מהצד השני של הזכוכית

"אנחנו בעניין הזה רק בשביל הכסף" – מודל חדש ליחסי אמן וקהל בעידן הרשת

 

מכל תחומי האמנות הפופלרית אין ספק שהתחום שהכי השתנה בעשור האחרון הוא עולם המוזיקה. כל מה שהיה מקובל ביחסי אמן, קהל, ותמחור עבור המוזיקה של היוצרים, השתנה ומשתנה לנגד עיננו במהירות שיא.  לאחר מחשבה רבה שהקדשתי לעניין אני מעוניין להציע מודל כלכלי-אמנותי חדש ליחסי אמן- קהל שינסה לתת מענה ופתרון לבעיות המרכזיות העומדות בפני אמנים בעידן המשתנה שלנו.

אבל קודם נבהיר מהי הבעיה. התמקצעות המיינסטרים והשתלטות הפלייליסט על חיינו בצירוף רשת האינטרנט וההורדות ההמוניות של שירים ללא תשלום ברשתות השיתוף, הובילן למצב שבו לאמנים מאוד קשה לפרוץ אל תודעת הקהל. כתוצאה מכך ההכנסות מממכירת מוזיקה בדיסקים ירדה בצורה דרסטית. חברות התקליטים הולכות והופכות להיות חברות הפצה לחנויות שמצידן הולכות ומתמעטות, (ראו מקרה טאוור ארה"ב וטאוור ישראל שסניפיה הולכים ומצטמקים) או חברות שיווק המנסות להטמיע את המוזיקה שברשותן בפרסומות רינגטונים וכדומה אולם הדבר אינו נוגע לרוב האמנים הקטנים בינוניים שאין להם את הילת הכוכבים הטלויזיונים.

שוק המוזיקה נשלט כיום ברובו או על ידי כוכבי עבר שהגיעו למעמדם לפני הקריסה הגדולה או בידי כוכבים שהופקו פרטית על ידי חברות הפקות קטנות בעיקר.  מדובר במוזיקאים מהסוג הבדרני שמנסים לקלוע מראש לטעמו של הקהל הרחב. (ראה מקרה מאיה בוסקילה ושות' ) ושפועלים תחת יחסי הכוחות שבשוק המוזיקה המסחרית .

במאמר מוסגר אציין כבר עתה שאין לי שום עניין להיות מאלו המנסים לבטל את חשיבותם המוזיקלית של אותם בדרנים. ברור לי לחלוטין שיש להם מקום בכל שוק מוזיקלי שהוא. בסופו של דבר אנשים צריכים להיטים טפשיים כדי לרקוד איתם בחתונות ותמיד יצטרכו. שיר פופלרי הוא מצרך כמו חלב או לחם, משהו שצריך וטוב שיש מי שמספק אותו.עם זה אין שום בעיה. לחברים האלו אין מה לדאוג, והמודל שלי אינו נוגע להם כלל שכן איפה שיש כסף והכנסות מהופעות לועדי עובדים תמיד יהיו אומנים שיספקו את הביקוש.

המודל שאני מציע מכוון כלפי אמנים שמנסים ליצור את המוזיקה שלהם מתוך צורך בסיסי בהבעה ותקשורת ולא מתוך נסיון לייצר להיטים או לכבוש את חומת הפלייליסט של גלגל"ץ.

הרעיון כולו נולד בראשי בעקבות יציאתו לאור של אלבום שאותו עשה אחד ממכריי. אדם מוערך מאוד בתחומו, שכבר הוציא כמה וכמה אלבומים ושמו ידוע ללא מעט אנשים.

לאחר שעבד ושקד על אלבומו המון זמן עקב הצורך להתפרנס בעבודות אחרות. יצר אותו אמן יקר אלבום מושקע ומוקפד. היתה ציפיה בקרב מכריו ומוקיריו שהנה הוא הולך לפרוץ קדימה ולעבור את המכירות של האלבום הקודם שמכר רק 500 עותקים. למרות ההשקעה של חברת התקליטים, למרות הסינגלים, למרות אנשי יחסי הציבור למרות הראיונת שניתנו ולמרות כל הציפיות – האלבום הצליח למכור אך ורק 500 עותקים.

האכזבה היתה קשה עבור כל הנוגעים בדבר אולם בכל פעם שהופיע המספר 500 בצירוף "רק" צרם לי משהו באוזן. חמש מאות אנשים, אותם חמש מאות אנשים שקנו את תקליטיו הקודמים.לכאורה מדובר בכמות זעירה ביחס לעשרים אלף רוכשי אלבום זהב, הרהרתי לעצמי אולם ככל שחשבתי על זה יותר ויותר תהיתי האם יכול להיות מצב שבו 500 איש, שאולי הם הם אכן כל קהלו של אותו אמן מדובר, האם הם יכולים לקיים אותו בכלל? אולי עדיף לו שיפרוש?

שכן אם נניח שלאחר כל המהפך הדמוגראפי בשמיעה וצריכת מוזיקה ניוותר עם העובדה המוצקה שחלק גדול מאמני ישראל יצטרך ללמוד להסתפק בקהל של בין חמש מאות עד אלף חמש מאות איש. לכאורה מדובר באחוז קטן אולם, כשחשבתי על הכסף שנכנס לתוך הקופה עבור אותו דיסק (50* 500 = 25,000 ש"ח) החל להסתמן לו פתרון.

רוב הכסף, אם לא כל הכסף שנכנס ממכירות תקליטים ואלבומים לקהל, הולך למתווכים שבדרך. בין חברות התקליטים, ההפצה, והחנויות נשאר לאמן משהו כמו 10-20 אחוז מהמחיר לצרכן. סכום זעום ללא ספק. מעבר לכך ההכנסות של כל מכירת אותם חמש מאות עד אלף עותקים ראשוניים הולכת תמיד תמיד לחברות התקליטים בכדי לכסות את ההשקעה (המנופחת ולא ריאלית) שלהן בייצור הדיסק ובפרסום כלשהו. וכך לא ראה האמן שקל אחד מאותם 25 אלף ש"ח.

אולם מה יקרה אם אותם חמש מאות איש שהם אותו קהל יעד של האמן מקודם,  היו מוצאים את הדרך להעביר לו את הכסף ישירות? הרי כולנו היינו שמחים לתמוך כלכלית במישהו שאנו מעריכים את עבודתו ואנו יודעים בוודאות שהכסף מגיע היישר אל כיסו של אותו אמן מוערך עלינו. מעבר לכך לאחר צפיה בפורומים האינטרנטים והנדנוד הבלתי פוסק של חלק ניכר מאותם מעריכים (אני שונא את המילה מעריצים – נחליף אותה במעריכים) בפורומים הרשתיים לגבי מתי יוצא סוף כל סוף הדיסק המדובר והתהיות למה לוקח לאמן  ארבע שנים לעשות אלבום. תהיתי ביני לבין עצמי כמה היו מוכנים אותם אנשים להשקיע באמן שלהם ישירות בכדי לקבל את זה ממנו.

מקובל שמחיר של אלבום או סידי  נע כיום בין 30 ל-50  ש"ח. מעבר לזה רק אמני על או דיסקים מיובאים יכולים להרשות לעצמם את המחיר אולם כמה היו מוכנים לשלם אותם חמש מאות צדיקים בשביל לקבל אלבום חדש של האמן האהוב עליהם ?

לאחר ששאלתי ותחקרתי אנשים בנושא גיליתי שהרבה מאוד אנשים היו מוכנים לשלם עבור המוזיקה של האמן שלהם גם הרבה יותר מחמישים ש"ח אם היו יודעים שהכסף הולך אליו ישירות.  אולם עדיין נותרה הבעיה שהאמן צריך זמן וכסף בכדי להתפנות ולעשות את האלבום. רק לאחר שהוא מסיים את האלבום מרושש ומרוקן הוא צריך את כל מערך הייצור וההפצה שממומן על ידי שלל מעריכיו  התמימים המקווים ומאמינים בתמימות שאיכשהו הם תומכים באמן האהוב עליהם ושחלק קטן מהכסף יגיע אליו איכשהו.

למה לא להפוך את הגלגל?. מדוע שלא נחזור אל ימי הביניים בהם פטרונים עשירים מימנו את האמן וסיפקו לו את היכולת ליצור. רק שהפעם הפטרונים העשירים לא יהיו עשירי ושועי החברות הסלולריות או תעשיות מותגי הענק. אלא הקהל עצמו. שכן מה יותר טבעי מפטרונים שבאמת מעריכים את האמנות שלך ?

הרעיון הוא להקים עמותות הערכה שבהם ידרש כל חבר מאותם מעריכים להעביר סכום פעוט (תסכימו איתי שמדובר בסכום זניח)  של עשרה שקלים מדי חודש בכדי לתמוך באמן שלנו.

עכשיו תפנו במצב הנוכחי לכל אמן  והציעו לו משכורת קבועה שבין 5000 ל- 15,000 ש"ח מדי חודש  ובתמורה הוא מתחייב ליצור לפחות  אלבום אחד מדי שנה. נראה לכם שמישהו יתנגד? אני מכיר מעט מאוד אנשים שמסוגלים להרוויח 5000 ש"ח בחודש כיום ממוזיקה נטו.

האלבום שהוא ייצר, יופץ ויגיע אך ורק אל קהל המעריכים שמימן את האמן. היה ועוד אנשים ירצו לקנות אותו אני בטוח שהאמן ישמח להשתמש בקהל מעריכיו כנקודות מכירה זמינות לאורך הארץ וכן לפתוח את הדיון מה לעשות עם הכסף (אקסטרה ) שנכנס לתוך המערכת.  מעבר לכך אני חושב שבזכות תמיכתם יהיה האומן מחוייב להעמיד לפני קהל מעריכיו הופעות המיועדות להם בלבד. בדיוק כמו הפילהרמונית שעורכת הופעות בעיקר למנויים.

כל מה שנדרש מהאמן זה לשבת בבית וליצור את המוזיקה שהוא רוצה ליצור. את המימון של עלויות הדפסת הדיסק (בין 5000 ל8000 ש"ח) יהיה ניתן לגבות בחודש מיוחד כתוספת חד פעמית (במקום עשרה שקלים עשרים)  שיוקדשו לייצור הדיסק ולשכירת מועדון ההופעות לאותו כנס שנתי של אגודת המעריכים.

ככה יכול להתפרנס אותו אמן רק מאותם 500 איש שהם קהלו ה"שרוף" ולממן  את עשיית אלבומו לפי איך שנראה לו מתוך הכסף הנכנס לו (לאור התחשיבים שלי אלבום ישראלי מופק היטב צריך לעלות כיום בין 10,000 ל30,000 ש"ח מעבר לזה זה סתם בזבוז מיותר) ואילו אותם אנשים נדרשים בסך הכל להוציא מכיסם מאה ועשרים – עד מאתיים ש"ח בשנה.ומקבלים תמורתם עבודת אמנות פרטית ואישית הופעה פרטית וכל זה בעבור סכום שלדעתי הוא לחלוטין ריאלי ולא יקר במיוחד.

מעבר לכך ישנן שלל אפשרויות לחיזוק ויצירת קשר דרך הרשת או אתר האמן לאנשי עמותת המעריכים. ממילא כל המעריכים של אמנים קטנים מרגישים כקהילה קטנה לכל דבר, אז מדוע להוציא את כל הכסף על אנשים מחוץ לקהילה? למה יש צורך לממן את אותם עלוקות טפיליות שחיות היטב על שרשרת המזון שבין האמן לקהלו, במקום לתמוך במי שחשוב באמת – האמן שמייצר את המוזיקה.

נקודות שיש לתת עליהם את הדעת הן כמובן עניין המיסוי והמנגנון שיוביל לגביית הכסף. אולם נדמה לי שזו בעיה  טכנית פשוטה שניתנת לפתרון בקלות שכן אין שום בעיה ליצור מסגרת של הוראת קבע בת עשרה שקלים חודשית דרך הבנקים, המגמה היא לצמצם את המנגנון למינימום שבמינימום ההכרחי וכך להעביר את מקסימום הכסף האפשרי לאמן כמלגת קיום והתפנות לצרכי העניין המוזיקלי המשותף שלו ושל קהלו.

אני חושב שאמן שיקבל את הכסף הזה ויתחיל לייצר עוד ועוד אלבומים יזכה לקהל הולך וגדל של מעריכים שכן אם ישנה איזו בעיה בקרב המון אמנים ממכריי ומחבריי זו התחושה שאין להם את היכולת להוציא מוזיקה בקצב ובהספק שהיו רוצים ומצד שני הקהל עצמו תמיד מרגיש שהוא מקבל מעט מדי מהאמנים האהובים עליו בגלל תלאות הדרך הכלכלית שהם נאלצים לעבור בכדי ליצור את התקליט המיוחל. .

דמיינו לעצמכם אמן ישראלי עם 2000 מעריכים. לא נשמע משהו מופרך? נכון ?

עכשיו דמיינו לעצמכם אמן ישראלי עם הכנסה קבועה של 20,000 ש"ח בחודש ועשר הופעות מלאות של מאתיים איש מכורות מראש בשנה אחת.  נשמע לכם הגיוני? לרוב האמנים שאני מכיר  זה ישמע כמדע בדיוני. אוטופיה בהתגלמותה.

אני מאמין שזה אפשרי.

אבל  אני מעוניין לשמוע את דעתכם על הנושא. האם ניתן בעיניכם ליצור כזו מסגרת? אילו בעיות אתם מאמינים שיכולות להיווצר?  האם הייתם אתם  מעוניינים להיות חלק ממודל כזה? לכמה אמנים הייתם מוכנים לתמוך בשנה? מי האמנים האלו  ? שאלות שאלות והתשובות שלכם הן שיקבעו את פיתוחו של המודל הזה. אני אישית שוקל ולבחון אותו על עצמי בשנה הקרובה.

עכשיו תורכם לדבר.

33 comments on “"אנחנו בעניין הזה רק בשביל הכסף" – מודל חדש ליחסי אמן וקהל בעידן הרשת

  1. ובעיקר מלא חורים. כמה הערות משלי:

    ראשית, אני רואה הבדל בין אמן שמצליח להתפרנס מהאמנות והיצירה שלו, לבין אמן שמקבל כסף כדי לנפק אלבום בשנה. איכשהו, מהראייה הרומנטית שלי, זה מעקם את המשוואה. לפי ההצעה שלך, האמן צריך ליצור באופן קבוע כדי להצדיק את הכסף שקיבל, ולא כי יש לו בהכרח שירים טובים להוציא. ואם יש לו תקופת יובש? ואם הוא לא יודע כמה זמן ייקח לו להשלים את האלבום הבא, ולכן לא יכול להעריך כמה לבקש מקהלו?

    שנית, מה יקרה אם אני מממן במשך שנתיים אמן שאני מעריך, יחד עם חבריי לקהילת ההערכה אליו, ואז הוא מוציא אלבום מחורבן? האם אבקש את כספי בחזרה? לא, אבל ארגיש די מחורבן עם הכסף ששילמתי. אם יש אלבום מוכן, אפשר להאזין לו בחנות או לדגום שירים ברשת או ברדיו, ולהחליט אם כן לשלם או לא לשלם. תשלום אפריורי הוא חתיכת בעיה כשלא יודעים מהי האיכות. אני מטורף על פי-ג'יי הארווי, אבל אם היא תוציא עכשיו אלבום מעפן, לא אשלם עליו. זה חתיכת הימור מבחינת המעריצים, אפילו אם זה 100-200 שקל בשנה.

    שלישית, אני זוכר במעורפל ניסיון של אמן או להקה כלשהי בשנים האחרונות לממן את ההקלטות על ידי המעריצים שלהם בלבד. אני לא זוכר מי אלה היו ואיך זה יצא בסוף, אבל המודל הזה בעצם קיים.

    רביעית – אם אמן יוצר רק לקהילה הקבועה שלו, מתבקש התסריט שכך זה יישאר, והקהילה הזו לא תגדל יותר. הרבה אמנים בארץ ישמחו ל-500 מעריצים קבועים, אבל הרבה אמנים בארץ ישמחו שכמה שיותר אנשים יקשיבו למוזיקה שלהם ויבואו להופעות שלהם. במודל הזה – אלא אם כן אתה מתכוון שההכנסות מהקהל יממנו גם סינגלים והופעות אחרות, לא "סגורות" – כל התרחבות מעגל המאזינים בנוי על המלצות מפה לאוזן של הקבועים שינדנדו לחברים שלהם ובפורומים שלהם.

    חמישית – זה לא זהה, אבל לא יכולתי שלא להיזכר באתר החדש Sellaband (http://www.sellaband.com), אתר בו כל אמן יכול לפתוח עמוד, ולאסוף "מאמינים". תמורת 10$, כל "מאמין" קונה בעצם חלק מהיצירה העתידית של האמן. אם אמן מגיע ל-50,000 דולר בקופתו, האתר דואג לספק לו מפיק ואולפן והכל, והוא מקליט אלבום שלם בהפקה איכותית. הקהל כבר נמצא, המימון כבר קיים, ואחרי ההקלטות, המאסטר והזכויות שייכים לאמן (ואני חושב שחלק ממנו שייך לקהל, אני לא זוכר בדיוק). להקת Nemesea (שנשמעת כמו אוונסנס) היא הראשונה שהגיעה לחמישים אלף והם כבר מקליטים בימים אלו בהולנד (הם הולנדים).

  2. דויד פרץ

    הלהקה המדוברת שמימנה את אלבומה בהכנסות מהמעריצים היא איינשטוצה ניאובאטן.
    מעבר לכך אני חושב שהמודל הזה לא נועד לתת תמיכה באמני על כמו פי ג'י אלא לבדוק את היכולת של קהל מעריכים קטן לפרנס ולתמוך באמנות כאשר מראש אני מסייג ואומר שהעובדה שהקהל תומך באמן לא מחייבת אותו לאהוב את כל מה שהוא עושה והוא מוזמן בכל רגע נתון להפסיק את התמיכה הכלכלית בו.
    אלו הם חוקי השוק וטוב שכך.
    לגבי תקופות יובש יש לי שתי תשובות עבור. הראשונה היא שרוב האמנים שאני מכיר מחזיקים בבית חומר ללפחות חמישה שישה אלבומים שלא יצאו בגלל שיקולים כלכליים וכדומה. אם היתה לנו תעשיית מוזיקה נורמלית שבה ניתן לאמן ליצור דיסק אחד בשנה אני חושב שמצבנו התרבותי היה הרבה יותר טוב ומגוון וההתפתחות של אמנים היתה טבעית יותר הן מבחינת הקהל והן מבחינת האישיות המוזיקלית שלהם.
    אני לא חושב שאם אמן יוצר רק לקהילה שלו הוא בהכרח ישאר נחלתם הבלעדית מרגע שהוא סיים את חובותיו לפטרונים שלו הוא מוזמן לצאת החוצה ולעשות כרצונו. ההיפך אני חושב שכמו בכל כת אנשים ינסו למשוך את חברהם אל תוך הענין לא בגלל הצון לסחוט מהם כסףך אלא כדי לגרום להם אושר וחדווה ממוזיקה חדשה. העובדה שיכול להתקיים גרעין תמיכה שעליו יתבסס האמן לא מחייבת אותו ליצור ולהופיע אך ורק להם.
    אולם היא מאפשרת לאמנים להתקיים ולהתפרנס ולהתפנות לעשיית מוזיקה כפי שהקהל מעריכיהם היה רוצה שיהיה.

  3. מה שמדאיג אותי בעניין זה
    שנראה לי שזה לא פעם אותם 500 אנשים שאוהבים את הלהקות השונות שציינת משמע הם ירצו/יצטרכו לתת יותר מ10 שקלים לחודש מה שיהפוך את כל העניין ליקר בשבילם

    זה יצטרך מחשבה את מי לממן ואת מי לא
    😦

    אבל זה רעיון טוב שצריך עזרת סבסוד טובה
    ועוד טיפלה מחשבה

  4. פינגבאק: וובסטר 2

  5. דויד פרץ

    המודל הזה במוזיקה על ידי כמה וכמה אמנים במקביל כפי שאני מתכנן להציע.
    נכון שברשת נעשו כמה וכמה נסיונות שכאלו (כמו הבחור שהזכרת כמו איינשטוצה ניאובאטן) אולם אני תוהה האם ניתן ליצור מודל כזה לאורך זמן רב.
    לגבי ענייין המוזיקה שלי. צודק לחלוטין וזה יתוקן. ארני אסביר רק שבעבר השיקול שלי היה לא לערבב בין הבלוג למוזיקה שלי, עם הזמן הבנתי שזה טפשי.
    לינקים יאורגנו כבר מחר.
    תודה רבה.

  6. מיכל

    היי דויד,
    הרעיון נשמע מופלא באופן עקרוני ובהחלט עונה על צורך אקוטי להיפטר מכל ה"טפילים" היושבים בין אמנים למעריכים שלהם.
    עם זאת, יש לי כמה תהיות פרקטיות:
    1) כל הרעיון מבוסס על קבוצת סף שכבר מכירה את האמנית ומוכנה לתרום להתפתחות שלה. איפה זה משאיר אמנים חדשים לגמרי שרוצים לאסוף להם קהל כזה?
    2) כמו שמישהו פה למעלה אמר, מכיוון שרובנו אוהדים כמה וכמה אמנים מוכשרים בישראל, מלאכת הסינון תהיה מאד קשה והצרכנים ייאלצו בעצם לקבל החלטת "הכל או כלום", כי באמת אי אפשר יהיה לתמוך ביותר מ-2-3 אמנים בשנה. זה יזיק לשאר האמנים, בניגוד למצב שבו קונים דיסקים של אמנים שונים כי רוצים לתמוך בהם.
    3) רק לעודד, אני רוצה לספר לך שכמעט כל מי שאני מכירה מתעקש לא להוריד או לצרוב מוסיקה ישראלית אלא אך ורק לקנות, בדיוק בגלל הקושי של אמנים לא מוכרים בארץ.
    4) צריך לחשוב על היריבויות בעלות האופי השונה שזה יפתח בין האמנים, שיתחילו להיאבק בחירוף נפש על כל "פטרון" יחיד. כמה כאלה כבר יוכלו להיות בארץ?
    בכל מקרה, זה בסיס מעניין מאד למודל וצריך לפתח אותו באופן מורכב יותר. סחתיין!

  7. פינגבאק: ׳‘׳œ׳•׳’׳“׳™׳‘׳™׳™׳˜

  8. נמרוד

    רעיון מענין אבל לדעתי הוא מתאים רק לאמנים שכבר עברו את מחסום הפרסום הראשוני
    כיצד אתה מעניק במה לאמנים מתחילים שיקבלו את אותם 500 מעריכים? כיצד אתה משכנע אותם לשים את כפסם על קרן הצבי?
    לפעמים חיביים לשמוע קודם אלבום שלם של אמן כדי לגבש דעה אמיתי כלפיו, ולפעמים שנה לא מספיקה לצבירת חומרים מספקים לאלבום איכותי
    אבל הרעיון מקורי, ואני אשמח להצטרף לפיילוט לאמן שיקח יוזמה ויקים פורום שכזה

  9. לבנה

    אם זה בסדר, אני רוצה לשלוח לך מייל בנושא. אצטרך את הכתובת

    חוץ מזה, התגעגעתי נורא. מתי כבר הופעה?

  10. דויד פרץ

    המייל כאן למעלה בכתבו אלי.
    הופעות בקרוב יש את ביאליק ואחרי זה העברה אופקים בתמונע בסוף החודש (30) אני עושה בלוז דלתא אלקטרוני או משהו כזה :).

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שבעבר נשענו מוסיקאים על אהבת הקהל שהגיעה דרך חשיפה בטלוויזיה וברדיו בצורה מוגברת. בכל הזדמנות היו רואים ושומעים על קיומם.
    כיום, יש סלט ענק של ז'אנרים שונים, של טרנדים שונים, וחוץ מערוץ 24 המסוים, אי אפשר לצפות ולראות את אותם מוסיקאים וזמרים שהתרגלנו לראות בעבר הרחוק.
    ליוצרים מוסיקליים חדשים הדרך היא כמעט בלתי אפשרית כיום, זו דרך סגורה,המעטים שכן פורצים
    בדרך לא דרך, מוכרים מעט ומושמעים בעיקר ברשת גימל בתערובת אסקוט בלתי אפשרית של בלילת צלילים מכל סוג אפשרי ובלתי אפשרי.
    המצב שאתה מתאר מאפיין גם תחומים אחרים, התחרות ענקית, קהל היעד הולך וקטן עייף מהכמות
    האומנים המוערכים מהעבר ממשיכים להופיע וסוחבים איתם את כל הקהל המבולבל.
    כנראה שאין מקום לעוד ועוד יוצרים ואנשים צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם נכנסים לדרך שלא תשרת אותם בחיים.
    היום להיות סופרסטאר כמו שלמה ארצי אף אחד לא יכול ולא יהיה.

  12. גיא התייחס לרוב הבעיות שמעלה הרעיון המעניין שלך; בכמה להקות/ יוצרים יכולה אני, סטודנטית תפרנית, לתמוך? ואם אותו קהל של 500-1000 איש הוא אותו קהל של מספר להקות? במי נתמוך? שנה בזה ושנה בזאת? ענית על שאלת תק' היובש באמירה שלכל מוזיקאי שאתה מכיר כמעט יש חמישה שישה אלבומים במגירה בבית – מה יקרה בעוד שש שנים? ואם חלק מהחומר הזה לא טוב? אם תמכתי באמן והוא הוציא אלבום מחוררבן או שגלגל"צ גילו אותו ושתן הפלייליסט עלה לו לראש- אני אקבל בחזרה את הכסף?

    בעיני אתה מציג סוג של מודל קיצוני שהוא די מיותר – היום אמנים רבים מוכרים ישירות ושלא בתיווך חב' התקליטים (שאין עוררין שעבר זמנם, בפורמאט בו הן עובדות עכשיו עם מוזיקאים, מה שאולי לא מתייחס לאמני מינסטרים להיטיים) את אלבומיהם. זה לא מערך הפצה נורא מסובך והוא לא דורש המון המון עבודה. אם נצא מנק' הנחה שלמוזיקאים היותר מעניינים בישראל יש קהל של 500 איש, הווה אומר, האמן המרוקן רגשית לאחר הקלטת האלבום (אני לא צינית בכלל, בתור משוררת שנאבקת על הכרה, המצב מוכר לי) יצטרך למלא 500 מעטפות והוא יכול לגבות דמי משלוח. הוא יכול לעבוד עם פיי פאל, או מערכות בטוחות אחרת כפי שחנויות מקוונות רבות עובדות, או עם כ"א. בקיצור – אני חושבת שיש די הרבה אפשרויות פשוטות יותר שמתגמלות את הקהל והאמן יחדיו. המודל הזה אולי לא יתאים לארה"ב שם לאמן "לא מוכר" יכול להיות קהל של אלפים – כי במס' הכל יחסי, אבל בישראל?

    בכל מקרה, גמרת לי לחשוב – תודה.

  13. יואב

    וח.נ. ביאליק לא מסתדר לי בשום אופן ביחד.
    פשוט נוגד כל הגיון בריא.

  14. מבחינה תיאורתית, הרעיון הזה מצויין, אך לדעתי במדינה שבה אנחנו חיים ובהתאם לכל שאר הבעיות שהועלו, לא ניתן יהיה לישם אותו.
    לדעתי אפשרות של גילדת מוזיקאים (+תומכי מוזיקה) יכולה לקדם את העניין הרבה יותר טוב.
    הקמת קבוצה מאורגנת של נגנים, טכנאיי אולפן, מפיקים, חנויות מוזיקה, חנויות תקליטים, חדרי חזרות, מעצבי עטיפות, יחצנים ועוד יכולה להוריד את עלויות הפקדת דיסק למינימום, ליצור כח אל מול תחנות רדיו עקשניות, לייצר באז בעיתונות וכו'…
    לדעתי הפיתרון הטוב ביותר להפצת מוזיקה הוא להקים חנות אינטרנטית למכירת מוזיקה – מהמוזיקאים ישירות לצרכנים,
    אך חנות אינטרנט כזו עולה הרבה כסף (מערכת סליקת כרטיסי אשראי וכו'), באם יהיה ארגון מוזיקאים שכזה, דמי החבר יוכלו לשמש למימון החנות הנ"ל.

  15. מבחינה תיאורתית, הרעיון הזה מצויין, אך לדעתי במדינה שבה אנחנו חיים ובהתאם לכל שאר הבעיות שהועלו, לא ניתן יהיה לישם אותו.
    לדעתי אפשרות של גילדת מוזיקאים (+תומכי מוזיקה) יכולה לקדם את העניין הרבה יותר טוב.
    הקמת קבוצה מאורגנת של נגנים, טכנאיי אולפן, מפיקים, חנויות מוזיקה, חנויות תקליטים, חדרי חזרות, מעצבי עטיפות, יחצנים ועוד יכולה להוריד את עלויות הפקדת דיסק למינימום, ליצור כח אל מול תחנות רדיו עקשניות, לייצר באז בעיתונות וכו'…
    לדעתי הפיתרון הטוב ביותר להפצת מוזיקה הוא להקים חנות אינטרנטית למכירת מוזיקה – מהמוזיקאים ישירות לצרכנים,
    אך חנות אינטרנט כזו עולה הרבה כסף (מערכת סליקת כרטיסי אשראי וכו'), באם יהיה ארגון מוזיקאים שכזה, דמי החבר יוכלו לשמש למימון החנות הנ"ל.

  16. אבינועם

    לא, לא פרדוקס, קודם כל תמימות.

    ציינת נכון, המזרחי והמיינסטרים בארץ – מקצועיים . נקודה.
    הם יודעים שהם צריכים לעבוד מול כח קנייה, מול יעד מוגדר וזה מה שהם עושים.

    הם עובדים ועושים נכון. לא בהכרח מוזיקה טובה.
    (איה כורם =זוועה, מסיקה=בסדר, פלס=מוכשרת.
    מושיק עפיה= נכון… אבל מגעיל. ואין לי מילה רעה על המאזינים כמובן. זה טעמם.)

    אני הייתי דורש מהשוליים (או אלטרנטיבי כמו שקוראים להם) שקודם יתחילו לעשות נכון. זה דבר מדיד. אח"כ נדבר על המוזיקה עצמה.
    אני רוצה, נגנים, הפקה, דמיון חוסר קיבעון ולא לעבוד רק בשביל הסצינה.
    זה לא ממש קורה לדעתי.

    1. אני חושב שאתר אישי מכובד, ומעודכן יהיה פנטסטי. (בלוג, עדכונים, וכו'.. כמו שעושים מעט היום)

    (הלוואי ולי בילדות היתה איזה קצה קצהו של אפשרות להגיע למתי כספי. הייתי קונה אקורדים בכל מחיר ממנו)

    2. הייתי מוכר אך ורק דרך האתר. 20 ש"ח כולל משלוח ישאיר לאומן יותר מאשר חברת תקליטים שתמכור ב 39 ש"ח.
    ולא תעשה כלום חוץ מלהניח את הדיסק על המדף. (ללא יח"צ זה לא שווה גרוש).

    3. כל דיסק יכול להישלח לקונה עם מילה אישית.

    3.א' לכל דיסק שנמכר, לצרף צ'ופר ( כתב יד, אקורדים, תמונה, הקדשה, MP3 , סקיצה.. וכו'. מעריצים צעירים יאהבו את זה).

    4. צריך תמימות לעשייה הנ"ל, ותמימות לשאיפה לעשות מוזיקה טובה. אי אפשר לרצות או להזמין מוזיקה טובה, אבל לפחות לרצות
    אם מצליח, הקונים יאהבו ויספרו הלאה.

    5. צריך איזה כמה בעז כהן כאלה שיתרמו קצת.

    6. צריך להופיע. הרבה.

    7. למכור בהופעות.

    8.צריך לעשות מוזיקה ב ע-ב-ר-י-ת .
    גם מיינסטרים באנגלית, או מזרחי ביוונית לא יעבוד. המזרחי דווקא פיצחו את השפה, ואפילו המציאו שפה ימ-תיכונית. נקודת זכות.

    9.להלחין כל הזמן, לא פר תשלום או הזמנה.
    להציג את העבודות ב MP3 למשל, בסקיצות, אאוטייקים, בי סיידס או איך שקוראים לזה, וזה יכול להפוך לדיסק.

    10. במקביל לנ"ל , לנסות בדרכים המקובלות.
    (אפילו ספונסר. לבר כהן המזרחי מב"ש יש איזה קבלן מב"ש שמימן אותו. את מתי כספי סיבסד איזה מישו כאשר היה בקנדה/אמריקה)

    11.והכי חשוב לפנטז, כמוך בהצעה, או כמוני בתגובה 🙂

    מעל זה :

    מוזיקה חרא, יכולה להתקיים רק עם היוצר/מבצע שלה. ברגע שמושיק עפיה יעלם (אפילו מהטלוויזיה, רק סימבולית, שיחיה כפרה) השירים שלו יעלמו. לא יעזור בית דין. גם אם הוא הספיק כבר לקנות מרצדס (כמו ליאור נרקיס).

    מוזיקה טובה, תחיה אחרי היוצר שלה. זו השאיפה.
    אני יודע, פרנסה. יום יום , טווח קצר.
    אבל זו האמת. לזה לפחות צריך לשאוף.

  17. דויד פרץ

    לגבי עניין הפריצה לאמנים חדשים.
    ובכן מה הסיכוי של אמן חדש כיום לפרוץ קדימה? אפסי. אז מה הוא עושה הולך להופיע בכל המקומות הקבועים |(בחינם כי למי יש כסף לשלם? ) לאותו קהל קטן שבאיזה שלב אומר לו איפה הדיסק ואז האפשרויות שלו פשוטות להקליט משהו פרטיזני על המחשב או למשוך הלוואה רצינית בשביל ליצור דיסק כמו שצריך ואז למכור אותו (חברות תקליטים כבר לא קיימות במשחק הזה. )
    עכשיו נניח שאותו אמן היה בונה את אגודת ההערכה שלו מההופעה הראשונה? שימו לב כמה זה היה יכול לתת לו אופק מדיני שיחזיק אותו בחיים מתוך תקוה והתחייבות לזה שהוא צריך ליצור את הדיסק עבור קהלו.
    ככה היתה איזו משמעות לכל ההופעות הקטנות האלו, צבירת מעריכים.
    עכשיו בואו נבדוק את עניין התמיכה בכמה אמנים.
    תחושת הבטן שלי היא שרוב האנשים משקיעים בין חמישים למאה חמישים שקל בכל מקרה במוזיקה ישראלית כולל הופעה ודיסקים, ועכשיו תחלקו את זה למספר אמנים נתמכים. מדובר על עשרה עד חמש עשרה אמנים שאדם אחד מחזיק, מה שמבטיח לו 10 עד 15 דיסקים בשנה מאמנים שהוא אוהב והופעה אחת לפחות כל חודש בשביל הסכום הזה.
    עכשיו תגידו לי אם זה נראה לכם כל כך הרבה?
    תחשבו על זה עשרה אמנים זה לא מעט.
    ולגבי השאלה שחוזרת שוב ושבו לגבי עניין הדיסקים הגרועים. ובכן אני משוכנע שברגע שאמן יוציא דיסק מבאס לקהלו התמיכה תפסק ואחרים שידלקו יתחלפו איתם או שלא ואז אולי האמן יבין את הביקורת הכי טובה שיכולה להיות.
    אני לא רואה בזה בעיתיות של ייבוש היצירה כמו שאמר קול פורטר – אני מוצא שהמחסום היצירתי שלי נעלם ברגע שמתקשר אלי מפיק ואומר לי יש לי
    חמש מאות דולר עבור שיר לפסקול, רוצה לכתוב ?

  18. ואף מוצג בצורה יפהפיה על ידי דויד פרץ, אבל יכולת הכתיבה הטובה שלו זה לא משהו חדש…

    אין מה לומר: גם הסיבה לכתיבת המאמר נכונה לחלוטין ואפילו כואבת, וכולנו צריכים להודות לדויד על העלאת הנושא והיוזמה שלו בנדון.

    אספר לכם משהו שאולי יענין אתכם כי הוא בהחלט מתקשר לנושא שלנו :

    במקביל לקהילת המוזיקה האלטרנטיבית בארץ, קיימת קהילה שנקראת israelfolkcommunity
    וכמובן תוכלו לראות קצת על הקבוצה בקבוצות יאהו.
    אמנם הרוב המוחלט של חברי הקהילה הנם אנגלוסאקסים, אבל זה לא משנה לצורך הענין.

    בקרב חבורה זו, שהנה לא קטנה, נהוג לרכוש דיסקים של אמנים מקרב החברים שמופיעים כמעט תמיד, ובדרך כלל יותר מעותק אחד (לצורך מתנות) בעיקר לצורך תמיכה והערכה . כמובן שגם אני נוהג כמו כולם ותמיד אקנה דיסק של מי שמוציא ובדרך כלל זה 3-4 אם הדיסק טוב.

    90% ומעלה מהאמנים האלו משקיעים בדיסק בעצמם, ללא כל עזרה, לא מפיצים דרך חנויות אלא רק בהופעות, מועדוני פולק ודרך חברים. לעתים גם CDBABY עוזר.

    העקרון הוא פה: עזרה ותמיכה של האחד לשני. בדרך כלל אמנים ששייכים לקבוצה זאת מצליחים לכסות את עלויותיהם אם לא למעלה מזה.

    אני לא יודע אם דרך כזאת תוכל להצליח בקהילת האינדי, אולי משום שלמעשה אין משהו שיכול בגדול לאפיין את כל האנשים האלו כ-"קהילה" בניגוד לקהילית הפולק האנגלוסאקסי..

    לגבי אמנים ישראלים בארץ שמוציאים דרך חברות תקליטים: נכון. אני קונה הרבה דיסקים ומרגיש לא נוח עם זה שחלק קטן מאד עובר לאמן שנשאר כמעט ללא כלום.

    אז בגדול: הרעיון של דוד מעולה, וכמובן הייתי שמח ליטול בו חלק ולתרום בשימחה 120 שקל בשנה ואפילו יותר לטובת יצירת מוזיקה עצמאית על ידי אמנים ואני בטוח שיהיו עוד מאות כמוני אם לא למעלה מזה.

    בהעיה היא: ניהול הענין יהיה יקר מאוד,הן מבחינה אדמיניסטרטיבית, חוקית, מיסוי וכדומה, קשה מאוד, וכמובן יש סיכוי שכמו כל ארגון מהסוג הזה הוא עשוי ליהפך לפוליטי ולהגיע ל-"משוא פנים" בחלוקת הכספים לאמנים.

    בקיצור יווצר פה ארגון מקביל למה שמשרד האמנויות אמור לעשות, אך אינו עושה

    אז נישארת השאלה המעשית: איך פיזית ניתן לנהל דבר כזה??
    מה עלות הניהול?
    מה הקריטריונים לחלוקת הכספים? האם יש מישהו שמסוגל לנהל את זה ? צריך לרשום עמותה וכו..

    , אולי עדיף להקים איזה גוף שיעודד את המדינה (משרד התרבות או האמנויות) לעשות את זה תוך עזרה "אמנותית" על ידינו ואת הניהול הכספי והמשפטי והאדמיניסטרציה נשאיר להם?

    או אולי איזה אתר אינטרנט משותף עם כל היוצרים שרוצים תמיכה ואם אפשרות לתרום ספציפית למי שרוצים באמצעות כרטיס אשראי?

    יש מליון דרכים. כולנו רוצים לעזור. השאלה היא אם יש משהו ישים, מהו -ואיך לישמו.

    על כל מקרה דויד ויתר המגיבים – תודה.

    שי טוחנר

  19. אני חושב שהמימוש של האתר http://www.sellaband.com
    הוא מימוש מצויין לאיך אמן בונה אלבום מהמעריצים, ואני חושב שהדוגמא הזו מצויינת וממחישה בדיוק את הרעיון שמר פרץ פה מנסה להעביר.
    לטעמי ככל שחברות התקליטים הישראליות ימהרו לממש כזה דבר ולהביא את החדשנות שוב לתחום הטובע הזה – רק ככה ייקנה אמונם של הצרכנים, ורעיון כ"כ חדשני וסוחף יסחף לא רק את הקהל שקנה עד היום אלבומים, עם שיווק נאות…
    (זה שאחרי שנאספים מספיק משקיעים הם מקבלים גרסאת CD מהודרת במהדורה מוגבלת… זה בדיוק מה שאפשר להבטיח לאותם משקיעים)

    בקיצור – רעיון אדיר… יאללה שמישהו יקח את זה לידיים!!!

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    זה דבר אחד וכשקהל מעריכים לא אוהב זו בעיה אחרת.
    זה בהחלט עלול לפגוע קשה מאוד באמן שניצב מול קהל המעריכים שלו ועלול להפגע קשות אם לא יאהבו את מה שעשה ויפנו לו עורף לטובת מוסיקאי אחר, ועל זה לא חשבת.
    בדיוק בגלל זה אמורות היו להיות חברות תקליטים וחברות מסחריות שיתמכו במוסיקאים , אסור בשום אופן להסתמך על קהל מעריכים משום שהקהל הזה לא אמין ומצבי הרוח שלו יהיו בלתי אפשריים עד כדי סתימת המוזה אצל המוזיקאי.
    אסור לקהל להשתלט על המוסיקאי ולכפות עליו את טעמו, או להתנהל מולו בדרך כזאת, זה יהיה דבר הרסני גם למוסיקאי וגם למוסיקה.

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שזה רעיון לא רע , קצת קשה לעיכול,
    אם נגיד אני משלמת 10ש"ח כל חודש והאלבום השני של אותו אמן שאני אוהבת לא מוצא חן בעיניי, אני יכולה לדרוש את הכסף חזרה??
    זה יוצר באיזשהו אופן תלות בין האמן לפטרוניו שהם גם קהלו והאם האומן יכול ליהיות משוחרר מרצונותיו של פטרנו בשביל לעשות מוזיקה טהורה?
    האם הקהל לא ירגיש שזכותו לתבוע מאותו אמן בקשות/תוספות הארות מיוחדות?
    נראה לי קצת מקשה על האמן, מצד שני אולי זו בעיה זניחה לעומת המצב שקיים היום, אינני יודעת, מה אתה אומר על הנ"קודות הנ"ל?

  22. הבעיה שאתה מציג היא אמיתית, היא קיימת גם אצל מי שכבר פרץ לתודעה ולא רק אצל אמנים מתחילים.
    בדיוק מהסיבה הזו פיתחנו פלטפורמה שתאפשר לאמנים שהוציאו דיסק לקבל הכנסות מפרסומות על ידי כך שהם נותנים ערך מוסף מעבר למוזיקה לקהל המעריצים שלהם.
    500 העותקים שנמכרו יכולים וצריכים להיות קרש קפיצה לקהל גדול יותר. אמן מצליח צריך לקבל סכומים נאים ולא רק כדי מחייתו.

    כאמן אתה יכול להוסיף תכנים כמו מלים, אקורדים ותמונות שיוסיפו לחוויה שנותן הדיסק, ובתמורה לקבל מהקהל תמיכה בלי שזה יעלה להם כסף. המודל הזה עובד היום בלא מעט תחומים ואין תחום שמשווע לכך יותר מתחום המוזיקה.

  23. יוסי שור

    אני כותב שירים וגיטריסט והייתי רוצה לשבח את היוזמה שמתוארת פה,נכון היא לא מושלמת ויש משהו במה שציע האתר בח"ול שמתעסק נקודתית בהפקת אלבום ולא בשאר מכיוון שזה קצת יוצר מצב שבו האומן שייך לאנשים ששילמו לו וזה לא טוב לשום תהליך יצירתי ובטח שלא לקשר בין האומן לאנשים שאוהבים את המוזיקה שלו.
    אם יהיה אפשרי לעשות דבר כזה בארץ אני הראשון שמצטרף
    בהצלחה

  24. עמי ברנד

    דויד היקר,
    אני אוהב מאוד את ההצעה שלך וחושב שהמודל יכול להיות צנוף נפלא לקידום המוזיקה המקומית. אישית, לא תהיה לי שום בעיה לתמוך בסכומים כאלה (ואפילו ביותר) באמנים שאני חושב שתרומתם לחיי, כאדם וכצרכן תרבות, היא תרומה מכרעת.
    אבל אני חושב על האמן שנדמה לי שהתייחסת אליו בפוסט, זה שמכר "רק" 500 עותקים, שוב.
    האם הוא היה משתף פעולה עם מבנה כזה של מימון?

    האם אמנים ששנינו אוהבים היו הולכים על הרעיון באמת? או שזה יביא למתקפה של "מוזיקת חבר'ה", כלומר, סוג של 'בית הבובות' כפול מי יודע כמה

  25. שלום דויד.
    הגעתי לכאן דרך לינק מלינק מלינק, וקראתי בעניין רב.
    אני חושב שהרעיון שלך, גם אם עדיין רק בשלב של מתווה, הוא רעיון מעניין מאוד, ויכול לתרום בהחלט למוזיקה ולמוזיקאים.
    האמת שאני חושב בכיוונים דומים באופן פרטי, אבל בהחלט מתעניין בשיתופי פעולה. למעשה, רק לאחרונה העליתי הצעה לשיתוף פעולה בפורום של אקט מוזיקלי שאולי אתה מכיר.
    בכל אופן – רציתי לבקש שאם תחליט להעביר את הרעיון לפסים יותר מעשיים – תפנה אליי בתור מועמד. אמנם אין לי עדיין 500 מעריכים כמדומני, אבל אינשאללה יהיו;)
    הדוא"ל שלי:
    adisilberberg@hotmail.com

    תרומה קטנה שלי לתהיה שרבים כאן העלו:
    אפשר ליצור מצב שבו אם מעריך לא יאהב את המוצר של האמן שתמך בו, הוא יוכל להחליף אותו במוצר של אמן אחר מהקהילה. מן הסתם – יהיה גם ניתן להתרשם ממספר סינגלים לפחות באתר, וגם בהופעות כך שלא כל דבר יהיה ברמה מוחלטת של חתול בשק.

  26. עפרה

    שצריך לשבור את הראש במקום שיהיו שני דבים טריוויאלים:
    א) ספונסרים של משרד התרבות והחינוך. בדיחה. (לפחות של משרד הרווחה.. עוד בדיחה רעה.. אפילו זה אין)י

    .ב)קמפיינים לחינוך לקניית דיסקים ישראלים-
    ברדיו, בטלויזיה- ביחוד ערוץ 24, אם ערוץ 24 במקום לזבל במח כל היום היו מפמפמים מן קמפיין בסגנון- "לצרוב זה צורב אחי" (סתם- זה מה שעלה לי כרגע- אפשר יותר טוב.. "אני קונה משמע אני אוהב"..) ולצלם כל מיני יוצרים שבמשפט אחד מבהירים לקהל שקניית דיסקים תומכת ביוצר האהוב עליך .
    ערוץ 24 יכול היה לעשות הרבה מאד בעניין חייהם ויצירתם של יוצרים ישראלים אבל הוא הפך למזבלה מעצבנת לבני 13 ביום ולדלוקים צורכי עאלק מוזיקה מעניינת בלילה. נו, התמימות. נחכה לעמנואל הלפרין שישוב לגריאטרית בערוץ 1 ונשתה תה עם כפית מכופפת ונאנח מרב נחת

  27. אסף

    אבל בנוסף לכל הקשיים שהעלו למעלה המגיבים האחרים. מה יהיה עם האומן שנתמך כספית על ידי המעריכים שלו, לא משתמש בכסף שהוא קיבל בחכמה, או יותר מזה, מנצל את התמיכה הכספית בו ומאבד את עצמו תוך כדי הניסיון לעשות את המוסיקה שהוא התכוון לעשות מלכתחילה?

  28. זולי

    המסקנה שלי היא שהתפתחויות במדיה ובטכנולוגיה בשנים האחרונות (טכנולוגיות ביתיות, אינטרנט, לו-פיי וכו') לא מאפשרות יותר לדבר על שוק המוזיקה כעל מושג אחד.
    יש את שוק ההמונים, שבו עלויות ההפקה יקרות מאי פעם ומס' השחקנים קטן מאי פעם. המסלול ה"קלאסי" שפעם היה חלומו של כמעט כל מוזיקאי מתחיל הוא היום מסלול שדורש התמחות והתמקצעות משלב מוקדם. כלומר, אם אתב רוצה להיות סופרסטאר, אתה צריך מתחילת דרכך לקחת מסלול מסויים (השתתפות בכוכב נולד, למשל ).
    יש את השוק העצמאי, שפורח היום יותר מתמיד בזכות יכולת ההפקה וההפצה הזולה שמאפשרת לנו הטכנולוגיה. פה כולם מדברים בכסף קטן כשברור שהעיסקה כוללת הפצת חומר במחירים נמוכים מאד, אם בכלל. אין ספק שבעולם אידיאלי כל אמן שכזה היה מקבל משכורת נאה ויושב לכתוב, אבל מתוך הסכנה שבקבלת אומנות מטעם ומתוך ההבנה ששמדובר באמנים שהאמת הפנימית והיצירה חשובים להם יותר מכסף והפשרות שהוא מחייב, קשיי הפרנסה הם כמעט אילוץ שאי אפשר להתחמק ממנו. כלומר, אפשר להתבכיין, אבל גם זה נמאס מתישהו.
    ההצעה שלך מתאימה יותר למודל שלשישי, של אמני נישה עם קהל גדול ומחוייב יחסית. אני בספק אם במקום קטן כמו שלנו זה יכול לעבוד. בשוק האירופי או האמריקאי זה דווקא יכול להיות עסק טוב (חברות תקליטים בבעלות קולקטיב ובהנהלת חבר נאמנים, זה קצת כמו קיבוץ).
    אבל זה לא אומר ששיתוף פעולה, מסוג קולקטיב או גילדה של אמנים ומעריצים לא יכול לפתור כמה בעיות – במיוחד בתחום ההפצה, יחסי הציבור וההופעות (יצירת דו סטים ותלת סטים ולפעמים הרבה יותר מכך זו שיטת שיווק שימיה כימי הרוקנרול ואין ספק שהיא הניבה פירות. אני בעד).

  29. אני חושב שזה רעיון מעולה..עונה על כל המכשולים שלי ליצור בקצב מהיר כמו שהייתי רוצה ולא לחכות פאקינג שלוש שנים כדי להוציא דיסק כי זה "דיסק חורף" או "דיסק מלחמה" .
    העניין עם התכנון של רעיון כזה הוא נקודה שצריך חפתור מהבחינה שאם יש פחות מחמש מאות מעריכים אז האמן והקהל בבעיה,לכן כדאי שתהיה איזושהי תקופת בנייה פראקטית של הרעיון עם פרסום ומסחריות כדי שאם מיזם כזה עולה כל הקהילה שהמוזיקלית (כולל המעריצים של גבסו) ישמעו ואולי אפילו ייתוספו עוד כמה כלומר יהיה סף ראשוני של כמות מעריצים או משהו כזה.

    לעניין המיסים צריך להקים עמותת מלק"ר להוכיח שאף אחד לא מרוויח מזה ואז מסה"כ לא לוקח כסף.

    נשיקות ויום מושלג לכולם מירושלים.

    כפיר

  30. יורם

    .אבל אין ספק שיהיה צורך בעיבודו מבחינה משפטית
    כמאזין וצרכן של מוזיקת אינדי ישראלית אני בהחלט אהיה מוכן לדבר שכזה.

  31. אור

    עוד לא קראתי את התגובות ויכול להיות שאני עושה טעות שאני בכלל מגיבה עוד לפני שקראתי.

    אבל מבחינתי, עם כל זה שזה יכול להשמע נורא יפה וטוב מהסתכלות ראשונית, אבל כל העניין בעצם שאמן לא יכול להכנס לתבנית שתגביל אותו כמה ואיך ליצור
    זה יוצר איזשהו מעגל תלותי שפשוט לא יכול להיות קיים
    ברגע שאמן יודע שמחכים לו מעבר לפינה — מעריכים (לדברייך, וגם לדבריי)
    הוא גם יתנהל, יחייה ויצור בהתאם
    לדעתי, מלחמת הקיום הכלכלית של האמנים היא תמידית וההשלכה האמיתית,המשמעותית והעיקרית ביותר, היא לא התוצאה של המיינסטרים של היום. שהוא כמובן משליך, אבל לכיוונים אחרים. בעצם עצם זה שהמיינסטרים נראה כך זה בגלל כל מיני נסיונות לעשות צדק כלכלי שהוא לא יכול ללכת ביחד יד ביד עם הצדק האמנותי, זה באמת כמעט ולא קיים. אבל הוא גם חלק מזה שאמנים מנסים כל הזמן להכנס למסגרת וכנראה שזה הוא לא מקומה של האמנות. כל העניין הוא שלאמנות אין מסגרת והיא כל הזמן משנה פנים, אז איך היא תוכל להכנס למסגרת כלכלית?
    תתקן אותי אם אני טועה כי לא ממש חפרתי בעניין, זה אך ורק מהבנה אישית, אבל גם ביאליק, אלתרמן, ועגנון לא בדיוק התפרנסו באופן מסודר, גם בתקופה כשמיינסטרים האמנותי היה קצת יותר מוצדק. אפילו שלא מדובר כאן במוסיקאים.

    אני אומנם מסכימה ומחזקת את דעתך ומבינה את תסכולך (אחרת איך תצוץ מחשבה לפתרון בעיית הכלכלה של האמנים), ומודעת בדיוק כמוך ובדיוק כמו עוד מספיק אנשים ל-איך המיינסטרים המוסיקלי בנוי, אבל לא זו הנקודה… אמנות זו לא פרנסה מסודרת, עם תלוש משכורת מסודר, וכנראה שהיא גם לעולם לא תהיה כזו. זה עלול לסרס אותה.
    וזה המחיר המאוד כבד שאמן צריך לשלם בשביל לחיות באופן יום יומי את היצירה שלו שהוא כל כך אוהב, את הדבר היחידי שנשאר אמיתי וממלא לאורך כל החיים.
    והמתנה, האמת, שווה את זה כל כך, והרעיון שהצעת, לדעתי, רק יכול לפגוע באמנות שהיא אף פעם לא מאוזנת ואף פעם לא יכולה להכנס לתבנית מסויימת. זה פשוט יכול ליצור את איך שהמיינסטים של היום נושם, ממה הוא חי? מהכלכלה כמעט ונטו
    אומנם אתה מדבר על השפעה מסוג אחר, אבל לדעתי זה יכול להשפיע לא פחות לרעה
    ואני, באופן אישי, לא הייתי מעוניינית להיות במסגרת כזו
    ובכלל, כמו שהבנת את דעתי וחזרתי כמה וכמה פעמים בתגובה הזו על דעתי, אמנות לא נועדה למסגרת
    מהעניים שלי לפחות

    מעבר לרעיון, באופן אישי, היו נקודות שציינת תוך כדי העלאת הרעיון
    שממש שמחתי לקרוא, ולדעת שיש עוד בני אדם שרואים, לפחות חלק מהדברים, כמוני…
    אתה איש יקר, וחכם, ויצרתי ואני שמחה לראות שאתה חושב כל כך לעומק על הנושא הזה
    זה מעיד עלייך הרבה

    בהצלחה,
    נתראה בתמונע

    אור

  32. תומר

    יוקמו קואופרטיבים מוזיקליים, תרבותיים ואומנותיים, אפשר גם על בסיס ז'אנרי, ולאו דווקא על בסיס הערכה לאומנים מסויימים. ויפה שעה אחת קודם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: