תבונת הביקורת הטהורה

אלוהיי האם תקשיב לי כשאקרא?

העבודות המלאות של ספירטואלייזד חלק 1

בראשית היה כאוס נינוח ורוח מעל פני המים. משעמם לנו הרהרו אלוהי הביומכניקה בואו ניצור דבר כזה שלא מבין כלום ונשאיר אותו עם כל הבלאגן. נראה מה הוא יעשה עם זה.
פאסט פורוורד קדימה, דינוזאורים, אשה, גלגל, סוס טרויאני, ביצה קשה, רומא, הצלב, במהירות גבוהה הכל נראה הגיוני יותר, אפשרי יותר, הגיליוטינה, מונה ליזה, מקלונים לניקוי אוזניים…
נו, נו, הרהרו אלוהי האסטרופיזיקה. עוד פעם חיקוי של מופז ביצפאן? זה מתחיל לחזור על עצמו כל הטוק שואז האלה, אולי נתחיל את הכל מהתחלה?
באותו הרגע נשמעה נקישה בדלת הבדולח. נקישה שהדהדה כאבן מתגלגלת דרך כל צינורות העננים ופתחי המעגלים’ מקצה ועד קצה היקום.
מי זה כבר יכול להיות? הרהרו אלוהי הכורסא לעצמם. אולי נעמיד פנים שאנחנו לא בבית…
הנקישה נשמעה שוב. צלולה ובוהקת, אבל הרבה יותר החלטית.
אלוהי הכימותרפיה הסיט את מבטו בחומרה אל עבר הדלת, בנוקשות מסוימת הוא החל לתחוב את כפות רגליו אל נעלי בית משובצות, הידק את החלוק האדום, והחל מתגנב חרישית אל עבר הדלת.
הנקישה השלישית התמקדה כאלומת אור.
החדר כולו החל לרצד. להיעלם ולהופיע בתיאום עם אדוות גלי הקול שהתפשטו דרך החלל הבהיר.
אלוהי המוכרים בקניון הסיט את העינית
ומיד סגר אותה בחזרה.
“שיט” הוא סינן לעצמו בלחץ, דווקא עכשיו….
הוא שלף פלאפון מכיסו.
הקול החל לחדור דרך הדלת עטוף בהילה, 1, 2, 3, מרחף מרחוק באיטיות כמו נוצה 8,9,10, גלי הסינוס של החדר החלו לרעוד 13,14,15, החומר התחיל להפוך ממוצק למאושר, 19,20,21 בהדרגה החל כל חלקיק אלמנטרי ביקום לקפץ ממקום למקום בכמיהה…
“המנוי אינו זמין כעת, אנא נסה שוב במועד מאוחר יותר” אמר הקול המכני באדיבות .
נו כבר, תענה, אני יודע שאתה שם רטן אלוהי מחנות ההשמדה, אגלי זיעה לוחצים בעורפו החלו לחדור למודעותו . 27,28,29,30,
מה קורה? שאל קווארק קטן, את אימו הנרגשת.
ששששששששששש בן, היא חייכה אליו, 33,34,35 זוכר את האגדה על האחד? היחיד שיופיע והסדר בידו?
48,49,50 , המשיך הקול לפענח חידות בנות מיליארדי שנים, מעל הזמן החלו מספרי פרמה הגדולים להביט אחד בשני בתמיהה, רחוק מהלוחשים החל הבכיר שבהם לחבוש מצנפת שחורה.
אלוהי הפילוסופיה הביט במכשיר בזעם, לא היה שום טעם להתחבא מהקול, והוא ידע את זה.
האורות החלו לזהור מתחת לרגליו, הקול ליווה אותו 54, 55, 56, נעליו השחורות הבהיקו כברקים מורעבים, מכנסי הג’ינס המהוהים השירו חוטים פרומים שנחתו סביב עקביו בכל צעד וצעד.
“אלוהיי, האם תקשיב לי כשאקרא?” הוא שר לעצמו בדבקות.

עורו החיוור הפך כמעט שקוף מבוהק האורות, פסים כסופים ליוו אותו מכל צד, עיניו העצומות מוסתרות תחת שיערו הגולש, הוא החל לומר זאת שוב –  “אלוהיי, האם תקשיב לי כשאקרא?”
עמוק עמוק מתחת לפחד, בלב ליבה של האפילה נשלחה יד מתחת לשמיכה וגששה אל המכשיר הרוטט בעליזות על הרצפה.  65,66,67

נו, סוף סוף” צרח הפלא פון בקול מגומד  “דווקא כשאני הכי צריך אותך אתה נעלם”
“ישנתי” מלמל החושך מתחת לשמיכה, “מה הבעיה ?”
75,76,77 הערפיליות המרוחקות נעו באי נוחות אחת לעבר השניה, אנחות מלאכים החלו לבקוע מקרבן. היה ברור שההגיון הפנימי השומר על יציבותן נמצא בסכנה ממשית. הדיונים החלו להיסחף כלפי מעלה מחכים לרגע שבו יהפכו לעשן לבן 79,80,81 מכולן בלט משק הכנפיים בערפילית ראש הסוס שבתוכה התקבצו עשרות מלאכי משאלות הבליינד דייט לדיון גורלי.
“כל מי שבעדו, ירים כנף. מי שנגד שיכווץ את הכנפיים”, קבע היושב ראש.
“ואל תשכחו לבדוק היטב איפה הכנף השניה של המלאך עשאל”  סינן לעבר עוזריו. 83,84,85 החושך הקשיב מרחוק, לרגע אחד השתררה דממה בקו  עד שהקול הגיח ממעמקי שאול האינסוף.

“זה מאוחר מדי – הפעם  אני לא יכול לעזור לך,  הוא סוף סוף הבין את העיקרון.  עכשיו זו הבעיה שלך” אמר ההמכשיר והתנתק.
89,90,91,92 המחשבה שהמציאות מודעת לעצמה קפאה סביבו, הלמות התופים המטמטמים התחזקה בכל רגע, ההד המרוחק של המספרים המשיך להסתחרר כלפי מעלה, 93 מפלי אור כתומים החלו להישמע מעבר לכתפיו נשיפות חצוצרות מוזהבות הבהיקו לרגע דרך גליו המהבהבים של האורגן ונעמדו בחלל, 94 פרקי אצבעותיו הדקות ליטפו את תיאוריית המיתרים המתוחים על צוואר גיטרת הטלקסטר, 95, ניתן היה לחוש את כובד מסעו המפרך בכל תנודה של ראשו. 96, אדי נשימתו ערפלו את עיניו, 97 מבטו החודר הביט קדימה בנחרצות. הוא הרים את ידו הימנית 98 ובתנועה איטית ממוות, החל להוריד אותה אל עבר המיתרים. 99
“אלוהיי האם תקשיב לי כשאקרא ?”
הקול ספר 100

השקט השתהה לנצח רגעי, ודמם לחלוטין.
הדלת שהפרידה בין הכאוס לבין הסדר נעלמה. אלוהי החומר עמד בפתח מול האנטי חומר. פיו התעקם במרירות נואשת. מולו עמד מסדר הסדר האינסופי שנוצק מרעש המשוואות הנשברות של הטרגדיה האנושית. הגלים רטטו סביבו, מסתחררים במהירות יוצרים מערבולת שהורכבה מלודיות מונחות לייזר. כל גל קול שאי פעם נוצר, כל מיתר שאי פעם רעד, עטפו אותו כנחשול דוקרני של אנרגיה פראית. עיניו נפערו בחרון אף מול הפאזה הטהורה שנקבצה מכל קצוות הסבל האנושי כדי לאבך אותו.
“אני יצרתי אתכם” הוא זעק בעוד קצות האנטי חומר מכלים את דמותו הבוערת.

הזרע הכאוטי הטמון בבסיס האנושות הצליח במקום שבו נכשלו כל האלים כולם. הסדר המושלם של חלל וזמן, הצורה המטמורפית המדויקת ביותר, הגיעה כדי לבטל את האלוהות כולה.
היקום כולו הואר
הזמן הושלם
והחל שוב.

הבן האובד לעולם יחפש את בוראו מכל הסיבות הלא נכונות.  היכן שדת, מתמטיקה ופיזיקה מציעות לנו פרסי ניחומים בצורת הבנה חלקית, מוזיקה מציגה את הדרך היחידה לקבל ולשלוט בכאוס. תקוותה של האנושות להעביר את הגמל שעליו היא רוכבת, דרך חור המחט, נמצאת בכל אותם גלי קול אשר עוברים דרך חוסר הסדר הטבוע בבסיסו של היקום.  כאילו היה היקום, אין.
בסופו של דבר מוזיקה,  היא השפה היחידה המשותפת לאדם וליקום. השפה היחידה שבה למילים או למספרים, אין שום יכולת להשפיע ולפרמל את המחשבה. באך היה קרוב הרבה יותר ממה שהוא ידע לפענח את סוד האלוהות. קתדרלות הצליל שהוא בנה וסדרם המושלם, יצרו נוכחות דוקרת בלב הרקיע השביעי. אבל חסרונו של החשמל וגבולות דיסהרמונית הקוואנטים, מנעו מבאך וטובים ורבים אחריו, לעשות את קפיצת האמונה, לצעוד את הצעד הסופי מעל התהום.

אם אתם רוצים להבין את היקום והחיים שלכם קצת יותר, אתם יכולים ללכת לאוניברסיטה. ללמוד שם כמה שנים פילוסופיה, ביולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה. סביר להניח שתצאו משם עם תעודות אולי אפילו יותר מוכנים לחיים, ויש סיכוי גבוה שתצאו משם עם שידוך. אבל אם ישאר עוד דבר מה בראשכם לאחר כל השנים האלו הרי שבלבכם תיוותר כמות כפולה ומכופלת של שאלות ותהיות על מקומכם ביקום ומשמעותם של החיים.  ומצד שני, אתם יכולים לגשת עכשיו לחנות הדיסקים הקרובה אל לבכם ולחפש את העבודות המלאות של האיש שיצר מהכאוס הזה סדר מושלם ואפילו טרח לתעד ולהוציא אותו בדיסק כפול של אנרגיות טהורות שמבטלות כל יכולת הגדרה של מילה.  אולי אז תוכלו להבין כיצד נשמע צליל טהור שלם, מבהיק ולבן – צליל שמכיל את כל הצלילים כולם. צליל שהוא הצליל הטהור ביותר שיצר האדם.

הזמזום הפסיק. הקיקלופ במגבר עצם עין אדומה מחשמל. האיש ניגב את מצחו ספוג הזיעה והביט באולם הריק שלפניו. מבטו התעלם מפועלי הבמה שתהו על מנהגו המשונה לצאת ולהתבונן באולם הריק הרבה אחרי שהקהל כבר הלך הביתה. טכנאי הגיטרות שלו קיפל  את שלל הכבלים שהתפזרו על הרצפה. “זה היה ערב ממש מיוחד…”  הוא חייך אליו
האיש השהה את מבטו עוד רגע אחד בתוך החלל הגדול שמולו.  הסב באיטיות את ראשו אל עבר הטכנאי והביט בו כאילו ראה אותו לראשונה בחייו.
“כן, זאת היתה הופעה לא רעה בכלל. ”  אמר, הסתובב והלך.

3 comments on “אלוהיי האם תקשיב לי כשאקרא?

  1. עכשיו אני שפיספסתי משהו מאוד חשוב.

  2. אבל באותה מידה היא אחד הכלים העוצמתיים ביותר כדי לייצר כאוס אחר, יותר חזק וחותר קשה לפתרון.

    ושוב הפתרון יבוא באמצעות מוזיקה חדשה וחוזר חלילה.

    זו דרך העולם.

    ,

  3. חצב

    המוסיקה האולטימטיבית היא הדממה.
    כל מוסיקה אחרת מדגישה את המצב הנפשי שבו אנו מצויים.
    מאפיינת את המצב הנפשי שלנו. היא הוצאת פורקן.

    ובאותו עניין אולם עניין אחר:
    דויד, תודה. אתה גורם לי לחשוב.
    הרשימות שלך משכילות, מעניינות, מרחיבות את הדעת.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: