.
אלבומו החדש של אוברסט נושא את שמו של אוברסט והוא הוקלט במהלך חודש התנתקות מהעולם בוילה מקסיקאית. למרות שלכאורה מדובר באלבום סולו ללא להקה, אין האלבום שונה מהותית משאר היצירה של אוברסט. מקסיקו כמעט ולא מחלחלת אל מרקם הצליל של האלבום (טוב אולי השיר עם השופר הושפע איכשהו מהאוירה במקסיקו מי יודע לאן הגיעו שליחי חב”ד הפעם) אלו הם עדיין אותם שירים בשלושה אקורדים שעליהם מושתת כל הרוק-פולק אלטרנטיב-קאנטרי ששמענו כבר מיליון פעם.
פרט לשני השירים הממסגרים את האלבום בתחילו ובסופו, נדמה כי אוברס עדיין לא מצליח למצוא את קולו היחודי מחדש. בעבר ידע אוברסט לשכתב את הנוסחא העתיקה ולגרום למאזין את התחושה שהוא שומע את המוזיקה הזו בפעם הראשונה. למרבה הצער אלבומו הנוכחי של אוברסט נשמע כמו אלבום מצויין של עוד סיגר סונגרייטר אמריקאי בן זמננו. נכון, גם בקהותו הוא חכם יותר משאר העולם, פעור עיניים גדולות וסקרניות יותר מכולם ורווי באותן הבחנות טקסטואליות קטנות שהפכו את אוברסט למשורר הרוק הבכיר של זמננו. אך כל אלו הן רק הסחות דעת שהולכות מסביב בכדי להתחמק מההשוואה לאקס המיתולוגי של אוברסט והעובדה הפשוטה והחותכת שהאלבום הזה הוא רק כוכב לכת שלא נוגע בגבהים אליהם הגיע אוברסט בעבר. זה לא רע בתמונה הכללית אבל ממי שנגע בירח אתה לא מצפה שיראה לך תמונות באינטרנט ויסביר לך כיצד ממריאה החללית. אני אמשיך להאמין שיום אחד זה יקרה שוב ובעודי מחכה לדבר האמיתי אמשיך להתגעגע לבוקר ההוא לשמוע את I’m Wide Awake It’s Morning
ומאחר וזה האינטרנט כאן, הנה כמה טעימות מהאלבום הגאוני ההוא:
לאן אנחנו הולכים ?
למה אנחנו הולכים לשם?
וממה כדאי להיזהר בדרך לשם?
יום טוב ומטיב.
conor oberst bright eyes i’m wide it’s morning
גם אני אוהבת מאוד את האלבום ההוא שלו.
טוב שחזרת.
והבחור נשמע לי קצת מלאכותי מדי, אולי מאולץ. לא יודע, קשה לי להתחבר אליו ולהאמין לו. בכל מקרה, הכישרון שלו בולט.
שלום ריקי וג’ק.
לא פרשת. ש לי הרבה פחות זמן זמין לכתיבה.
לכן בקצב הזה נתקדםץ
יום טוב
אני חייבת לך תודה ענקית על שהכרת לי אותו
שבוע שעבר טסתי והשיר על הטיסה התנגן לי בראש וחשבתי עליך
לא יודעת קשה לי להגדיר את שיא היצירה של קונור בכלל ושל ברייט אייז בפרט בI’m Wide Awake It’s Morning.
הרבה מאד מהאיכויות ה”ברייט אייזיות” נמצאות דווקא בתקופות מוקדמות הרבה יותר, כמו Letting Off The Happiness מ2001 ששני השירים הראשונים בו הם שוברי לב בצורה מזעזעת, או האלבום הטוב ביותר שלו, Fevers and Mirrors משנת 2000. אי אפשר להתחרות באלבום הזה. זו התמצית של ברייט אייז ושל קונור.
בI’m Wide Awake הוא התרכך. התבגר, אולי, אבל ללא ספק, התרכך. ומה שהיה יפה בו זאת החדות הזאת, הקול השבור, האקורדים הלא מדויקים והמילים החותכות. בגלל זה גם Digital Ash in a Digital Urn, שיצא גם הוא ב2005, עדיף על איים ווייד אוויק.
וזו גם הסיבה שאני לא אוהבת את Cassadaga, ולא מטורפת על הדיסק החדש. זה נכון, הוא איבד חלק ממה שהיה תמצית היצירה שלו. הוא עדיין היוצר המוכשר בטירוף, עם המילים המדויקות והקול המצמרר. אבל הוא כבר לא קונור הנער שכתב מילים כל כך כואבות שאפשר לבכות.
ובכל מקרה, הדיסק לא נשמע שונה באופן מיוחד מCassadaga, למשל, כי ברייט אייז מאד ומעולם היו קונור ואסופת נגנים שונה [כמו ג’ני לואיס, מריה טיילור, מייק מוגיס וכו’] רק שבCassadaga, מייק, קונור ונייט וולקוט הפכו, פחות או יותר, לברייט אייז.
הוא עדיין אחד היוצרים המוכשרים והמקוריים שפעלו ב15 השנים האחרונות, אבל אני הרבה יותר אוהבת את התקופה הישנה ישנה.