שירכבת

 

          "כולם אוהבים את צליל הרכבת במרחק, כולם חושבים שהוא אמיתי"  – פול סיימון

מכל אמצעי התחבורה שהמציא האדם, חביבה עלי במיוחד הנסיעה ברכבת. מכוניות הן יותר מדי עצירות צפירות וחניות ברברס. מעט מדי אתה יוצא אל המרחבים הפתוחים לרווחה, מעט מדי אתה נקלע לכביש ישר שמאפשר לך שיוט אופקי כהלכתו. אוניות זה טוב מהמזח ועד המייל הימי הראשון. לאחר מכן הראש מסתחרר והקיבה מעלה את עצמה לדעת. מטוסים מוחזקים באויר אך ורק בזכות רעיון פיזיקלי מה שתמיד מעלה חשד בליבי שברגע אחד של חוסר תשומת לב הטבע ישכח את הפיזקאים וכולנו בקולוניית הוליווד בואך דאע״ש יודעים איך זה נגמר.
יש משהו ממכר בזרימת התנועה קדימה בקרון הרכבת. האיטיות הנוטה להפנט מול החלונות הגדולים (וביננו רכבת בלי חלונות גדולים, לא שווה את מחיר נסיעתה.) המחשבות נדמות כצלולות יותר ונפרשות בנוסטלגיות מסויימת לאורך הנוף שהולך ומטשטש בחוץ, מכניסות אותי למצב חלימה בהקיץ, המופר מדי פעם בשאלה החשובה האם אני רוצה שתיה או כריך במחיר מופקע.
בכל פעם ששיר חדש הולך ונוצר בי, בכל תקופת ההריון הארוך שהוא משתכן לו בראשי וטורד את מנוחתי עם המילים החסרות לו או הלחן שמסרב לצאת מתוך קונכייתו. כשכלו כל הקיצים ועדיין אין לי סוף שהלחן מזדמזם לו ויתוש השירים קודח במוחי אני עורך לעצמי אוספים המכילים שירים שנדמים לי כקשורים לשיר הסורר או שיקשרו אליו בעבותות יום אחד. לא מדובר באסטרטגיית גנבה – השאלה של כתיבת שירים, אלא בסקירת העבודות הקושיות והפתרונות שעשו המאסטרים של התחום לפני. מעין סקירת השטקי לפני שאני מתחיל לטבול את הרגליים בים כתיבת השירים. זו פרקטיקה ישנה שאני משתמש בה, ואותי זה מלמד המון

את שיר הרכבת שאני כותב עכשיו התחלתי לכתוב כשישבתי בין כותלי האוניברסיטה ושמעתי אותה חולפת בין דיבורי המרצים. מקשיב לצליל המרוחק שדוהר לקראתך דרך כל מבוכי הבטון האפורים נזכר במשפט ההוא של פול סיימון, ותוהה לעצמי – מהו הדבר הזה שאנו חושבים שהוא אמיתי? מה כל כך קסום בצליל הרכבת במרחק ? הנה כמה תשובות כפי שאני מבין אותם. 

 

Waiting For a Train – Jimmie Rodgers

לפעמים הנסיעה ברכבת הוא הצעד הראשון להודות שאתה מחפש את הדרך הביתה. מחכה לרכבת שלו מתחת למיכלי המים, ממתין שתעצור לתספוקותיה, או אז יוכל להתגנב אל הקרון ולנסוע עמה. כמו כל משורר הוא רחוק אלפי מילים מהבית וללא כסף לכרטיס, ישן בגשם וממתין לרכבת שתגיע. כמה יותר עצוב מזה אפשר להיות? ג'ימי רודג'רס האופה המזמר שיחד עם האנק וויליאמס המציא את מוזיקת הקאנטרי, שר על האיש שנזנח בטקסט עם הכוכבים והירח. 

הקו שנוסע – הדרך שבה הוא פותח את השיר עם חיקוי צפירת הרכבת המרוחקת המנגנת את השיר. 

Mystery Train – Elvis

ההקלטות הראשונות של אלביס מבהירות היטב למה מכל המועמדים זכה דווקא הוא בכתר המלכות הכחול של הרוקנרול. אבל אף אחד, כולל הוא עצמו, לא האמין שזה מקנה לא את היכולת לשיר את הבלוז. 

אלביס מלהק את עצמו לתפקיד הכרטיסן ברכבת לגיהנום אבל זעם הנעורים שלו גם מופנה כלפי הרכבת. הוא הולך להיות זה שיסיט אותה ממסלולה הנצחי. רכבת עם שישה עשר קרונות, שחורה, ארוכה, ובעיקר מיסתורית .

באמצע הדרך בין מוזיקת קאנטרי לרוקנרול אפשר למצוא את הגיטרה החשמלית של סקוטי מור המגיחה מעבר לפינה עם ההדהוד המתמיד מעל מקצב נקישות בקונטרה באס ובגיטרה האקוסטית, הטריו המופלא מעלים באוב את רכבת הרפאים שעוברת דרך העיר לאחר חצות, שועטת דרך הלילה החיוור וגונבת את הילדונת שלו. אבל לא עוד.

הקו שנוסע – אם יש הגדרה למילה ספוקי היא נמצאת איפה שהוא בין הקריאות העליזות-מחרידות של אלביס בקצה השיר כשהוא מתרחק מהמיקרופון ומיבב כתן חרמן וחולה כלבת. 

      Hear My Train Coming – Hendrix

למה בכל פעם שאיזה בלוזיסט מחכה לרכבת הוא מייד מתחיל לחשוב לאן היא תיקח אותו ועל המקום שממנו הוא בורח? אני לא בטוח אבל נדמה לי שזה צליל הרוח הההולמת באוזנייך והפסים הארוכים האלו שנוסעים ממך והלאה אל קצוות האופק מכאן ומכאן.  הנדריקס מחכה לרכבת בתחנה הבודדה עם גיטרה 12 מיתרים ומפליא לנגן את הבלוז החללי שלו על הכלי השורשי שנשמע לעיתים כמו סיטאר ולעיתים כמו קרונות חורקים.  

"אני אהיה גדול, אני אחזור לכאן עשיר ואני אקנה את העיר. זה מה שאעשה!"

הקו שנוסע  –  הדרך שבה הוא מחייך בסוף השיר ושואל את הצלם -מראיין (השיר הוקלט לאחר שהנדריקס נשאל שאלה על בלוז ובמקום לענות במילים,  משך גיטרה אקוסטית ושלף את הקטע הזה מהשרוול הצבעוני שלו) אתה באמת חושב שזה מה שאעשה ???

Love in Vain – Rolling Stones

"כשהרכבת עזבה את התחנה, עם שני אורות מאחור,

כשהרכבת עזבה את התחנה עם שני אורות מאחור,

האור הכחול היה הילדה שלי, והאור האדום היה הראש שלי." 

שנים חשבתי שמיק ג'אגר התבלבל, מהכרותי עם נסיעות רכבות ופרידות – האדום זה בדרך כלל האשה שנוסעת והכחול זה הראש שלך נשאר. אבל גם ג'אגר וגם רוברט ג'ונסון במקור, יודעים דבר או שניים על נשים גברים ופסי הרכבת שמפרידים בינהם. 

הרגיש עצוב ובודד כשהביט בעיניה, לא יכל לעצור את עצמו ובכה בתחנה, והרכבת מתרחקת לוקחת את הילדה הכחולה והוא נותר עם חמת זעמו האדומה.

הקו שנוסע – גיטרת הסלייד של ריי קודר שגולשת על הקוים בינהם. והתופים שנופלים על הקצב כמו הלמות תנועתו של הקטר מאיצים ומאיצים את הרגע קדימה, מרחיקים אותה ממנו בעוד ג'אגר מיבב כחתול רחוב.  

Freight Train – Elizabeth Cotton

הדרך שבה הגיטרה שלה מאיצה מאפס למאה פעימות בשניה בתחילת השיר, כשקשוק הגלגלים על פסי הרכבת.  הסיפור של השיר הזה מדהים אותי בכל פעם מחדש, היא כתבה אותו כשהיתה בת 12  וכבר אז כיכבה בה אותו רכבת משא הנוסעת כל כך מהר עליה היא בורחת, שזה מובן לחלוטין, כל הילדים חולמים על הבריחה הגדולה. בדרך כלל זה מחזיק עד פינת הרחוב. אולם כמה ילדים כותבים שיר על רצונם להיקבר לצד הרכבת? וכמה ילדים מקליטים את השיר הזה לראשונה בגיל 70 ומצליחים לשמר משהו משמחת החיים המורבידית הזו ?

הקו שנוסע  – נקישות האגודל הקשות שלה על המיתרים מעידות על שנות עבודת הבית המפרכת שעשתה כמנקה בבתי לבנים, תכונה שאף גיטריסט מודרני לא מצליח לשחזר עם ידיים רוויות קרם לחות.  

 

Train In The Distance – Paul Simon

אהבה, האניגמה הגדולה מכולן. תחושת החוסר כשהיא איננה, האין שיש בך כשהיא ישנה. במסגרת שיר אחד מגדיר פול סיימון את תורת היחסות הפרטית של הרגשות. ומנסח את חוקי היסוד של הפיזיקה האנושית והרגשנית שלו.

"כולם אוהבים את צליל הרכבת במרחק, כולם חושבים שזו האמת."

"המחשבה שהחיים יכולים להיות יותר טובים, ארוגה אל תוך ליבנו ומוחנו."

משא ומתן  ושירי אהבה,  לעיתים קרובות נחשבים בטעות – לאותו הדבר."

סיימון יוצר פה את צליל הרכבת המרוחקת ברקע השיר כדימוי המושלם לבלתי מושג שחומק מאיתנו בכל פעם שאנו נוטים לחשוב שהחיים קורים במקום אחר. תנו לו רק חמש דקות מחייכם וסיימון ישרטט בדיוק עילאי כרונולגיה של מערכת יחסים מתחילתה ועד סופה המתגרש. וכל הזמן הזה צליל הרכת במרחק יהדהד לאורך השמיים הדרומים המבטיחים הבטחות  של יופי חולף, לאורך השתיקות של ארוחת הערב, לאורך המשא ומתן על הילד, ולאורך פסי החיים שנעים תמיד קדימה באמונה שהעתיד יותר טוב ממתין לנו בעוד שכל מה שאנו שומעים זה את צליל הרכבת הרחוקה .

אם חושבים על זה, סיימון בעצם אומר שצליל הרכבת המרוחקת שאנו שומעים וחושבים לאמת הוא כנראה צליל הקטר שמוליך אותנו הלאה בעוד אנו תוקעים בקרון הנוסעים של החיים.

הקו שנוסע 1 – הדרך שבה הפסנתר החשמלי מהווה פרשן מוזיקלי למילים של סיימון. תקשיבו לו בסוף המשפטים של סיימון ותשימו לב איך כל פעם הוא משנה ומאיר את משמעות השורה על ידי הנגינה. פעם הוא מפרק את האקורד בתקווה והרמוניה פתוחה, פעם הוא מנגן אקורדים מכונסים בתוך עצמם שבורים, מסובכים, לא פתורים. 

הקו שנוסע 2 – הסיום הרוטט שממחיש את דהירת הרכבת ונעצר בפתאומיות מוזיקלית. כיוצר שירים מהדרגה העילאית סיימון לא מפספס אף הזדמנות כדי להזכיר לשומעים שסוף המסע כבר כאן. ומי שימשיך להקשיב ולחפש את צליל הרכבת במרחק עלול למצוא את עצמו בפתאומיות בשקט שבין השירים, תוהה לאן נעלמו כל הצלילים כולם.

Train Song – Pentangle

הקצב השבור ללא מנוחה של חמישה מוזיקאים בחיפוש מתמיד אחר השיר, חיפוש שנשבר למחציתו באמצע השיר כדי לנסוע באיטיות ממסמסת ואז שוב דוהר נסער ונסחף קדימה. יש משהו בשיר הזה שתמיד ישמע לי כנסיעה אנגלית. כל הירוק הפסטוראלי הזה שבבת אחת הופך לחמת זעם עירונית ואז לדשאים המוריקים ומשם למתקפת מוטות הברזל של הנמל וחוזר חלילה. כמו תרשים בירוק ופלדה למדינה שהמציאה הן את הרכבת והן את המישורים המוריקים.    

הקו שנוסע – הדרך שבה ברט יאנש שר בשיא הרצינות משפטים שנשמעים כמו מקבץ אקראי של שיחות נוסעים בריטים ממולמלים וחסרות הקשר כלשהו – "אהבה היא סל של אור" (?!), את מרגישה את הבעירה במסגד? (?!?!) אולי כדאי להזכיר שהוא וג'ון רנבורן שותפו ללהקת המחומש היו גיטריסטים מעולים שמילים לא תמיד נגעו בהם. 

Plant & Page – Blue Train

אני מודה שיש לי חולשה לזפלין ולפייג'י במיוחד. לכן חבל היה לי שהקריירה המאוחרת של פייג' ופלנט (האיחוד שלהם בניינטיז ) לא שרד יותר זמן,  אבל למזלנו האיחוד השאיר שני אלבומים מצויינים – "הולכים לקלרקסדייל" ו"נו קווארטר" עם שלל ההשפעות המרוקאיות שלו. השיר הזה די מהפנט באיטיות הנינוחה שבה הוא נוסע ואישית מזכיר לי את רכבת העמק. מדי פעם הוא מתפרץ אל עבר משהו שדוהר קצת יותר חזק אבל בסופו של דבר מדובר ברכבת עמוסה בזכרונות וכמה שהם שוטפים אותך מדי פעם במלוא כוחם הרגשני אתה יודע שמייד תבוא המציאות ותחזיר אותך אל הפסים הקבועים של המסע.

  

 

The Train Song – Nick Cave

כמה פעמים ראיתם את הרכבת בתחנה ובנשימה מתקצרת רצתם כדי לתפוס אותה רגע לפני שהיא עוזבת ? כמה פעמים רצתם במדרגות התחנה במעילי גשם שחורים ותהיתם אם תספיקו לתפוס אותה רגע אחד לפני שהיא נעלמת מחייכם לתמיד?  וכמה פעמים נשפה המשרוקית ואדי הקיטור עלו מבין הפסים והתחלתם לרוץ לאורך הפסים ולדפוק על קצה הרכבת כשהבנתם ברגע אחד שזו הטעות הגדולה של חייכם? אבל הרכבת כבר התחילה את מסעה, ונשארתם מאחור, ושום תסריטאי הוליוודי לא יוכל לחלץ אתכם מהשכול הזה. 

אם כמוני זה קרה לכם פעם אחת, אתם מייד תכירו את השיר הזה שהתנגן בראשכם בקצה הרציפים כשהתבוננתם ברכבת המתרחקת אל האופק ולוקחת איתה חלק מחייכם שלעולם לא ישובו להיות אותו הדבר. 

הקו שנוסע – ההוד וההדר האימפריאליסטי של הפסנתר בהתחלה, שריקת הרכבת הרחוקה, השיר שכל הזמן מתחיל ונעצר ומתחיל ונעצר ואתה אף פעם לא תופס אותו באמת, והכינורות שמשרטטים ברכות דועכת את המרחק בינך לבינה,  ואת מה שאבד לך זה עתה וכבר מרגיש מרחק אלפי שנות זכרון ממך.

From a late Night Train – Blue Nile

הרכבת המאוחרת,  המבט שנמשך דרך החלון מכוסה האדים, מתבונן בערים הקטנות ובמדרכות הרטובות מהגשם שמוליכות אליה, האנשים שהולכים הביתה, ואת הבדידות הגדולה שמביטה מהשתקפותך בחלון. אתה יודע שזה נגמר אבל אתה לא יכול להשתחרר מזה. 

הקו שנוסע – תרועת החצוצרה הנוגה במרחק, מסמנת את האמת שוב ושוב. כולם אוהבים לשמוע את צליל הרכבת במרחק, כולם חושבים שזה אמיתי.

 

WhIstle of a Distant Train – Ed Harcourt

  אין טריק זול יותר מהתחבולה הזו שבה נוקט הרנקורט –  לדבר על צליל הרכבת הרחוקה ולא לרמוז עליו בשום מקום. כמו בציור בו צריכים למצוא את הילד שאבד, כמו הליכה ברחוב וצליל המיית המים הפכים מברז דולף מזכירים לך את האי שעליו חלמת בילדותך, כמו שלל הזכרונות שאתה תולה לייבוש בראשך וכל רוח קלה מנערת אותם ומזכירה לך את כל הצבעים שנעלמו כשהיא הלכה ואת הריח המסעיר של שערה שכל כך אהבת ואת אותם רגעי חסד בהם הצמידה את ראשה אל כתפך ויכולת לחוש את המהירות של החיים מאיטה עד לעצירה…

אכן אין מה לעשות – טריקים זולים עובדים עלי.  

הקו שנוסע – האופק השוקע, הקול שטובע, הפסנתר הגווע, השיר שנוגע – אוף אני, והטריקים הזולים של מר הרקורט הפוגע, עם הצליל המשגע…

19 thoughts on “שירכבת

  1. הפעם לשם שינוי אני מכיר הרבה מהשירים שציינת כאן.
    בלוז דלתא/מיסיסיפי ורכבות הולך חזק ביותר.

  2. את השיר הזה שמעתי הפעם הראשונה בישיבה מסביב למדורה אי שם בנגב בטיול חנוכה, בצופים. הפעם השניה היתה עכשיו, בעקבות הפוסט שלך. משהו השירכבת הזה נתפס אצלי חזק בפנים, למעלה מאחת עשרה שנים.

  3. לקרוא רשימה שכתבת כמו שהרשימה הזו של שירי רכבות שמחה אותי, כי רכבות לקחו חלק נכבד מחיי לא רק בשירי העם האמריקאי שכידוע לך מאוד אהובים עליי אלא גם כשורש להיסטוריה של המשפחה שלי. אבות אבותיי היו העובדים הראשונים במפעל זה בארץ.

    בעניין המוסיקה, ציינת כמה משמות של מוסיקאים מהעולם הישן שאני מוצא את עצמי עדיין מחובר אליו. אחת התמונות הידועות של ג'ימי רודג'רס היא כשהוא לבוש במדים של עובד רכבת מהתקופה שבה היה חי. הוא נחשב לאחד היוצרים הראשונים של מוסיקת הקאונטרי, לצד משפחת קרטר. לי אישית וודי גאטרי חסר ברשימה הזאת, שכידוע עלה על רכבת משא ועשה עליה דרך ארוכה מאוקלהומה ועד לקליפורניה. המסע המפרך אם בישיבה בקרונות משא סגורים ואם על גג של הרכבת שהיו לא חוקיים, עשה אותו חולה לא פחות מהעובדה שהוא היה בין אלה שעזבו את אוקלהומה אחרי שפקדה אותה סופת חול נוראה.

    אם הזכרתי את משפחת קרטר ראוי שגם הזכיר את זמר הקאונטרי, ג'וני קש (שהיה כידוע נשוי לבתה של "אמא מייבל", אחת מבנות המשפחה). הוא הזכיר לא מעט רכבות ביצירות שלו. אחד מהשירים האלה שלו שמאוד אהובים עליי הוא Life's Railway To Heaven שיש לו 2 ביצועים מרגשים: האחד עם Nitty Gritty Dirt Band, והשני בדיסק כפול שלו שנקרא Personal File ויצא אחרי מותו.

    לא פעם יוצא לי לחשוב על זה שחסר לי העניין הזה שעובדי המסילה של היום לא זוכרים ויותר נכון לא יודעים את אותם שירים מזמנים עברו, אבל אני איכשהו תמיד מרגיע את עצמי במחשבה שביום מן הימים לא רק שאמצא בה את כל המחשבות שלי אלא גם את כל חיי.

  4. את אלמנט אוף קריים
    waiting for the morning train
    מחכה לחלק ב
    בשביל הפיצוי

  5. בתור פריק של רכבות נשבר לי היום הלב, אחרי ששמתי את אשתי וילדי על הרכבת דרומה לסוף שבוע בלעדי, רק כדי לשמוע ממנה בטלפון שהבניזונות שינו את לוח הרכבות בלי להודיע לאף אחד והשאירו אותם לדאוג לעצמם בתחנת סבידור המזורגגת.
    כן, כן. רק בישראל אפילו על הרכבות אי אפשר לסמוך :((
    ולכן, אני דורש במפגיע להוסיף לרשימה הזאת את waiting for the train של פלאש אנד דה פאן האוסטרליים, שזה אמנם קצת ניו וייב בשבילנו, אבל מעביר היטב, לדעתי את תחושת הנבגדות והאכזבה.
    גם הדיקסי ראנר של רנדי ניומן שווה איזכור, בעיקר בגלל הגיטרות של מרק (ק)נופלר – על המעבר בין ל.א לניו אורלינס, מהסביבה הבורגנית המשעממת לארץ החלומות הדקדנטית/מסתורית שבקצה המסילה.

    חבל שהיום אי אפשר לקפץ על הרכבות כמו בימי השפל הכלכלי. היום הכל ממוחשב ומסודר (חוץ מלוח הרכבות, מסתבר).

  6. חייב להוסיף לרשימה 2 שירי רכבות של 2 מהמוסיקאים האהובים עלי ביותר

    "לכל אשה יש את תחנת הרכבת שלה" של שלום גד

    וג'פרי לי פירס שנוסע ברכבת השחורה באחד מהקטעים החזקים ביותר של הגאן קלאב

    I'm moving on the black train
    The night it beats me down
    I'm moving on the Black Train
    I breath a soundles sound,

    Every drop in my body moves with the train
    And some of it's on the floor
    I'm slippin' out to anyplace
    Although I know I've been there before

    Torn up on the Black Train
    Torn from my southern home
    Left a nigger lying dead by the river
    Left the Will-O-the-Wisp to roam

    I'm heat on the Black Train
    A torch lighting up the night
    With everything I've had and everything I've done
    I still can't be satisfied,

  7. האם יש ראש כראשו? בחיי שלא..
    אני עצובה ואתה משמח.
    תמיד מביא הפתעות משקשקות.
    slow train coming
    של דילן בהופעה עם ה-דד- יפה. אני יודעת שאתה לא מת על זה. אז מה

    הכל בגלל הקטר בבאר שבע שמספרו…41%^&8
    ואוליייי זו הרכבת.. שם בערבה אה אההההה
    (התרנגולים. רונה קינן הרסה בחוצפה יומרנית)

  8. פוסט מענג

    גם לי יש שיר רכבת אחד בלב שאני אוהב עד בלי די

    Train Song

    Well I broke down in E. St. Louis
    On the Kansas City line
    and I drunk up all my money
    that I borrowed every time
    and I fell down at the derby
    and now the night's black as a crow
    It was a train that took me away from here
    but a train can't bring me home
    What made my dreams so hollow
    was standing at the depot
    with a steeple full of swallows
    that could never ring the bell
    and I come ten thousand miles away
    with not one thing to show
    well it was a train that took me away from here
    but a train can't bring me home
    I remember when I left
    without bothering to pack
    you know I up and left with
    just the clothes I had on my back
    now I'm sorry for what I've done
    and I'm out here on my own
    well it was a train that took me away from
    here but a train can't bring me home

  9. שירים שחסרים לנו ברשימה של דוד (ודוד, כמובן תסלח לנו אם זו לא היתה כוונתך) מוזר איך זה שאף אחד מאיתנו לא מצא לנכון להזכיר שירים בעברית. מה יש אפשר לחשוב שבארץ לא נכתבו מספיק שירים מוצלחים על רכבות.

    נכון שיש לנו בארץ תפיסה קצת שונה בעניין של רכבות, אבל הנה רשימה קצרה.

    השיר הגדול מכולם לדעתי הוא "הקטר" של אריק לביא, אבל שווה להזכיר גם את "ציפציף על הרציף" של דני ליטני שהוא לדעתי בכלל בין השירים הבודדים בעברית שיש בהם שילוב של מנדולינה, בנג'ו וכינור שהוא אמריקאי כזה. מהכיוון הזה מגיע גם השיר "רכבת המשא" של "עמק הנהר האדום". פרוייקט שבוצעו בו שירי קאונטרי בעברית, ואני זוכר שעוד בימים של הטלויזיה שחור-לבן היתה תוכנית שבה הציגו אותם.

    נוסף לשירים הללו שהעלתי מזכרוני, לפני כשנתיים יצא בדיסק "מדינת היהודים" של יענק'לה רוטבליט שיר שנקרא – "הרכבת לראש פינה". לא חבל שלא להזכיר את השירים היפים הללו?

  10. אותך.
    תנועת הרכבת גורמת לי, אישית, תמיד עצבות, אולי משום שמעורר לי נשכחות מפרידות שהיו קשורות איכשהו לרכבת.ולו רק דרך הביצוע…

  11. אני, אישית, מחובר נורא לרכבת האחרונה ללונדון של ג'ף לין ותזמורת אור החשמל…
    The sun was going down
    ,there was music all around
    המשפט הזה שיגע אותי משום מה, בגיל 15.
    שיר גאוני. הפקה מופלאה. הטוויסט של הלחן בסוף השיר, התלתלים, משקפי השמש, הכינור הכחול, הברייק שמשאיר את הבאס לבדו, הקולות הגבוהים, ההרמוניות הקוליות של ג'ף לין
    שיר הפופ המושלם הזה הוא שיר על רכבת. הנוסעת ללונדון!

  12. נראה שזה הולך להתפתח לרשימת הצעות , כמו שראיתי בזמנו אצל עידן אלתרמן.

    לא יודע, בכל אופן חשבתי, בשונה משירי הרכבות, אלה המסמנות פרידה וכו', ( זה הולך הרבה עם i woke up this morning בבלוז )

    הרי שיש שיר מסילות אולטימטיבי The railroad Worksong עם המון ביצועים, ואני ,כמה מפתיע, אוהב את זה של מארק נופפלר עם הנוטינג הילבליז.

    Working on a railroad for a doller a day
    Got to get my money gotta get my pay

    יאללה, בשבילי, תעדכן גם אותו, אם כבר 🙂

    סאלאמאת.

  13. תודה לכל המגיבים, בעיקר לאלה שממשיכים להביא עוד ועוד שירי רכבות.
    הרשימה הזו לא נועדה לסקור את כל שירי הרכבות שיש. אני חושש שמדובר בכמה מאות (עשיתי בדיקה יסודית באול מיוזיק בסולסיק ובמאגרי שירים) כפי שהסברתי הרשימה הזו נובעת מהעבודה על איזה שיר שאני כותב, הקשר אליו והמחשבות שעברו בראשי על נסיעות ברכבת כפי שהן מיוצגות בצלילים בשירים האלו.
    עכשיו פרטנית – גק"ע, התלבטתי קשות לגבי האלמנט אוף קריים. מדובר בשיר אהוב במיוחד אבל משהו באוירה שלו לא הסתדר לי עם הרצף הכללי.
    אותו כנ"ל לגבי דילן שהרבה אנשים הזכירו לי אותו כאן ובאופליין.
    אגב הוא השתלב טוב מאוד עם בוב מארלי ב- STOP THAT TRAIN אבל שניהם לא התאימו לאוירה החלומית – נוסטלגית שחיפשתי ברכבות שלי.
    לדילן יש עוד כמה וכמה שירי רכבות – SENIOR היה מועמד רציני עם הרכבת המיסטית, יש כמובן את It Takes a Lot to Laugh, It Takes a Train to Cry הסוריאליסטי ואפשר להמשיך ולהוסיף עוד ועוד שירים שבהם הוא מאזכר רכבות.
    ג'וני קאש כתב כמה וכמה שירי רכבת. (Train of love השיר שאהוד הזכיר ועוד כמה) ומשום מה באוסף שלי מופיע גם שיר הרכבת הכי אהוב עלי שלו – Folsom. מוזר לי שהוא נשמט מהרשימה וזה יתוקן במהרה.
    מי שחסר זה טום וויטס יש לו כמובן את Downtown Train, מדובר בשיר אדיר לחלוטין. אך אני עדיין מחפש ביצוע ראוי לשיר הזה (ולא , רוד סטיוארט לא נחשב) שכן לטעמי וויטס קצת מחרב אותו בעודף המנייריזם שנחת עליו באמצע שנות השמונים. אגב ל TRAIN SONG שלו יש ביצוע אדיר של Holly Cole שגם אותו אוסיף לרשימה
    זולי ופלאש והפן (איזו להקה ביזארית) שיר אדיר וקליפ משעשע. מאוד אהבתי אותם כילד. שמח שהזכרת אותם עוד רכבות אייטיז ידועות – Train in Vain – Clash, Jumping Someone Else's Train – Cure.
    עודד – קריס דה ברג? נכון שמדובר באחד מהשירים
    היותר טובים שלו, ונכון שהוא למד באותו בית ספר עם ניק דרייק אבל עדיין- קריס דה ברג? 🙂 חחח האיש הוא הבדיחה המוזיקלית הכי טובה מאז מוצרט. להוכחות וכדומה אתה מוזמן לשמוע את אוסף להיטיו הגדולים עם הגבירה באדום ועוד כמה מפגעים סביבתיים.
    בכל מקרה את השיר הכרתי ואפילו אהבתי אי אז בקומזיצים של שנות השמונים. בעיקר אהבתי את צליל הרכבת המתרחקת בסופו, אבל איכשהו שירים על משחק פוקר בין אלוהים לשטן שבתוצאתם תלוי גורל האנושות השטן מנצח כי הוא מרמה ואלוהים לא רואה, נשמעים לי קצת מוזר מדי…
    (ואולי כריס דה ברג כתב בעצם את השיר ככתב הסבר פילוסופי-קלפני לעידן השואה? הייתכן שבקריאה חתרנית ניתן למצוא פה עומק?)
    טוב, נו, השתכנעתי צריך עוד רשימה של שירי רכבת…

    או שהתגובה הזו נחשבת ?
    יום טוב אנשים 🙂

  14. אומנם הרולינג סטונס הם כור מחצבתי, אך לאב אין ויין זה קודם כל רוברט ג'ונסון ולאחר מכן רולינג סטונס.

  15. Stop This Train של Kevin Ayers. לא רק המילים הם "רכבתיות" אלא גם המוזיקה מתחילה ומתגלגלת כמו רכבת. שיר גדול

Comments are closed.