חוזה ששוה זהב

"זה ממילא הכל ירידה עד תל אביב" – סיפור עלייתם והתרסקותם של "קופי המסטיק"

דויד, אהלן. שמי איתי ורציתי לשאול אותך למה אין בארץ להקות כיפיות כמו הארקטיק מאנקיז???

ובכן, במסגרת המדור "הכה את המומחה" שמיוסד בבלוג זה החל מעכשיו, בואו ונבחן את שאלתו של איתי לעומק. הבה ניקח את ה"ארקטיק מאנקיז", למשל ונגייר אותם, נעביר אותם לישראל. נקרא להם "קופי המסטיק", ונשים אותם בתיכון "ליאו באק" בחיפה. ובכן, איך תראה בקריירה שלהם?

לאחר שתי חזרות והגנבות, מוכנים תום, שחף ורומי, להגדיר את עצמם כלהקה. אנשי הטריו האנרגטי כבר כתבו שירים בהפסקות כמו "המורה תגידי, מה את עשית בחופש הגדול?", ו"כשהשמש שוקעת אני מגלה שכל חיפה מלאה בזונות", ומה שהסתמן כלהיטם הגדול: "את נראית טוב על רחבת הריקודים – בשביל אחת מהקריות". אחרי עוד חזרה הם כבר מוכנים לעלות לבמה, הופעה אחת בחיפה לחברים הקרובים – אבא הסיע את התופים אל ההוטוטנט בהדר. לא היתה הגברה שווה, במיוחד אבל כל מי שהיה שם ידע שהוא חווה משהו מיוחד באותו לילה.

"הנה העתיד", חשבו אנשי המסטיק, "מייד מעבר לפינה".

ביום האחרון של י"א הם לקחו קצת הרבה כסף מההורים ונסעו להקליט באיזה אולפן בטבעון את הסינגל שלהם. הטכנאי לא אהב את הילדים המעצבנים והשחצנים – "פאק שילמדו לכוון את הגיטרה, וכל הרעש הזה והמילים המטומטמות, אלוהים אני שונא את העבודה שלי". הם הדפיסו פוסטרים, העלו אתר לרשת, זיינו את המוח במשך שבועיים בפורומים השונים ונתנו ראיון ענק למקומון החיפאי, בו הבטיחו לכבוש את תל אביב ולא לחזור עד שלא יהיו להם שלוש מאות חזיות שבחורות שכחו אצלם.

אז הגיעו שתי הופעות מפוצצות לחברים בבארבי. כתבו עליהם באיזה שישה אתרים ברשת. אותם חמישה אנשים כתבו. ואותם שלושה אנשים קראו.

הגדיל לעשות מבקר הפורומים הנודע חרצף .נ.חנוך, שכתב עליהם בכל פורום אפשרי שהם הלהקה הכי גדולה מאז "דנה קמה על הרמה" ותרץ זאת בכמה אלפי מילים, בהן תיאר רגע אחד בהופעה שלהם בו דרכה עליו מישהי שהוא הכיר פעם בגיל שש והיא לא זיהתה אותו ולכן הדריכה הזו הזקירה את חושיו עד כדי רצון לקרוע לה את הבגדים, או במילותיו, כפי שסיכם את העניין במשפט הבלתי נשכח – "ויש לי רק מילה אחת בשבילכם. מסטיק!!!"

בהופעה השלישית היו חמישה אנשים בקהל שקראו עליהם ברשת, לא כולל את החברים שלהם מ"הטיפשונים". בועידת העורכים בגלגל"ץ אמרו שהסינגל "בחורה מהקריות" ממש שיר מגניב, אבל מסעודה משדרות הציונות בחיפה לא תבין את הקטע, ו"ממילא היא עלולה להיעלב". אחת העורכות ציחקקה: "בכלל, כל הבחורות שהכרתי מקריות היו מה זה כונפות". הסינגל הושלך אל ערימת הדחויים הענקית.

הקליפ שהם עשו מהכסף של ההורים והחברים במגמת קולנוע בתיכון הוקרן בפריים טיים של 24 שש פעמים. "בינינו, זה לא איזה קליפ של ליאור מולכו" הרהר לעצמו העורך… ושיבץ את הקליפ החדש של רגב הוד, "התהרי לי, כפרה?"

מכל הצפיות בערוץ, שתי ילדות בבית שמש כבר הכירו את הלהקה שמתחפשים לג'וקים ושרים

"בקריות, בקריות,

אלוהים איך הפכתי להיות,

אידיוט בלי מסטיק ועתידות

הו בלב הקריות".

להופעה הבאה בבארבי באו רק חמש ילדות מאופרות שחור. "אה ההופעה של שילה פרבר זה באולם ליד", אמר להם מוכר הכרטיסים המשועמם.

נעמי ומעיין פרץ – פרסונות

הבארבי כבר לא היו מוכנים לתת ללהקה עוד הזדמנות. "תשמעו", אמר שאול, "באופן אישי אני מת על הקטקוטים שלכם, אבל אני לא יכול להפעיל מקום בשביל שישה אנשים שבאים לראות."

בשלב זה המתחים בתוך הלהקה גאו. ההורים של רומי הבהירו לו שלהופעה הבאה הם כבר לא יסיעו אותו. יומיים לאחר מכן, במועדון "המזקיקיון הביזרי" בחדרה, רומי כבר נשבר לגמרי – "מילא שאין הגברה נורמלית והתאורה היא מנורת לבה בקצה הבמה, בשביל מה הבאתי את כל התופים שלי לחור הזה? אפילו עשרים איש לא יכולים להכנס לכאן". בשלב זה אחד מבאי המקום התעצבן על השלישיה הרועשת: "כוס אמכום ערס די כבר אתם לא קולטים שאתם מפריעים לנו לדבר…". זה רק דרבן אותם לנגן חזק יותר, מזל שברגע האחרון המאבטח הרוסי התערב. "אתם לא רע בתור להקה", הוא אמר, "אבל למה אתם לא עושים חבי-מטאל?"

מעיין פרץ – אאוטרפה המוזה של הקונסולה

אחרי ההופעה במגרש החניה ההרגשה היתה ממש מחורבנת. "ככה אני לא יכול יותר", אמר רומי לשחף. "אני מוכר את התופים והולך לקנות גלשן רוח…" הוא איים.

"חכה שניה", אמר לו תום, "יש משהו שלא סיפרתי לכם. כשהלכתי לתל אביב לקנות חולצה להופעה בבוטיק 'קרוקר לגבות הרוקר', החנות הזו למותגי רוק שנפתחה בקינג ג'ורג'? בקיצור, איך שנכנסתי היתה שם איזה אשה מבוגרת שהציקה לי ומדדה לי את היקף הירכיים שלי וכל הזמן מלמלה 'פאק הוא יותר רזה אפילו מאילן חומש, אני לא מאמינה… אני אראה כבר לקנטיאנית הזו למי יש חבר קטין יותר שווה'. בהתחלה חשבתי שהיא עובדת בחנות, לא הבנתי מה היא רוצה, אבל אחד המוכרים אמר לי שהיא עיתונאית ושכדאי להתייחס אליה נחמד איזה שבועיים. בקיצור, בשבוע הבא אנחנו מקבלים את השער של המוסף של הארץ…"

תמונת השער, בה הקופים קפצו אחד על השני והתופים של רומי בהקו באדום מתכתי, היתה שיחת היום בכל הפורומים באינטרנט. "מי אלה, שעם סינגל אחד שאף אחד לא שמע כבר מקבלים שער במוסף הארץ?" "המסטיק שולתים!!1" כתבו חברי הלהקה בשמות בדויים כטוקברדקיסטים בכל הרשת.

ההורים הגאים התקשרו לכל הדודות להגיד להם שיקנו עיתון הארץ, התפוצה של העיתון עלתה ב-200 עותקים באיזור חיפה!!! הדודה טליה התקשרה להורים של שחף ואמרה להם ש"אם הבן שלכם חושב שיש לי תחת כמו של ממותה, כדאי שייזהר מהחיתים שלה בפעם הבאה כשיפגשו".

בראיון לשבעה ימים של ידיעות אחרונות לרגל צאת אוסף להיטי הזהב התשיעי שלו, מחה זמיר דבושי על האפליה הגזענית של העיתונות האשכנזית – "קח לדוגמא את הלהקה הזו, 'קופי המסטיק',  השבוע אני מציין שלוש שנות פעילות בזמר המזרחי ועדיין לא קיבלתי שער בעיתון "הארץ", זו הוכחה ברורה לדיכוי המוזיקה המזרחית בארץ" אמר, נכנס למרצדס ונסע.

אחרי מגעים מרובים הוציאו "קופי המסטיק" את אלבום הבכורה שלהם, "אני לא זוכר את מה שאתה שוכח…", בתו השמיני. הוא הגיע לעשר חנויות ברחבי הארץ, המוכרת בקניון נתניה שמה אותם בסקציית ה"מוזיקה לילדים ופעוטות" בחנות.

הביקורות בעיתוני השבת כיסחו את הלהקה. "בוסרי", "חסר נפח", "לא מהודק דיו" היו האמירות הכלליות. זכורה במיוחד הביקורת של עידו ארפלץ, שקבע במגניבות הנבזית שעורכיו כל כך חיבבו ש: "אם לצליל של המסטיק היה ריח, אז המוזיקה שלהם היא חיריה".

ביום ראשון המורים בבית הספר חייכו לעבר השלישיה. "המורה לאזרחות מבצעת בלי רשות?"

בחדר המורים כבר זממו "אנחנו נראה לכם מה זה 'פונוגרפיה זה עניין של המורה לגיאוגרפיה והמורה ליהדות'. חצופים קטנים…"

ואז הגיע צו הראשון, וצו שני.

גיטרות – אינדינגב

אחרי שתי הופעות נוספות ומפוצצות לחלוטין בפטיפון, רומי החליט שנמאס לו מכל הנסיעות האלה ועזב. שחף ותום הביאו מתופף חדש ומשכו עוד חצי שנה בהופעות לפני אותם עשרים אנשים. כשהם באו לבית המוזיקה היתה להם הפתעה: פרט ליעד שהתלהב, אף אחד לא ממש רקד.

בדרך חזרה מירושלים לתל אביב שחף שאל את תום אם יש לו כסף כי הדלק הולך להיגמר. "אחי, נגמר לי הכל, קניתי נובלס היום, סע בלי גז בניוטרל זה ממילא הכל ירידה עד תל אביב" אמר לו בנמנום. הסוברו הישנה גלשה בירידות עד שהאטה כשהכביש התיישר והשתפל, ולבסוף נעצרה לפני הירידה למודיעין.

תום יצא החוצה, נשען על המכונית באויר הצלול, מוקדם מדי בבוקר, הוא החל לראות את אנשי ההיי-טק הראשונים מגיחים אל הכביש ודוהרים עם המזדה אל העבודה לפני שהפקקים הגדולים של הבוקר יתחילו. השדות היו כל כך יפים בזריחה, החרציות והעשב הירוק כחול, באותו הרגע נרקמו במוחו שורות:

"גם את וגם אני

רוצים לחיות חופשי,

בתוך המזדה 6

המזגן שוב מתלחשש –

עלו כבר על כביש שש,

שם החופש מתממש

אני ואת עוד נתרגש".

מעיין פרץ – ראש דלי סולני

חצי שנה אחר כך הוא נסע לירושלים ברכבת. הוא התבונן על עצמו בחלון הגדול וראה את ההשתקפות שלו מגודל שיער ועטוי זקן, בפונצ'ו בהיר ומכנסיי שארוול. על כתפו היה שעון ראשה של ענף – החברה החדשה שלו. הוא אהב את הקטע שהיא לא גילחה את שערות בית השחי, אבל לא מתוך אותו עקרון אורגני כמוה.

תום התיישב על הבמה בסינדרום ושלף את האקוסטית מנרתיקה הרך והמרופד. הוא החל לפרוט כמה אקורדים נוגים ולשיר את "כביש שש", הבחורות בשולחן השני נראו מוכות כוכבים, הן שרו את המילים, הוא חייך לעצמו – אולי אחרי שנגמור את השלב האורגני בחיי נבחן את העניין שלהן מקרוב. מחיאות הכפיים המועטות הידהדו מקירות האבן של הסינדרום. לרגע אחד עברו במוחו הביקורות ששיבחו את אלבומו האחרון "שאריות של מסטיק":

"תום מציג את הצד הבוגר שלו בשירים חושפניים כנערת מוט בלאס-וגאס", "כעת שהגיסטורשנים נעלמו ניתן לשמוע כמה נפח תופסת השירה שלו", רק המבקר עידו ארפלץ כיסח שוב את אלבומו וכתב כי הוא "מהודק כמו האטב המשרדי של האופיס – בדיוק כשלא צריכים אותו הוא בא". גם ג'וג'ו הלוי, המבקר מאילת של העיתון "סמארקינג", לא אהב, או לפחות זה מה שהוא הבין מהביקורת עליו שבה נכתב – "עם מוזיקה כזו אצל מלכה בשיפודיה היו עושים ממנו שיש-קבב", ושמעון פרא אמר בראיון שכל המוזיקה הישראלית הצעירה היא עבודת שטן של המערב, "ראה את התום הזה שהוציא את אלבומו לפני שבוע, 'שאריות המסטיק'. תום – אין בו. ערבוב גלויות – אין בו, והעברית שלו – 'את ואני בכביש שש?' זה עברית זה?", לפני שעבר לדבר על שירו החדש "עכסותה פרוטת עלעליים בהרי הברביראיים".

החיילצ'יק שישב על הבאר נראה לו מוכר. בעקבות דרישת החייל הוא הסכים לבצע את "בסוף נשארתי בקריות" בביצוע מרגש שהפך את השיר מהמנון פאנק מהיר לבלוז חרישי. הבנות בשולחן השני חייכו כשהוא הגיע לפזמון ושרו אותו ההתרגשות "בקריות, בקריות איך הפכתי להיות אידיוט בלי עתיד בלב הקריות", לפתע המילים קבלו משמעות אחרת. כשירד מהבמה הוא הופתע לגלות שהחייל היה בעצם רומי, המתופף שלו לשעבר – הוא לא זיהה אותו בלי השיער, עם עור צרוב משמש ומאסת שרירים חדשה של גולנצ'יק.
"היי אחי, לא יאומן שאתה כאן" – "כן ראיתי שאתה מופיע בסביבה, בדיוק היה לנו אפטר". "כיף לראותך גבר אולי יום אחד נעשה איחוד ננגן ביחד את הקריות עוד פעם" – "כן אחי נביא את כל החבר'ה מהפלוגה, יהיה שכונה", "מה שכונה, בלוק!!!" -" כן יהיה בלוק".

הוא חייך לענף. היא חייכה אליו, עיניה צפו באגמי היין, כן זה לא רע העסק הזה של מוזיקה אישית לוחצת. לא רע בכלל…

 

21 comments on “"זה ממילא הכל ירידה עד תל אביב" – סיפור עלייתם והתרסקותם של "קופי המסטיק"

  1. זה כנראה הקטע הכי מצחיק, עוקצני, מופרך ואמיתי בו זמנית, שנכתב על "הסצנה" בארץ. רשימת שמות הכתבים והאמנים שהסיפור הזה תואם להם ארוכה מכדי שאשלוף אותה מהראש. היסטרי! קאלט מיידי, בעיניי.

    במילה אחת: מסטיק!!!

  2. גם מצחיק, גם עצוב, גם מרגש.
    פרץ אתה גדול.

  3. מנשה

    דוד, פשוט מעולה.
    תענוג לקרוא.

  4. לא הפסקתי לצחוק
    איך זה שעוד לא הייתי כאן?!
    *חופרת אחורה*

  5. מוצצת לסלבז

    אהבתי מאוד מאוד את הקטע…גדול כמו הזין של המתופף ההוא, נו, שכחתי איך קוראים לו, שהיה לו כלי-כלי

    שיחקת אותה, דויד.

  6. מואיז שמואלוף

    אתה לא קולט שניג'וס גולן, הוא לא סתם איזה נודניק, אלא מזרחי מקופח…
    "כל מי שלא קופץ- משתכנז!".

  7. grebulon

    זה היה יכול להיות עצוב אם זה לא היה כל כך מצחיק. אולי ההפך.

    מי צילם? הרבה פעמים אתה לא כותב מאיפה התמונות.

  8. מוצצת לסלבז

    הצילומים נלקחו מתוך אתרו של הצלם
    יאן ואן הולובן – Jan Von Holleben

    http://www.janvonholleben.com/index/

  9. grebulon

    שמתי לב שיש לינק מתחת לסיפור. לא ראיתי את זה בגלל הדמעות.

  10. אבינועם

    הכל אמיתי ונכון.

    אבל כמו שאתה מכיר אותי (וכנראה לא מסכים איתי), הייתי מוסיף..

    כי הם פשוט עושים חרא מוזיקה.

    מתוך עצב אני אומר את זה.

  11. שנהיה הדיג'יי הקבוע (מה שאשכנזים קוראים רזידנט) של מקום שהגולדסטאר בו עולה יותר מכל הכסף שקופי המסטיק ראו אי פעם

  12. ריקי

    כל כך צחקתי. תודה

  13. קייסי

    פשוט… מלך.

  14. לימורו.

    נהדר. 😀

    וכל כך, כל כך נכון
    (וזה קצת הרבה פחות נהדר).

  15. מורן

    שיש דווקא כמה דוגמאות. אני מסייג ואומר שהקשר המוזיקלי דווקא קצת רופף.
    בית הבובות – להקה שיצרה באז עוד לפני ההקלטה הראשונה
    יוני בלוך – מישהו שהתגלה באינטרנט
    חוץ מזה יש כמה דוגמאות ללהקות שללא השמעות ברדיו כמעט ממלאות את האולמות הקטנים שבהם הן מופיעות- לדוגמה- התפוחים מילאו את המרתף בחיפה ואת הצוללת בירושלים עד אפס מקום כשראיתי אותם. אתם יודעים כמה דיסקים הם מכרו? מישהו חושב שהתפוחים הם לא כיפיים?
    בקיצור- אחלה סיפור- אבל המונקיז נשמעים טוב לדעתי. אולי זה המבטא

  16. שלי

    איתי, כל הכבוד על השאילה

  17. שלי

    דוד, מעניין לשמוע איך תתרגם
    Clap Your Hands Say Yeah

  18. ומורן- אין ספק שיש להקות שמחות. (השמחות?:)
    אבל קשה למצוא גל של להקות כיפיות שפשוט עושות רוקנרול סבבה לא פאנק אימתני או הארד קור חודקני- פשוט פזמוני רוק עצבנים שמחים מהירים ונגישים מהסוג שמופיעים פעמיים ביום בארצות הניכור.
    תודה רבה לכולכם על התגובות. ממש כיף.

  19. עידו שחם

    ככה זה כשלא רודפים אחרי בלוגים כל הזמן, מגיבים חודשים אחרי כולם ונחשבים ללא אופנתיים. בכל מקרה, גאוני, אבל כל כך עצוב. אולי היו כמה רגעים בתחילת שנות התישעים שכל הסיפור נראה אחרת לגמרי? לא מזמן שידרו את התכנית של חמי רודנר שהוא מארח מוזיקאים, הפעם את אישתו לשעבר איגי וקסמן. באחד הקטעים היא סיפרה שבשנים ההם כולם היו בלהקות ולא הסתכלו כל כך על מי שלא היה בלהקה, ככה שהיא הופתעה שפנו אליה בכלל להקליט אלבום. איך התמונה התהפכה היום. האם צפוי לנו שינוי בעתיד הקרוב, או שקונספט אמן הסולו הקונפורמיסט בליוי שכירי חרב נעוץ אצלינו כל כך עמוק בגנים הישראלים שלעולם לא ניפטר מזה?

  20. סיון שדמון

    היה קלישאתי ושטחי ולא מייצג. נדמה לי שפנקייק הם הדוגמה הכי קרובה, והסיפור שלהם שונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: