"איזה מזג אויר פסארה, (לטובת קוראינו בני האליטות הישנות נסביר שמדובר בבביטוי מקביל ל-מעאפן. אבל במרוקאית וכן, הרבה יותר מעאפן) , אני לא יודע אם צריך ללבוש סוודר או ספידו! כל יום משהו אחר, יום שמש, יום ערפל, ויום באשל. אני אומר לך מאז שהחזאים האשכנאחסים האלו השתלטו על מזג האויר בטלויזיה, הכל התחרבש לנו, עם העיראקי ההוא ידעת אם ירד גשם או מה קורה היום, אבל עכשיו כל החזאים החדשים האלו, רק רוצים תשומת לב של יונית או גדי , עוד לא החליטו אפילו מי משניהם יעשה להם סופת ברקים ורעמים". אתם יכולים להיות בטוחים שאם יש מישהו שיכול להגדיר את החורף הבאר שבעי בשיא דיוקו ההפכפך ובמקביל גם את היחסים המשתנים בין גברים נשים וגברים הרי הוא פרוספר פרטייטו.
"פרטייטו". (ששוב לטובת האליטות העתידיות דוברות הרוסית נסביר, שמדובר בפרפר במרוקאית אבל מהסוג שמפרפר בין נערות יותר מאשר בין עלי הכותרת של הפרחים.) הוא מסוג האנשים שמשוטטים כל היום בין בתי הקפה של המדרחוב לבין סיבוב נוכחות בקניון, אתה אף פעם לא רואה אותו עובד, לאף אחד אין מושג מאיפה יש לו כסף בשביל קפה שחור וסיגריות, שזה כל מה שהוא צריך בשביל להתקיים,  מה שמטריד במיוחד זה שהוא אף פעם הוא לא נראה מוטרד מהעניין.
לפני הרבה שנים נכנס בו השיגעון, ראה את ג`ימס דין באיזה סרט הוליוודי נוסע על אוטוסטרדה אמריקאית במכונית עם גג פתוח, ורצה להיות כמוהו. מאחר ומכוניות עם גג נפתח היו מחזה די נדיר באותן שנים בארץ, קנה פרטייטו מכונית פורד קורטינה צהובה, ניסר לה את הגג , פיזר פרוות על הדאשבורד ו-וואלה, אוטו קופה – עשה זאת בעצמך. היה מסתובב ברחבי העיר עם האוטו המקרטע שלו בהילוך שני רואה קוזינות חולפות, מביט אליהם דרך משקפי השמש החומים שלו, ומציע להן בנושאלנטיות : "בואי בובה אני אקח אותך למקום טוב, גוד טיים עליי"
החברים ראו את הקורטינה המנוסרת והתפוצצו מצחוק , "פרטייטו מה תעשה שירד גשם ? הא ?"
"כמה זמן כבר יורד יורד גשם בבאר שבע ? יומיים בשנה ? ניסע לאילת, נחזור שיגמור לטפטף" .
כל חורף, במשך חודשים ארוכים היה פרטייטו נעלם, אף אחד לא תהה לאן. כולם ידעו שכמו הפרפרים שמבליחים בתחילת האביב, ככה יופיע לו גם פרטייטו יום אחד, עם איזו קוזינה לידו במכונית. כי אם יש משהו שפרטייטו לא יכול בלעדיו זה בחורות, נערות, נשים, גברות כל עוד זה אשה, פרטייטו ישמח לפרפר סביבה ולטעום לה את הצוף .
תגיד פרטייטו לאן אתה נעלם כל כמה חודשים ? היו החברים תמהים.
אני עושה מילואים!!. היה פרטייטו אומר, ומחייך עד שכל הקמטים בפניו עשו מתיחת בוקר. חיוך כזה שאתה אף פעם לא בטוח אם הוא צוחק איתך או עליך.
אתה מילואים ? היו החברים משתאים, כמה חודשים בשנה ? איך גייסו בכלל אחד כמוך ? היתה קצינת מיון חמודה בבקו"ם ששכנעה אותך? ומה בכלל עשית בצבא ? לאיזה חייל שיבצו אותך ? חיל נשים ? איך הסתדרת שבוע בלי הבחורות ?
"אה אני ? בצבא הייתי בבסיס בסיני. אתה מבין איך זה היה לשרת בסיני ? חחח, גדול. כל היום ים- שמש , ופעם ביומיים עבודות רס"ר, רק מה, כל הבנות ששלחו לנו היו חייבות לעבור את מבחן הגורילה, שזה היה די מבאס.
מה זה אומר ?
נורא פשוט, לוקחים את הבחורה שמים אותה בכלוב עם גורילה, אם הגורילה בורחת, היא עברה את המבחן, ואפשר לשלוח אותה לסיני לייבש אותנו. שנתיים הייתי בסיני תאמין לי, בחורה אחת יפה לא הגיעה אלינו לבסיס".
ממש "גבעת חלפון אינה עונה" הא פרטייטו?
"כן, לגמרי. נראה לי שאת הדמות של סרג`יו עשו עלי.
"אז מה אתה עושה במילואים ?" תמהים החברים שוב, שולחים אותך לסיני ? גם אחרי שפינו אותו?
אני? זה קצת סודי, היה חותם פרטייטו את השיחה ומבט של רצינות היה חולף לרגע בעיניו, וכך משאיר את בני שיחו תמהים מה כבר יכול לעשות פרפר מרחף שכזה שהוא כלכך סודי במילואים.
יום אחד נוסע מישו , ממכריו של פרטייטו לעבודה באילת, עובד לו שם איזה שבועיים שלושה, ובשבת מחליט בהחלטה של פתע לרדת לסיני באמצע החורף.
נוסע לו מישו, עובר את מעבר הגבול ממשיך דרומה מעבר לחושות שבהן מתקבצים כל הישראלים, מעמיק עוד ועוד אל החופים שמתויירים בידי האירופאים, לבסוף מוצא לו חושה ומתנחל בה להנאתו. צופה בדניות זהובות שיער וחשופות חזה, בבלגיות קטנות ועגלגלות, בחבורת גרמנים ורדרדים שכמה שלא ינסו להתמזג עם המדבר, תמיד נראים כמו שרשורים שנסחפו אל פני הקרקע והם מתפתלים ריריים חסרי מנוחה מחפשים את דרכם לחזור פנימה אל מעמקי החושך, מביט בכל אלו וחושב לעצמו שהחיים בסיני תמיד נראים הרבה יותר פשוטים, בעוד מבטו סוקר את כל התיירים על החוף ומביט על הקיוסק האומלל שמציע ארוחות בוקר ותה עם מרמריה, חולפות עיניו על האוהל של השבט המארח, הוא מביט, ולא מאמין למראה עיניו, בתוך החושה יושב לו בנחת מדברית, בדואי מבוגר שנראה לא בערך, לא כמעט, אלא בול כמו פרוספר פרטייטו. נכון עטוי כאפיה ומכוסה בגלביה, עם משקפי ראיה חומות , אבל אותם קמטי צחוק בצדדים, אותו שיער אפור שזקוף כמו בן עשרים שמילא אותו בג`ל, בקיצור רק חסרה הקוזינה לידו להשלמת התמונה ווואלה הנה ואריציה בדואית של פרטייטו.
תגיד, הוא שואל את הילד הבדואי שעובר לו ליד החושה , "מין האדה ?" ומצביע על הבדואי הזקן. הילד מחייך חיוך צחור  ועונה לו בעברית : "זה סבא שלי"
סבא שלך ?
"סבא של כולנו", צוחק הנער, ומצביע על כל הילדים שפזורים בשטח, "הוא השייח`".
מישו נגנב, יכול להיות שהשייח הזה הוא פרטייטו ? או שמא זה הדמיון המרוקאי שלו ששוב פועל שעות נוספות?.
הו
א עוקב אחרי הבדואי המבוגר כל היום, ולקראת הערב הוא מצטרף למדורה שנמצאת היישר מול האוהל, מתבונן מבקרוב ולא יכול להתחמק מהחשבה שאם זה נראה כמו פרפר, יושב כמו פרפר והולך כמו פרפר אז כנראה שזה פרפר, גם אם הוא מדבר בערבית ויש לו כאפיה על הראש.
מישו אוזר אומץ וניגש לדבר עם השייח', שום שריר לא זע בפניו של הבדואי כשמישו ניגש אליו, מבטו המחוייך נשאר מחייך כפי שהיה.  מאחר ומישו לא יודע בדיוק מה להגיד השיחה בינהן עוברת על הא ודא עד שמישו חושב על משהו "תגיד" הוא שואל את השייח "יש לכם פה אולי איזה פורד קורטינה קופה צהובה?" , לרגע אחד מישו חושב שהשייח קורץ אליו, אולם השייח מוכיח יכולות מופלאות של גמישות ומחייך חיוך רחב יותר על השאלה התמוהה, ומתנצל שהוא חייב ללכת ולטפל באחת מנשותיו המחכה לו במיטה.
למחרת בבבוקר מישו חושב שהכל היה לא יותר מאשר חלום אחד גדול "אולי זה הג`וינט שנתנו לי הגרמנים לעשן, אמרו לי שיש פה חומר חזק בסיני אבל לא ידעתי כמה" הוא מהרהר לעצמו, מתבונן ימינה ושמאלה ואין שייח` .
לקראת הערב מגיע אליו אחד הילדים ואומר לו שהשייח' הזמין אותו לקפה שחור ונרגילה, מישו מגיע אל האוהל ומוצא את עצמו לבד לחלוטין עם השייח המחייך, " אתה יודע " אומר לו השייח בעברית ללא רבב "וואלה, חבל שעזבתם את סיני, היה לנו הרבה יותר כיף אתכם מאשר עם המצרים" , מישו מהנהן במבוכה, תוהה מה השייח' הזה בדיוק רוצה ממנו, כשהשייח אומר לו "אתה יודע לפני הרבה, שנים כשהייתי צעיר היה פה בסיס ליד והיה חייל אחד שמגיע הנה כל הזמן לחוף , כל הזמן היה מדבר איתי ואומר לי איזה כיף לכם הבדואים, יש לכם כמה נשים שאתם רוצים, לא עושים כלום כל היום, חיים על הים והחולות האלו, וואלה הייתי מת להיות בדואי" ואני הייתי אומר לו, "איזה כיף לכם הישראלים יש לכם רק אישה אחת שמשגעת אותכם ולא שלוש או ארבע, וואלה הייתי מת להיות ישראלי" כל הזמן היה אומר לי "בוא נתחלף, אתה תהיה חצי שנה במקומי ואני חצי שנה במקומך" צחקתי ואמרתי לו אם זה רק היה כל כך פשוט…. "
מישו, שהחום המחניק הלחות הכבדה המרמריה ועשן הנרגילה הפכו את מוחו לעיסה כתומה, כבר לא יכל יותר כל ההתחכויות האלו גרמו לו להתעצבן ובבת אחת נשבר והתפרץ לעברו: " תגיד לי מה אתה משחק איתי ?, אתה פרטייטו או לא ? מה נסגר איתך בן אדם? אתה בדואי או מה ? מה הקטע ? "
הבדואי חייך שוב את החיוך הרחב שלו "אתה יודע מה הכי קשה בתור בדואי בסיני ? להיות פה בקיץ, בחיי המזג אויר פסארה לחלוטין"

(מוקדש בהמון המון אהבה לדוד אלברטו ז"ל, שאף אחד לא ידע מה בדיוק הוא עושה מדי חורף באילת. ול-מישו ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים כשחזר מאילת יום אחד. )

4 comments on “שייח' פרטייטו

  1. אתה חייב לפחות לקראת כל שבת לשים לנו סיפור אחד כזה. מתחילה להתמכר 🙂

    היום בסיום הקריאה, נזכרתי בתקופת הילדות שלי, בה כל ערב שישי, נו מה, היינו צופים בשקיקה בסרט הערבי המתחיק ו/או המזיל דמעות.
    עוד הרבה לפני שידענו מה זה סדרות סבון…

    הכי אתה רושם בחום אנושי וביופי, פורטרטים של דמויות שוליים, או דמויות 'רגילות' וכל אחת מהן תחת ידך מקבל את עשר דקות התהילה שלה, הכי מקסים שאפשר.

    כיף
    כיף
    כיף
    לקרוא אותך!

    אז יוצא ספר בקרוב?

  2. מזרובה מת"א

    נהנתי 🙂 ותודה על התרגום, שגם אלו שלא השתייכו מעולם לאליטות הישנות צריכים.

    וצודק, מזג האוויר פסארה!

  3. עפרה

    הכרתי את הדוד אלברטו בסיני והוא נתן לי השראה. או שזה היה מישו אחר?.. דוד אתה בחיים שלך זזת מב'ש? מאיפה אתה יודע מה הולך בעולם אה? י
    סתאאם. אחלה מזג אויר!! גדול כרגיל.

  4. בתיה

    לדוד פרץ

    אתה כותב מחונן . מצייר דמויות בכל כך הרבה כשרון אני חושבת שחייבים חייבים לפרסם ספר שלך 0 סיפורי באר שבע והעולם. למה לחכות.? מאחלת לך הצלחה,
    בתיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: