תבונת הביקורת הטהורה

מייקל ג'קסון – מותחן והמתכון המקוצר לכיבוש העולם

לא תותחים ולא פצצות אטום. לא טנקים ומטוסי ריגול אלא פופ פדופילי, זומביז מרקדים, עמימות סקסואלית, הליכת ירח, תביעות אבהות, קרבות רחוב בין חבורות עבריינים, תסמונת פיטר פן, פרנויה אורבנית, פאניקה טקסטואלית וFאנק של ארבעים אלף שנה. זה בקצרה המתכון הכי יעיל עד היום לכיבוש עולמי.
איפה שנפולאון, סטאלין והמוח כשלו, מייקל ג'קסון הצליח. עשרים וחמש שנה אחרי שיצא, "מותחן" אלבומו של מייקל ג'קסון הוא עדיין האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים. מאה ועשרה מיליון עותקים נמכרו מהאלבום הזה עד היום וכעת יוצאת מהדורה חדשה ומשופעת תוספות המציינת רבע מאה של הגמוניה מסחרית ללא מתחרים.
לחייזרים שנחתו אמש בדרום עזוז נספר שג'קסון התגלה בגיל עשר כילד הפלא שהוביל את חמישיית ג'קסון. כבר כילד הוא שר ורקד כמקצוען ותיק והוביל את החמישיה המשפחתית לפסגות המצעדים. חברת מוטאון האגדית אמצה אותו אל חיקה החם וכסטיבי וונדר לפניו, סומן הילד הצעיר ככוכב גדול בהווה ולעתיד לבוא.

בשלהי שנות השישים נקלעה חברת מוטאון למשבר עמוק. מצד אחד העולם הפסיכדלי רחש מסביב וחלק מאומני החברה אף זכו להצלחה פסיכדלית מבריקה (בעיקר ה-TEMPTETIONS עם נורמן וויטפילד המפיק המבריק) ומצד שני ברי גורדי האיש שביסס את כל המודל הכלכלי של מוטאון על תדמית נקיה לרבבה, חיפש כוכב חדש ונקי לקהל השמרני שנרתע מכל ה"סקס, סמים ופסיכדליית סול" שרחשה במוזיקה השחורה באותה עת.

עם קול מדהים חף ממיניות ולחיים שפשוט דורשות צביטה, ג'קסון הילד התאים כמו כפפה משובצת יהלומים למודל שבארי  גורדי רצה לראות בחזית של מוטאון. במקביל לאלבומי הלהקה הוציא מייקל הקטן כמה אלבומי סולו מוצלחים ומתוקים להפליא (לטעמי ברובם אף יותר טובים מאלבומי החמישיה המשפחית) האלבומים הפכו אותו לכוכב על בזכות עצמו. אך עם הגיל אבד התרגיל ובמקביל להתחלפות קולו פרש ג'קסון מהחמישיה, מחברת מוטאון, ומניהולו של אביו, בכדי להתרכז בקריירת סולו משלו.

בשנת 79' חבר מייקל למפיק האגדי – קווינסי ג'ונס. יחד יצרו השניים את אלבום  הסולו האמיתי הראשון שלו –  "אוף דה וול".  משוחרר מהתדמית הנקיה של מוטאון, מהאפרו ומתווית ילד הפלא אך לא מחובת ההוכחה, יצרו ג'קסון וג'ונס אלבום דיסקו אימתני וסקסי שהיה להצלחה אדירה. עם ביקורות נלהבות ומכירות אסטרונומיות של למעלה מעשרים מיליון עותקים "אוף דה וול" הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר אי פעם ושבר את כל שיאי הקריירה של ג'קסון עד אותה עת, הן במכירות והן בכמות הפרסים שבהם זכה. ניתן ללמוד הרבה על האדם שמאחורי המסיכה של מיייקל ג'קסון אם נדמיין לרגע את מבטם המופתע והלא מאמין של מנהלי חברת התקליטים אפיק, שבאו לחגוג את הצלחתו הכבירה של האלבום עם ג'קסון ובמקום זה קבלו מממנו אוסף נזעם של תלונות שכולן אומרת את אותו הדבר – מבחינת ג'קסון "אפיק" לא עשו מספיק בשביל לקדם את האלבום שלו, אליבא דג'קסון האלבום שלו יכל להצליח הרבה הרבה יותר.
נהוג לראות את תעשיית הפופ המודעת לעצמה, כמקום ציני במיוחד שפועל על פי חוקים ונוסחאות, מדדים וגרפים בכדי להגיע אל כמה שפחות אנשים אך לכמה שיותר קהל  אך כפי שאמר האנטר תופסון "בנוסף יש גם כמה כמה צדדים רעים…"

כשנגשו מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס לעשיית אלבום ההסולו הבא של ג'קסון – "מותחן",  הם שברו את כל השיאים של קודמיהם בתעשיית הפופ ונגשו לעשיית האלבום הזה כמפגש מדענים בדיסנילנד.
כיום כשהתהליכים האומנותיים והטכנים מאחרי היצירה נחשפו לקהל הרחב, ברור מעל לכל ספק ש"מותחן" לא הפך להיות האלבום הצליח ביותר בכל הזמנים בטעות.

כל שיר ושיר מתוך תשעת השירים שב"מותחן" נכתבו, הנודסו והופקו בכדי להגיע לפלח קהל אחר, כל שיר עוצב מוזיקלית כדי להתאים לנתח שוק אחר, כל שיר היה עוד חזית חדשה בקרב לכיבוש עולמי. כפי שניתן ללמוד מדברי ברוס סווידן (ראה מסגרת)  טכנאי האולפן שעבד עם הצמד על האלבום, כבר בשלב התכנון נעשה "מותחן" מתוך מחשבה שזה מה שהוא אמור להיות – האלבום הכי מצליח בכל הזמנים.
מתחת לעטיפת האלבום "מותחן" הוא בעצם פרי  המחקר המתקדם  ביותר לכל מי שמבקש להבין את נבכי המנגנונים הפנימיים שמוליכים ליצירת  אימפריות.  קביעה זו מפספת את הפרדוקס המרתק שקיים בבסיסו של האלבום הזה. שכן הדבר האחרון שניתן לחשוב עליו בהקשר של אלבום מהונדס שכזה, זה היות האלבום "חושפני","אישי", "אמיתי".

אך זהו הקסם של מוזיקת פופ במיטבה, גם כשהיא מכוונת לדבר אחד מתגלים בה הרבה דברים אחרים מתחת לפני השטח. מרתק לגלות כיצד גם דרך האזנה צמודה לשירים באלבום מתוכנן ומובנה במיוחד, קורנת האישיות של ג'קסון החוצה חזקה מתמיד וחושפת אותו לחלוטין כפי שהוא – פיטר פן שהלך לאיבוד בעולם המבוגרים.

מאז שיצא "מותחן" ניסו רבים, כולל מייקל ג'קסון עצמו, לפצח את הקסם ולשחזר את ההצלחה של האלבום הזה. לפניכם סקירה קצרה של כל אחד ואחד מתשעת השירים שעשו היסטוריה. תשעה נעלמים במשוואה חד פעמית שמציגה את האלכימיה של מוזיקת פופ במיטבה – התכתם של צלילים ומילים יחדיו והפיכתם לזהב טהור. למרות שמבט לאחור זה נראה כמעט מובן מאליו "מותחן" איננו אלבום שניתן לשכפול מפני שהוא פועל בדיוק כמו הנוסחה הסודית של קוקה קולה – כל העולם מכיר את הטעם ובכל זאת אף אחד לא יכול לומר למה הטעם הזה דומה, פרט לעצמו.

" Wanna Be Startin' Somethin'"

האלבום נפתח עם מקצב אלקטרו-אפריקאי בלתי ניתן לעצירה של מכונת תופים קדחתנית ובאס סינטטי. התחכום העצום של קווינסי ג'ונס ומייקל ג'קסון היה בלקיחת מקצב הדיסקו שבאותה תקופה נחשב למת יותר מהקריירה של ג'ון טרבולטה. והפיכתו למשהו אחר לחלוטין עם צליל מכונות התופים הזולות והבאס המסונטז של ילדי הראפ שברחוב. מעל זה הם מחברים את מוזיקת הנשמה האמריקאית למקורות האפריקאים שלה דרך גניבה בוטה (ולא מתוגמלת) של מאנו דיבאנגו והלהיט שלו – "סול מקוסה".
הפזמון של השיר המכיל את אחד הוידויים הביזארים ביותר שניתן לדמיין. שימו לב כיצד מתאר ג'קסון את היחסים בינו לבין קהלו – "אתה ירק! והם עדיין שונאים אותך, אתה בופה והם אוכלים ממך" בצמוד ל-"אני מאמין בעצמי אז תאמין בעצמך"!!!

הוכחה ברורה ש-"בטיפול"  אכן התחילה כמה שנים מאוחר מדי בחו"ל.


Baby Be Mine

השיר היחידי שלא שוחרר כסינגל מתוך האלבום הזה, והסיבה לחלוטין לא ברורה. למרות היותו Fאנק-דיסקו סטנדרטי יחסית, הגשה הקולית של ג'קסון מביאה את השיר לשיאים שהיו מספיקים לקריירה שלמה של אחרים.ללא ספק גם השיר הזה היה זוכה לנשום את אויר פסגות המצעדים אם רק היו משחררים אותו כסינגל.


The Girl Is Mine

הדואט של ג'קסון עם פול מקרטני הוא הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הזה. החיבור בין ג'קסון לחיפושית לשעבר איננו מקרי. ג'קסון רצה להטביע את מותחן בחותם האיכות הלבן של מקרטני. כך נולד השיר הזה בעיקר בכדי להכשיר את ג'קסון בעיני אמריקה הלבנה. עם גרוב איטי ומחרמן אך עדין וממש לא מאיים, יוצרים ג'ונס וג'קסון נוף קסום של קלידים וכלי מיתר חלומיים, כדי שאף אחד לא ישים לב שמקרטני הלבן וג'קסון השחור (עדיין) מתווכחים למי שייכת הבחורה (בואו נודו בזה הוירטואלית לחלוטין) הארורה (?!) שבינהם.

יותר מכל נשמע פה ג'קסון כילד קטן שמתווכח עם אבא שלו את מי הכלבה המשפחתית אוהבת יותר.  כמה שנים לאחר שיצא, הפך הדיאלוג שבבסיס השיר הזה מקומדיית מדע בדיוני לאפוס טראגי. בכסף שהרוויח מ"מותחן" קנה ג'קסון את הזכויות על שירי הביטלס וסירסר אותם לפרסומות וכדו'. מקרטני מעולם לא סלח לו על כך.

(מאחר וג'קסון לא מאפשר להטביע את הוידאו המקורי של מותחן ושירים אחרים שלו באתרים מחוץ ליוטיוב, צרפתי את הפארודיה הבוליוודית לכאן – את השיר המקורי נתן לראות ולשמוע כאן)

THRILLER

במקום שבו נכשלו רבים אחרים ג'קסון וג'ונס מצליחים ובונים סרט שלם בתוך שיר פופ. למרות שמדובר בשיר אימה קלאסי (שזה כנראה ז'אנר של שיר אחד) האימה כאן היא אימה משעשעת לילדים כמו בפורים או המקבילה הנוצרית שלו – האלווין. הרעיון הצליח כל כך בתור שיר עד שהוא הפך לסרט קצר או יותר נכון לוידאו קליפ מרהיב, שמטשטש לחלוטין את הגבולות בין השניים.
הקליפ לשיר נמצא ביחד עם שאר הקליפים מהאלבום בדיוידי בונוס שצורף למהדורה החדשה. וינסנט פרייס שחקן האימה נושא פה ראפ אפקוליפטי על הימים שבהם ישתלטו זומביז על כדור הארץ ושולח את מייקל ג'קסון לרקוד בראשם. מדהים כמה ג'קסון משכנע  בתור הזומבי הראשי וכמה מרתק לראות כיצד כאשר מתעורת בו תשוקה מינית הוא הופך להיות איש זאב. או במילותיו הנצחיות – היי אל תפחדי, זה רק סרט…
כשהמשפט הזה מגיע ממישהו שחי כל חייו בסרט, זה כבר נשמע מפחיד מאוד.

Beat It

ללא ספק ההברקה של האלבום. עם אוזן אחת כרויה לצלילי הרחובות ועין שניה הבוחנת את מסכי ה- MTV .  ג'ונס וג'קסון הבינו שהכלי הכי טוב לצרכי כיבוש העולם הוא ערוץ ה-MTV שבאותם שנים  היה בצעדיו הראשונים בכבלים האמריקאים. בגלל התפוצה שלו בקרב אמריקה הבורגנית הלבנה, סרבו קברניטי הערוץ להקרין ברוטציה גבוהה קליפים של מוזקאים שחורים. ג'ונס וג'קסון עקפו את המכשול הזה על ידי יצירת הכלאה חדשנית לחלוטין בין מוזיקה שחורה ולבנה. הם מצרפים את הפאנקיות השחורה לאגרסיות המצ'ואיסטיות של גיטרות מטאל לבנות, כדי ליצור את הגרסה המודרנית של סיפור הפרברים. הם שלפו את השם החם ביותר של התקופה בעולם הגיטרות  החשמליות– אדי ואן הלן והזניקו אותו לאולפן כדי לדפוק סולו מהגיהנום הרוחש של ההייר מטאל. קווינסי ג'ונס וג'קסון התעקשו  וצעקו לואן הלן באוזניות – יותר בוער, יותר מהיר, יותר…התוצאה של המהלך הזה היתה פנומנליתץ הMTV ניגן את הוידאו הזה ללא הפסקה ומאז ההיסטוריה ידועה. כיום הדרך הטובה ביותר לאמן לבן להיכנס לMTV כיום, היא להראות או לפחות להשמע כשחור

אגב בשולי הדברים, לא הרבה אנשים זוכרים שהשיר הזה הזניק עוד קריירה. ווירד אל יאנקוביץ', עד אז קומיקאי אלמוני למדי, עשה על השיר פארודיה מבריקה שנקראת Eat It שהפכה ללהיט בזכות עצמה והזניקה אותו לקריירה מוזרה של פארודיות מוזיקליות די מבריקות.

.

Billy Jean

המקצב החתלתולי והמהפנט, הוידאו קליפ שיצר שפה חדשה של דימויים, ההפקה האפלה ואפילו הזעקות הקצביות של ג'קסון שמגדירות מה זה ביט בוקס אנושי. כל אלו, מסתירים את העובדה שמדובר בשיר מוזר ולא יאומן על תביעת אבהות,  ממייקל ג'קסון. אפילו כשברור לך לחלוטין שהדבר לא קרה. כשהוא שר "אמא תמיד הזהירה אותי בלבחור את מי לאהוב, ותהיה זהיר במה שאתה עושה כי השקר הופך לאמת…" – חוש נבואי? לחלוטין.
( אגב הקאבר הנפלא של קריס קורנל מבהיר כמה שהשיר הזה הוא הרבה מעבר לצעדי ריקוד ירח, שימו לב להגשה של קורנול שמבארת את הטקסט הבלוזי הכבד)

Human Nature

שיר שנכנס לכאן בגין טעות אנושית יותר מכל. ג'ונס וג'קסון היו זקוקים לשיר אווירה נעים ורך. וכשעברו על קלטות של שירים שנשלחו להם ממיטב הכותבים בתעשיה, שכחו לכבות את אחד הטייפים  וגילו שיר שלא יועד אליהם. "למה? למה? לה לה לה לה" שר ג'ף פוקרו ביאוש מלנכולי לעצמו כשהטייפ רץ  ושכח מהעניין.
ג'ונס וג'קסון שלחו את שיר היאוש הקטן הזה לקבל מילים קצת יותר משמעותיות מ-"לה לה לה" והתוצאה היא אחד מהשירים המוזרים ביותר שניתן לדמיין. שיר מצלולי להפליא שנשמע כאילו כל המילים שבו מנסות להגות משי ומלמלה. בסוף השיר גם ג'קסון עוזב את גבולות הגיון המילים ומתחיל לפעות כתינוק.


P.Y.T

יותר מעורר אימה מ"מותחן", יותר מסוכן  מ"ביט איט", ואפילו יותר מוזר מבילי ג'ין. "אני רוצה לאהוב אותך – דבר צעיר ויפה" שר ג'קסון בשיר פופ פדופילי ואתה שומע את כל התביעות על ניצול ילדים מתחילות להיכתב.

The Lady In My Life

בלדת האהבה המתבקשת שבסוף האלבום. אפילו בבלדה לא מוכנים ג'ונס וג'קסון לוותר על הקצב המאסיבי. ההגשה של ג'קסון מזכירה את השירים שלו כילד. מלאת תשוקה וחסרת כל מיניות.

שימו לב לאיך שהוא שר "אני רוצה שתשארי איתי" זה נשמע כמו קריאה נואשת של ילד לאימו, ממש לא דומה לרגש שאתה מקרין לאשה שאיתך.
בצורה פארדוקסלית מותחן היה האלבום שהזניק את ג'קסון אל מעמד מלך הפופ. אך מותחן הכיל בתוכו גם את זרעי החורבן שלו. החשיפה העצומה שאליה שאף ג'קסון, היא בדיוק אותה חשיפה שממנה הוא נמלט כעת לקצוות התבל. מה שהיה כל כך מקסים באישיות הפיטר-פנית שג'קסון חשף בפני העולם ב"מותחן", היא גם זו שתרדוף אותו ותהפוך אותו לדמות הקומיקס הנלעגת של זמננו. כהרבה מנהיגי אימפריות לפניו גם ג'קסון גילה מאוחר מדי, שמרגע שהגשים את כיבוש העולם, העולם הוא זה שבעצם כבש אותו.

10 comments on “מייקל ג'קסון – מותחן והמתכון המקוצר לכיבוש העולם

  1. בחיי, אני עדיין מתפוצץ פה מצחוק 🙂

  2. אחלה סקירה

    לגבי בילי ג'ין
    אני מעדיף את הגירסה של איאן בראון על כריס קורנל

    http://www.notes.co.il/sharabani/43608.asp

    טוב, אולי בגלל שזה גרם לי לכתוב את השיר שם

  3. אתה מפתיע אותי כל יום מחדש בכתיבה שלך

    תודה

    שי

  4. ג'וליה

    היום בבוקר טענתי חלק מהשירים האלה על האייפוד שלי, החלטתי שהם מקסימים וקצביים מספיק, בדיוק כמו שהיו פעם פעם, כדי ללוות אותי בהליכה בפארק. ועכשיו פתאום אתה כותב עליהם… כנראה שהקסם הזה עדיין שורה על הרבה מהאנשים שגדלו על האלבום ההוא (במסיבות כיתה, בעיקר)
    🙂

  5. יופי של סקירה. פרץ הכתיבה שלך לאחרונה משמח מאוד (:

    זכור לי שנתקלנו יום אחד באלבום ישן של ג'קסון בין תקליטי ויניל מלאי אבק.
    מי זה? שאלה אחותה הקטנה של חברה שהציצה בנו ולא ידעה את האייטיז.
    מייקל ג'קסון, ענינו.
    מה פתאום, היא ענתה. זה בחור שחור, ומייקל ג'קסון לבן.

  6. Jack-In-Box

    מבחינתי אתה יכול לכתוב אפילו על קרן פלס וזה יהיה מרתק. בכל מקרה, יש לי חיבה מסויימת למייקל ג'קסון, ספציפית לבילי ג'ין, שזה שיר גדול באמת, עם גרוב מהפנט והסינת'י הזה של הסטרינגס האפלים ברקע שנכנס עם השורה
    "For forty days and forty nights" פשוט עושה את השיר.
    גם wanna be starting somethin' זה שיר מצויין, שמבוסס אם אני לא טועה על התיאוריה המודאלית של ג'ורג' ראסל.

  7. עופר

    הם חויה לקורא ומתכון טעים לכתיבה של נושאים אהובים בשילוב תובנות שדוגרות בתהליך הכתיבה

  8. עידית

    קפצתי משיר לשיר, וקראתי את מה שכתבת מרותקת.

  9. מעריץ של מייקל ג'קסו

    כתבה אדיוטית של עוד אחד שחש שהוא "מבין" במוזיקה. והוא לא בעד מייקל ג'קסון או נגד בכתבה עצמה, אולי בחיים כן -א בל מי אכפת? :\ , אתה פשוט מנסה להצחיק ולהיות שנון ע"ח המיתוס "מותחן" וזה לא מצליח לו.

  10. ערן

    מה שמות הסרטים של מייקל ג'קסון???

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: