תבונת הביקורת הטהורה

תום התמימות – לאורה מארלינג ורוחות הרפאים של הרוק'נ'רול.

בשנים האחרונות נדמה כי עולם המוזיקה הפופלרית הפך ל"טויז אר אס" – עניין לזאטוטים ואנשי עסקים מלוחים מארצות ניכר. בעולם חשוף מרושת ומתוקשר עד זרא זרות ומוזרות, לא נותרו עוד חלומות שניתן למכור לקהל הרחב המתוחכם ו"הבוגר" מבלי להיתקל בחיוך המגביל של התבונה – "חופש"? זה עוד פרסומת חדשה למשקה נטול משקאין? "בין זר, דון דאט"
תבחנו שניה את מצעדי הפזמונים (אם רק תוכלו לגלות לאן הגלו אותם) ואת רשימות הפלייליסט ותספרו כמה שירים שם מעיזים להתרחק מתיאור המציאות על ידי ההצמדות לקוי המרחב של אני ואת, אתה ואני, ובעיקר אני ואני ואני ואני… בכדי להציע תפיסה אחרת של המציאות ?
אבל ילדים זה עניין אחר לחלוטין. כל עוד המרפס בראשם לא נסגר ונחתם סופית, הם מכילים את מידת התום הנדרשת כדי להאמין באגדות של שלוש ומשהו דקות עם גיטרות רועשות ברקע, ושלא תטעו, כל אמונה נזקקת לתום מסויים בכדי להתקיים.
תכירו לאורה מרלינג, זמרת חדשה מאנגליה. בת שבע עשרה, לא יודעת לשחות אבל סובלת מתסמונת ישו בסאות' פארק. או במילים אחרות גם אם אני אגיד לכם עשר פעמים שהיא "דילן החדש" אף אחד לא יאמין לי. מייד תעלה התמיהה השתגעת?  מקסימום סוזאן וגה מודל שנות האלפיים. מייד יעלו השאלות – זאת דוברת הדור? האם אלבום הבכורה שלה "אך אינני יכולה לשחות"  מכיל שירים שמשנים את הזמנים? האם הילדה הנחמדה הזו היא כותבת השירים הגדולה של זמננו?
ובכן…
האזנה לאלבום הבכורה של לאורה מרלינג חושף את העובדה המרה שכל התמיהות האלו אינן רלוואנטיות יותר. השאלה האמיתית היא האם יש בכלל דור שלם שמסוגל להקשיב כשמדברים אליו? האם יש במרחב הזמן המודרני מספיק נקודות אחיזה משותפות שיאפשרו לאנשים מסביב לכדור לומר שהשינוי הזה אכן קורה לכולנו? האם יכול להיות כותב השירים הגדולים של הזמנים הקטנים בהם אנו חיים?
אלבום הבכורה של לאורה מרלינג  נשמע כמו הרבה דברים ששמעתם כבר בחייכם – זמרת אנגלית, גיטרה אקוסטית, אוסף בובות, מלחינה שירים וחלומות שבורים. אבל מה לילדה בת שבע עשרה ולחלומות רוק'נ'רול מנותצים. מה לילדה בת שבע עשרה ולחבר שלה שרוצה להתאבד באגם בז'נבה אבל מפחד שמותו ה"יפה" יפריע לאחרים,  מה לילדה בת שבע עשרה ולפחדים לגדול ולהיות כמו אמה, ולמה זה בא צמוד לתהיה  מדוע זה כה רע, שכן היא מעריצה אותה. וכשאתה שומע דבר כזה אתה מבין שבשיר הזה עם כל הכבוד, עוד לא היית.
"אך אינני יכולה לשחות" הוא יצירת מופת מודרנית. הצצה נדירה וישירה לעולמה של נערה בת שבע עשרה, שלא נשמעת כחיקוי לשום סבא או דוד רוחני שלה. החדות שבה היא נוגעת בדברים והדיוק החלומי שלה שם אותה בשורה אחת עם גדולי יוצרי השירים של כל הזמנים. נערת  עילוי שמסוגלת לכתוב על עולם ההתבגרות בבגרות שעוברת בהרבה את שנותיה, שזו רבותא קטנה מאוד, אך עם תום שהוא קטן בהרבה משנותיה וזה כבר הישג נדיר מאוד.

אז אם המרפס שלכם לא נסגר סופית, ויש בכם מספיק תום כדי להאמין ולהאזין באוזניים פקוחות תגלו שהולכתי אתכם שולל עד עתה, שכן למרות כל הרצון הטוב לאורה מרלינג איננה בוב דילן החדש ולעולם גם לא תוכל להיות, היא בסך הכל לאורה מרלינג החדשה וזה לדעתי הרבה, הרבה, הרבה יותר קשה להיות.

1 comment on “תום התמימות – לאורה מארלינג ורוחות הרפאים של הרוק'נ'רול.

  1. ובעיקר – איזה כיף שאתה מעלה לפה את הביקורות שלך, ואני יכול לקרוא את כל מה שפספסתי כשלא קראתי מעריב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: