הילד היה בן ארבעים ושתיים. מרי פופינס נאחזה במטריה שלה בחוזקה – “איזה מזג אויר נוראי לקריקט” אמרה בעודה משגיחה על אמילי ששיחקה בקצה הגן. הקשת בשמיים הפכה לגלידה בשלל צבעים שהחלו לנזול כלפי מטה. אמילי בכתה, הילד היה בן ארבעים וארבע. האופניים נסעו על השביל מעצמם, דלת הבית הסתובבה על צירה כאחוזת תזזית, הליצנים נעמדו והביטו על הדחליל שליהטט בידיו עם תפוחים ותפוזים, מאיר איתם את השמיים, הילד כבר היה בן מאה ושתיים.
הילד היה בן שש עשרה והוא השתעמם. בהתחלה זה היה קצת קשה, אחרי כמה נסיונות הידיים התרגלו. הוא נפנף בהן מהר יותר, ומהר יותר. עד שהחל לעוף. הביט מלמעלה על ארובות לונדון נעוצות בגגות הבתים החומים, ראה מישהו ברחוב ממהר הביתה עם תקליט של המשוגע המחייך ספון מתחת לזרועו, שמלת אשה ונרתיק של עשבים מוסתרים בתיקו, לעצמו הוא חשב שזה מעניין לדעת אם קוראים לו ארנולד…
הילד היה בן שישים לעצמו הוא חשב שזה יום לא רע להיות אבוד ביערות הוא הביט על הגן בפעם האחרונה, קם מהספסל, חייך בפעם האחרונה, ונעלם עם הציפורים.
ולא היית שם לשחק
אז רציתי להיות איתך
כשהראית את עינייך
לחשת אהבה אל השמיים
ורציתי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד, ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.
כשאני שוכב דומם בלילה
ורואה כוכבים גבוהים מאירים
אז רציתי להיות איתך לבד
כשהגג זרח באפילה
לבדי ראיתי ניצוץ
ניצוץ של אהבה רק כדי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.
אם הזכרתי את שמך
עם השרשרת תסתובבי
והשמיים יפתחו עבורך
כשגבהנו נורא
ונראית כה קטנה
ורציתי להישאר איתך
בתוכי אני מרגיש לבד ולא מציאותי
והדרך שבה את מנשקת תמיד תהיה
דבר מאוד מיוחד עבורי.
הספד מופלא.
(רק לפני שלשה שבועות שרו לו 50,000 איש
shine on you crazy diamond)
הטקסט שלך ברוח הדימויים וההזיות שלו. נהדר.
ואת השיר הזה אני אוהבת בביצוע מינימאל קומפקט וניקי מונו
או מרגש להיות עצוב. כדרכך- כתוב כה יפה
אם כי השיר האהוב עליי מהתקליט של ארנולד ואמילי, הוא דווקא JULIA DREAMS, אחד השירים היפעם ביותר שיצא לי לשמוע…
אחד הטובים ביותר שלך.
צריך לכתוב שיר, בשביל להזכר על ידי מספר אנשים.
סיד כתב מספיק שירים בשביל שכולם יזכרו אותו.
ובחרת את התמונה שאני אוהבת.
וזיפזפת אחורה קדימה כמו שאני אוהבת.
ויצא יפה, קו עדין וישר ונקי ויפה.