אגדות לא ידועות הספדים מוזיקלים

הילד, היה בן שישים, סיד בארט ז"ל

 הגן היה ירוק כמו שרק גנים אנגליים בתחילת הקיץ יכולים להיות. הילד היה בן שש וישב לו על הספסל. רגליו הקצרות לא הגיעו לרצפה. הוא התבונן ביונים שהסתובבו בחשיבות עצמית בין שבילי הגן. שיערו השחור נפל על מצחו וכיסה את עיניוהילד היה בן שבע עשרה. הוא הביט באנשים שהלכו על המדרכה בקצה הגן. עם חליפות שחורות, חולצות מעומלנות, תיקים שחורים בידם ומטריות תקועות מתחת לזרועם. "היי" הוא צעק אליהם "תשאירו אותי כאן! בבקשה…" אף אחד מהם לא הסב את מבטו. הילד היה בן חמישים ושש והתבונן אל מעבר למדרכה. ראה את הנהר זורם אחורה,  קרני השמש נצצו על פני המים והאוניות חתכו את הכחול האפור לקצף לבן, הילד סימן אותם במשיכת מכחול. הילד היה בן תשע עשרה. הוא פיזם לעצמו שיר ילדים חסר הגיון.  הילד היה היה בן שמונה – היי הו היפופו, המשוגע עם הקנגרו. הילד היה בן עשרים ושלוש. לעצמו הוא חייך כשהבחין באוסקר ווילד מגיח מהמים רכוב על תמנון ענק בצבע סגול זרחני. "היי אוסקר מה נשמע חבר?" "היי רוג'ר הכל ג'ולי גוד"  צעק לו האדון על הגבול, והניף לשלום את ידו עטוית הכפפה הכהה. ממש באותו הרגע נשפך ספל תה ענקי מהשמיים. אלפי טיפות ירוקות וורודות החלו לדלוף מלמעלה, הילד היה בין שלושים ושבע. 

הילד היה בן ארבעים ושתיים. מרי פופינס נאחזה במטריה שלה בחוזקה – "איזה מזג אויר נוראי לקריקט" אמרה בעודה משגיחה על אמילי ששיחקה בקצה הגן. הקשת בשמיים הפכה לגלידה בשלל צבעים שהחלו לנזול כלפי מטה. אמילי בכתה, הילד היה בן ארבעים וארבע. האופניים נסעו על השביל מעצמם, דלת הבית הסתובבה על צירה כאחוזת תזזית, הליצנים נעמדו והביטו על הדחליל שליהטט בידיו עם תפוחים ותפוזים, מאיר איתם את השמיים, הילד כבר היה בן מאה ושתיים.
הילד היה בן שש עשרה והוא השתעמם. בהתחלה זה היה קצת קשה,  אחרי כמה נסיונות הידיים התרגלו. הוא נפנף בהן מהר יותר, ומהר יותר. עד שהחל לעוף. הביט מלמעלה על ארובות לונדון נעוצות בגגות הבתים החומים, ראה מישהו ברחוב ממהר הביתה עם תקליט של המשוגע המחייך ספון מתחת לזרועו, שמלת אשה ונרתיק של עשבים מוסתרים בתיקו, לעצמו הוא חשב שזה מעניין לדעת אם קוראים לו ארנולד… 

הילד היה בן שישים לעצמו הוא חשב שזה יום לא רע להיות אבוד ביערות הוא הביט על הגן בפעם האחרונה, קם מהספסל, חייך בפעם האחרונה, ונעלם עם הציפורים.


כשהתעוררתי היום
ולא היית שם לשחק
אז רציתי להיות איתך
כשהראית את עינייך
לחשת אהבה אל השמיים
ורציתי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד, ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.

כשאני שוכב דומם בלילה
ורואה כוכבים  גבוהים מאירים
אז רציתי להיות איתך לבד
כשהגג זרח באפילה
לבדי ראיתי ניצוץ
ניצוץ של אהבה רק כדי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.

אם הזכרתי את שמך
עם השרשרת תסתובבי
והשמיים יפתחו עבורך
כשגבהנו נורא
ונראית כה קטנה
ורציתי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.

(מאוחר בלילה)
ביי סיד
תודה על כל הצבעים שהכנסת לחיי.

7 comments on “הילד, היה בן שישים, סיד בארט ז"ל

  1. אבנר

    הספד מופלא.

    (רק לפני שלשה שבועות שרו לו 50,000 איש
    shine on you crazy diamond)

  2. ריקי

    הטקסט שלך ברוח הדימויים וההזיות שלו. נהדר.
    ואת השיר הזה אני אוהבת בביצוע מינימאל קומפקט וניקי מונו

  3. עפרה

    או מרגש להיות עצוב. כדרכך- כתוב כה יפה

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אם כי השיר האהוב עליי מהתקליט של ארנולד ואמילי, הוא דווקא JULIA DREAMS, אחד השירים היפעם ביותר שיצא לי לשמוע…

  5. אחד הטובים ביותר שלך.

  6. צריך לכתוב שיר, בשביל להזכר על ידי מספר אנשים.
    סיד כתב מספיק שירים בשביל שכולם יזכרו אותו.

  7. ובחרת את התמונה שאני אוהבת.

    וזיפזפת אחורה קדימה כמו שאני אוהבת.

    ויצא יפה, קו עדין וישר ונקי ויפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: