חיים אחרים סיפורי באר שבע

איתח'לו מז'יאלו.

הוא  התבונן במבנה הפלסטיק המוזר שעמד מולו בצומת הרחובות כאילו ראה אותו בפעם הראשונה.  היה משהו כמעט לא הגיוני בחוסר ההשתלבות של כל הפלסטיק הכתום והכחול  הזה על רקע האפור הגדול של מרכז הנגב. הזויות המשונות של התא המוזר והאור המהבהב קלושות של שלטי החזית, נראו לו יותר מכל כפח זבל מעוצב מדי שנפל מאיזה מטוס שחלף מעל כחפץ שאין בו חפץ. משהו שנפל מהשמיים ונתקע לנצח עמוק במדרכה על צומת הרחובות שלו.
הוא הביט ימינה ושמאלה מכאנית,  וחצה את הכביש. ניגש אל התא חיכה לתורו. תוך כדי, התעצבן שוב על הצורך להתכופף מטה אל החלון הקטן כדי לפנות בדברים אל היושבת בפנים.
"אה מרים, מה קורה?" שאל מתוך אותו נימוס חברתי המכריח אנשים המתקשרים בינהם על בסיס יומי להחליף מילים. אולם שניהם ידעו שהוא לא ממש מתעניין בתשובה.
"הכל בסדר" , אמרה מרים בקצרה, שומרת את שפתיה מהודקות כאילו חוששת שאם תרשה להן להיפתח תברח מהן איזו ציפור מצווחת. "מה בשבילך היום?" שאלה.
"לוטו,  שלושה צ'אנס, ושלושה-777" אמר. לאחר שתיקה קצרה בה התפנתה לשלוף את הכרטיסים ממגירתם ולנתק אותם מהחבילה בה שכנו הוסיף:"וחמישה  חישגדים".
התבונן בידיה הממיינות את הכרטיסים בשתיקה באור הקלוש של דוכן הפיס. שפשף את ידיו בציפיה. תוהה, כתמיד אם אחד הכרטיסים מכיל את מזלו האבוד.
אף אחד כבר לא זכר את שמו המקורי. אפילו החבר'ה בתעשיה אוירית קראו לו "איתחלו". קיצור לביטוי  "אית'חלו מז'ייאלו". שמשמעותו היתה –"שיפול לו המזל" במרוקאית. כל עובד חדש היה מחייך למשמע השם המוזר ותוהה כיצד קיבל את כינויו המוזר. אולם כל עוד היה הוא בסביבה, נמנעו החברים לדבר על המזל האבוד של אית'חלו. לאחר שהסתלק לענייניו היו מספרים שוב ושוב את סיפורו של האיש שהמזל קרץ לו פעם אחת ואז ברח לו.
הוא שילם למרים, לקח את הכרטיסים, ונשען על החלון הצדדי.  מכיסו שלף את עט המזל שלו וישר ניגש אל החיש-גד הראשון. הפעם הוא היה מעוצב בצבעי כחול ולבן ועליו התנוסס דגל המדינה, מזכרת מיום העצמאות החולף. הוא גירד את הציפוי הכספיתי באיטיות וחשב בפעם המיליון איזה גאון היה מי שעיצב את הכרטיס ככה שהמזל יתגלה רק לאחר שמגרדים את הציפוי האפור. הוא חשף סמל אחד, ואז עוד אחד, והפסיק. "וואלה" חשב לעצמו וחייך "כבר הוצאתי שניים אותו דבר". הוא גרד עוד סמל ועוד סמל  מפסיק לשניה בין אחד לאחד כמתענג, ומתענה, בו זמנית מהתהליך. הסמל המבטיח מהההתחלה סירב להפציע בשלישית. הוא גירד את הריבוע הבא, ושוב לא עמד לו מזלו לצידו. הוא הניד את ראשו בתסכול, וגרד את שאריות הפס האפור. הסמל המיוחל לא הופיע. אית'חלו  נאנח, קימט את הכרטיס וזרק אותו לפח הצמוד, שם שכן הכרטיס לאחר כבוד לצידם של עשרות כרטיסים נוספים.
מרים התבוננה בו לרגע באותו מבט אדיש של מי שראתה את זה קורה כבר עשרות פעמים. כבר לא היתה בה שום חיבה למהמרים. למעשה הם די הגעילו אותה.
הוא החל לסמן את טופס הלוטו. הטור ראשון הראשון התמלא במהירות על פי המספרים הקבועים שלו. 15 היה תאריך הלידה של בנו,  22 היה היום בחודש שבו המזל פגע בו לראשונה, 6 היה יום נישואיו עם גרושתו.

תמיד הצחיקו אותו כל הסדרות האמריקאיות המטופשות, בהן נשים עשו עניין גדול מזה שבעליהן שכחו את תאריך יום נישואיהם.  "אם רק מישהו בסדרות האלו היה ממלא לוטו קבוע, הם היו זוכרים, וכל הפרק הזה לא היה נכתב…" הרהר בנאיביות ומייד נעשה מדוכדך כשחשב על גרושתו. צופה באותן תוכניות טלויזיה מטופשות עם בעלה החדש. את יום הנישואין החדש שלה הוא זכר, אבל אותו אף פעם לא סימן בטופס.
הוא ידע שהיה משהו לא הגיוני בבחירה שלו למקם את מספרי המזל שלו על פי תאריכים.  זה הותיר את כל שלושת המספרים שמעל לשלושים ואחת מחוץ לתחום. "אפילו אי אפשר לסמן את ה35 במאי", חשב ונזכר בספר של קסטנר  שאהב לקרוא,  "אולי זה הטריק של מפעל הפיס לבלבל את כל הממלאים" הוא חשב. למרות שהם היו מספרים כל כך לא הגיוניים, איכשהו בכל ההגרלות האחרונות הופיעו כמעט תמיד המספרים מעל שלושים.
הוא המשיך אל הטור השני, הטור שהוא קרא לו:"המשלים". בחר בכל המספרים שלא היו להם תאריכים בצרוף חלק מהתאריכים-סימן 33 ואז 22 התעצבן מהדמיון שבינהם והתלבט אם לסמן גם את 11, אולם לאחר רגע חשב שאין סיכוי לכזה רצף יפה של מספרים וסימן את 10 במקום.
באחד מהעיתונים הכבדים של יום העצמאות, הוא קרא שפעם היו פרסי פיוסים במפעל הפיס לאנשים שהוציאו מספרים קרובים לאלו שעלו בגורל. "חבל שהפסיקו עם זה".
הערב ירד על העיר משנה בהדרגה את צבעה מאפור צהוב לכתום קלוש ומעורפל. נותרו  עוד שעתיים להגרלה. בנתיים הופיעו עוד כמה מקצועני פיס כמוהו. הוא הניד בראשו אל מי מהם. הוא זיהה אותם מייד לפי הדרך בה הלכו מכונסים בעצמם שקועים בהרהורים הרי גורל כמי שמתכוננים לדו קרב עם אלת המזל.
הם היו בדיוק ההפך מה"מיליונרים של אמצע השבוע" אותם אנשים שנגשו אל הדוכן מתוך גחמת רגע או התלהבות מהפרס הגדול שהצטבר. מגיחים בדרך כלל בזוגות חברים או מאוהבים, מחוייכים כמי שקונים כרטיס כניסה לסרט. מחלקים את הכסף העתידי בינהם, מכניסים אותו לבנק חיים על הריבית, מבטיחים לקנות לסבתא את הבית…, נותנים מתנות לחברים…, נוסעים לטייל בעולם… אית'חלו הכיר את כל החלומות הידועים ותיעב את הסתמיות שבה התייחסו לזכיה העתידית. "אם רק הייתם יודעים איך זה ישפיע עליכם" חשב במרירות,  "לא הייתם מתייחסים למזל שלכם  בכזו קלילות".
הוא מילא את הטור המשוגע שלו מסמן את כל המספרים שהכי לא נראו לו איכשהו 1 היה תמיד בינהם וגם המספר המקולל 29 שמיעט מאוד לעלות בגורל.
אית'חלו ידע שכל החברה שלו בעבודה מחכים לרגע שיסתלק מחדר האוכל כדי שיוכלו לספר לעובד החדש מה מקור שמו. הוא התעלם מהם,  לקח את מגשו והלך בחזרה אל הסדנא. החברים הסתודדו בינהם וסיפרו כמה שאית'חלו שנא הגרלות ומזלות. עד אותו לאותו יום שבו בגחמת רגע רומנטית קנה כמה כרטיסי מזל כדי להרשים את הבחורה שעימה יצא. אותו יום שבו אית'חלו זכה בשני פרסים בשני כרטיסים להגרלות הפיס השונות–כמה אלפי  שקלים בראשון- ובשני הפרס הגדול : שני מיליון שקל בלוטו. והכל בשני כרטיסים שנקנו ברגע אחד.
העובד החדש היה משתאה אז מה הוא עושה פה שאל?
החבר'ה כבר ציפו לשאלה הזו: "התחתן" וגיחכו. התחתן עם אותה בחורה שלה קנה את כרטיסי ההגרלה ורקם לה חלומות. חשבה שהם מיליונרים, ומהר מאוד הפכה אותם ללא מיליונרים. טיולים לפאריז, בגדים מיותרים, בשמים בהזמנה אישית, תיקי יד יקרים וגירושים לא פחות זולים שהתחילו כשמנהל הבנק הזמין את הזוג הצעיר אליו לשיחה על חשבונם העובר ולא שב. אחרי הגירושים התחיל לעבוד פה כחשמלאי ומאז הוא עובד בשביל לקנות עוד ועוד כרטיסי לוטו וחיש גד.
וואלה?! אמר העובד החדש – וואלה!!! אמרו החברה.
אית'חלו זיפזפ בעצבנות עוד קומדיה אמריקאית מטופשת, כמה כדורגלנים מתרוצצים על הדשא, עירית ענבי. הוא עצר ומשך את הטופס שחיכה מתחת למאפרה. הכדורים הסתחררו בתוך הכדור השקוף, ונשאבו מעלה ממהרים במעלה המסילות – ובהגרלה:"הנה הוא מגיע, המספר 29" הצהירה המנחה  בטון מתפעם, אית'חלו לקח עוד שאיפה מהסיגריה.  הוא פלט טבעת עשן עגולה כאפס   והשחיל אצבע לתוכה. "אפס.. איזה אפס…" פלט ולחץ על השלט.

4 comments on “איתח'לו מז'יאלו.

  1. עפרה

    הכל בסדר חוץ מהסוף

    [סתםםם , בדיחה פרטית]
    שתיזכה בפייס

  2. רונה צורף

    שלום דויד,
    ספורך יפה , רציני מדיי בשביל סוף כזה וקצר מדיי בשביל גיבור כזה !!!!,
    איש כל כך מעניין שסיפור חייו הפשוט והשיגרתי ..מאוד מסקרן, ואין אותו כאן.

  3. אחלה סוף

  4. בתיה

    לדיוד שלו
    אני מאוד נהנית לקרוא (בין האזעקות) את הסיפורים היפים שלך – משעשעים, נוגעים ללב, מובנים,יכולים להיות הסיפור שלי, שלך, של השכן – עממיות כובשת, שפה יפה ומובנת. בסיפור הספציפי הזה, הסוף אכן קטוע מדי בשבילי. אולי שווה לחשוב על להרחיב טיפה את הסוף. בסך הכל – יש לנו סופר בעיר. כל הכבוד,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: