זכרונות ומרחקים אחרים

מסך קרוע – חמש שנים למותה של מיכל ניב

בגלל נסיבות שונות ומשונות מצאתי את עצמי כבר בתיכון מתיימר לנגן ג'אז ובעצם מנגן תוים ללא כיוון. במקום ללכת לצבא הלכתי לאחר התיכון לעתודה בירושלים רק מפני שאמרו לי שבירושלים יש מורים מעולים לנגינת ג'אז ואני ממילא רציתי להגיע לברקלי (בבוסטון) כמה שיותר מהר ולנג'ז ולנג'ז.
עד לאותה תקופה כל מה שלא היו בו חמש מאות אקורדים ואילתורים של שעתיים עם מיליון תוים נחשב בעיני כנחות ולא "מוזיקה אמיתית", "הא, שירים" זילזלתי בכל מה ששמעתי ברדיו דאז, פרט לתוכנית של דני קרפל ששידר מדי יום באחת עשרה בלילה ג'אז בגל"ץ. חוץ ממנו לא שמעתי רדיו כלל.
האובססיביות לג'אז היתה כמעט פנאטית וחפשתי את כל מה שאני יכול לשמוע, כך שתמיד היתה לי קסטה מוכנה בתוך הטייפ להקליט.
ערב אחד מתוך  טעות או השד יודע מה, פתחתי את הרדיו כמה דקות לפני השעה 11 בלילה ולראשונה בחיי שמעתי את הדקות האחרונות של הפסקת עשר עם מיכל ניב. מהרדיו בקעו צלילים של שיר שלא הכרתי אז ולמרות ששמעתי אותו מהאמצע הוא הדהים אותי לחלוטין.
אחרי שתי שניות בערך התחלתי להקליט את הגיטרה הפסיכוטית שנישמעה כמו "אלף ציפורים כחולות ומצווחות" כהגדרתה של פטי סמית'. במשך כל אותו הלילה, שמעתי את הדקות האלה שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

בסיומן כמו חידת רדיו מסתורית לאטה לה מיכל ניב בחיתוך הדיבור הבלתי אפשרי שלה, משפט שלקח לי עשרות הקשבות לפענח את כל מילותיו המדויקות. "אהה, טלויז'ן עם טום ורליין מסיימים היום את התוכנית עם "וילון קרוע" המופתי, (נשימה עמוקה) כמה נחמד להיזכר בחברים ישנים"

למחרת נעמדתי כבר בתשע בבוקר במול בית התקליט ברחוב ש"ץ בירושלים, ועל הבוקר קניתי את "מארקי מון".  מאותו רגע הכל נהיה אחרת לחלוטין.

או שבעצם נשארתי פנאטי באותה מידה, רק זזתי שעה אחורה להפסקת עשר.
ראיתי אותה פעם אחת ויחידה בחיי. זה היה בהופעה של אלמנט אוף קריים, שגם אותם הכרתי בזכותה.

כך מצאתי את עצמי צופה באחת ההופעות הכי גדולות שראיתי בחיי, ומבין בהפתעה שמיכל ניב עומדת מטר וחצי לידי. סיגריה שמוטה בין האצבעות, מתנועעת באיטיות. אני מודה שבאותו רגע לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. זה שהאלמנט התחילו לנגן את "I Long For You" רק פיסקל תיסכל ומיקד את הרגע ההוא.

כל מה שרציתי היה להגיד לה תודה, על כל האושר שהיא גלתה לי והכניסה לחיי. תודה, על התחושה שאי שם במרחק יש מישהו שהבין בדיוק את חוסר המובנות שלך. אבל לא יכולתי.

היא נראתה שקועה כל כך במוזיקה, בעולם אחר ושברירי משל עצמה שלא רציתי לנפץ אותו במילים חסרות בינה וסיבה של מעריץ נלהב מדי.
שנים אחרי זה כששמעתי ברדיו שמיכל ניב התאבדה, התחילה הפתיחה של "Torn Curtain " להתנגן לי בראש שוב ושוב עד שאי אפשר היה לעצור את השנים, את הדמעות, ואת התחושה החנוקה הזו, שבאיזה מקום זה היה סוף ללא התחלה.

משהו טוב פשוט נגרע מן העולם באותו יום, ומאז הוא חסר. הקול הרך שלה, הדרך בה היא נשמעה תמיד כאילו התעוררה משינה, או על סף דמעות, או חנוקה מצחוקה המבויש, ובדרך כלל כולם ביחד.
אז הנה המילים הקטנות שלי לזכרה של האישה ששינתה את חיי לחלוטין.
כמה נחמד להיזכר בחברים ישנים, מיכלי.

מסך קרוע

"מסך קרוע, חושף עוד מחזה

מסך קרוע, איזה מחזה

ואני לא בטוח כשהיופי פוגש בהשחתה

מסך קרוע, האהבה שבמגוחך

דמעות… דמעות,

מגלגלות אחורה את השנים

שנים… צפות כמו דמעות 

דמעות… מחזיקות את השנים

שנים…הדמעות שלא אבכה

השנים שראיתי בעבר.

דמעות, דמעות,  שנים, שנים."

Torn Curtain

מילים טום ורליין

ביצוע Television

7 comments on “מסך קרוע – חמש שנים למותה של מיכל ניב

  1. ניר

    כוכב יפה בשמינו. אשרינו.

  2. אורית

    בדיוק כמוך, זוכרת את הרגע המדוייק שהקול שלה נכנ ס לי לחיים. רגע אחרכך נכנסה המוסיקה, שתהיה מאז אחד הסממנים החשובים בעזרתם אני מגדירה את מי שאני.
    לא הכרתי אותה אבל כששמעתי על מותה התקמט לי הלב כמו שהיה מתקמט על מוות של חבר.

  3. כשהודיעו ברדיו על התאבדותה. הייתי בשוק. חשבתי ללכת ללוויה ובסוף החלטתי שלא.
    פעם אחת יצא לי לדבר איתה בטלפון בקשר לאיזו כתבה בזמן ת"א. היא בדיוק חזרה מחו"ל והתחילה את השיחה בהודעה על כך שהיא קרועה מעייפות ושנקצר. ובכל זאת היא היתה מקסימה ולא לקונית בכלל בסופו של דבר.
    יופי של פוסט.

  4. הגילוי המוזיקלי שלי החל מאוחר, וכשהיא התאבדה הייתי בצבא ולא ידעתי כלום חוץ מפרוגרסיב רוק.
    אבל בכל מקום מתארים אותה, עם הסיפורים האישים מהחיים שלהם וזה מדהים. אשה אחת שעיצבה כל כך הרבה עולמות, שנגעה לכל כך הרבה אנשים, כמה שזה עצוב. וכמה שזה טוב ונכון שמישהו כמוך שיודע להשתמש במלים שלו, נמנה על מאזיניה. אנשים כמותה, כנראה, צריכים את המספידים הנכונים ביותר.
    תודה דויד.
    י

  5. ניב מבאר-שבע

    פעם למדתי קאסי.
    רדיו תמיד שמעתי.
    והיה לי קשה על הגיטרות של הפסקת 10.
    לימים הסמשינג פמפקינגס הפחות לפת לחמי.
    היא אכן הביא את הגיטרות לקדמת הבמה בגלץ

    אח"כ היו ימי היפות ברדיו תל-אביב.
    אני אשכרה תכננתי את היום כך שאהיה במרחק קליטה בזמן התוכנית שלהן.

    גם אני זוכר את הסופש שהודיעו.

    ניב

  6. מעין

    בכזה דיליי גיליתי את מיכל.
    אנשים מדברים על הטעם המוסיקלי שלה, שנגע ועיצב כל כך הרבה אזניים.
    כשהיא הגישה בגל"צ כחיילת אני פחות או יותר נולדתי. כשהגישה את 'היפות' לא ידעתי רדיו. כשהתאדתה במסתוריות הרומנטית שהיתה מנת חלקה גם בחייה, היה זה כמעט המשך ישיר לדמות האדם שהיתה – כך אני אומרת היום, כמי שהכירה את מיכל ניב בדיעבד של שש שנים. הייתי אז בכתה ח'.
    מהטעם המוסיקלי לא הוקסמתי. לא הכרתי אותה, לא אותו. אבל הקשבתי שוב ושוב לקטעים מתוך 'היפות' באתר של רדיו תל אביב.
    למרות התחושה שאני מתגנבת, מציצה לחצר לא לי, אני מצטרפת לחברים ששומרים בדל נר דולק במאחורה של הזיכרון, בשבילה.

  7. היא היתה כל כך יפה בעיני, תמיד.
    הקול שלה. הטעם שלה. תכניות הרדיו שלה.

    שנים הסתובבנו במעגלים, באותם מקומות, הופעות רוק, הקפה של ליאון, עיתון "חדשות". תמיד הבטתי בה מרחוק. אף פעם לא דיברנו. אחרי מותה הבנתי עליה את כל מה שלא ידעתי.

    ועדיין מחכה שמישהו יוציא לאור את הסיפורים שכתבה (אריאנה מלמד, לטיפולך).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: