אגדות לא ידועות

בדיוק כשחשבתי שהצלחתי להתחמק… החמישיה הסודית שלי

הסימנים המקדימים היו שם, כל מיני בלוגרים התחילו לדבר על הפירמידה החדשה שהולכת ונבנית במרכז עיר הרשת. משהו כמו "צור חמש לינקים לבלוגרים אחרים במעין מכתב שרשרת חושפני ותכריח אותם לחשוף חמישה דברים על עצמם שאף אחד לא יודע" (וברור שאלו יהיו פשעים ועבירות קלות כי את הסודות העמוקים אף אחד לא יחשוף מרצונו, או שרק אני מלא בסודות כרימון רסס? לא ברור.) ואני שממעט לשחק בקבוצות גדולות ולהמר על פירמידות, תהיתי מה אעשה אם זה המכתב יגיע אל פתח בלוגי. להתעלם כאילו כלום לא קרה? אולי לא ישימו לב וישכחו לי את זה ?

ובכן היום זה הגיע. יונתן אמיר שאת הבלוג שלו אני קורא בקביעות, הפתיע אותי בשישה דברים. חמישה שהתפרסמו באתרו והשישי היה שבחר בי לחשוף את החמישיה הסודית שלי.

ובכן מאחר ואנו כאן אתם בודאי יודעים שאני בכל זאת אכתוב לכם חמישה דברים, אבל כאחד שבמשך שנים ניהל מערכות חיים ויחסים עם זהויות כפולות מומצאות ודמיוניות, החלטתי לספר לכם שישה דברים שלא ידעתם עלי חמישה אמיתיים אחד מהם לא. מה מתוכם ?  את זה אני אשאיר לשיקול דעתכם.

1. הקריירה המוזיקלית שלי התחילה בגיל עשר. זה היה במסגרת  מקהלת ילדים דתית חסידית. אחת ממקהלות  פרחחי מיאמי. אפילו הקלטנו איזה תקליט בו זימררתי במלוא קולי הדקיק שירי נעים זמירות ישראל. כבר מעל עשרים שנה שאימי מחביאה ממני את הקלטת שבה מונצח הארוע המביך מפחד (מוצדק לחלוטין ) שהקלטת תושמד ברגע שתגיע לידיי. אגב, אימי עדיין מתעקשת שמדובר בשיא הקריירה המוזיקלית שלי, ומאז אני רק בירידה תלולה.

2. פעמיים בחיים שלי חויתי מפגש עם משהו שאין לי דרך להגדיר זאת אחרת פרט למפגש מהסוג השלישי. גזע אחר, לא אנושי, חייזרי, ווטאבר תנו לזה אתם שמות.

הפעם הראשונה היתה כשהייתי בגיל שש. זה נמשך תקופת זמן ארוכה. החברים השקופים שלי (ככה קראתי להם ) נהגו להסתדר באויר ובעזרת צורות שחורות ושקופות בו זמנית, תקשרו איתי במימד צורני ולא מילולי. הקשר איתם היה מלווה בצליל של פידבקים עמומים ומרוחקים שרק שנים אחר כך כשחיברתי גיטרה חשמלית למגבר רוטט מרוב ווליום הצלחתי להפיק שוב.  אני לא בטוח איך, אבל נדמה לי שהיתה לזה השפעה גדולה מאוד על המוזיקה שאני עושה.

כשנסעתי לחו"ל בגיל שמונה במסגרת נדודיהם של הוריי שליחי הסוכנות, נעלמו חברי השקופים לחלוטין. הפעם השניה שבה חויתי כזה דבר היתה בשבוע שעבר.

אני לא מתגאה בזה במיוחד זו פשוט עובדת חיים שאין לי כל כך מה לעשות איתה. אגב, תמיד חשבתי שהאקס פיילז היא סדרה מגוחכת.

 

3. אף פעם לא עישנתי. ולא רק סיגריות. אני לא סובל גראס וחשיש – או יותר נכון אני ממש סובל מגראס, זה  דוחה אותי. אני מניח שזו סתם סטיה פרטית עם קונטציות לא טובות ממעשני גראס לא נעימים ששכנו בסביבתי. בכל מקרה באמצע שנות התישעים, הרבה אחרי שקרה מה שקרה בסעיף הקודם ( ואני מדגיש שוב – אחרי…)  נהגתי במשך חצי שנה לצאת לטריפ אל.אס.די. פרטי לחלוטין (אף פעם לא הייתי איש של מסיבות המוניות) מדי יום שישי בערב ולנחות רק בצהרי השבת שלמחרת. זו היתה חויה אדירה. אני לא מתבייש בזה ולאחר שראיתי כמה אנשים שנפגעו מטריפים שיצאו משליטה אני גם לא מתגאה בזה במיוחד, אבל   בטח ובטח שאני לא מצטער ומתחרט לרגע. למה הפסקתי זה כבר סיפור אחר.

 

4. עבור רוב האנשים אני נחשב למוזיקאי שוליים, אלטרנטיבי, לא מצליח במיוחד מבחינת חשיפה ותודעה ציבורית. אבל תחת שם מוסווה הייתי שותף משמעותי בהצלחתו של אלבום שמכר פלטינה כפולה. (מעל 80,000 עותקים) בארץ. אגב, אני לא ממש מתגאה בכך זה היה חרא של אלבום, כסוף מפלטינה אבל עדיין מבאיש.

5. כשהייתי בן 14 הייתי כהניסט מושבע עם נסיון מעשי בהתפרעויות והבערת רכבים של ערבים. גיליתי עניין רב בסוגי נשק שונים, הורדת זקיפים, ועשרת הדרכים היעילות ביותר להרוג אנשים מבלי להתגלות. ראיתי את עתידי בתור לוחם ללא חת בערבים שנואי נפשי ולאחר הצבא תככנתי לצאת לקריירה של שכיר חרב, רוצח פרטי,  או מרגל מחסל. אני לא גאה בזה, אבל יש לי נסיבות מקלות – זה היה לפני שהתלהבתי מלנגן בגיטרה.

6.  אני ממעט לכעוס בצורה רצינית אבל בגלל חמת זעם פרטית ועלבון צורב שנשמר בתוכי במשך שנים, גנבתי למישהו את החברה רק כדי לנקום בו. ואם זה לא מספיק, אני הייתי זה שחיבר בינהם מלכתחילה רק בכדי שאוכל להפריד בינהם אחר כך. אגב גם בזה אני לא גאה במיוחד. לא בגלל מה שעשיתי לו, אלא בגללה.

לטקס העברת הלפיד

הנה חשפתי כמה סודות פחות נחמדים מבדרך כלל, ועכשיו נותרה השאלה למי להעביר את השרביט החושפני.  את הלפיד הראשון אני רוצה להעביר לליאור אסטרו שמנהל את הבלוג הכי חריף מוזיקלית שאני מכיר ומעניין אותי לראות איזה דברים הוא יחשוף (אם יסכים לשחק בכלל).  את הלפיד השני אני מעוניין להעביר לתמסח בעל הבלוג המשובב והאנימטורי במיוחד שמומלץ מאוד ולא רק בגלל טעמו המוזיקלי המשובח, אישתו המקסימה ומוצאו הבאר שבעי שמקנה לו זכות עיר האבות.

את הלפיד השלישי אני מעוניין להעביר לאדיפוסית אופטימית כי אין הרבה נשים שהייתי רוצה לדעת יותר ממנה.  את הלפיד הרביעי אני מתכבד להעניק לידי אורן עמית ידידי ומכרי עוד מלפני ימי רשימות, או יותר נכון מרשימות העיר המקומית שלנו. ואילו את האחרון והחביב אני מעניק למר גיאחה הלא הוא השדון האינטרנטי המרתק מבלוג העונג. מאחר והוא איש שמזמן צריך לחשוף קצת יותר מסודותיו לציבור ומאחר ואני מכיר את הבחור ואת החשאיות המופלגת שבה הוא מתנהל אני מציע לכל הקוראים להפעיל עליו לחץ פיזי מתון בבלוג שלו.

תם ולא נשלם. שימשיכו אחרים.

ואגב אם לא הבנתם, אני לא מתכוון לגלות מה האמיתי ומה לא. לפוליגרפים של משוררים הבהרת כתמים ובחינת האמיתי לכו לשלמה ארצי וקחו אתכם דוכיפת.

איך שרה ניקו?

Please don't confront me with my failures,
I had not forgotten them.

יום טוב שיהיה לכם.

20 comments on “בדיוק כשחשבתי שהצלחתי להתחמק… החמישיה הסודית שלי

  1. גיאחה

    ואני חשבתי שאדיפוסית נכחדה בארכיון ישרא

  2. בקשה לחשיפת 5 , איזה מזל…:-)
    .
    חשפת ולא חשפת. כל סעיף וסעיף הוא חומר לפוסט שלם בפני עצמו.
    מה שהכי סיקרן אותי הוא סעיף 4. מה שמו. טוב נו, נקבה חטטנית שכמוני…
    🙂
    וגם – שבוע שעבר. את כל הסיפור, במלואו
    ואמא שלך – היא פשוט צריכה לשכפל לעצמה העתק ולשים בכספת. אז לא יהיה חשש שאיזה דויד ישמיד את הזכרון המתוק

  3. ותודה על "התמסח" כמה מרענן.

  4. זו תופעה ידועה מאוד נפוצה.

    יש לזה כל מיני הסברים, מיסטיים ופסיכולוגים, אבל אתה בטח לא צריך להתבייש בזה.

    אולי אתה זוכר את שמותיהם?

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל יום וכל הזמן, אולי תניח קצת לאחרים
    ותרפה אחיזה?

  6. ואפרופו היסטוריה רחוקה – לפני שבועיים ראיתי את פריז, טקסס. כמעט עשר שנים חלפו מאז הפעם הקודמת שצפיתי בסרט, אבל את המונולוג של טרוויס אני זוכר בעל-פה, והמבין יבין.

  7. Jeronimo

    נשמע לי לא אפשרי, אפילו בגיל 14.
    אתה אחד האנשים היותר עדינים שאני מכיר…
    כך שאני בהחלט מהמר על הסעיף הזה.

  8. ובטח אפילו אם אנסה לא תספר לי. עוד מסך מסתורין על האיש והאגדה.
    אוהבת.

  9. סטיבי

    מה קורה כשכמה אנשים מפנים את השרביט לעבר אותו אדם? אפשר לקבל פניות מרובות לאותה מטרה, או שהכפילויות מתבטלות והמזמין צריך להזמין מישהו אחר במקום? 🙂
    (כמה אנשים כבר הזמינו את גיאחה? ונדמה לי שגם עידן חייב כבר ליותר מאחד)

  10. אנונימי בריבוע

    ואני גם מוכן להישבע על זה מאד? (:

  11. דויד פרץ

    אולי החזקתי סיגריה בוערת לאלעד או יוחנן עד שיחזרו, אבל ממש לעשן? להכניס לריאות?
    כלום.
    ובטח ובטח שלא גראס. מה שכן אני מעשן פאסיבי כבד. לזה התכוונת?
    🙂

  12. אדיפוסית חיה ובועטת

    על היכחדותי היו מוקדמות.
    קצת הופתעתי למצוא את עצמי פה.
    אבל לפיד זה לפיד.
    תן לי יומיים.

  13. תמסח

    אני בדיוק עובר דירה וירטואלית

    http://marmita.org/

    זהו משכני החדש אליו

    כולם מוזמנים

  14. ריקי

    גם לי היו שני מפגשים כאלו. ממש "ראיתי" את היישות – הם היו כמה.

    ויש לי עוד וידוי מביך
    אני מאוהבת בדנה בקר. לא באופן לסבי

  15. גם אני מאוהב בדנה בקר (ולא באופן לסבי)

    דנה בקר נהדרת.
    אישיות מד-ה-ימה.

    חכו, חכו ותראו (ותשמעו) איזה אלבום סולו הולך להיות לה, בלי נדר בעזרת השם, עד סוף השנה
    (-:

  16. ריקי

    מגיע לה מגיע לה. הרבה יותר מכל מירי מסיקה, שמעיקה על האוזניים ברדיו. לא מבינה איך "מה אתה עושה עם לב שבור" לא מוחץ את הרדיו.

  17. אנונימי בריבוע

    יש לי איזה תמונה שלך בראש, מעשן, ומקווה מאד שזה סתם תעתוע ואכן לא עישנת כי אני מתבאסת מסיגריות כמו שאתה מתבאס מ… נגיד, אנשים שלא יודעים מי זה ניק קייב.

    הזירה הבינתחומית בירושלים, לפני כך וכך שנים , אולי חמש? אחרי הופעה שלכם (בלובנד) (היתה הופעה פצצה אגב), יצאנו החוצה, ידעתי שתכף יגיעו הסיגרית ואכן הגיעו.

    זמרים, לא סובלת שהם מעשנים. נהרס להם הקול.
    אז אני זוכרת אותך מעשן ואותי עושה לך נו נו בראש.

    למיטב זכרוני גם אלעד עישן אז הסיגריה שהחזקת לא היתה שייכת לו.

    אבל בסדר, אם אתה חותם על לא מעשן אני מאמינה.
    אני אשלח את הזיכרון שלי לתיקונים (:

  18. דויד פרץ

    סיפור קטן על תעתוע של הזכרון – אם אנחנו כבר כאן.
    פעם נקלעי לאיזו הרצאה שהייתי צריך לשאת בפני ציבור מורות. בין המורות ישבה מורה ותיקה במבט של מטרוניתא קפוצה.
    לכשסיימתי את הרצאתי ויצאתי החוצה, פנתה אלי המורה ההיא ואמרה לי בקול שאינו משתמע לשתי פנים = אתה מוכר לי.
    חייכתי ושאלתי איפה היא לימדה? אמרה בתיכון מקיף ד' מאחר ולא למדתי שם אך רציתי לפתור את מבוכתה – אמרתי שאולי מהתיכון היא מכירה אותי, שכן כנער הופעתי שם כמה פעמים עם הלהקה של בן דודי.
    חיוך האיר את פניה ובקול נרגש אמרה – או בודאי משם אני זוכרת אותך. ואז קבעה – אתה היית מתלמידי.
    בגלל ה"לא נעים", ושיחקתי את המשחק דברה איתי כאל תלמידה לשעבר. ביני לבין עצמי צחקתי על העניין וייחסתי אותו למשוגות הגיל והרצון להתוודע הקיים בכולנו.
    שבוע לאחר מכן, עליתי על האוטובוס לתל אביב ולפתע אני קולט את מורתי הותיקה יושבת באוטובוס ספונה בקרב חברותיה נוסעת לאיזה כנס .
    הפעם היא מזהה אותי מייד וחיוך גדול נשפך על פניה – בנות היא אומרת הנה לפניכן אחד מתלמידנו לשעבר. ומציגה אותי בפני שאר המורות שחלקן נראות כמתקשות להזכר, אך הלא נעים עושה את פעולתו וכך לאט לאט הן שולות ארועים מזכרונן, ומתחילות להיזכר בי וביכולתיי המוצלחות ומתארות בפרוט כמה משובות נעורים חינניות.
    בשלב זה אני לבן מבפנים ונבוך לחלוטין, אך בגלל חוסר הרצון להלבין את פני "מורתי" לשעבר. הנהנתי בשתיקה וחייכתי מה שגרם לכל המורות להרבות בתאורים וסיפורים, והיה חשש שמא תיכף אאלץ להוסיף כהנה וכהנה סיפורים משל עצמי עליהן ואודותן…
    אך למזלי הנסיעה החלה ונאלצתי למצוא מקום לשבת וברחתי כמה שיותר רחוק מהמורות.
    מאז אני נוטה להתייחס לזכרון בפחות אמינות כי אני די משוכנע שהאמונה במה שאנו רוצים לחשוב שקרה, היא חזקה בהרבה מהתפיסה שלנו את הדברים כפי שקרו באמת.

    יום טוב לך אנונימית בריבוע.
    אני זוכר את ההופעה בזירה עבורי היא היתה די מוצלחת. כל חברי להקותיי לדורותיהם יצחקו כשיקראו את הקטע הזה. אני ידוע שתור אחד שמתעב הפסקות עישון, וסיגריות בכלל. אם כי למדתי לקבל את הצורך בהן במשך השנים.
    🙂

  19. אנונימית בריבוע

    גם סיפור, גם מוסר השכל, וגם אחד זמר לא מעשן, כן תרבה.

    ובקשר להפסקות סיגריה,
    אכן גם אני הבחנתי בצורך בהן. כשאני רואה את כולם יוצאים לעשן ("לנשום" הם קוראים לזה באירוניה משעשעת) גם אני כמעט חותמת על סיגריה בשביל לקבל הפסקה. כי מעשנים הרי "צריכים" הפסקה, ולא מעשנים, מה, הם סתם ישבו?

    אני שוקלת להתחיל לקחת הפסקות סוכריה על מקל…

    יום מעולה!

  20. מיצי

    קשור למלחמת העולם הראשונה ולפסיכולוגיה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: