בדיוק כפי שמכריז הטריילר המצויין שערכו לאוסף הזה – "למעלה מ-2000 הופעות, מעל ל-600 שירים, 44 אלבומים (רשמיים! יש הרבה הרבה יותר מזה ) , חמישה עשורים של מוזיקה, אמן אחד – דילן!"
בוב דילן עשה הרבה בחייו, אין ספק בכך. האוסף החדש – דילן שיוצא בשלל מהדורות וגרסאות, מנסה לסקור את מלוא הקריירה המוזיקלית של האיש. הוא מתחיל בשיר הראשון שכתב דילן הצעיר כמחווה לאלילו וודי גאת'רי, ומסתיים בשיר הקינה של דילן מ"זמנים מודרנים" אלבומו האחרון של דילן מהשנה שחלפה.
נתחיל בכך שכל נסיון לצמצם את שיריו ה"גדולים ביותר" של האיש נועד מראש להיכשל. הדיסקוגרפיה של דילן היא רכבת שדים מפותלת עם שיאים נשגבים ושיפולים מגוחכים. מורכבת מדי, מסובכת עד בלי די, ורחבה מכדי שניתן יהיה לצמצם אותה בכל דרך שהיא לשלושה דיסקים. ולמרות זאת, או אולי דווקא בגלל ש"דילן" הוא פוטו רצח של שיריו הגדולים בסדר כרונולוגי : האזנה רציפה לאוסף מעלה כמה תובנות מעניינות.
הדבר הברור ביותר וידוע לכל מי שיש לו יד ורגל אבודים בהוד בוביותו, נוכח כאן בעוצמה. זהו אותו הכרח דילניסטי לנתב את דרכו בים הזמן ככריש בתנועה מתמדת. אין זה משנה אם זו ההתחשמלות הפסיכדלית, שנות הקאנטרי הנינוח, הנווד הצועני והמיסטי שבור הלב, הנוצרי האדוק והבוער, הזומבי האדיש, נביא זעם מודרני או המקונן הסנטימנטלי – הדבר היחיד שקבוע אצל דילן הוא השינוי.
מה שמרתק במעוף המהיר הזה הוא לגלות שבכל השלת עור נשאר דילן צעד אחד לפני הרודף שבפנים, בכדי לתעתע בקהל ובעצמו במידה שווה. אם יש מסקנה אחת שעולה מהקפיצות המהירות האלו בין כל תקופות ומסכות דילן, היא שבכדי להיות הוא עצמו ולשרת את הזמנים שבהם הוא חי, חש דילן שעליו לבגוד בהם וללא הרף.
מסקנה נוספת שעולה מההאזנה לאוסף ברצף מחדדת את עוצמת הרגעים בהם דילן משיל את עורו והופך למשהו אחר. התקופה הפולקית של תחילת הדרך מיוצגת דרך ההמנונים החשובים שלו "נישאת ברוח", "הזמנים משתנים" וכדו'. דווקא מיעוטם של שירים אישיים של דילן הצעיר מעיד על התפקיד שהוא התאים לעצמו בתחילת הקריירה. למרות שאחרי זה הוא יתכחש לכך מכול וכל, דילן, במודע או שלא, כתב שירים שנשמעו כמו קולו של דור. דילן היה הסטטוסקופ של דופק האומה בתחילת הסיקסטיז, הוא ידע איפה הכל פועם וידע איך להגדיר בדיוק מהו הדבר שאנשים חשים גם אם אין הם יודעים שהוא כך, דווקא האזנה ל"המנונים" האלו ברצף מעלה את התחכום הרב שבו דילן הקפיד להגיד דברים עם עין אחת פקוחה על השעה ואוזן שניה כרויה אל הנצח. השירים ההמנוניים שלו, כדרכם של המנונים, הם שירים אולטרא-מטאפורים שהמטאפורה שבהם כל כך רחבה שהיא יכולה להתאים כהמנון לכל תנועה ולכל מטרה. אין בי ספק שאפילו חבורות גלוחי ראש יכולים לשיר את "התשובה נשאת ברוח" ולהתכוון לכל מילה.
הזמנים המוזרים שבהם אנו חיים זקוקים יותר מכל למצפן אבהי. לנווט מיסטי ומיסתורי שיוביל אותנו בבטחה דרך שרטוני ים האפשרויות הרחב עליו מתקוטטות ההיסטוריה המדע והדת בנסיון למצוא סלע יציב ביקום הרוטט שלנו. פתרון ברור, הוכחה חותכת, ותשובה חדה ויחידה לחידה הגדולה שאף אותה אין איש יודע. בסופו של דבר כל החיפושים האלו מגיעים לאותה נקודה – מה המשמעות של כל זה?
אם יש דבר אחד שאלבום האוסף החדש של דילן מבהיר זה שהאניגמה של האיש היא בלתי פתירה. דילן הוא יקום שלם של אנשים, אינסוף אפשרויות שקרו ועוד לא התגשמו בתוך שיריו, מכניקת קוואנטים שהתחזתה למשורר עם גיטרה וכתבה את התנ"ך של הזמנים המבולבלים שבהם אנו חיים. האיש שבגיל צעיר כל כך קבע ש"התשובה ידידי נישאת ברוח" הוא גם זה ששכנע דור שלם ש-"אתה לא זקוק לחזאי כדי לדעת לאיזה כיוון נושבת הרוח" ובכל זאת כשהרוח מייללת בצוק העיתים כולם רוצים לשמוע את הג'וקר שרוקד לשיר הזמיר ומחייך על הניסיונות הנואלים ללכוד את דמותו או לצמצם אותו לדבר אחד. דילן הוא השליח המרושע, הוא שייקספיר מהסמטא, נפולאון בסחבות והאיש עם המעיל השחור והארוך, אבל בעיקר הוא נביא בעל כורחו שמזה כארבעים וחמש שנים מתווך במשא ומתן בין האנושות ליקום בשטף מילים קודח שלא מכיר שום גבולות או מגבלות מילוליות, חויה פנומנלית ויחודית בהיסטוריה של המוזיקה, צביר שירים מזהירים כמפץ הגדול, תופעה שככל שלומדים אותה יותר כך היא חורגת אל מעבר לגבולות ההגיון, אל המיסטי והלא מובן וככל שמתרחקים ממנה היא רק הולכת וגדלה עד שלעולם אינך מסוגל לתפוס את כל צדדיה בבת אחת.
אם כך, למי נחוץ האוסף החדש של דילן? עבור מעריציו אין סימן שאלה, כל דבר שקשור לדילן הוא אפשרות נוספת לפתרון שבסופו של דבר תתגלה כחידה חדשה. ולמי שלא מכיר את דילן, האוסף הזה הוא כל התורה כולה על רגל אחת, גבול העולם הידוע ומבוך לחיים. ראו הוזהרתם, מכאן והלאה אתם ממשיכים על אחריותכם בלבד אל היקום הזוהר והענק שבו מהדהדת רק שאלה אחת – אז איך זה מרגיש להיות לגמרי לבדך, בלי שום כיוון הביתה, כמו אבן מתגלגלת?
