תבונת הביקורת הטהורה

לילות שבת, בוקרי ראשון – מיסטר ג'ונס וסופרי העורבים.

מתישהו בתחילת הניינטיז ישב אדם דוריץ עם שני חברים מוזיקאים בבר קטן בדרום לוס אנג'לס.  הביט בבלונדינית יפיפיה שלא שמה עליו והתבאס קשות. "ההימליות", להקתו, לא הגיעו לשום מקום ובטח שלא התקרבו לשיאים ששמם רימז עליהם.  החיים שלו היו תקועים בניוטרל והוא הבין שעוד רגע הם גם יתחילו לנסוע ברברס.  השיחה המעושה נמוגה בין אדי האלכוהול והזמן שחמק  דרך עשן הסיגריות. דוריץ הביט בדמויות הבלתי מושגות שרצדו על מסך הטלויזיה וברגע אחד של פכחון אלכוהולי,  הביט דוריץ על חייו מהצד וכתב את השיר שישנה אותם מהקצה אל הקצה.
דוריץ רצה להיות בתוך הטלויזיה, רצה שכל העולם יאהב אותו, רצה להיות אריה כמו ואן מוריסון, רצה להיות בוב דילן, ובעיקר הוא הבין שהוא רוצה להיות כוכב גדול למרות שלא היה לו שמץ של מושג למה.

מעבר ללחן המדבק בפשטותו, "מיסטר ג'ונס" הצליח ללכוד בחדות את אותה תחושה עמומה ועגמומית של חוסר תוחלת קיומית המתלבשת על כל מי ששואף לכוכבים ממעמקי הביוב האורבני. כך הפך "מיסטר ג'ונס" להיות שיר הוונאביז המושלם. מאחר ובחיים יש מעט מאוד מנצחים אבל אינסוף וואנביז, הפך "מיסטר ג'ונס" את דוריץ ולהקתו החדשה "קאונטינג קרואז" לכוכבים גדולים גדולים.  אלבום הבכורה של קאונטינג קרואז "אוגוסט וכל מה שאחרי"  מ-93' היה אחת ההצלחות הגדולות המסחריות הגדולות ביותר של הניינטיז.  אך אלבומי הזהב והפלטינה שנפלו על דוריץ וחבר מרעיו מכל עבר הפכו מהר מאוד למשקולות שהם נשאו על כתפיהם. כחולמים רבים לפניו גם דוריץ גילה שלהגשים חלומות עשוי להיות דבר מאוד מאוד מסוכן.
דוריץ חי את חיי הסלב עד לשיאם כקריקטורה על תוכניות התעודה של ערוץ E ודומיו. הוא עשה כסף, עשה סמים, עשה בחורות, עשה בתים, עשה שירים ואלבומים והכל תוך כדי התמוטטות עצבים קשה. עשה גמילה ועוד גמילה ועוד אלבום וכו' וכו', אתם מכירים את התסריט בע"פ. וכמו נבואה שמגשימה את עצמה דוריץ גילה שגם כשכולם אוהבים אותך אתה עדיין יכול להיות לבד. מאוד לבד.  דוריץ ולהקתו שקעו לתוך קריירה שהלכה ודעכה מאלבום לאלבום עד שהלהיט הגדול ביותר שלהם אחרי אותו "מיסטר ג'ונס" אגדי היה למעשה קאבר ל"מונית צהובה וגדולה" במקור של ג'וני מיטצ'ל, וגם זה קרה בסיוע סרט מצליח שהשיר נשתל בו.

בסוף 2008 יצאה מהדורה חגיגית של אותו אלבום בכורה מצליח שהטיל  צל כבד ומחשיך על שאר האלבומים של דוריץ ולהקתו. כפי שניתן לשמוע באלבום החדש של הקאונטינג קרוז "לילות שבת, בוקרי ראשון"  לדבר היתה השפעה עמוקה על אדם דוריץ. אלבומם החדש של הקרואוז הוא אלבום קונספט שמתחלק לשניים. בחציו הראשון הוא מסיבת רוק'נ'רול של שבת בערב ובחציו השני והמוצלח יותר הוא הבוקר השליו שאחרי המסיבה הגדולה, אין זו חלוקה שרירותית שכן האלבום הוא חשבון הנפש האמיתי שדוריץ עושה ולראשונה עם ההצלחה שרוממה אותו אל הכוכבים אך גם זו שהשקיעה אותו במצולות.
דוריץ מאזכר פה את מיסטר ג'ונס בכמה שירים וחושף את  הריקנות הגדולה שההצלחה מילאה אותו. שיר אחרי שיר הוא מנסה לפענח כיצד נזרק אל בין הכוכבים מבלי לקבל את מדריך ההפעלה איך כדאי לחיות כשאתה מוקף באור גדול. הכנות של דוריץ עוזרת לו להתחמק ממרבית המלכודות  הפטתיות שטמונת באלבום שכל כולו צרות של עשירים.

"אני יהודי רוסי אמריקאי שמתחזה לאפריקאי גמ'ייקני ורוצה להיות אינדיאני" . במילים אלו פותח דוריץ את האלבום וממשיך משם לפרק עוד ועוד את מרכיבי הזהות התלושה שלו. שלו ושל כל אזרחי הכפר הגלובלי. מיליארדי ילדים ילידים שחיים בכל מקום אך לא מרגישים שייכים באף מקום.  מבחינה מוזיקלית אין חידושים גדולים באלבום והוא מתנועע היטב בתחום המושב הידוע של הרוק האמריקאי האלקטרו-אקוסטי (איזה כיף להשתמש במושג הזה בהקשר הנכון, שלו ולא בהקשר האקדמאי שלו 🙂 אך מה שמעניק לדיסק את האדג' המעניין, הוא הפכחון החדש-ישן של דוריץ ביחס למצבו ולהצלחתו.  זהו דיסק מומלץ לא רק לכל ניצולי הישרדות, פרוייקט X, Y,Z , כוכב נולד ומיליוני כוכבים שכוכבם דרך לרגע ומייד כבה. אלא לכל אלו שרוצים להיות שם. שכן לדוריץ יש פרספקטיבה נדירה – העבר שלו הוא העתיד שעליו חולמים מיליארדים .

0 comments on “לילות שבת, בוקרי ראשון – מיסטר ג'ונס וסופרי העורבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: