוק איך יסתיים,ואיך יתפתח הכל,להקות ומוסיקה כזו יש מספיק.
    מזל שיש גם דברים בלתי-שגרתיים מהסוג הזה.

  3. אבי

    בפינק פלויד, למשל, היו שלושה חברים שהיו בטוחים שגם הם תורמים משהו.

  4. דויד, יקר. הם לא נשמעים לי כ"כ חורגים היום, כהטרמה למשהו שלכאורה לא נשמע. וגם לא שומע אותם מתוך הערכה היסטורית של פועלם, עד עכשו לא ידעתי עליהם הרבה. נראה כיצד קריאתך תוסיף לשמיעה? על-כך תודה.

  5. תמסח

    איך עשית לי חשק

    :-(-:

  6. מאלדורור

    האזנתי עכשיו לקטע-שניים של CAN,והם נשמעו לי סטנדרטיים למדיי.
    אולי הם היו מהפכניים בזמנו…
    והזמר היפני המפורסם,גם כן נשמע בהחלט סטנדרטי למדי,לפחות מבחינת סגנון השירה שלו.
    יש לי במחשב כמה קטעים בשירתו (אם אפשר להגדיר את זה כך),של מייק פאטון,שבהם הוא נשמע הרבה יותר….טוב,מטורף מהיפני המפורסם.

  7. נראה לי שבאופן כללי, בלהקות רוק מתקדם היו לפחות כמה כשרונות שהצרוף שלהם נתן ערך מוסף ששינה את אופי האלבמים (למשל קרימזון לגלגוליה השונים, ג'נסיס ELP וכו'). קריירות ההמשך של מרבית החברים היו שונות מאוד (גם אם לא פחות מעניינות), וגלגולי ההמשך של הלהקות סבלו בפרוש מההעדרות

  8. דויד, פוסט מצוין על להקה אדירה. כמו שכתבת, העולם עדיין לא הכיר בגאונות שלהם והאמת שחבל, כי לדעתי המוזיקה שלהם מסדרת מחדש את הקיום האנושי במובן הכי עמוק שלו על רצף הזמן והתודעה. Can זה ההוכחה שאין גבולות ליצירה חופשית ומוזיקה בכלל. מי שמקשיב להם אוכל את הפטרייה הכי הטעימה שיש.
    Well, I saw mushroom head
    I was born and I was dead….

  9. שלשום מת המתופף זאקי ליבזיט, ולכן הגבתי…
    http://pitchfork.com/news/71067-can-drummer-jaki-liebezeit-dead-at-78/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: