האולם מחשיך. אור קלוש מתחיל לרצד על מסך הכסף. מתוך האפילה נגלות שורות שורות של מצבות בהירות באור הירח. המצבות מתמשכות בטורים אינסופיים לכל הכיוונים, המצלמה מתקרבת פנימה, ילד גרום וממושקף מתהלך בינהן. לצידו משתרך כלב מוכה גורל, גורר רגל אחת, המצבות הולכות וגדלות ונמתחות עד האופק הרחוק, המוזיקה ברקע נשמעת כהכלאה בין סרטי אימה משנות החמישים לבאך, הילד נראה אבוד לחלוטין, הוא שולף גיטרה מהתיק שעל גבו, הכלב מפנה אליו את מבטו העגום, המצלמה עולה מעלה מעלה והרחק בשמיים לצד הירח מופיעה הכתובית:

"E כמו איוב –  סרט מאת טים בארטון"

כך אני מעריך שהיתה נראית סצינת הפתיחה לביוגראפיה המצולמת של מארק אוורט. איש הידוע לעולם כאות -E אות שהיא סולן להקת הEels. מארק אוורט גדל במשפחה אמריקאית ממוצעת, בבית אמריקאי ממוצע בעיר ממוצעת עד שמשהו השתבש לו לחלוטין וסיפור החיים שלו הפך לתנכ"י בעוצמתו. הוא מצא את אביו המדען מת במיטתו, אחותו היחידה התאבדה, אמו נפטרה מסרטן ריאות פתאומי ובת דודתו נהרגה כדיילת במטוס שהתרסק על הפנטגון.
בתוך זמן קצר הפך הילד הממוצע מדי לסטיית תקן בלתי אפשרית בטורים שמפרידים בין הנורמלי לחריג ולשונה. מנוכר למוכר ולבטוח, בודד בעולם, החל E –  בן דמותו של איוב המודרני לתהות על התעוותות ושרירותיות הגורל עם שאלה אחת פשוטה – "אלוהים, מה עשיתי? למה אני?".
שני אלבומי אוסף שיוצאים עכשיו (אלבום להיטים מלווה בדיוידי של קליפים, ואוסף שאריות נדירים ובי-סיידס כפול מלווה בדיוידי של הופעה חיה) מסכמים בצורה נפלאה את העשור הראשון של אותן תהיות ושאלות הרות גורל של להקת האילז.

למרות שהיו בה כמה וכמה חברים לאורך השנים, ה"אילז" הם למעשה להקה של איש אחד בשם E עם חברים מתחלפים.אלבום הבכורה של האילז "Beautiful Freak" הגיח ב96'  כשעולם הרוק האמריקאי נראה הרגיש והריח כמו הבוקר שאחרי מסיבה פרועה שנגמרה. ההתאבדות של קורט קוביין ופרפורי הגוויעה של הגראנג' עניינו רק את המאחרים שלא שמו לב שהכל כבר נגמר. כל העולם ואחותו הלכו לרקוד במסיבות האוס ואלקטרוניקה עם בגדים ממותגיםמדי  וסמים מעצבים מדי. משהו מהותי שעד היום לא הוגדר והובהר דיו השתנה בעולם. כולם הפכו למצליחנים בפוטנציה מחפשים לעשות את המכה בהיי-טק ולחיות חיים במולטי טאסקינג.
לעולם הזה הציג E את חזונו העגמומי והעתיק כימי קדם:"ציפור קטנה תשעיני את המקור שלך כנגד החלון, אין זרעים בשבילך היום, החיים קשים וכך גם אני, כדאי שתתני לי משהו, כדי שלא אמות, נובקיין לנשמה…" כנגד כל הסיכויים השיר הזה הפך ללהיט. ממרחק של עשור ומשהו, זה אפילו יותר מוזר להבין את ההצלחה הזו שכן הלהיט הראשון של האילז – "נובקיין לנשמה" פשוט לא נשמע כמו שום דבר שיצא לפני כן או מאז.
למעשה האזנה לאוסף הלהיטים של האילז חושפת את העובדה המוזרה שאף "להיט" שלהם לא נשמע כמו להיט "נורמלי". סקירה של שמות השירים מכירה לכם את העולם שבו חי E : "יום המזל שלך בגיהנום", "המפלצת האהובה עלי", "זה לא באמת מצחיק".
העיסוק המובן אך הקומפולסיבי של E בשוחות העגמומיות של החיים יכל להפוך בקלות את שיריו לביצה  טובענית של רחמים עצמיים בעלת ערך תרפויטי לE אך חסר כל ערך אמנותי לקהל הרחב. אולם שני האוספים מקבעים את  E כאחד המוזיקאים המבריקים והיחודיים ביותר של העשור האחרון. הוא ניחן בחוש  מלודי נדיר שמצליח לגרום לשורות כמו "אוכל של בתי חולים, אני זקוק לאכול טעים של בתי חולים" להיתקע בראשך כל היום. הוא מתזמר בחסד שעוטף את שלל הקינות המודרניות שלו בסימפוניית צעצועים מוזיקלים משעשעת פרועה ומקורית. סימפוניה שמורכבת מכל מה שחריג, מוזר, וספוקי במוזיקת פופ.  למרות שיש לא מעט מתמודדים על התואר, E הוא היורש האמיתי של טום וויט. הוא הילד האבוד עם הכלב שמשוטט במגרש הגרוטאות של המוזיקה האמריקאית ובונה מכל הבא ליד פסלים מעוותים של החיים "הנורמלים".

במקביל לאוסף הלהיטים המוצלח יוצא אוסף קטעים נדירים ושאר שאריות של האילז. כל חובב מוזיקה רציני יודע שאוספים "נדירים" שכאלו לרוב אינם יותר מאשר חיפוש מייגע בתכולת פחי הזבל של היוצר. או במילים אחרות עיסוק קומפולסיבי לאנשים ללא עיסוק בחיים שמניב מעט מאוד דברי ערך.

אין זה המקרה שלפנינו שכן כאן מדובר במקרה הפוך לחלוטין. אוסף שאריות הצלופחים חושף את מלוא היקפה של  מוזיקת הקומיקס שE מייצר. יש פה גרסאות מקסימות ואפלות ללהיטיו הידועים. קאברים מצחיקים לפרינס והביצוע הכי יפה ל""Can't Help Falling in love"  של אלביס שאני מכיר. אך יש כאן כל כך הרבה שירים מוצלחים כמו "Manchester Girl" ו"Dog's Life" שזה פשוט לא נתפס כיצד שירים כאלו נשמטו מאלבומיו הרשמיים של E . יחד עם אוסף הלהיטים הרשמי יוצרים שני האלבומים האלו קופסאת עשור חגיגית ודרך נפלאה להכיר היטב את אחד היוצרים הגדולים והמבריקים של זמננו.
שער הברזל הענק נפתח לאט אפוף בעשן חיוור,  הילד הגרום והממושקף מושך בכתפיו, הוא מסמן לכלב שלו והם נכנסים פנימה. אלפי מלאכים מסתכלים עליהם בחמלה אינסופית משני צידי הדרך. הוא מגיע עד הכסא הגדול שבמרכז, מרים את ראשו וצועק בקול חנוק – MOTHERFUCKER   למה?
הצחק המתגלגל מגיע מלמעלה ויד מגיחה מבין העננים ומלטפת לילד את הראש, המסך מאפיל והכותרת מופיעה על המסך – הסוף.

כותרות סיום

אי אפשר להזכיר את הלהקה הנפלאה הזו מבלי להזכיר את הדיסק הטוב ביותר שלהם. מכל הדיסקים של האילז שכדאי לכם להכיר, תתחילו עם ההופעה הנפלאה שלהם בניו יורק בצרוף מיתרים. ההופעה הזו יצאה גם בדיוידי שמתוכו לקוח הביצוע לשירו של דילן שנמצא כאן למטה. אל תפספסו את האלבום הזה הוא אחד מהיפים והמוצלחים ביותר שיצאו בכלל בשנים האחרונות.

12 comments on “E כמו איוב

  1. אסתי אחת

    לקראך, דויד, זה לעלות מן המקרא והמרקע – יודעת יותר את הפשר (של היותנו, קיומנו, וכאלה עניינים תהומיים).
    בטרמינולוגיה של אימא שלי, הייתי אומרת, שמבינה יותר את החיים.
    אתה מעשיר, אתה מעתיר, אתה נדיר…

    ומתכוונת לכל מילה ואות, כפשוטן, אף כמשמעותן, במאוד.

  2. מקווה שלא תעלם שוב בקרוב 🙂

  3. יופי של כתיבה, כרגיל.

    שי

  4. Jack-In-Box

    מצויין, טוב לקרוא אותך שוב.

  5. עפר

    מת על הצלופחים.
    בפעם הבאה תודיע שאתה הולך. מה איתך?

  6. בואנה האילז הזה העיף לי ת'ראש
    וולקאם בק מיסטר

  7. אמנם אוכל "טעים" של בי"ח לא מגרה אותי (אני מודה שרק משורר יכול לשים את המילה "טעים" ו"בי"ח" בסמיכות ולגרום לך לפחות להרהר בכך כמה שניות ואז להגיע למסקנה שהבחור היה כנראה מסטול והמאנצ'יס לקח אותו למקום לא טוב, או שהוא מזוכיסט פואטי), אך הפוסט שלך בהחלט עשה לי תיאבון לדיסק הזה. להקה נפלאה והביקורת שלך מתנגנת בצורה יפה לא פחות. תודה.

  8. את הטירוף האמיתי שלו אפשר לשמוע ברצועה 21
    Hey Man
    כשהוא משלהב את הקהל ואת עצמו
    בצווחות שבוקעות ישר מהקיבה

    איזה אלבום יא אללה

  9. מקס צ'פלין

    אני זוכר את השיר ה"אילז" הראשון ששמעתי. זה היה לפני שלוש שנים, באמצע שיעור נהיגה, כשברדיו התנגן שילוב מהפנט של קסילופון, ת'רמין וקול צרוד ומוזר. הימרתי על כך שזהו הטום וייטס שסיפרו לי עליו, או איגור קרוטוגולוב עם איזשהו ווקליסט אנגלי. שתי הסברות הופרכו ונסיונותיי לאתר את השיר עלו בתוהו. בסופו של דבר שמעתי את גרסת האלבום של "פלייסווטר" ברדיו (היא הושמעה לכבוד יציאת האוסף החדש), אך נדמה לי שגם בלעדיה הכתבה הזו היתה עוזרת לי לעלות על כך שאותו קטע אבוד שוכן לו בתוך "צלופחים עם מיתרים". ישר כוח.

    נ.ב.
    איוב זה לא E, איוב זה J!

  10. אבשלא

    אז תגיד גם לנדב אזולאי
    פעם אחרונה שבאתי אליו עם שני דיסקים של האילז הוא הסתכל עליי במבט מוזר
    לדעתי Beautiful freak די מעפן אבל יש שם כמה טראקים טובים כמו הראשון והשלישי.
    Blinking Lights פשוט רע – מולחן משעמם, ארוך, והמילים בכלל מכה

    אני הכי אוהב את Electro shock blues . פשוט אלבום איכותי

  11. עכשיו אני אשיר כמו מכונת אהבה שבורה
    http://www.notes.co.il/boaz/17962.asp

  12. יש לי רק את ביוטיפול פריק.
    לאיזה אלבום התכוונת שהוא הכי טוב שלהם?

    וברוך שובך וכו'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: