"אתה כותב על מוזיקת עולם?" שאלה אותי חברתי כשבחנה את ערימת הדיסקים שהצטברו לי על השולחן. "אתה הרי שונא מוזיקת עולם, מה לך ולזה?". ובכן בואו נבהיר דבר אחד. אני לא שונא "מוזיקת עולם" – אני שונא את מה שהמערב מגדיר כמוזיקת עולם ושאר העולם אימץ בחוסר ברירה
כשזה נוגע לעולם המוזיקה, עידן הקולוניאליזם רחוק מלהסתיים. יש משהו מקומם להחריד בעובדה שהתוצר המוזיקלי של שתי מדינות מגדיר תשעים ומשהו אחוז ממה שמכונה עולם המוזיקה, בעוד שהמגוון המוזיקלי של כל שאר העולם נערם בקצה המדפים ללא שום הבחנה תחת הכותרת המוזרה להפליא  – "מוזיקת עולם".
אך אליה וקוץ אתני בה. כבר למעלה מעשור ש"מוזיקת עולם" היא שוק עבדים מרצון בהם מוזיקאים מכל קצווי תבל משנים את טעמם, כדי להתאים לחיך המערבי המעודן. העיקר הוא להתקבל כילידים הנחמדים שירקדו וישמחו ולעולם לא יתקוממו כנגד אימפריית המק-קולה התרבותית. בעשור וחצי מאז החלה לחדור אל התודעה הפכה "מוזיקת העולם" למקבילה הקולית לגלויות תיירים הנמכרות בכל פינה בתבל. גלויות מלאות באוטנטיות של משרדי פרסום הוליוודים, אקזוטיקה מלאת צבעים רויים יתר על המידה, מציאות פוטושפית הרחוקה מלשקף את המציאות כפי שהיא.
מזה כחמש עשרה שנה שחברת פוטומאיו מוציאה דיסקים המנסים לשקף את המוזיקה העולמית כפי שהיא מיוצרת בידי הילידים עצמם ולא על פי הזמנת המערב. כשלעצמו מדובר ברעיון מצויין אך האזנה לשלושה אלבומים חדשים מהחברה מגלה שבפועל האלבומים שהיא מוציאה הם מיקסטייפים של תיירים חולפים במקום. ככאלו איכותם תלויה בסקרנות והפתיחות של התיירים יותר מאשר בתוצר המוזיקלי של אנשי המקום עצמם ולכן הפער הגדול באיכויות הדיסקים.

לאחר שזכה להצלחה רבה יוצא הדיסק "רגאיי מסביב לעולם" מחדש. כשם הדיסק, מדובר באוסף מוזיקת רגאיי נחמד ולא מזיק ברובו שמנסה לחשוף רגאיי מכל קצוות תבל. ובכן אם חפשתם את הרכב הרגאיי המוביל של מונגוליה צפויה לכם הפתעה בדיסק, לא תמצאו אותם כאן. מה שכן תמצאו זה ביצוע לשיר הרגאיי האלמוני  – "No Woman No Cry"  מארה"ב, כמה שירים מאפריקה המערבית, אחד מאוסטרליה וברזיל  ואפילו שניים מג'מייקה. לא מספיק מגוון ולא מספיק מעניין בכדי להיות משהו מעבר למוזיקת רקע בבית קפה ליאפים עם ראסטות מעוצבות.

לרגל חגיגת 400 שנה להיוסדה, סוקרים אנשי פוטאמיו את הסצינה המוזיקלית של מחוז קוויבק בקנדה. מאחר ומדובר בנקודת מפגש מרתקת בין התרבות הצרפתית והתרבות האנגלו-סקסית, עיר שהצמיחה עשרות מוזיקאים בכל סגנון, ציפיתי לדיסק מרתק. התוצאה היא אלבום שכדאי להצמיד אליו זכוכית מגדלת בכדי לנסות ולמצוא בו משהו מהסצינה התרבותית של העיר. רק לצורך העניין נבהיר שאחת המשתתפות בדיסק היא זוכת תחרות הכוכב הנולד המקומי מהשנה שעברה. להכניס שיר אנמי שלה לאוסף במקום יוצרים מבריקים מהמחוז שמהם התעלמו כליל כמו לאונרד כהן וארקייד פייר, זה כבר מעבר לטפשות לשמה וגובל בהעלבת האינטלגינציה.

במקביל לקטלוג הרגיל שלהם מחזיקים פוטואמיו סדרה של דיסקים לילדים, וכעת הם מוציאים אלבום של מוזיקת ערש אפריקאית וחלומית לילדים. זהו הדיסק המוצלח ביותר מבין השלושה שכן הוא אינו צפוי לחלוטין ומצליח לעורר את בלוטות הסקרנות לגבי שפע המוזיקה האפריקאית. למרות שבפירוש מדובר במוצר שעבר התאמה ודילול לחיך המערבי, הוא מכיל מספיק קטעים המתרחקים במקצת מהשביל המומלץ של אנשי לונלי פלנט וזה לא מעט.  אגב מי שירצה להחשף ליופי המרתק והמוזר של המוזיקה האפריקאית במלוא עוצמתו וללא תוספת "משפרי טעם " ו"צבע" מוזמן להקשיב לאלבום "The Music Of The Baka Forrest People " בשביל לחוות מוזיקה שבאמת לא דמיינתם שקיימת ונדמית כאילו מגיעה מעולם אחר.

גם Cumbancha, הינו לייבל למוזיקת עולם אך ההוצאות שלהם הרבה יותר מעניינות ונועזות מפוטומאיו. Rupa & The April Fishes  –  הם אמנם להקה מסן פרנסיסקו אבל המוזיקה שלהם היא שילוב של טנגו ארגנטינאי, קברט גרמני, שנסון צרפתי והרבה מאוד מוזיקה צוענית. מדובר בתמהיל חביב להפליא אך למרות הנחמדות של העיסה, חסר איזה דבק אורגאני שיצליח לחבר את הכל למשהו שהוא גדול מסך חלקיו. במקרה הזה זה חבל מאוד כי בקונסטלציה יותר מעניינת יכלו רופה ודגי אפריל להיות מעין טיפקס לאמריקאים. כרגע הם בגדר אמני MY-FACE שהתמזלו.
"Umalali – פרוייקט הנשים של גריפונה" הוא אלבום מרתק שמתמקד במוזיקה של נשות הגריפונה ממרכז אמריקה. שורשי אנשי הגריפונה נעוצים באיים הקאריבים אך כיום הם פזורים על פני כל מרכז אמריקה. המוזיקה שלהם מסובכת כמו המוצא שלהם. חלק אפריקאי, חלק ספרדי וחלק צרפתי. התוצאה אלבום מרתק עם חסרון אחד בצורת מפיק על מערבי שהוצמד לפרוייקט בכדי "ללמד" את הילידים כיצד לעשות את המוזיקה שלהם יותר טוב ממה שהם עושים. שלל הטריקים האולפניים שהוא כופה על המוזיקה מיותרים לחלוטין ומדגישים את היחוד של הילידים. אבל ככה זה ביחסי הכוחות שבין המערב לשאר העולם – רק הקולניאליסטים החדשים-ישנים יכולים להראות לילידים מה אוטנתי בהם ואת זאת הם יעשו רק אחרי שהם יעלימו אותו כליל.

1 comment on “לונלי פלנט

  1. יערה

    http://www.networkmedien.de/produkte_D-produkte_worldnetwork-produkteenglish-nr-6.html
    כל אלבום פה הוא עולם ומלואו באמת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: