היתה לו את אותה תכונה לא מוגדרת של מי שלעולם לא ישתלב בסביבתו החדשה. במעט האור שהסתנן פנימה אל מעמקי ה"סופר-זול" בו שכן מדי יום,  ניתן היה להבחין בקלישות פניו הורדרדות. מעין מזכרת מעולם אחר בו שכבת שומן היתה הכרח כדי להתגונן מהקור הכחול של החורף. בימים הקשים של תחילת הקיץ עטו פניו זיגוג זיעה קבוע. זיגוג שהבליט את עיניו הטרוטות, שיערו השחור ואת זיפיו ההכחולים-אפורים שאף פעם לא גולחו עד העור או צמחו פרא לזקן עבות. כמעין שכבה דקה של פלפל שחור גרוס היטב שמישהו פיזר סביב החיוך התינוקי שלו.
הוא ניהל את ה"סופר-זול" יחד עם אימו. מחליפים משמרות ומשפטים ברוסית זועפת לאורך השעות הארוכות של היום משחר הבוקר ועד מעמקי הלילה. מחכים לכל לקוח מזדמן מאחורי דלפק אפור ועמוס לעייפה בעיתונים רוסיים, ממתקים זרחניים וקופה רושמת שהרעישה כטנק ישן בכל פעם שנאלצה לחשב את מחיר הלחם.

במשך השעות הריקות בהם לא פקד איש את חנותם, היו יושבים אחרי הדלפק בוהים לאיטם בטלויזיה ששכנה גבוה מעל הפתח, ספונה במדפים בין גלילי שקיות גדולות לחומרי ניקוי ישנים. לאורך אור היום שדרה הטלויזה שרשרת אינסופית של תוכניות ארוח ובידור מהמולדת הישנה. אך כשהחל לרדת ערב התחלפו תמונות הדודות המתבגרות והזמרות המזדקנות, באסופת סרטי מתח זולים כמעט אירוטים מדובבים בכבדות לאותה שפה בה נשמעו כל משפטי התשוקה בכל שפה כקינת חורף עגמומית וחסרת תקוה.
לכשנכסת לחנות הכה בך ענן הריח הקבוע שלה. תערובת של דגים משומרים, ירקות שעמדו על סף עלפון, חלב חמוץ וצלילם המצטבר של עשרות זבובים טורדניים. אם הצלחת לחצות את ענן הריח ולא ברחת כל עוד נשמתך באפך, היית מעמיק חדור אל החנות דרך מסדרון צר של קופסאות שימורי טונה וסרדינים, עד שנתקלת במקרר שתיה קלה שהיה מלא בבקבוקי קולה במדפיו העליונים – כאילו לצאת ידי חובה – אולם רוב מדפיו התפקעו מפחיות בירה גדולות וזרות.
ברווח הקטן שבין המקרר למתקן המלא בביסלי בטעמים שנדמה כי לא מיוצרים יותר, הייתה הכניסה אל הדלפק. אם הבטת היטב יכולת לראות שבגב המקרר עומדת לה מכונת הימורים לא חוקית שכזו. מהבהבת באורות אדומים קלושים כמנסה לשדר זוהר והבטחה למשהו ממוזל וטוב בתוך העגמומיות הגדולה.

לכשהבחין במבטך החוקר את המכונה היה מחייך אלייך בממזריות כממתיק סוד.  מאשר את חשדך שביום זו אכן חנות מכולת שכונתית אולם בלילה היא הופכת למאורת הימורים קטנה המגישה ללקוחותיה דגים חמוצים ובירה קרה כדי לצנן את המוח המזרח אירופי בסיפו של עוד יום לוהט במדבר החיים.

בין הדלפק למקרר הגדול שהסתיר את מכונות ההימורים עמדו פחי פלסטיק גדולים של מלפפונים חמוצים וזיתים שחורים מתפקעים שהבהיקו באור הניאון הקלוש. לצידם שכנו חריצי גבינה גדולים לבנים וחיוורים כשלג שהפך לקרח.
אם הבטת בגבינות במבט חוקר הוא תלה בך מבט תוהה מצידו, מודד את אומץ ליבך תוהה אם תסתכן לנסות ולטעום אחת מאלו. גם אם לא שאלת היה משיב "אלו גבינות שעשינו בעצמנו"

"תודה רבה ממש  נחמד מצידך להציע, אבל לא תודה" השבתי ופניו נפלו כשהרים את ראשו להביט שוב במסך הטלויזיה.

אימו היתה תכליתית יותר – "רוסי?" היתה שואלת, ספק מפקפת בכוונותיך – לכשהשבת בשלילה,  היתה פוסקת בקול חדגוני  "גבינות לא בשבילך!" וחוזרת לצפות בטלויזיה.
באחד הימים שבין נקיון האביב לטשטושו המאובק של הקיץ נדדה אל חנותו בטעות. עוד אחת מהסטודנטיות הרבות שאכלסו את הבלוק הסמוך. הן לא היו מראה שכיח במיוחד בחנות השכונתית. לרוב העדיפו את המיני סופר של מגדלי המגורים ששכנו מעבר לצומת, מתנשאים בהדרם הלבן והחדש על פני השכונות הצהובות. מאכלסות את המהגרים הישנים שנדדו מהבלוקים אל המגדלים לרעת המהגרים החדשים שהחליפו אותם.
לרגע אחד נראתה כחסידה בודדה שנשמטה מהלהקה ועקפה את מבטו המשתאה באותה תחושת בטחון עצמי נמרצת שנשים צעירות נוטות לאמץ לעצמן בהעדר חברה מלווה. אולי מתוך הרצון להתחמק ממבטו, אולי היה זה החום שהבריח אותה פנימה,  הסטודנטית האמיצה  חדרה הישר דרך ענן הריח החמוץ אל מעבה החנות.
לאחר ששוטטה כמה דקות בצד מקרר הגבינות חזרה והניחה על הדלפק קרטון כחלחל של חלב בשלושה אחוזי שומן, לחם שיפון כהה בידה הימנית. שיערה השחור גלש על צווארה הלבן ונגמר ממש מעל שקע כתפה שולח קווצת שיער סוררת לתור כמרגלים אירוטים את העמק שמתחת.
עיניה הירוקות התבוננו ברכות מסוייגת על המכולת הקטנה שמסביבה. הוא הבחין בלחייה המנומשות בקלילות, בשלושת העגילים הדקים שהקיפו את תנוך אוזנה בשערות הקלושות שנמשכו מטה מעל אוזניה וגלשו אל שולי לחייה ממסגרות את פניה באותה סערה שופעת תמימות לא מודעת לכוחה שנשים נוטות לאבד עם הגיל.

התבוננה בסקרנות מבטה חולף על כל הפריטים עד שהגיעה שוב אליו, ושוב יצא למבטה למסע חדש לאורך שרשרת פריטים אחרת עד שלבסוף נעצר מבטה בדמותו הקלושה המתבוננת בה. לרגע אחד הוא הפך לורוד מתמיד כשהבחינה במבטו. נבוך בינו לבין עצמו על שבחן אותה כך. "עוד משהו?" מיהר לשאול כדי לפזר את ענן אי-נוחות ששרר בינהם.
"המממ יש לכם אולי גבינה בולגרית, לא ראיתי במקרר…" שאלה בקול קטן שלא הלם את דמותה התמירה. הוא חייך אליה בהכנעה קמעונאית כרוצה לרצותה בכל מחיר. "בולגרית כרגע נגמר לי, יש לנו את הגבינות האלו שאנחנו מכינים לבד, רוצה לנסות?" שאל מלא תקווה " הם כמו בולגרית אבל קצת אחרת אנחנו קוראים להם גבינה רוסית"  חייכה במבוכה. ואחרי רגע אולי מתוך סקרנות אולי כדי להחלץ מהעניין ביקשה ממנו שיפרוס לה חריץ גבינה שכזה.
ניגש אל המיכל בתחושת התרוממות – לקח את המצקת הצהובה מפלסטיק ושלף מתוך מי הסיר גוש גבינה גדול, הניח אותו על נייר פרגמנט אפור ושלף מאי שם סכין מטבח גדול. בתנועה נמרצת החל לבצוע את הגבינה. חתך צד אחד, הפסיק. סימן עם סכינו את הצד השני של החריץ, יוצר משולש נדיב במיוחד בתוך העיגול הלבן – "ככה, מספיק?" שאל אותה בעיניו המתבוננות אליה פעורות מלמטה. היא השתהתה לרגע בוחנת את הכמות, הנהנה אליו בשתיקה. ואז הוסיפה "כן, זה מספיק".
הוא המשיך לבצוע את הגבינה חותך אותה בעדינות מפתיעה גבר מגושם גוף שכמוהו. נשען על קצה הסכין כאילו היה כל העולם מרוכז בקצה הלהב שעובר בבשר הגבינה הלבן כלפי מטה, בהתנגדות הרכה שהעמידה הגבינה אל מול שקלו.
היא הביטה בו מרוכז כולו בחיתוך חריץ הגבינה, הבחינה לראשונה בסליל האלמוגים האדום שנקווה בקצות עיניו,  בשערו השחור שהחל לפול מטה בכיוון הסכין בקווצות חלקות, בלחייו הורודות, , בטיפת הזיעה שנקוותה בשורשי בלוריתו, בשרשרת המוזהבת שסביב צווארו  בטיפת הזיעה שזלגה על מצחו ונשרה מנקודת המפגש שבין שתי גבותיו, עושה את דרכה באיטיות עד שהתנפצה בדממה על חריץ הגבינה שמתחתיו.
החזיר את הגוש הגדול של הגבינה אל מקומה בדלי. תלה את המצקת, וארז לה את הגבינה בהקפדה עוטף אותה כאילו חיתל תינוק בנייר הפרמגנט האפור.
הוא חייך אליה, ומבטו התמלא באותה תקווה מרוחקת שגברים שוקעים בו בהביטם על נערה יפה.
"ביחד, זה יוצא עשרים שקל" אמר. היא הוציאה את השטר הירקרק מארנקה. הגישה לו בהבעה אטומה. שאלה אם יש לו שקית וכשנתן לה שקית כמעט שקופה,  מלמלה תודה ומיהרה לאסוף את המצרכים לתוכה ולצאת החוצה.
"אם תאהבי את הגבינה תחזרי לכאן…"  קולו קרא אחריה, משועשע ומלא תקווה כאחת.
עלתה במהירות במדרגות הבטון השבורות, עקפה את המכוניות החונות, נכנסה אל האיזור המוצל של הבלוק.  הסתכלה אחורה אל פתח המכולת, ראתה את עליבותה, ובהרגשת תעוב זרקה את  הגבינה אל מעמקי פח האשפה הירוק.
הוא שלף פחית בירה מהמקרר, מחה את הזיעה ממצחו בגב ידו התיישב על כסאו, נתן למבטו לשוטט החוצה לרגע כאילו מחפש משהו חדש בצהוב המעורטל הזה, ושב להתבונן בטלויזיה.

2 comments on “גבינה רוסית

  1. אלירן

    מה זה הגבינה הזאת היא יותר מדי רוסית למרות שהיא רוסית אבל טעמתי את זה פעם לפני שנים רבות וזה היה ממש מגעיל נורא ואיום ילה לכו אם הכתבה הזאת סתם מעפנים אתם

  2. תמר

    כתוב נפלא,
    אפשר היה קצת לקצר עם הדימויים הטריוויאלים, אבל חוץ מזה נהדר.
    (בד"כ לא מגיבה, אבל לאחר התגובה הקודמת חשתי צורך)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: