כי החיים הם סימפוניה מרירה ומתוקה, מקדש לאלן קליין.

הבוקר הופיעה בכל אתרי החדשות הכותרת התמימה להפליא  – מנהלם של הביטלס והרולינג סטונז, אלן קליין, הלך לעולמו. אם תכנסו לכתבה תוכלו לקרוא על אלן קליין, האיש שניהל את הביטלס וג'ון לנון לאחר הביטלס, וגם את הרולינג סטונז בשלב מסויים, במקומות הכי מפורטים יכולתם לקרוא כי מיק ג'אגר הצטער על זה שהוא נתן לקליין לנהל אותם.

הטוקבקסטים שמחו לציין את העובדה שאלן קליין, כמו ברייאן אפשטיין, מנהלם הראשון של הביטלס, היה יהודי ולכן "הביטלס הם שלנו", ממש גיור להלכה של לנון ומקרטני.

העובדות נכונות, אלן קליין אכן היה המנהל של הביטלס והרולינג סטונז, אבל לפרסם אותו ואת מותו ככזה שווה ערך לפרסום כתבה על מותו של היטלר ולהכתיר אותה בכותרת – "נפטר הצמחוני אוהב הכלבים הכי מפורסם באירופה", גם כאן כל העובדות נכונות, אבל הן אפילו לא מתחילות לתאר את מה שהאיש היה.

האנטר ס. תומפסון אמר פעם ש"תעשיית המוזיקה היא שוחה אכזרית ורדודה של כסף, מסדרון פלסטיק ארוך שבו גנבים וסרסורים רצים חופשי בעוד שאנשים טובים מתים כמו כלבים, בנוסף לכך יש גם צדדים שליליים…"

אלן קליין לא היה עוד אחד מאותם גנבים וסרסורים שרצו חופשי במסדרונות תעשיית המוזיקה. הוא היה מי שכתב את המדריך המלא לאותם גנבים וסרסורים שפעלו בתעשיית המוזיקה מאז ומתמיד. לפני כמה שנים נבחר קליין על ידי מגזין מוזיקלי לאחד משלושת האנשים השנואים ביותר בתעשיית המוזיקה אי פעם  לטובות הטוקבקיסטים נבהיר שבמשך חייו קליין עורר יותר אנטישמיות וקללות "פאקינג ג'ו" מאשר הביא כבוד גדול לעם שממנו יצא.

קליין הבין את הפרדוקס המובנה של תעשיית המוזיקה האנשים שמחליטים את כל ההחלטות העסקיות הם אלו שהשיקולים שלהם הם הכי פחות מסחריים – המוזיקאים. לכן הוא ניצל את העובדה שעד שלהי הסיקסטיז החלומות הכי גדולים של להקות רוק היו להשתכר עם שמפניה וכמה חשפניות, הוא הבין את מה שאפילו המוזיקאים החריפים ביותר של שנות השישים לא הבינו. הוא הבין את המספרים שתעשיית המוזיקה מגלגלת ואת כמויות הכסף אסטרנומיות שרובו ככולו הלך אל חברות התקליטים הגדולות,

כרטיס הכניסה של קליין אל עסקי המוזיקה היה פשוט אבל יעיל להפליא. בסקסטיז כהיום, רואי חשבון עורכי דין ומנהלי חברות תקליטים נוהגים להתהלך עם חליפות שגורמות להם להראות כמו הממסד שהמוזיקאים כל כך שונאים. חולצה צבעונית, פאות ארוכות ושיער פרוע הם כל מה שנדרשו לקליין בכדי למתג את עצמו  כאחד מהחבר'ה המגניבים של הסיקסטיז. בסך הכל היה הרבה יותר מקום להחביא את העוקץ שלו מתחת לחולצות הבד הרחבות.

קליין היה מסמן לעצמו מוזיקאי מסויים, נפגש איתו ומשכנע אותו שהוא לא מרוויח מספיק מהמוזיקה שלו ושחברת התקליטים שלו עושקת אותו. לאחר שהאמן השתכנע שקליין לצידו, הבטיח קליין לייצג את האמן מול חברת התקליטים ולארגן לו חוזה יותר טוב ויותר מכניס מהחוזה הנוכחי שלו. האמן שנפל בקסמו של הבחור המגניב שמעשן ומדבר כמו היפי אמיתי אבל יודע גם לגלגל מספרים בנוסף לג'וינט, שכר אותו להיות מנהלו הפיננסי.  או אז התייצב קליין בשם האמן מול חברת התקליטים וטען שהם הוליכו את האמן שולל וכי כל החשבונות שהם עשו עד עכשיו היו שקריים, והוא רוצה בדיקה מחודשת של כל ספרי החשבונות של האמן.

קליין ידע שרוב רובן של חברות התקליטים בסיקסטיז העליזות עשו כל רמאות אפשרית כדי לעשוק את המוזיקאים שלהם, והוא גם ידע שכל בדיקה דקדקנית של התנהלות החברות תחשוף שלל רמאויות, אי סדרים, ואינסוף טעויות מכוונות או שלא. קליין שיחק פוקר מול חברות התקליטים מאחר והוא ידע שחברות התקליטים יעדיפו לתת הרבה כסף ולו רק בכדי להיפטר ב"זול" מהחוקן הכלכלי שקליין הבטיח לערוך להם אם לא ימלאו את דרישותיו.

וכך אמן אחר אמן גזר לעצמו קליין קופונים של קרדיט וכסף על ימין ועל שמאל. אמן אחר אמן, עלה קליין מעלה מעלה במעלה תעשיית המוזיקה, כשהוא מסמן לעצמו את הפרס הגדול שבראש הפירמידה – הביטלס.

בסוף הוא אכן השיג אותם, הלהקה הכי גדולה בעולם, מכרה הזהב המניב ביותר בתעשיית המוזיקה נפל לידי אלן קליין כפרי בשל ומתפקע באמצעות כמה ססמאות רדיקאליות ושמות של כמה אנארכיסטים שקליין שילב בדבריו כשנפגש עם לנון.

לאחר שעשה עבודת תחקיר מעולה, קנה קליין את אמונו הטוטאלי של לנון ומאוחר יותר גם של הריסון ורינגו, באמצעות הקסמה בלתי פוסקת. בחושיו המחודדים הוא הבין שאותם מולטי מיליונרים בני עשרים ומשהו, מוזיקאים הם בסך הכל ילדים קטנים עם הרבה מאוד כסף והדרך הכי טובה להיות חבר שלהם היא להתעניין בגיטרות חשמליות מוזיקאי בלוז נשכחים פילוסופיות מזרחיות וסמים שונים.

יותר מיוקו ויותר מכל גורם אחר בעולם, קליין היה הקטליזטור הגדול ביותר לפרוק הביטלס. אני משוכנע שהוא הבין שהפרוק שלהם יניב לו כמנהל יותר כסף מאשר השארותם ביחד. ולכן העדיף קליין להפריד ולמשול בכיפה.

עלילותיו של קליין לא הסתיימו בסיקסטיז ולא הייתי כותב את כל הסיפור הזה אלמלא התנגן לי שיר אחד ברגע שקראתי את הכותרת שהוא נפטר.

כשהוורב התחילו לעבוד על המוזיקה של BitterSweet Symphony – הם השתמשו בדגימה של שיר משנות השישים, מתוך ביצוע זניח להפליא של תזמורת בניצוח מנהל הרולינג סטונז הראשון, אנדרו לוג אולדהאם, לשירם של הסטונס – The Last Time, כל זה לא היה משנה שום דבר אלמלא כל מי שעבד עם הוורב חש שמודבר בלהיט ענק בהתהוות.

מאחר וייצוג הזכויות על שירי הסטונס היו שיייכות לקליין עוד מימי הסיקסטיז, יעצו כל מי שהיה בסביבה לאנשי הוורב לא להתעסק עם השטן ופשוט להקליט את הדגימה מחדש. חברת התקליטים שלהם היתה מוכנה לשכור עבורם כל אולפן ונגן על פני כדור הארץ בכדי להקליט מחדש את הדגימה ולו בכדי להימנע ממשא ומתן על העניין עם מר קליין.

אבל הוורב ווהזמר שלהם ריצ'ארד אשקרופט התעקשו שהדבר מנוגד לרוח הדברים של השיר והתעקשו להשתמש בדגימה המקורית שעליה הם בנו את השיר שלהם.

כשהדיסק היה מוכן והעניין הגיע לפתחו של קליין, קליין הפתיע את כל העולם והתנהג בצורה שהדהימה אפילו את הנוכלים הגדולים ביותר בעולם המוזיקה. במקום לבקש כמה מאות  אלפי דולרים  וחצי מהתמלוגים על השיר,שנחשבו עד אז לרע מכל שקליין ידרוש, קליין דרש את כל, אני חוזר כל,  הזכויות על השיר של הוורב לעצמו (עצמו כמייצג של ג'אגר ורי'צארדס כותבי השיר המקורי,ההסכמה בשתיקה שלהם בנושא הזה היא אות קלון ודראון עולם עבור שניהם) ולוורב לא נותרה ברירה אלא לתת לקליין את הכל, או לגנוז את השיר. אם תשימו לב מי שרשום בקרדיטים על כתיבת השיר הם ג'אגר וריצארדס למרות שכל מי שאוזנים בראשו יכול לשמוע שאין קשר ולו קלוש ביותר בין שני השירים מבחינת לחן.

למעשה הוורב לא ראו גרוש מהלהיט הכי גדול שלהם, ומי שעשה ממנו מיליונים עד היום הם אלן קליין ג'אגר וריצ'ארדס.

מעבר לכך לאחר שהשיר התפוצץ כסופרנובה על עולם המוזיקה, קליין המשיך לסובב את הסכין עמוק יותר ועשה את המקסימום כדי להרוויח מהשיר ומכר אותו לפרסומות לנייק ומאוחר יותר לחברת המכוניות ווקסהול.  אפילו האירו-ביזיון של אותה שנה התהדר בתפקיד המיתרים הקסום של השיר כמעבר בין שיר לשיר.  לוורב לא היתה יכולת לסרב, שכן ההסכם הדרקוני של קליין הותיר את כל הזכויות לשיר בידיו. ורק לאחר מאבק משפטי הם הצליחו לחסום את קליין מלמכור את שירם לעוד ועוד פרסומות.

באחד הראיונות דיבר סולן הוורב אשקרופט על העניין והוא אמר שהנקמה הכי גדולה שלו היא השיר עצמו.

לא יכולתי שלא לחייך חיוך מריר-מתוק הבוקר כשראיתי את הכותרת שאלן קליין מת, רציתי להקדיש לו את השיר המופלא הזה שוב פעם כדי להזכיר לו ולכשכמותו שכל הכסף שבעולם לא יחמם אותו בקבר הקר שלו, ושבסכמה הכללית של הדברים השיר הזה נגע באמת בחייהם של מיליונים ואילו השם אלן קליין עם כל המיליונים שלו יוותר ויזכר לדראון עולם בצד של הרעים.

'Cause it's a bittersweet symphony, this life
Trying to make ends meet
You're a slave to money then you die
I'll take you down the only road I've ever been down
You know the one that takes you to the places
where all the veins meet yeah

No change, I can't change
I can't change, I can't change
But I'm here in my mind
I am here in my mind
But I'm a million different people
from one day to the next
I can't change my mind
No, no, no, no, no, no, no,no,no,no,no,no(fading away)

Well I never pray
But tonight I'm on my knees yeah
I need to hear some sounds that recognize the pain in me, yeah
I let the melody shine, let it cleanse my mind, I feel free now
But the airways are clean and there's nobody singing to me now

No change, I can't change
I can't change, I can't change
But I'm here in my mind
I am here in my mind
And I'm a million different people
from one day to the next
I can't change my mind
No, no, no, no, no, no, no
I can't change
I can't change it

'Cause it's a bittersweet symphony, this life
Trying to make ends meet
Trying to find some money then you die
I'll take you down the only road I've ever been down
You know the one that takes you to the places
where all the veins meet yeah

You know I can't change, I can't change
I can't change, I can't change
But I'm here in my mind
I am here in my mind
And I'm a million different people
from one day to the next
I can't change my mind
No, no, no, no, no

I can't change my mind
no, no, no, no, no,
I can't change
Can't change my body,
no, no, no

I'll take you down the only road I've ever been down
I'll take you down the only road I've ever been down
Been down
Ever been down
Ever been down
Ever been down
Ever been down
That you've ever been down
That you've ever been down

לאחר שקבלתי לא מעט תגובות של אנשים שרצו להבין את הקשר בין שני השירים ועל האבולוציה של השיר הזה הנה הפרוט המלא.

זה השיר המקורי של הרולינג סטונז.

כפי שאתם יכולים לשמוע אין קשר קלוש בין השיר הזה של ג'אגר וריצ'ארדס ( שבעצמו נשמע כמו שיר מושאל מצ'אק ברי, ) לבין השיר של הוורב.

אבל כאן הסיפור מתחיל להיות מוזר באמת

כפי שכבר פרטתי קודם, לפני אלן קליין היה לרולינג סטונס מנהל מבריק ויחודי, איש מרתק העונה לשם אנדרו לוג אולדהם. ומי שהיה אחראי יותר מכל למיתוג של הסטונס בתור הילדים הרעים של הרוקנרול. מעבר לכך, לוגהאם הוא זה שהפך את הסטונס מלהקת קאברים לזמרי בלוז משיקגו, ללהקה של יוצרים. האגדה מספרת שבכדי להכריח  את ג'אגר וריצ'ארדס לכתוב שירים, הוא נעל אותם בחדר ולא שחרר אותם עד שכתבו שיר.

לוגהאם היה גם זה שגילה את מריאן פייתפול וגרם לסטונס לכתוב לה As Tears Goes By ואף סימן את ניקו הרבה לפני שאנדי וורהול בכלל הכיר אותה, ומימן את הפקת הסינגל הראשון של ניקו (בהשתתפות ג'ימי פייג' הצעיר כנגן אולפן ).

לאולדהם המוכשר להפליא היו גם כשרונות מוזיקליים ולכן הוא הקים תזמורת מוזיקלית משלו ואיתה הוא הוציא אלבום של עיבודים שלו לשירי ג'אגר ורי'צרדס בני חסותו. ופה העסק מתחיל להתבלגן לחלוטין.

תקשיבו לשיר הזה, שימו לב מה קורה בדקה ושלושים ושמונה שניות.

כאן רואים מאיפה לקחו הוורב את הבסיס המוזיקלי לשיר שלהם, פה אין שום ויכוח. מדובר באותם צלילים שהוורב הפכו ליצירת מופת. ומצד שני אין שום ספק שאם מישהו היה צריך לקבל זכות כלשהיא על השיר של הוורב, הרי שזה אנדרו לוג אולדהם שבאמצעות הדמיון המפותח שלו עיבד את השיר של הסטונז ויצר ממנו עולם מוזיקלי חדש ומרהיב.

האם יש קשר בין השיר הזה לבין השיר של ג'אגר וריצ'ארדס שלמעלה?

ובכן לאחר שמקשיבים לשיר של הסטונס ניתן למצוא את הדמיון בין תפקיד הגיטרה של ריצ'ארדס לפעמונים שמלווים את תחילת הביצוע של אולדהם.

מעבר לזה כל קשר בין שני השירים הוא אפילו לא קלוש, הוא פשוט לא קיים.

כדי לחתום את העניין, הנה ביצוע אקוסטי של אשקרופט לשיר לבדו. בלי המיתרים ובלי הקצב.רק הוא ואקוסטית מה שמוכיח ללא ספק שמדובר בשיר מדהים בכל צורה שהיא.

אגב כשקית' רידארדס נשאל באחד המגזינים הבריטים האם הוא מצטער שהוא קיבל כ לכך הרבה כסף על שיר שהוא בכלל לא כתב, השיב האיש משהו כמו – אם הוורב האלה כאלו טובים הם יכולים לכתוב עוד שיר מדהים כזה והם יקבלו את כל הכסף שלהם בחזרה. להזכירכם מדובר באיש שניסה להסניף את האפר של אביו.

אשקרופט בתגובה צינית אמר שביטרסוויט סימפוני הוא השיר הכי טוב שהרולינג סטונז כתבו בשלושים השנה האחרונות.

אם כן לסיכום כללי, מי שהרוויח מהסימפוניה המתוקה מרירה היו אלן קליין, ג'אגר ורי'צארדס. מי שהפסיד מהיצירתיות יתר שלו היו אנדרו לוג אולדהם, הוורב ורי'צארד אשקרופט

אם מישהו חושב שיש כאן איזה מוסר השכל כלשהו, הוא מוזמן לפרט אותו כאן למטה.

יום טוב

.