תבונת הביקורת הטהורה

ברוס ספרינגסטין – קסם והמטרה הגדולה

בין מעריצי ברוס רווחת תיאוריה הגורסת שלאחר אלבום מופנם ואישי של הבוס, יגיע אלבום רועש גדול ולהקתי. בראיון האחרון שנתן ספרינגסטין לביוגראף הרשמי שלו – דייב מארש, התגלה סקופ, אחד מהאנשים החושבים והמתלבטים ביותר ברוקנרול אינו מונע על ידי תיאוריות אלא עושה את הדבר הנכון בעיניו.

על פניו – "קסם" אלבומו הנוכחי של ברוס הוא עוד אלבום בשורה של אלבומי ברוס, בראיון מתברר שהוא דווקא אמור להיות אחת מהתפניות המפתיעות בקריירה שלו.

לאחר שרשרת אלבומים מחוייבים למצב המשונה של ארה"ב לאחר מתקפת התאומים, אומה פצועה ומשוסעת השקועה במלחמה שלא לגמרי ברורה לה. מחליט ברוס להתפטר, ולו לאלבום אחד, מתפקידו כמצפן האומה. מהמקום הזה מגיח "קסם" במלוא הדרו. "קסם" הוא אלבום רוקנרול שמדבר בשפת הפופ העל זמנית. לא לחינם  מספר ברוס בראיונות על אהבתו לפופ הקליפורני רווי ההרמוניות הזורחות של שנות השישים, לא לחינם הוא קושר בינו לבין הקרונרס – אותם זמרי פופ של שנות החמישים ששרו בגרון מלא ומהדהד, לא לחינם הוא מציין את דילן שעוסק ברוח התקופה גם כשהוא בורח ממנה, לא לחינם נקרא הסינגל "רדיו שומקום". בו משתלח ספרינגסטין  בתחנות הרדיו החלולות שמלוות אותו לאורך שבילי אמריקה משמיעות רק קצב חסר מהות וביטים חסרי תוכן.
ב"קסם" תר ספרינגסטין אחר המטרה הגדולה דרך הפרטים הקטנים. אצל ספרינגסטין הפרטים הקטנים הם תמיד אך ורק אנשים. אלו שחוזרים הביתה ורואים את הנערות המפתות בבגדי הקיץ שלהן כמסר מעידן תשוקה רחוק בחייהם, אלו שעובדים השכם וערב עבור אהבתה של אשה שלא יודעת את זה, אלו שמחפשים ברדיו שיר אחד שיחיה אותם ומוצאים רק כוכב שטרם נולד וכבר נפל ונשרף.

יותר מכל נדמה ש"קסם" מחפש לאחד ולאחות את הפצעים הלאומיים ופחות להעמיק את החיטוט שבהם. לכן חשובה ההבחנה של מארש בנוגע לאלבומו החדש של ספרינגסטין – העיסוק של ספרינגסטין ביום יומי ובשולי התמונה הגדולה אינה אומרת שספרינגסטין בורח מאחריות. ההפך, המלחמה שוכנת ברקע של כל שיר ושיר, גם אם זו אותה אמריקה קטנה של דיינרס, עיירות קטנות רדיו שום-מקום ובתי קברות למכוניות.

באמצעות הצגת ה"קסם" שביום-יומי, מנסה ספרינגסטין להדליק את מדורת השבט שכבתה לו. עבור ספרינגסטין האש הזו היא אותו נוף קסום ומסתורי שהמוזיקה האמריקאית ידעה פעם ליצור. הנער שהחל את הקריירה שלו כשעל כתפיו מונחת ביקורת מחייבת כל כך כמו "ראיתי את עתיד הרוקנרול וקוראים לו ברוס ספרינגסטין" מנהל מזה קרוב ל35 שנה דיאלוג מתמשך עם כל המוזות האמריקאיות הגדולות. דיאלוג שמוביל אותו למקומות מרתקים מבריקים חד פעמיים אך גם מאכזבים ולא ברורים לפרקים.
התפיסה של ברוס כגיבור הכל אמריקאי הגדול היא לעיתים רבות בעוכריו. מפליא לגלות ש"נולד בארה"ב" שיר המחאה הגדול שלו כנגד ויאטנאם הפך להיות שיר פטריוטי למהדרין, כל כך פטריוטי, עד שהמענים האמריקאים במחנה המעצרים של גואנטמו ביי השתמשו בהשמעות בלתי פוסקות של השיר בעצמה אדירה בכדי לענות את העצירים שנחשדו בקשר לטרור בינלאומי. ואילו הסינים בטעות או במכוון נגנו את השיר במקום ההמנון של ארה"ב באולימפיאדה האחרונה לאחר הגמר האולימפי בכדורסל.

ב"קסם" ברוס מבקש להתרחק מתפקידו כמטיף רגיש לעוול אך סימפטי למטרה הגדולה שבשמה אותו עוול נעשה, והופך לאיש שרק רוצה שהדברים הקטנים יבואו על מקומם בשלום, למעשה ברוס נוקט באחת האופציות השפויות היחידות שישי למי שלא רוצה שחייו הקטנים יבלעו על ידי המטרה הגדולה. ברוס רוצה להזכיר את הקסם של החיים בקטן וכשזה מופיע על רקע המלחמה הגדולה זה קורע אותך לדעת שבסופו של דבר כל מה שנותרהוא  לסיים עוד יום מתוך תחושה שהעבודה אכן נעשתה ולהיות באמת כפי שהוא כונה לא פעם , פשוט "הבוס".

2 comments on “ברוס ספרינגסטין – קסם והמטרה הגדולה

  1. צפריר

    אני לא בטוח שאני מסכים. אני חושב שהאלבום הזה הוא אולי המחאה הקולנית ביותר של ברוס אי פעם. "מי יהיה האחרון למות בשל טעות", הדגל שאמור להזכיר "מי אנחנו, מה נעשה ומה לא (נעשה)", שיירת השוטים שתומכת במלחמה בעיירת ההרוג (בג'יפסי בייקר).

    וכמובן, בשיר הנושא, כאתה כותב "trust none of what you hear, and less of what you see" אתה לא ממש משתמש באנדרסטייטמנט. זו מחאה ברורה וחריפה.

    תוסיף לזה את ההתייחסויות המאוד בוטות לבוש ב-living in the future למשל, ומשפטים כמו "heroes are needed, so heroes get made. sombody made a gamble, sombody paid" (ןזה שיר על פצוע מלחמה, למי שפחות מתמצא), ובעצם אתה רואה אלבוס שמתייחס למסעות הצלב האמריקאיים בצורה חריפה, בוטה וחד משמעית. כמובן, האמירה של "זו הולכת להיות דרך ארוכה בחזרה הביתה", נוגעת ישירות לערכים ההומניים/דמוקרטיים של אמריקה הליברלית, שאליהם ברוס מטיף.

    ואפילו במקומות הפחות צפויים, כמו "i'll work for your love", במשפטים כמו "I watch you smooth the front of your blouse and seven drops of blood fall" (איזה יופי, הא?), יש תחושה שברוס שר לאומה, ולאו דווקא לאישה אחת. השיר הזה, אגב, הוא בעיני אחד הנפלאים ביותר שהוא כתב.

    אז אני לא מסכים אתך, אבל תמיד נפלא לראות שיש ישראלים בבשמעו ברוס 🙂

    (ותודה לרוני שהביא את הטקסט לתשומת לבי)

  2. ב-Radio nowehre חזרתי לנהוג בכבישי אמריקה בלילה.
    ב- Girls in their summer clothes חזרתי לפרק של "ימים מאושרים".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: