מהצד השני של הזכוכית

בחיפוש אחר חלל עמוק – קונבולוציה, מיתוס הדהודים המוקדמים ואגדת הלקסיקון 480

הסיפור הזה מתחיל בדיון טכנולוגי קר כסושי אבל חורג הרבה מעבר גבולות המתמטיקה והטכנולוגיה אל עבר עולם הפנטזיות והחלומות העמוקים של המוזיקאים ומפיקי הצליל באשר הם על פני הפלנטה שכן הסיפור הזה מתעסק במרדף אחרי החלל המושלם שטמון בגביע הקדוש של הציוד האולפני – לקסיקון 480L.

גם אם יכחישו את זה סביר להניח שכמעט כל הקריירות של הזמרים שאתם מכירים התחילה אי שם מול הראי של האמבטיה. והשאלה היא לא מה שרים זמרים באמבטיה (מנסיוני לרוב מדובר בפרודיות על להיטי התקופה הכי אוויליים שיש, טוב אולי זה רק אני…)  אלא מהו הדבר שמלכתחילה גורם לרוב האנושות לפצוח בשירה עזה דווקא בין סיבון לחפיפה?

התשובה די פשוטה –  הדבר שמייחד את האמבטיה מכל שאר חדרי הבית המודרני, הוא ההדהוד המרובה שנמצא שם. מדובר בחדר בינוני לרוב, שעל קירותיו תלויים אריחי חרסינה המחזירים את גלי הקול היטב. מעבר לכך מאחר ומדובר בחדר מאוד פרקטי ופרגמטי אין בחדר הזה המון משטחים כארונות ומדפים השוברים ובולעים את גלי הקול. לכן כמעט כל מי שאי פעם פצה את פיו לצעוק "אמאאאא  נכנס לי הסבון לעין" ושמע את עצמו מהדהד מכל הקירות שסביבו החל לשיר. קראתי כמה וכמה הסברים ונסיונות להבהיר מדוע אנו אוהבים לשמוע את עצמינו מהדהדים, אך אין זה משנה כלל מהן הסיבות העלומות והמשונות שיוצרות את התופעה העובדה היא שאנשים, ובעיקר אלו ששרים – פשוט אוהבים לשמוע את עצמם מהדהדים.

בניגוד מוחלט לאינטואיציה, רוב הציוד באולפני הקלטות לא נועד ללכוד את המציאות כפי שהיא – אלא להמציא מציאות אלטרנטיבית ומשופרת יותר.  קחו למשל מכשיר כמו אקולייזר שמקור שמו הוא במילה הלטינית AEQUALIS   שמשמעותה – שווה. אולי בעבר הרחוק היה האקולייזר מכשיר שיוויוני. היום הוא בעיקר נועד לתת לכל סיגנל מוזיקלי העובר דרכו משהו שישווה לו את אותו צליל מבהיק או עמום "גדול" או "קטן" מהחיים שטכנאים ומפיקים מחפשים. למעשה המכשירים המבוקשים ביותר בידי מוזיקאים הם אותם מכשירים בעלי צליל "שמן", "חם", "גדול" ועוד כל מיני מילים לא טכנולוגיות שמתארות בז'ארגון הטכנומוזיקלי צליל שלרוב לא נשמע כמו מה שהוקלט.

אך בניגוד גמור לכל המכשירים המרתקים האלו (שיום אחד נדבר גם עליהם ועל מיתוס הצלילים השמנים והחמים )  עומד לו הריורב. אותו מכשיר מדמה חלל הגורם לגלי קול להדהד כאילו הוקלטו בתוך ארון גמדי או על פסגת ההימאליה. למעשה הוא המכשיר כמעט היחידי באולפן ההקלטות שיש לו נקודת יחוס חיצונית ומובהקת שכן לא צריך להיות אורי גלר כדי לדעת גם בעיניים מכוסות שאתה נמצא בחדר גדול או קטן. לכל חדר וחלל פתוח או סגור שאנו עוברים דרכו במשך חיינו יש חתימת הדהוד משלו או יותר נכון יש לו הדהוד אופייני (תסלח לי העברית והאקדמיה ללשון אך לצורך העניין הבה נקרא לאותו הדהוד –  ריורב, שכן הדהוד היא מילה בעייתית שלא ממש מסתדרת עם העניין) וייעידו על כך בעיקר מכרותיי הטובות שלאחר כמה פדיחות בעבר נזהרות מלהיכנס בנון שאלנטיות לשירותים עם הפלאפון כשהן בשיחה איתי, רק משום שאני מבחין מייד בחתימת הריורב של החדר שאליו הן נכנסו.

טוב,  כל אחד והיתרונות המקצועיים של העבודה שלו.

אולם ברצינות אחד הדברים הכי קשים בעולם הוא להסביר לאנשים שלא מורגלים בשמיעת אולפן חדה מה ההבדל בין ציוד אולפן בינוני לבין הדבר המדהים היוצא מן הכלל שממנו אתה מתלהב עד עמקי ארנקך. אפילו מוזיקאים בעלי שמיעה חדה שיכולים לדבר יותר מחמש שניות ברצינות תהומית על ההבדל בין גיטרות בעלות צבע לבן לגיטרות צבעוניות (לא מדובר בעצים שונים מדובר בגיטרות זהות בעלות צבע שונה. אני מדבר על עדות מהשטח ) , מתקשים  להבחין בהבדלים שבין ציוד אחד למשנהו וגם אם הם כבר מבחינים בהבדל קשה להם מאוד לקבוע מה יותר טוב או מה נשמע נכון. אם יש משהו שלמדתי מכל השנים האלו שבהם אני מתעסק עם הקלטות אולפן זה שהציוד הכי חשוב של טכנאי הם האוזניים שלו. וכמו עוד איברים אחרים בגוף גם את האוזניים צריך לתרגל הרבה מאוד ועל רטוב, עד שהן לומדות להבחין בהבדלים קטנים שעושים את ההבדל הגדול ומפרידים בין וואלה,סבבה, טוב… ל-שיואו וואו אני לא מאמין שזה מה שאני שומע. (לכן אגב אני פשוט מתעב את ה-MP3 ושאר הפורמטים מכווצי התחת שהורגים את הצליל ).

אולם כולנו פתחנו כל חיינו אבחנה דקה לגבי ריורב וחללים שכן אנו מכירים את החללים של העולם הסובב אותנו היטב ובכל זאת למה אני מספר לכם את כל זה?

יש הרבה סיבות מדוע הסאונד של שנות השמונים היה נפוח וסינטתי. מודרן טוקינג, סינטיסייזרים,ספריי שיער  MTV, 1984 סרטי הזעה למצח, המלחמה הקרה, טרבור הורן… ועוד ועוד אבל הרבה מהסאונד ההוא קשור לעובדה שבעשור הזה הופיעו המון מכשירי עיבוד גלי קול בDSP שיצרו נגישות להמון אפקטים במחיר זול יחסית.  האפקט שכמעט כל היצרנים ניסו ליצור היה כמובן הריורב הדיגטלי, אותו מכשיר שגורם לתוף שהוקלט בחדר יבש ולא מהדהד להישמע כאילו נוגן בתוך אצטדיון ענק וצר מלהכיל.

כל טכנאי התקופה שמחו על הצעצוע החדש שניתן להם ופשוט הציפו את עולם המוזיקה בחללים גדולים ולא מציאותיים תקראו לזה "עידן החלל המוגזם של המוזיקה הפופלרית"  שכן מעולם לא היו חללים גדולים כל כך נגישים כל כך ומיותרים כל כך. שכן עד אותה עת אם רצית שהפסנתר ישמע כאילו הוא מוקלט בתוך כנסיה היית פשוט צריך להקליט אותו בתוך כנסיה או להשתמש בכל מיני מכשירים שיצרו ריורב (כמו הPLATE המהוללת ) אך הוא פשוט לא היה הדמיה של חלל אמיתי. רק שתבינו כמה מסובך היה ליצור את החלל במוזיקה עד אותה עת אולי יבהיר לכם הסיפור של רוי האלי ו – THE BOXER של סיימון וגרפונקל. תקשיבו לשיר ושימו לב שמייד אחרי ה"ליי ליי ליי" הראשון של הפזמון, מופיעה מכת תוף ענקית שמתפוצצת עם חלל מתפרץ ומוארך. האלי שהיה הטכנאי-מפיק שותף של הצמד יצר את ההדהוד הזה על ידי שימוש די מדהים בחלל אמיתי.

הוא חיכה ליום ראשון שבו ההתרוקן מאנשים גורד השחקים שבו שכנו אולפני קולומביה בניו יורק.  האלי (וכפי שברכט היה אומר סביר להניח שזה היה העוזר האלמוני שלו ) הצמיד רמקול לגג המעלית של הבניין, שלח אותה הרחק אל מעמקי הפיר בקומות התחתונות ואז שם מיקרופון בקומות העליונות. הוא שלח את מכת התוף מבודדת אל תוך הרמקול והקליט את התוצאה. עכשיו תקשיבו שוב לשיר ותשמעו את גלי הקול עולים מעלה מעלה בפיר הצר ומטפסים את כל הקומות של גורד השחקים. יתרה מזאת כדי שהזמן של הריורב יהיה מדוייק ומתואם לקצב   השיר העלו והורידו האלי וצוותו את המעלית עד שמצאו את הנקודה המדוייקת שבה השובל יהיה מספיק גדול אך לא ארוך מדי ויטשטש את קולותיהם של סיימון וגרפונקל. מרשים לא? עכשיו תקשיבו לשירים משנות השמונים ותבינו כמה קל ומפתה היה לשים ריורב ענקי על כל דבר. זה "פיצוץ לפנים" שכנעו הטכנאים והמפיקים את המוזיקאים שהלכו אחריהם כמו צאן לכנסיה הענקית והתוצאה סאונד האיצטדיונים והחללים הענקיים של שנות השמונים. (ואפילו לא נכנס פה להמצאה המפלצתית של הGATE REVERB אולי ברשימה אחרת )

כאחד שנגזר עליו לבלות את כל נעוריו בשנות השמונים, התעסקתי עם אותם מכשירים פרימיטיבים לא מעט. משום שבערך מהיום הראשון שנכנסתי לאולפן הקלטה איפה שהוא בגיל 16 הדבר הראשון שעניין אותי היה הריורב. תמיד אהבתי לשמוע דברים צפים מרחפים או טובעים בחלל עמוק. איכשהו, לא משנה מה העברת דרך המכשירים האלו הם תמיד נתנו לצליל הכי בנאלי קסם של מיסתורין מרוחק.

כבר מתחילת הדרך ומכשירי הריורב הזולים של אמצע שנות השמונים (אחח הSPX 900 של YAMAHA…)  הבנתי שהמכשירים האלו טובים להרבה דברים אולם קשה לקרוא להדמיה שהם יוצרים ריורב אמיתי.

היה לי ברור שמדובר במשהו שהוא סוג של קירוב משוער שגורם להדמיה סינטתית של חלל – רחוק מאוד מהדבר האמיתי. אולם היה לזה קסם של חללים לא מוכרים, המכשירים האלו התמחו בעיקר ביצירת "נופי צליל דמיוניים" כפי שהגדיר זאת בריאן אינו, ואני כמעריצו הגדול מייד מילאתי עשרות קלטות וסרטים בצלילים מתמשכים עד אין סוף שמשוטטים בתוך חדר שרוחבו פחות מסנטימטר ואורכו שבע מאות קילומטר והוא בעל קירות זכוכית. אך עם כל ההתלהבות שלי מחלל אינסופי ודמיוני היו רגעים שבהם פשוט קיויתי לניסים שיתרחשו ואמצא ריורב שפשוט ישמע כמו חלל אמיתי.

במשך השנים חיפשתי שוב ושוב אחר אותו מכשיר שיצליח ליצור את העתקה של המציאות, מכשירים באו והלכו נוסו ונדגמו אך את מכשיר חלומותיי אף פעם לא מצאתי.

הגביע הקדוש – לקסיקון 480

מצד שני בכל פעם שהייתי מעלעל  בירחוני האולפנים והטכנאים הייתי רואה עשרות פרסומות למכשירי ריורב דיגטלי שהופיעו בשנות השמונים כפטריות ברגליים אחרי מסע אלונקות,  אך כל טכנאי העל דיברו שוב ושוב אך ורק בשבחו של מכשיר אחד – הלקסיקון 480.

מאחר ותג המחיר שצורף אליו היה מעט יקר עבורי – משהו בסביבות 10,000 דולר – לא כולל מיסוי והובלה ארצה  הנחתי שהסיכוי שלי להיתקל בו ולהתנסות בעבודה איתו זהה לסיכוי שלי להיתקל בעמנואל סינייה באקראי במכולת של פליקס  (טוב נו אייטיז אתם יודעים… ) אך במשך השנים המשכתי לקוות ואפילו נתקלתי בכמה מכשירי לקסיקון זולים יותר שהתיימרו להיות כמעט כמו ה – "480" רובם אכן היו טובים חלקם טובים מאוד, אולם אף לא חשבתי שהם משהו שממגיע מחלל עמוק 9.

אולם מרגע שהחל האולפן הממוחשב לקרום מארזי מתכת וכבלי IDE  שאלתי את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה. אוקיי אז נאמר שאני מבין למה אקוליזירים וקומפרסורים אנלוגים משנות השיבעים נשמעים הרבה יותר טוב מהחיקוי הדיגטאלי שלהם, אבל למה לעזאזל אין אף ריורב ממוחשב שנשמע ממש ממש טוב?

כמעט כל תוספי התוכנה (פלגינים)  שבדקתי מהזולים והחינמים ביותר ועד היקרים והנחשבים ביותר, חיקו חללים במידות הצלחה שונות אך לא מספקות. היו כמה שנשמעו יותר טוב אך אף אחד מהם לא הצליח ליצור הדמיה ממש ממש טובה שתשמע מציאותית משהו שישמע עם שובל חלק כסדין משי ולא מעוך כמו פיל במיקרו גל.

או במילים אחרות למה לעזאזל כל ריורב שניסיתי נשמע כל כך בערך, ליד, כמעט או פחות או יותר כמו…, אבל אף פעם לא ב-ד-י-ו-ק כמו החלל בתקליטים של פיטר גבריאל, סטינג, בונו ושאר אומני סאונד המיליון דולר, מעבר לכך גם כשהקשבתי לחללים באלבומי ליגת העל שמתי לב שהריורב שבהם נשמע מאוד מובחן זאת אומרת שומעים את החלל מהדהד אבל זה לא גורם לו לבלוע ולמסך את כל מה שנמצא מאחוריו מצדדיו ומעליו. איך הם עושים את זה? תהיתי ביני לבין עצמי שוב ושוב ושוב.

ככל שחקרתי והעמקתי בנושא להבין מדוע ריורבים על מחשב נשמעים פשוט רע עלתה למול עיני מהותה של הבעיה.או כך חשבתי. בכדי ליצור חיקוי של חלל אמיתי נדרש המחשב לבצע כמה מאות עד עשרות אלפי חישובים שיחקו את כל ההחזרים שהחדר מייצר בכמה אלפיות השניה הראשונות שגל הקול מתחיל לרעוד בתוכו. וכמה שמחשבים טובים בחישובים ללא מגבלת זמן הם די מתקשים לעשות כמה עשרות אלפי חישובים ממש ממש מהירים באלפית השניה. שוב ושוב נתקלתי בהסברים שאומרים  שהדבר הכי קשה למחשב לחשב הוא את ההשתקפויות המוקדמות של החללים אותם הוא מנסה לחקות לעומת השובל שאותו מאוד קל לחקות (מפני שיש למחשב מספיק זמן לחשוב על כל השבירות של גלי הקול ולחשב אותן בהתאם).  ביני לבין עצמי נאנחתי וחיכיתי ליום שבו סוף סוף ימציאו לנו אנשי המחשבים בקריית גת ובשאר המפעלים בעולם עוד ועוד מעבדים יותר חזקים וזכרונות יותר מהירים מהאור עד שסוף סוף יהיה למחשב כוח חישוב לחשב כמו שצריך את הER של חללים בצורה מדוייקת.

הסבר טכני קצר – ניתן לאפיין את חתימת ההדהוד של כל חלל על ידי חלוקת משך ההדהוד לשני חלקים – הראשון הדהוד מכל המשטחים הקרובים אל מקור הקול, נאמר הגוף שלנו, הרצפה הכסא שעליו אנו יושבים, מסך המחשב, התקרה, וכדומה. אלו הם השבירות הראשוניות והמהירות של גל הקול שגורמות לו להדהד בצורה מאוד מודגשת. ניסוי קטן – תקריאו משהו בקול באמצע החדר, ואז גשו אל פינת החדר ותקריאו את אותו הדבר ממש בקרבת מפגש הקירות, ההדהודים המודגשים שתשמעו בפינה הנשמעים כאילו חיזקו את קולכם והעניקו לו נפח קרייני הם בעיקר מה שאנו מכנים השתקפויות מוקדמות או בקצרה ER – Early Reflection.

החלק השני – הוא השובל של ההדהוד, שלרוב נקרא פשוט – REVERB.  דמיינו את עצמכם בכנסיה ענקית, בעצם עזבו, דמיינו את עצמכם בתקליט של אניגמה או ERA ועכשיו תקשיבו לכל הנזירים שמסביבכם ושימו לב בעיקר לשובל המיסטי שמתמשך אחרי קולם. אלו הם ההדהודים המאוחרים של החלל הגדול.  אותם גלי קול שהתפזרו עד קצות קצהו של החדר ואז חזרו (אחרי הER ) לאוזנינו. גלי קול אלו בדרך כלל נוטים להיות עמומים יותר מגל הקול המקורי, שכן רוב התדרים הגבוהים שמקור הקול ייצר, נחלשו במאוד או דעכו בעקבות התנגדות האויר. מעבר לכך הם גם נוטים להישמע כמו מרק פיות (או מכשפות תלוי את מי שואלים חובבי הריורב הענקי או חובביי הריורב הקצר ) סמיך של גלי קול המזכירים אך במעט את גל הקול המקורי שיצר אותם שכן ההחזרים מכל הקירות שברו ובלבלו אחד את השני עד אובדן ההכרה ויצרו את השובל שמצטרף לER כדי ליצור תמונת חלל שלמה של חדר גדול וענקי.

אבל משהו המשיך להציק לי, איך יכול להיות שאין אף ריורב דיגטלי בתוך המחשב שנשמע מדהים? הרי מאז שנות השמונים ואילך היה הריורב כמעט תמיד דיגטלי,  אם כן מה הבעיה לקחת את האלגוריתם הממוחשב שאותו פתחו כמה חבר'ה מחוצ'קנים בשנות השמונים על צ'יפים זערוריים ומחשבים פרימיטיבים  ולהעביר אותם אל עולם המחשבים המודרני עתיר הCPU והזכרון הנדיף?  תארו לעצמכם שיש לכם מחשב מודרני שלא מסוגל לחקות ולהריץ את משחק הפאקמן של שנות השמונים. נראה לכם הגיוני ?

מצד שני אמרתי לעצמי הרי עשרות טכנאים חוזרים שוב ושוב על המנטרה – ה480 הוא פשוט הריורב הכי טוב שקיים, ומאז 1986 עת הופיע בשוק, התקדמנו אי אלו שנים וכמה עשרות עידני מחשב. אז איך יכול להיות שאין אף מכשיר המדמה חלל בנאמנות גבוהה? תארו לעצמכם שמחשב הקומדור אמיגה היה המחשב הכי טוב לעיבוד תמונה כיום. נראה לכם הגיוני שלא יהיו לו מיליון חיקויים טובים וזולים ?

בכל מקרה  המשכתי לעבוד עם פלגינים שונים ומשונים ולאט לאט צמצתי אותם לכמה ריורבים טובים (ובשביל כל אלו שחייבים רשימה, הנה כמה מהשמות האהובים והמרשימים עליי במיוחד – לחללים ענקיים ומיסטיים – R66 של Sonic Flavours פלגין נפלא למי שמחפש ריורב לא מציאותי ויחודי,  Sony Oxford המרהיב בחללים הקטנים והבינוניים, וה-Princetone Room 2016 להדמיית חדרים מלאה וכמובן הPlate של Universal Audio אולם אני מדבר על הדמיית חללים אמיתיים ולא על חיקוי PLATE שהוא בעצם חיקוי של ריורב שנעשה בצורה אנלוגית )  אבל את העולם והחלל של סטינג U2 ספרינגסטין ושאר שחקני ליגת העל ששוטטו להם בחלל העמוק, לא מצאתי.

לפני כשלוש שנים החלו להופיע מתוך הכחול הגדול מוצרים חדשים בשוק האולפנים ותוספי התוכנה. מכל מקום שאליו פנית החלה להישמע באויר מילת הקסם CONVOLUTION. מדובר בטכנולוגיה שלוקחת מכשירים קיימים ולומדת את דרכי ההתנהגות שלהם ומה הם בדיוק עושים לכל גל קול שעובר דרכם. מה שזה אומר ברמה המעשית זה שניתן ל"שעתק" כמעט כל מכשיר שקיים.

לפתע החל העולם להתמלא במכשירים שמדמים מגברי גיטרות קומפרסורים אקולייזרים וכמעט כל ציוד ישן לפתע הפך להיות זמין כתוסף תוכנה, (שעל כל המדמים והמשעתקים הללו יש ללא ספק מקום לכתוב רשימה נפרדת, תזדיינו בסבלנות זה שווה את זה ), וכל מה שהיה חסר היה שמישהו יעשה תהליך קונבולציה לאקסית המיתולוגית שלי וכך הייתי יכול לשעתק את אישיותה המלבבת לתוך המחשב שלי ולהיזכר בה מדי פעם, אבל ברצינות גמורה מה שעניין אותי יותר מכל היה כמובן הריורב .

כפי שאמרו גאוני התוכנה והמתמטיקה, ניתן ללמד את מכשירי הקונבולציה איך מגיבים כל מיני חללים וחדרים  לגלי קול שכן אם נשים רמקול בחדר ונריץ דרכו גלי קול בכל התדרים נקליט את התוצאה ואז נבדוק מה עשה ואיך שינה החדר את אותם גלי קול – נוכל למעשה לגנוב את חתימת ההדהוד של כל חלל וחלל בעולם.

כחובב טכנולוגיה חדשה ומתוך התלהבות גדולה למצוא סוף סוף את הריורב שאהבה נפשי,  ניסיתי כמה וכמה מכשירי קונבולוציה במשך השנים.  לרוב הם נשמעו בסדר חלק קטן מהם אף נשמע לא רע ומעט מהם אף למדתי לחבב ולאהוב. אך כמו בכל מערכת יחסים יחסית שבה אתה בטוח לגמרי בחוסר בטחונך, עמוק בליבי ידעתי שזה לא זה. מעבר לכך גם כשבחנתי חללים שהכרתי באופן אישי מנסיוני ומאוזניי (אולפני הקלטות שבהם עבדתי, חללים בהם הקשבתי למוזיקה ונדגמו לתוך התוכנה ומכשירים שאותם הכרתי אישית )  הם היוו הדמיה לא רעה אבל משהו בהם עדיין נשמע לאוזניי יותר מדי נוקשה ולא גמיש ובעיקר פחות מדי עמוק כאילו הבליט החלל את עצמו החוצה בהשתדלות יתר על המידה ולא הגיב יפה להיותו כוכב משנה המעניק נפח וצל לצלילים שהרצתי דרכו.

לפני חודש אמר לי אחד מתלמידיי לשעבר וחבר טוב בהווה – זוכר את האובססיה ההיא שלך עם הלקסיקון 480 ? יש איזה דיבור רוחש על מכשיר ריורב חדש שעכשיו עשה עליה לPC מMAC וכולם אומרים שזה משהו שחייבים לבדוק. וואלה אמרתי סוף סוף מישהו ניסה לעשות מדמה 480 ?

לא, לא, אמר לי זה מכשיר קונבולציה חדש שדגם את ה480. אהה אמרתי עוד  אחד… טוב נו… שמענו את זה כבר כמה פעמים. לא, לא הוא התעקש תנסה אומרים שזה ממש ממש טוב.

אחרי כמה ימים התפנתי לבחון את המכשיר החדש שבמבט ראשון נראה בדיוק כמו עוד הרבה מכשירי קונבולציה אחרים. למרות שהוא דימה לא מעט חללים אמיתיים (היכלים והיכלות, חדרים וחדרני מדרגות) מייד שהפעלתי אותו חיפשתי את הקונבולוציה וההדמיה של ה- 480.

פתחתי את הPRESET הראשון, שלחתי אליו מכת תוף אחת ומייד החל ליבי לפעום כמו מטורף, האם יכול להיות שזה זה ? הלב הלם יותר חזק מכל מכת תוף ששלחתי לתוך המכשיר, צליל אחר צליל נגלו למול עיניי כל החללים שאותם הכרתי אינטימית כל כך טוב לא בגלל שאי פעם עבדתי עם ה480 אלא ממיליוני השירים ששמעתי ביימי חיי. לא היה בי שום ספק, לא היה שום בערך, שום סיב מתכת לא נתגלה בשובל הקסום והחלק כמשי של החלל שדגימת הקונבולציה הותירה אחריה. אני מוכן לחתונה קתולית צעקתי אל קירות האולפן. מצאתי את אהבת חיי החדשה.

אחרי לילה ארוך ללא שינה ומלא באושר כדרכם של הלילות הראשונים בכל מערכת יחסים, ניסיתי כל חלל אפשרי שנדגם בתוכנה. הבנתי המון דברים על חלל והיכולת שלו להיות מוכל בתוך העולם הסטראופוני המצומצם. אבל בעיקר הבנתי כמה קשה אתה עובד בפרך כשאין לך את המכשיר הנכון. שנים של נסיונות עיקשיים והמון עבודה למצוא את החלל הנכון לכל דבר ודבר ולהתאים את מכשירי הריורב הבינונים אל תוך תמונת העולם הכללית של המוזיקה שאני עובד עליה באו אל קיצם הקליל והמיידי, כל חלל שרציתי היה נתון לי מתחת לאצבעותי (או יותר נכון העכבר ) יכולתי לצאת למסע אל מעמקי החלל והזמן לטייל בכל חדר מוזיקלי שרציתי ולא היה שום מכשול בדרכי. גם כשפתחתי את הקונבולוציות האחרות שהכילה התוכנה. קונבולציות של מכשירים אחרים וחללים אמיתיים הם נשמעו מעולה, מפורטים ונוכחים כאילו מוקמתי היישר בתוך המקום עצמו. משהו שמעודי לא חוויתי עם אף ריורב אחר בחיי אבל שוב ושבו חזרתי אל ההדמיה העילאית של ה480.

טוב לכל אלו שרוצים את השם מייד אז בבקשה – ALTIVERB  של חברת Audio Ease. ביננו אף פעם לא חשבתי שידע הוא כמו עוגת שוקולד שאם אתה נותן למישהו אחר ביס הוא ביס שיחסר לך, למעשה אני שמח שתמיד חלקתי את כל הידוע לי עם אנשים אחרים.  אבל חכו רגע לפני שאתם הולכים לשמוע את החלל העמוק.  יש עוד דברים מעניינים בהמשך.

העניין הזה הוביל אותי להמון מחשבות. למה הלקסיקון 480 או יותר נכון ההדמיה שלו כל כך מוצלחת? הרי חייב להיות איזה משהו שהם עשו שלא כל החברות האחרות עשו? מה הדבר שגורם לקסם?

תוך כדי חיפוש ברשת אחרי אימפולסים (דגימות גלי קול שהשתנו במעברם דרך מכשירי הדמיה. גלי קול שהם בעצם הבסיס להדמיה שעושה מכשיר הקונבולוציה ) כדי לשמוע אותם דרך הALTIVERB הדמיות מכשירים אחרות  נתקלתי באתר כספת הרעש ובתוכו נתקלתי בהדמיה של מכשיר שלא הכרתי לפני כן ה –  QUANTEC .

מוזר, אמרתי לעצמי מכשיר ריורב עתיק שאני לא מכיר? איך יכול להיות? מייד הלכתי לגוגל ומצאתי את האתר (הפרימטיבי לחלוטין ) של החברה אולם אחרי שעברתי את הגרפיקה הנוראית את חוסר הארגון של האתר הצלחתי לשמוע את דגימות הקול שהם העלו לאתר של קבצים לפני ואחרי טיפול החלל שלהם והשתוממתי, ההדמיה היתה כל כך ריאליסטית שזה כבר נשמע לי לא הגיוני. זה דבר אחד למצוא את הגביע הקדוש אחרי עשרים שנות חיפושים אבל לגלות שיש עוד אחד בתוך יומיים? די, אתם עובדים עליי.

המדהים הוא שגם המכשיר הזה נעשה אי שם בתחילת שנות השמונים (82) וגם הוא הפך להיות סוג של אבן דרך אבל לא בתעשיית המוזיקה אלא בתעשיית הפוסט פרודוקשן בקולנוע ובטלויזיה שנזקקו להדמייה מדוקדקת של חללים ריאליסטים ולאו בהכרח קסומים כמו במוזיקה. התחלתי לקרוא את המסמכים שהיו באתר ופה החלה להתבהר לה התשובה כפי שאני מבין אותה.

מה שאמרו אנשי QUANTEC ואחר כך גיליתי דברים דומים מאוד גם במדריך ההפעלה של ה LEXICON 480, שהמודל הדיגטלי שהציג את האבחנה בין הER לבין השובל שבא בעקבותיה ועליו מתבססים כל תוספי התוכנה וחלק גדול ממכשירי האפקטים הוא שגוי ואינו תופס את התמונה המלאה. "מיתוס ההשתקפויות המוקדמות" כפי שמכנים זאת אנשי לקסיקון הוא המצאה מתמטית. במציאות – אין החדר המהדהד יודע להבדיל בין ההשתקפויות המוקדמות והשובל של הריורב או במילים של בני אדם כשאתה מדבר אל פינת החדר אתה אמנם שומע בעיקר את ההחזרים המוקדמים אולם אפילו הם מושפעים ומתערבלים מיידית עם ההחזרים משאר הקירות הרחוקים של החדר. מה שאומר שאם אתה קודם כל מייצר חיקוי פשוט של ההשתקפויות המוקדמות ורק אחר כך יוצר את ההדמיה המסובכת יותר של התערבבות הגלים המאוחרים משאר קירות החדר אתה בעצם לא מחקה את החלל כי אם מפרק אותו לשניים ואז מחבר אותם מחדש בצורה מכאנית וזה פשוט לא זה.

מדוע הוצע המודל הזה מלכתחילה כמודל ההדמיה של החלל, תהיתי? ובכן התשובות קשורות לנוחיות וליעילות העבודה של יצרני הריורב. פשוט הרבה יותר קל ונוח למכשיר ריורב לייצר כמה החזרים מוקדמים הזהים למקור (DELAY ) ומגיעים בזמן קצר מאוד כהדמייה של ההשתקפויות המוקדמות מייד ברגע שהמכשיר מתחיל את פעולתו, ומייד כשהוא משתחרר מהמשימה הראשונית הוא מתפנה לחשב בנחת יחסית את התרכבות המסובכת מאוד של השובל. מבחינה מתמטית זה כמעט אותו דבר. אבל זה בדיוק העניין – הכמעט הזה.

הכמעט הזה, הוא כל ההבדל בין שנים של נסיונות עבודה מתסכלים עם ריורבים בינוניים ולא רעים לעומת הדמיית חלל טהורה ומפורטת כמו של הלקסיקון 480 והQUANTEC QSR ששניהם מבוססים על מודלים שניסו והצליחו בצורה מדהימה ליצור הדמיית חלל שבה מגיבים המכשירים למציאות המורכבת ביותר מהרגע הראשון ולא ניסו  להרוויח זמן בשביל לחשב בקלות וביעילות יחסית את הריורב.

עכשיו כל מה שנותר לי זה להתנצל בפניכם הקוראים על אורכו של המסע המילולי הזה בעקבות החלל העמוק ( תראו בכל זאת עשרים שנים של חיפושים…. ) כמו בכל מסע לחקר החלל לא ממש ידעתי לאן אגיע כשהתחלתי לכתוב אבל הסיבה העיקרית שבגללה התחלתי לכתוב מלכתחילה היתה בכדי לחסוך את החלקים המתסכלים במסע הזה לאחרים שיוכלו להנות מהדבר האמיתי ללא צורך בכל הנסיונות והתסכולים,  אך בעיקר רציתי לנצל את הבמה בכדי לעדכן את כל תלמידיי בעבר. הוטעתי טעיתי והטעיתי. המוח עדיין מסתגל לרעיון האחדות החדשה – ישנה, אך האוזניים לא משקרות. זה פשוט נשמע אחרת – סאונד החלל של המיליון דולר (אולי בעצם צריך לצמצם את זה לסאונד 10,000 דולר? 🙂  שאתם מחפשים – נמצא כאן אל תבזבזו זמן עם ריורבים יעילי CPU או חסכניים, לכו אל הדבר האמיתי ( או לפחות הקונבולוציה שלו )  תורידו את אטמי האוזניים שלכם ותתחילו לשוטט ולהתפעם מיופיו האמיתי של החלל העמוק. זה לא עולה עשרים מיליון דולר כמו טיול לקצה האטמוספרה, או אפילו עשרת אלפים כמו ה480 ויורשו ה960, פשוט לכו לALTIVERB ותגידו שדויד שלח אתכם ושש מאות דולר זה כל מה שיבדיל בינכם לבין העולם האמיתי של מציאות החלל המדומה.

תהנו מהמסע.

15 comments on “בחיפוש אחר חלל עמוק – קונבולוציה, מיתוס הדהודים המוקדמים ואגדת הלקסיקון 480

  1. מהמסע המפותל הזה שלקחת אותי אליו.
    אני שלא מבינה בעניינים טכניים מאומה, שלא קוראת חומר טכני, ענייני סאונד וכד' מצאתי את עצמי קוראת מרותקת ואפילו מבינה (!). הכתיבה שלך כל כך "מזרימה" ומלאה בדוגמאות חיות שאפשר להבינן וגם לחייך (היו כאן כמה משפטים שגרמו לי ממש לצחוק בקול רם). בכל מקרה רציתי לומר לך – תודה רבה על הפוסט הזה ועל מה שלמדתי ממנו.

  2. שונא את התופים של הריורב, אבל עכשיו זה מתקשר לי לרשימה הקודמת שלך על סאונד התופים האייטיזי שאתה אוהב…אחלה רשימה
    אגב, אני חושב שאלן פרייס או צ'אז צ'אנדלר (יותר הגיוני) אמר שהנדריקס אהב לנגן בשירותים בגלל הסאונד שיצא עם החרסינות, אני אוהב דיליי, מצטער…

    אגב, איך קוראים לאפקט הזה שבדרך כלל מכבידים הסאונדמנים על התופים? (אני חושב שבקשמיר של זפלין יש את זה) שכאילו שומעים את המקל חותך את האוויר לפני המכה על הסנר

  3. דניאל

    לקרוא. ההתעסקות הזו נשמעת לי מרתקת, פתאום ממש רציתי להיות מאחורי זכוכית באולפן.

    יש סיכוי שתעלה דוגמאות של לפני/אחרי או אפקטים שונים כדי שנוכל להתרשם מהגביע הקדוש?

  4. ארנון

    כל סטודנט להנדסת חשמל בקורסים לעיבוד אותות,
    לומד בשנה ב' לעשות קונבולוציה לאות A עם פילטר B כדי לקבל אות C.
    ואז בשיעורי הבית נותנים לך את A ואת C ומבקשים שתחלץ את B. זה בעצם מה שעושים מכשירי הפלא.
    לפי מה שאתה כותב, זה די מדהים שהידע התיאורטי הדי ותיק הזה מומש ליישום הספציפי הזה רק בשנים האחרונות.
    (ועוד יותר נחמד איך המאמר הזה מפיח חיים בקונבולוציה היבשושית..)

  5. מרקוביץ'

    אפילו כשאתה כותב על החרסינות באמבטיה,
    זה מרתק בצורה בלתי רגילה.

    כמו תמיד,
    תענוג לקרוא 🙂

  6. תענוג עילאי לקרוא ותענוג עילאי ללמוד. פינוקי אוזניים.

  7. איך? איך יכולת לכתוב על ריוורבים של קונוולוציה בלי להזכיר את האיי-אר המדהים של וייבס?! טיפה פטריוטיזם, למען השם. וחוץ מזה שאפשר להוריד דגימות של אולפנים, מערות וחדרי שירותים מישראל.
    (www.acoustics.net)

    לגבי השאלה שנשאלה על "אפקט המקל שחותך את האוויר" – נראה לי שהכוונה לריוורב הפוך, משתמשים בזה גם לווקלס. ג'נסיס היו משתמשים בזה הרבה בשביל התופים.

  8. דויד פרץ

    טל. לפי שאלתך אני חושש שלא קראת בין השורות אבל אני סמוך ובטוח לפי דבריך שלא שמעת את האלטיורב. אז בוא נסכם שנדבר על הIR אחרי שתקשיב לאלטיורב אוקי? אני אשמח לדיעה שונה אבל קודם כל תקשיב לאלטיורב ואז נוכל לדבר על קונבולושן מדהים (אגב אם תבדוק אחורה בפוסטים תגלה פטריוטיזם פלאגיני ישראלי).
    אגב לגבי ששאלתו של אודי אני מסכים איתך שהתיאור שלו נשמע יותר מכל כמו ריורב הפוך אך זה לא מסביר את עניין קשמיר של זפליןשכן אני בספק רב אם אז היו כאלו דברים. אבל זה אכן הכי קרוב.
    ארנון- הנוסחאות תמיד משעממות עד שבא איזה מישהו ואומר הי למה שלא נעשה עם זה משהו קסום כמו לדגום את כל החללים בעולם? הרעיון של קונבולוציה לחללים קיים כבר משנות השבעים – היישום שלו לקח אי אלו שנים שכן היה צורך בהתפתחות מחשבים תוכנות הקלטה ואולפנים ביתיים באמצע.
    דניאל – אני אשמח להעלות קבצי MP3 של זמרים ותופים הבעיה היחידה עם זה זה איפה לאכסן אותם. לצערי הרב ברשימות אין אפשרות להעלות קבצי קול. משונה שוידאו כן וקול לא אני אשלח מייל בנושא לאנשי התמיכה הטכנית ונראה מה יקרה.
    ולכל השאר – פשוט תודה רבה מכל הלב.
    יום טוב

  9. אכן את האלטיוורב לא ניסיתי עדיין. בכל אופן אני מבין ש"לא נפלת" מהאיי אר. טוב, אם ההבדל באמת כל כך גדול אז אני כנראה באמת צריך לבדוק את האלטיוורב.
    חוץ מזה רציתי להגיד שאתה כותב מדהים ומצליח לכתוב ברמה גבוהה גם לאנשים שלא באים "מהתחום". כל הכבוד ותודה!

  10. ענק עדין

    יהיה מאד נחמד אם תביא כמה דוגמאות אמתיות של סאונד כדי שגם אלה שלא כל כך מבינים בנושא יוכלו *לשמוע* על מה ההתרגשות הגדולה.

  11. אורי

    מתי תוציא כתבה על המסע האינסופי בחיפוש אחר הדיסטורשן האולטימטיבי?

    נהניתי לקרוא ולהחכים.

    תודה.

  12. יש לך במקרה לינק לאיזה אימפולס ריספונס שממצה את ה480 של לקסיקון, משהו שישלח את הסנר שלי לחלל עמוק-9?

  13. דויד פרץ

    כספת הרעש מחזיקים כמה וגם של ה960 הנפלא בדרכו שלו, אך מה לעשות שהטובים באמת מגיעים עם התוכנה עצמה בספריה שמיועדת למשתמשי האלטיורב.

  14. ניר

    הלקסיקון 480 ריברב של UAD נשמע מהמם
    בהחלט שווה בדיקה …
    שבוע טוב 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: