בוב דילן

הצד האחר של המראה – בוב דילן בניופורט 63'-65'

. היום היה שחור ולבן, האויר היה מחושמל מהצהריים,והפסטיבל השליו התפקע מאנשים צעירים ומבוגרים שבאו לחזות במלך הבלתי מהורהר של מוזיקת הפולק. העלים נעו חרישית ברוח הקיצית, האיש היה איש מספריים שכזה, באותו ערב, הוא ישנה את עולם המוזיקה לחלוטין. השנה היתה 1965, כולם ידעו שמשהו גדול קורה, אבל לא ידעו מה. אחר כך הם יצעקו לו בוז, "אינך מנגן את הדברים כפי שהם". ברעש הגדול אף אחד לא שמע את תשובתו – "דברים כפי שהם, משתנים על הגיטרה החשמלית".

"הצד האחר של המראה – בוב דילן בניופורט 63'-65'" הוא דיוידי נדיר בחשיבותו. מדובר בתעוד שלוש הופעות של בוב דילן הצעיר בפסטיבל המרכזי של מוזיקת הפולק בארה"ב. בשנות השישים המוקדמות ניופורט היה אתר עליה לרגל לכל מה שקשור במוזיקת הפולק של ארה"ב. פולק לא היה רק מוזיקה עממית היא היתה הרבה מעבר לכך. זו היתה מוזיקה עטורה בהילה אוטנתית, מוזיקה בעלת משמעות וערכים, מוזיקה שבה אמרת את האמת לאמיתה על זכויות האזרח וזכויות הפרט, על עוני ועל מלחמה, על ההיסטוריה של המקום בו גדלת והחלומות התת קרקעיים של דופק האומה.

בעולם משולל ערכים פרט לערך הדולר, בעולם שבו דובר הדור נקנה בקלות מדי על ידי חברות סלולריות, בעולם שבו בתי קפה משווקים מהפכה וירטואלית לצד אספרסו תעשייתי, קשה להבין כמה רחבה ועמוקה היתה התהום הפעורה בין הביטלס ששרו על הרצון לאחוז בידה של איזו נערה, לבין מוזיקת הפולק שהיתה ההפך המוחלט ממוזיקת הפופ של התקופה. בניופרט שרו על דברים  חשובים משמונה ימים בשבוע. כאן באו לשיר את השיר המכובד של הארץ ובאמצעות כלים אוטנתים כגיטרה אקוסטית מפוחית ובנג'ו כיאה לשירים רצינים. ההופעה של דילן ב-63'  חושפת את דילן במלוא כוחו הפולקיסטי, הוא וירטואוז חמוד להפליא בחולצת עבודה וג'ינס שחוק שיותר מכל נראה כמו היורש האולטימטיבי של וודי גאט'רי.

למרות שהשיר הזה נוגן ונשחק עד כדי הפיכתו לאבק ברוח יש ריגוש אמיתי לשמוע את דילן שר "התשובה נשאת ברוח" עם מיטב האמנים של ניופורט 63' וכל הקהל שר איתם את השיר הטרי שכבר הפך להמנון של תנועה שלמה. הכוח האדיר של שיר כל כך פשוט המאחד מסביבו כל כך הרבה קולות תקוות וחלומות, מחוזק בידי האחווה הניפורטית גורם לדילן להשמע משכנע מאי פעם ובוער לחלוטין בלהט שבו הוא שר את שיריו.

מתוך ראיה שיודעת את העתיד לבוא ניתן לראות את הסדקים בקצוות עיני החרכים הממצמצות של דילן בניופורט של 64'. אלו יהיו אותם סדקים שיובילו לניתוק שלו מתנועת הפולק רק שנה לאחר מכן. ההצמדה של מקבץ ההופעות הדילנסטיות באותו מקום ומול אותו קהל חושפות את ההשתנות שלו לאורך אותן שלוש שנים,  רק כך ניתן להבין את הדיאלוג המורכב והדואלי שדילן ניהל עם קהלו ועם עצמו. הצרוף של שלושת ההופעות גב אל גב הן שהופכות את הדיוידי הזה למסמך דוקמנטרי מרתק להפליא שחושף לראשונה ובצורה מלאה את מהלך האירועים שהובילו לרגע מיתולוגי ומכונן בהתפתחות המוזיקה של המאה העשרים. הרגע שבו עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, עם גיטרה חשמלית לבמה ומחשמל דור שלם.

"אתם רוצים אותו, הוא שלכם – גבירותיי ורבותיי בוב דילן…"

בתוך שלוש שנים הפך הצעיר היהודי שהגיח לניו יורק מפריפריית מינסוטה, מיורש העצר למלך המכהן. משם היתה הדרך פתוחה רק לתפקיד הג'וקר. בניופורט 64' מתבצע טקס ההכתרה של דילן. דובר הדור, זמר הפולק הלאומי, יקיר התנועה לזכויות האזרח ובעיקר האיש האוטנתי ביותר ביקום. לאחר ההופעה המלכותית שלו ושל ג'ון באאז (שמתגלה בדיוידי הזה כאשה נבונה ובעלת נסיון חיים הרבה מעבר לשנותיה הצעירות, חקיינית מצויינת של דילן ומבקרת תרבות מדוייקת במיוחד)  הקהל זועק "אנחנו רוצים את בוב" אל מול הכרוז הנבוך שאומר להם "זה בלתי אפשרי – אני מבטיח לכם שזה בלתי אפשרי, אי אפשר להביא את בוב, יש עוד הופעות… " והקהל פשוט לא נותן למופע להמשיך, עד שדילן חוזר לבמה כדי להגיד כמה שהוא אוהב אותם אבל לצערו הזמן אינו מאפשר זאת.

במהלך שלוש שנות כהונתו כמלך של ניופורט, למד דילן את מה ששליטים לומדים בשנים הארוכות לאחר שהם מסיימים לכבוש את ממלכתם,  מכאן הכל אפר ואבק ושקיעה איטית של האמפריה אל הכלום. דילן החד, דילן הצעיר, דילן שבא אל הסצינה ראה אותה וכבש אותה לחלוטין, האיש שמוכתר פה כאדם עם האצבע על הדופק של הדור, לא רצה להיות חלק מהדעיכה הגדולה הזו. בניופורט 64' שמע דילן את הבלתי ידוע קורא לו בקול ברור, ולתוכו הוא זינק בקפיצה חשמלית בשנה שלאחר מכן.

"אני מקבל את הכאוס, אינני יודע אם הוא מקבל אותי לתוכו…" (בוב דילן)

לניופורט 65' מגיע דילן לכמה הופעות. ההופעה הראשונה שלו היא אקוסטית והיא מתרחשת בצהרי היום של ה24 ליולי, בבמת סדנת כותבי השירים. הופעה מושכת אליה את כל קהל הפסטיבל, עד שכל הסדנאות שמתקיימות במקביל, כמו נגינת דולצימר אפלאצ'י, בטלות ומבוטלות. הקהל נוהר לראות את המשיח הצעיר, דילן נראה זקן מגילו. כמעט כמו שחקן שמשחק את תפקידו של דילן. בלילה למחרת הוא יעלה לבמה המרכזית של ניופורט לבוש ככוכב פופ עם גיטרות חשמליות, וחולצה אדישה לכל ערכי התנועה , משובצת בנקודות, עם להקה חשמלית, שהוא הרכיב אד-הוק,  בלילה הקודם.

בניופורט 65' דילן כבר לא שר על הזמנים המשתנים, הוא משנה אותם בעצמו. התהום שלתוכה הוא קופץ היא ענקית. דילן שובר את כל המסורות האקוסטיות של הפסטיבל, עם להקה חשמלית, וטקסטים שלא מחויבים לשום דבר, פרט לעצמו. רק בצפיה מרוכזת גב אל גב של הופעותיולאורך שלוש השנים בניופורט, ניתן לחוות משהו מרוח התקופה והזמנים ההם. רק כך ניתן לחוות את ההערכה והאהבה העצומה שהקהל מעניק לו, רק כך, ניתן להבין, כמה גדולה היתה הבגידה במעריציו, ובכל הערכים שבהם דגלה תנועת הפולק האמריקאית, רק כך ניתן לחוש, את הבוז הנוקב שמשולח בו מהקהל כשהוא עולה לבמה עם גיטרה חשמלית,  רק כך ניתן לשמוע, באמת ובברור, כמה כמה גדול ורועש היה ה"פאק יו" החשמלי, שדילן הטיח בפני קהל אוהביו.
בניופורט 65' עולה דילן לבמה, ושר את השיר שדרכו הוא מודיע לכולם, שהוא, מתפטר מכל תפקידיו, והולך להיות הוא עצמו. "אני לא אעבוד יותר בחוותה של מאגי" שר דילן, כולו מחושמל וטעון. כאקדח של מילים, הוא יורה לכל עבר, ובעיקר לעבר מי שלפניו –   "אני עושה את מיטב יכולתי להיות כפי שאני, אבל כולם רוצים ממך, להיות בדיוק כמותם, הם אומרים לי תשיר, כשאני משועבד ואני משתעמם, אני לא אעבוד בחוותה של מגי, לא עוד" תחליפו את מאגי, בניופורט, וקבלתם את מכתב ההתפטרות החד ביותר בהיסטוריה.

בניופורט 65' חתם דילן גזר דין מוות, על דמות הטרובדור המסורתי וחשמל את שירי העם לנצח.  יש בדיוידי ראיון קצר ומקסים עם אחת מבאות ניופורט המבוגרות שמגנה על דילן – " אנחנו קוראים להם שירי פולק עכשיו, אבל לפני מאתיים שנה הם היו שירי פופ…" והיא צודקת לחלוטין.

בניופורט 65' דילן לימד את העולם שבכל דור ודור צריכים יוצרים לכתוב את שירי העם של עצמם. ברגע שבו דילן מחבר בין הפואטיקה לחשמל, בין האבסורד למורד ומפריד את האני מהאנחנו, הוא מעניק לרוקנרול, לגיטמיזציה סופית, כמוזיקה העממית של המאה העשרים.

"הצד האחד של המראה" הוא  דיוידי שחייב לראות כל מי שמתעניין במהפכות חברתיות, כל מי שרוצה להבין כיצד נראת קפיצה נחשונית אל תוך הלא נודע, כל מי שחיידק הרוק מקנן בו, אבל הוא תוהה מה יש שם מעבר לבירה לרעש ולעשן על הבמה. זהו דיוידי שמתעד כיצד כיצד נגמרת תרבות אחת ומתחילה אחרת. "הצד האחר של המראה" מתעד את הפעם הראשונה שבה דילן משיל את עורו אל מול עיני הציבור ולובש עור חדש. עבור מעריצי דילן מדובר ברגע מכריע, הלילה של ה~25 ליולי, 1965, יהיה הלילה האחרון שבו דילן יהיה ממש מובן להם. מעבר לו שוכנת האניגמה הגדולה – מה מניע את האיש המוכשר, המיסתורי, והמוזר ביותר, של עולם המוזיקה?

22 comments on “הצד האחר של המראה – בוב דילן בניופורט 63'-65'

  1. ועוד ביצוע קאלטי ל-"נישא ברוח" של דילן, בארץ, באפולוניה

    7 ספטמבר 2007

    שי

  2. הערותיי הן לא לרוחך. בתחילה חשבתי לומר לך שאני מסכים עם קודמי, אבל אני בכל זאת חייב לומר כמה דברים. דבר ראשון אני שמח על צאתו של ה-DVD הזה ואין לי ספק שחשיבותו רבה, אם כי כבר יצא בעבר תיעוד של פסטיבל ניו פורט ומה ששונה כאן הוא ההתמקדות הרבה יותר על בוב דילן.

    לגבי ג'ון באעז היא בשום פנים ואופן לא חקיינית של בוב דילן !!!! זה שיש כאלה שלא מסמפטים אותה ורואים אותה ככזו זו בעיה, אבל היא החלה את דרכה המוסיקלית לפניו ולמעשה נתנה לו את הבמה. אני חייב להודות שפעם לא התחברתי במיוחד למוסיקה שלה, אבל אני לומד רק לאהוב את היצירות שלה יותר ויותר. אסור לשכוח את העובדה שכשהקהל זעם נגדו היא גוננה עליו.

    מצא חן בעיניי שהזכרת את וודי גאטרי, כל איזכור שכזה מחמם את לבי. לדעתי היה מקום להזכיר גם את פיט סיגר שזעם על דילן שנטש את הפולק הישן וחיבר את הגיטרה שלו לחשמל. בתמונה מניו פורט הוא נמצא על הבמה עם מייק בלומפילד שליווה אותו בכמה מתקליטיו, כשהבולט מהם הוא Highway 61 Revisited. אגב, למי שאוהב את התקופה הזו של דילן ואוהב גם את היצירה הזו שהזכרתי שיקשיב ל-So Many Roads של ג'ון האמונד (הבן).

  3. לכתוב הודעה אחר הודעה (ברציפות), אבל אם יורשה לי עוד משהו על ג'ואן באעז שכידוע היא ובוב דילן נחשבו למלכי הפולק של שנות ה-60'. מי שרוצה לקרוא על התקופה ההיא יש את הספר המעניין שכתב David hajdu ומספר על הזוגות דילן ובאעז וכמו כן ריצ'רד ומימי פארינה, שלמי שבמקרה אינו יודע היתה אחותה של ג'ואן באעז.

  4. שי טוחנר

    וואאוו!!!

    אתה מגלה בקיאות מדהימה.

    אני שמח שיש בארץ עוד אנשים שלא הכרתי שבקיאים מאוד בסצנת הפולק האמריקאית של שנות השישים-שבעים.

    דרך אגב, (קצת OFF TOPIC) האם אתה מכיר את הביצוע של ריצ'ארד ומימי פארינה ל- PACK UP YOUR SORROWS שמאוחר יותר פירסמה והיקליטה ג'ודי קולינס?

  5. דויד – תודה לך על הפוסט המצויין הזה

    לפני כמה ימים קראתי ראיון שנערך אל מזמן עם הסופר נורמן מיילר ז"ל. המראיין שאל אותו מדוע מעולם לא כתב על יהדותו. בתשובתו הסביר מיילר שישנם שני סוגים של יהודים (בגולה) – המסורתי שומר המצוות שעבורו היהדות היא ערך עליון והיהודי האחר, כמו מיילר, זה שהופך לראי של הזמן, מסגל לעצמו את אותן נורמות של אנשים שאינם יהודים – הוא לא מחקה אותם אלא פשוט הופך כל כך רגיש למעשיהם שבסופו של דבר הוא עלול לדעת עליהם יותר משם יודעים על עצמם

    אני חושב שבתשובתו מיילר הצליח לקלוע בול גם לאישיותו של דילן

  6. ברור שאני מכיר את השיר PACK UP YOUR SORROWS, אחד השירים המקסימים שלהם ובכלל של התקופה ההיא. באשר לג'ודי קולינס עוד לא ממש הצלחתי להתחבר למוסיקה שלה, כי לצערי היא נופלת לי דיי באמצע בין כל מיני זמרות אחרות שאני אוהב. אני לא יכול לעמוד בפיתוי שלא להזכיר בהזדמנות זו את CAROLYN HESTER שכידוע דילן התפרסם בתחילת דרכו כנגן מפוחית בהקלטות של כל מיני אמנים, כמו רמבלניג ג'ק אליוט, הארי בלפונטה וגם אצלה. אולי שנארגן איזה ספיישל של דילן באחת מתחנות הרדיו? אני מוכן להביא איתי כמה דברים מיוחדים.

  7. שי טוחנר

    למרות שיש לי ידע מסויים ולא קטן על דילן הוא בטל בשישים לעומת הידע של דויד פרץ וכנראה גם אתה.

    אני מכיר בגדול ולרוחב את התקופה וכל היוצרים לעומת זאת זמרים שהיו בסצינה באותה תקופה, אבל ההתעמקות שלי בדילן התחילה מאוחר ולא מספיק ממוקדת, וזה ממש לא תירוץ מספיק שהתעסקתי הרבה יותר עם דונובן בתקופת היצירה המקבילה.

    את מה שג'ואן באעז הכרתי מעולה, למעשה עד היום, פיט סיגר, האורגים וכל חברי הלהקה באופן פרטני, רמבלינג ג'אק אליוט, וודי גאטרי, סיסקו יוסטון, ואפילו הגעתי לאלן לומקס, ברל אייבס, ג'ין ריצ'י , פרנק פרופיט , משפחת קרטר ורבים אחרים, למרות ההבדלים הגדולים ביניהם סיגנונית וגיאוגראפית בתוך ארצות הברית.

    גם באותה תקופה היו זוגות מפורסמים כגון ריצ'ארד ומימי פארינה שהזכרת וכמובן איאן וסילביה (טייסון) שהשיר שלו FOUR STRONG WINDS התפרסם בכל העולם בביצוע של ניל יאנג.

    מה שמעניין, כל השנים, למעשה מגיל 13, תמיד ניגנתי את השירים של כל האנשים שהזכרתי, וכמובן בבריטניה נחשבתי ל-"מסטר" של החומר הזה כי הבריטים העדיפו להתעסק בפולק הבריטי, למרות שיחסית הסצינה היתה יותר קטנה.

  8. יוריקה

    קראתי בשקיקה. לאחרונה קראתי גם את כרוניקות של דילן. והדמות שלו מתחילה להיות יותר מובנת בעיני.
    הוא לא רוצה להישאר באותו מקום. הוא מחפש כל הזמן דברים חדשים. ובעצם החיפוש, או התווית דרך החיפוש החלה בניופורט.
    אגב: בעיני ניל יאנג, בוב דילן וגם פיטר גבריאל עשויים מאותו חומר. כל הזמן מחפשים. לא משחזרים את ההצלחות שלהם.

  9. דויד פרץ

    שי – היה כיף לנגן על אותה במה אמש, ונתתם ביצוע יפיפה ללואיז.

    יוריקה – כרנויקות הוא ספר מדהים. נדירים המקרים שבהם נתנת הצצה למוח כה מפותל.
    למרות שיש דמיון מסויים בקוי האופי, אני חושב שיאנג וגבריאל הרבה פחות הרפתקנים ונועזים בנסיונות שלהם. הם מנסים הרבה יותר קרוב לבית. דילן הוא זיקית רצינית בכל פניה הוא מכוון אל מקום אחר. בעיניי אין לו אח ורע בכל עולם המוזיקה, הוא תופעת טבע חד פעמית.

    אורי – מיילר מביא תיאוריה מעניינת מאוד על טבע הזיקית היהודית בגולה. אני חושב שדילן בהחלט עונה להגדרה הזו, תמיד יש חשד גדול שכל הזיקיות שלו לאורך השנים היא בסך הכל תגובה יהודית לזרות הגולה. דילן הוא הזליג המוזיקלי שבורח הכי רחוק שאפשר ורק לא להיות "היהודי הקטן שכתב את התנ"ך" כפי שמתאר זאת לאונרד כהן.

    ואהוד, מה יהיה אהוד?
    שוב פעם אני אמליץ לך לראות או לבדוק במה מדובר לפני שאתה מגיב בפזיזות?.
    אם תראה את הדיוידי החדש (שלמרות שחלקים ממנו כבר יצאו בעבר יש בדיוידי הזה קטעים שלא נחשפו לפני כן) תוכל לראות קטע שלם ודי מצחיק שבו ג'ון באעז מרגיעה את הקהל שצועק לה דילן, דילן, דילן – ועושה חיקוי של דילן שר את השיר שלה. לזה התכוונתי.
    כל דילנולוג מתחיל יודע שבאעז קדמה לדילן והוא הורשם ממנה בתקופת הפריצה שלו, כל מי שראה את הסרט של סקורסיזה יודע את ההערכה של דילן אליה, וממש לא נראה לי שמישהו פרט לך הבין ממה שכתבתי שבאעז מחקה את דילן מוזיקלית.

    אני חוזר ואומר אין לי בעיה עם ההערות שלך אבל אני אשמח אם תעיר על סמך ידיעה והבנה של מה שכתבתי ובאופן כללי הייתי שמח אם היית פחות "מחפש" אותי כל הזמן. אין לי עניין בויכוחי סרק והתנצחויות על פסיק.

    יום טוב לכולם.

  10. אתה מחזיר אותי למלחמות ישנות שכבר נגמרו מזמן והאמת אין לי כוח לחזור עליהן. אני רק רוצה שיהיה לך ברור כמו להם שאני לא מחפש אותך, כי מצאתי אותך ואני נהנה מאוד מהקריאה בבלוג שלך. אני לא מבין למה אתה מתרעם על זה שאני מנסה להביא דברים על דיוקם, מן הסתם זכותו של כל אחד מאיתנו לראות את הדברים אחרת ותקרא כמה שורות אחרי קטע הוידאו ותיווכח בעצמך שכתבת שבאעז מוצגת כחקיינית של דילן ומי שקורא את דבריך בשורה הספציפית הזו יכול להבין כאילו אתה מאשר את זה.

    דויד, אני לא מבין למה אתה קורא לתגובות שלי התנצחויות. מאחר ואתה בעצמך נוכחת לדעת על ידיעותיי במה שקשור לדילן אני מוצא לנכון להגיב יותר מתמיד, בכדי לתרום להתפתחותו של דיון כמו ששי טוחנר שאגב אני שמח להתוודע אליו הבין זאת.

    אין שום בעיה מצדי לומר שאחרים מבינים יותר ממני, עובדה שעד היום השארתי לא מעט נושאים אחרים פתוחים. אתה לא רוצה לראות אותי פה יותר? עם כל הערכתי אליך ואתה יודע כמה פעמים באתי לראות הופעות שלך, מעטים האמנים שאני מרבה לבוא לראות אותם אל תתן לי להבין בחוש השישי מה מסתובב לך בראש מעבר לצלילים המקסימים אלא פשוט תאמר לי את זה במפורש. אם אתה לא רוצה לראות אותי יותר אני לי שום התנגדות ללכת ולא לחזור. זה רק יהיה חבל לכל אחד מאיתנו.

  11. אני נהנה מאוד לקרוא את שניכם ואני בטוח שלאף אחד מכם אין כוונה רעה.

    שבת שלום

    שי

  12. כתבה מעולה שלך, דויד. מתי אתה מאגד את ביקורות המוזיקה שלך ואת המאמרים על המפיקים לקובץ או לספר? מתי אשכרה תכתוב ספר ביקורות??

  13. מצטרף להצעתו של George W. Bush – פרסם את המאמרים בספר ביקורות.

  14. עפרה

    שזכינו להיות כ'כ הרבה שנים במחיצת יוצר מיתולוגי יחיד וענק כמו בוב ולהמשיך להיות מופתעים כל פעם מכוון חדש ולהמשיך ולהמשיך.
    וגם כף שאתה כותב עליו כ'כ טוב . תודה דויד

  15. אוי לא

    טראגי

  16. אוי לא

    :[

  17. אבישי עברי

    שמחתי לקרוא, אני חושב שדילן מוציא ממך את המיטב ככותב. אגב, נהוג לכתוב "אותנטי" ולא "אוטנתי". נהוג…ץץ

  18. סתם שאלה

    דויד פרץ, האם אתה נוהג להגיב בבלוגים אחרים ברשת, לדוגמה, ישראבלוג?

  19. אבל אני מניח שיצא לי אי אלו פעמים בחיי להגיב שם. להערכתי לא עברתי את העשרים תגובות.
    למה השאלה ? יש מישהו שמגיב בשמי?
    (ולא שדוד פרץ זה כזה שם נדיר… אבל דויד עם יוד זה כבר יותר קשה למצוא.)

  20. סתם שאלה

    נתקלתי לא פעם בשם "דויד" באחד הבלוגים והתגובות היו בסגנון שהייתי משייך אליך.
    וכן פעם הייתי קרא תגובות בשם "דויד פרץ" בבלוגים אחרים שם..(אני מבלה הרבה מזמני בשיטוטים וקריאות יומני רשת ברשתׂ
    מה היה הבלוג האחרון שהגבת בו? ממש מעניין אותי אם זה אתה..

  21. נורא פשוט.

  22. סתם שאלה

    אני לא אלנקק אותה ברבים למרות שהיא בלוגרית מוכרת בקהילה אני לא בטוח שהיא רוצה להחשף לסוג הקהל שקורא כאן.
    זה לא עניין מהותי כ"כ.
    יום טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: