אגדות לא ידועות

ג'נדק – האיש שלא שם

רובם של האנשים משרתים את המדינה לא כבני אדם, אלא כמכונות עם גופם. הם חיילי הצבא, הסוהרים והשוטרים. ברוב המקרים אין הם פועלים בחופשיות על פי מצפונם או שיפוטם המוסרי, אלא שמים את עצמם באותה מדרגה כמו העץ, האדמה והאבנים. אם היה ביכולתנו לייצר אנשי עץ, סביר להניח שהם היו יכולים למלא את התפקיד באותה מידה.

אנשים שכאלה אינם ראויים לכבוד יותר מאשר ניתן לדחליל או לגוש לכלוך. שוויים הוא כשווי הכלבים או הסוסים, ועדיין הם נחשבים בעיני הכלל כאזרחים טובים ומכובדים. אחרים כמו רוב המחוקקים, ראשי ממשלה, פוליטיקאים, שרים ונושאי מישרות, משרתים את המדינה בעיקר בעזרת ראשיהם. וככאלו הם לעיתים נדירות מבצעים אבחנות מוסריות. הם עלולים באותה מידת נאמנות לשרת את אלוהים או את השטן מבלי להתכוון לכך.

רק קומץ מועט של גיבורים, פטריוטים, קדושים מעונים, חלוצים, רפורמטורים ואנשים במובן הגדול של המילה, משרתים את המדינה גם עם מצפונם. וכך בהכרח מתנגדים לה רוב הזמן. בדרך כלל מתייחסים אליהם כאל אויבי המדינה."

            הנרי דויד ת'ורו – "אי ציות אזרחי"

בואו ונהיה נוסטלגים לרגע. בואו נדבר על התחושה הזאת שפשוט מכריחה אותך להכנס פנימה, בכל פעם שאתה עובר ליד חנות תקליטים לא מוכרת. והנה אתה נכנס, מתעלם ממבטיהם השואלים של המוכרים ומייד מפנה את גבך אליהם, ומתחיל לנבור בקרב חתיכות פלסטיק, נייר ומתכת בתקווה של נקרופיל מזדקן, שאולי היום תצא משם עם איזה ריגוש חדש שלא הכרת אף פעם.

והנה הרטט המוכר בקצות האצבעות שהולכות במקומך ומחייכות למראה עטיפה כל כך מוכרת מהבית, עד שאתה כמעט מרגיש צורך לשאול אותה: "היי, מה בחורה נחמדה שכמוך עושה בחור שכזה?". והשמות המוכרים מתערבבים בין השמות שנשמעים מוכרים והדיסקים שאתה לא רוצה לקנות מתערבבים בין הדיסקים שלא קנית עדיין ותכננת לקנות יום אחד. אבל לא. לא היום חברים. היום אני מחפש משהו חדש. ריגוש לא מוכר, משהו שונה, שמאותו רגע חייך לא יהיו אותו דבר.

אבל מתי היתה הפעם האחרונה שמשהו כזה אכן קרה לכם? כיום אין שום פיסת מידע שלא זמינה בכמה לחיצות עכבר והקשות מקלדת, והשאלה היא האם באמת יש אי שם בקצה הרחוק של הקשת איזה שהוא אוצר שעדיין לא התגלה?
על הגבול הלא ברור בין קצה הקשת ואגדה אורבנית שעדיין לא סופרה, ניצבת דמותו המסתורית של ג'נדק, האיש שכבר רבע מאה אף פעם לא שם, ובכל זאת מטיל צל ענק.

האניגמה הגדולה של העולם המערבי

ב-1978 הופיע לראשונה תקליט שנשא את השם Jandek. לתקליט קראו "Ready for the House" ועל העטיפה שלו הופיעה תמונה סתמית של פנים-בית עם ספה כחולה, שטיח מקיר לקיר, פנלים סגולים, וילון צהוב, שידה קטנה ועליה אגרטל עם פרחים אדומים. על הצד האחורי של העטיפה הופיעו רק שמות השירים ושם של חברת תקליטים לא ידועה, "Corwood Industries", עם המספר קטלוגי 0739.
התקליט לא הופץ לחנויות, לא נשלח לעיתונים, ואלמלא היו מגיעים בדואר עותקים ספורים לכמה תחנות רדיו מכללות בארה"ב, לא היתה כל עדות מוחשית לקיומו. מאז ועד היום הופיעו כבר 34 תקליטים הנושאים את השם ג'נדק – כולם בפורמט זהה, עם תמונה אקראית לכאורה מקדימה ורשימת שירים מאחור, מודפסת כמכתב כופר על גבי מכונת כתיבה אנונימית.
לא ניתן להשיג אותם בשום מקום אלא אם תשלחו מכתב לתיבת הדואר של קורווד אינדסטריז ביוסטון טקסס ארה"ב. ותמורת 80 דולר תקבלו 20 דיסקים או תקליטים. התקליטים האלו הם העדות היחידה לקיומו של ג'נדק, מפני שלמרות שתמונותיו מופיעות על גבי עטיפות התקליטים, אף אחד לא ראה אותו אי פעם במציאות והוא מעולם לא התראיין לתקשורת או הופיע בפני קהל תחת השם ג'נדק. שום סינגל לא נשלח מטעמו לתחנות הרדיו ושום קליפ לא נחשף ב-MTV.
למרות זאת, כאשר ביקש המגזין האמריקני "ספין" לסכם את שנות השמונים, נבחר ג'נדק לצד מדונה ופרינס כאחד מעשרת האמנים הכי מעניינים של אותו עשור. וכפי שניסח זאת היטב אחד ממעריציו – ג'יימס מק-ניו, הבאסיסט של יו לה טנגו: "את הטיטאניק כבר מצאו, אבל ג'נדק נותר האניגמה הגדולה של עולם המוזיקה המערבי".

פולק בלוז של נווד בין כוכבי

אם כריס קארטר, יוצר "תיקים באפילה" היה שומע על ג'נדק, סביר להניח שהיה מקדיש לו פרק או שניים, בו מאלדר וסקאלי יוצאים לחפש אחריו כהוכחה חותכת לכך שיצורים מהחלל אכן נחתו בכדור הארץ, ואחד מהם כנראה מנסה לתקשר עם העולם דרך עשיית מוסיקה.
המוסיקה של ג'נדק אינה מצייתת לשום קוד מלודי, הרמוני, אסתטי או אופנתי שאתם מכירים, והנסיון לתאר אותה במילים משול לנסיון ללמד פרד לדבר ארמית. זוהי מוסיקה שמאתגרת כל הגדרה, כולל את ההגדרה למוסיקה עצמה, וכמעט ניתן לומר עליה שלמרות העובדה שהיא קיימת, אין שום דרך להמציא אותה.
אפשר לקרוא לזה פולק בלוז של נווד בין כוכבי, אפשר לקרוא לזה סלו-סאדקור לו-פיי פרימיטיב פסיכדלי או כל צירוף הברות ושמות אחרים, ועדיין זה לא יהיה דומה לשום דבר שאתם מכירים.
השירים מתחילים בנקודה אקראית ומסתיימים כמה דקות אחרי-כן מבלי שיעברו דרך איזו נקודת יחוס מוכרת כמו בית או פיזמון וללא שום שינוי כלשהו באמצע. מינימליזם טוטאלי שמתמצה בקול  אנושי (?) עם רקע מוסיקלי של גיטרה אחת, שנשמעת כאילו כוונה בצורה הכי דיסהרמונית שיש, ומנגנת בקצב שאין דרך לספור אותו.
בדרך כלל אחרי פתיחה של כמה תוים חסרי כל קשר שחוזרים וחוזרים על עצמם כמו חיטוט אינסופי בפצע, מופיע קול מוזר מאין כמוהו שכמעט מתכחש לעובדת קיומו. אבוד בצורה ילדותית מצד אחד ומצד שני כמעט מלגלג. כאילו כל זה אינו אלא בדיחה פרטית גדולה על חשבון המאזין.
מדי פעם מופיעים בשירים תופים פרימיטיבים שנשמעים כאילו המתופף נתקל או נופל על תופים לראשונה בזמן ההקלטה; מדי פעם נושף ג'נדק במפוחית ומדי פעם מצטרפת אליו זמרת העונה לשם ננסי, אבל זה לא באמת משנה. מעל הכל ישנה הרגשה של חוסר תועלת קיומית ששורה תמידית על תקליטיו של ג'נדק ויוצרת תחושת אי נוחות עצומה, כאילו שמישהו פתח בפנייך צוהר לעולם אינסופי של משטחים אפורים מלאים בכלום ריקני שמתמשך ומתמשך ומתמשך.
האוזן לא מוצאת במה להאחז, ובכל זאת יש שם משהו שלא מרפה ממך, ומכריח אותך להקשיב לו עוד ועוד. המילים נשזרות אחת בשניה בצורה שמזכירה התבוננות בציורים הפארדוקסלים של אם.סי אשר. המוח תופס שיש שם משהו הגיוני ופארדוקסלי שמחבר את כל הקצוות, אבל לעולם לא מסוגל להכיל בו זמנית הן את הפארדוקס והן את ההגיון.
הטקסטים נעים תמידית בין הביזארי לבנאלי ובין המחריד לאווילי, ואיכשהו תמיד מצליחים לגעת בך בנקודות הכי מוזרות של חייך. אולי העובדה שהוא כל כך שונה גרמה לכמה מבקרים להכתיר את ג'נדק בתואר "המוסיקאי הגרוע ביותר אי פעם", ואני מודה שבהאזנות ראשוניות זה אכן נשמע לעיתים כאוסף גלי הקול הכי מעוות, חובבני וחסר כישרון שהוקלט

כל כך נדיר שאי אפשר להאמין

תחושתי האישית היא שהשירים של ג'נדק מתנהלים לפי הגיון פנימי שברור רק לו, ומזה נובעת יחודיותו. ישנם הרבה יוצרים שעושים דברים משונים בשביל המוזרות, ישנם אינסוף חובבים חסרי כישרון שמוציאים תקליטים מזעזעים מבחינה מוזיקלית, איכשהו ג'נדק מצליח להתעלות מעבר לכל זה. הוא פשוט שונה. גם אחרי האזנה רצופה לעשרות משיריו, אני עדיין לא מסוגל לפענח את האניגמה הזו, ועדיין מתקשה להסביר לעצמי את תחושת הזרות והמוזרות הטבועה תמידית במוסיקה שלו, שאולי מסתכמת היטב במילותיו שלו, "הקשיבו לצליל של נפילה מתמדת".
עטיפות התקליטים של ג'נדק הקדימו את זמנן. אין ספק שחלק גדול מאמני השוליים של שנות התשעים, כמו פייבמנט ופאלאס הושפעו מהן. במבט ראשון הן נראות כאוסף תמונות אקראיות של ג'נדק ותמונות סתמיות מתוך ביתו וסביבתו הקרובה. אבל במבט שני הן גם נראות כתמונות שרוצח סדרתי היה משאיר אחריו במקום הרצח כחלק מאיזה מסר שהוא מנסה להעביר ליקום.
פעם אנו רואים את ג'נדק הילד חצי מוסתר ומבוהל ממשהו, ואח"כ את ג'נדק הבוגר בכניסה לבית, חופר באדמה. פעם אנו רואים חדר חשוך עם חלון מכוסה בווילונות ופעם רואים את הבית מבחוץ. האם יש שם מסר שמוחבא בין כל העטיפות? קשה לומר, אבל התבוננות מקרוב בפנים שעל העטיפה מגלה אדם מחושב ומנותק מאוד, עם מבט חוקר וחד שנראה כאילו הוא מנסה לומר משהו ואינו יודע איך.
"כל כך נדיר שאי אפשר להאמין" – קרא לאחד משיריו, ואכן, לאורך כל התקליטים שלו יצר ג'נדק עולם פרטי של דימויים ונקודות התייחסות שממקמות אותו בעולם מקביל לזה שלנו. תקליטיו יכולים להוות תשובה מוצלחת לשאלה, מה שומע אנדרואיד פרנואידי בדיכאון, או מה היה קורה אם צ'ארלס מנסון היה מצטרף לביץ' בויז ומשפיע על דור שלם של מוסיקאים.
במובן מסוים המיסתורין שאופף את ג'נדק יכול היה לשמש בסיס ליצירת מניפולציה תקשורתית כגון זו של הרזידנטס או השרוף. אבל כפי שהוכח מסיפורה של העיתונאית קאטי ויין, שעשתה תחקיר במשך כחצי שנה וטוענת שאכן איתרה ופגשה את ג'נדק, כנראה שהוא אינו מעוניין בכך.
לדבריה, הוא ביקש ממנה לכבד את פרטיותו ולא לפרסם את כתובתו. אחרי ששתה עימה בירה באיזה פאב ודיבר איתה על הקשר בין אלרגיות למאכלי חלב, היא שאלה אותו מה הוא רוצה שאנשים יבינו מיצירתו.

"אין שם שום דבר להבין", הוא ענה והלך לדרכו.

מה הוא בונה שם בפנים?

חברת האינדי הקטנה SummerSteps הוציאה בשנים האחרונות שני אלבומי מחווה לג'נדק. באלבומים  מבצעים אומנים כמו LOW, ת'רסטון מור, אוליביה טרמור קונטרול ברייט אייז, ג'ף טווידי (ווילקו), ועוד רבים אחרים. למרות ההערכה שלי לרוב האמנים, הייתי ממליץ לכם לוותר על הדיסק הזה. יש משהו פשוט לא נכון בלשמוע את השירים של ג'נדק מבוצעים בצורה נכונה או מקצועית אם תרצו.
לאוזניי, המחווה הכי מרגשת לג'דק עד היום נמצאת בשיר שטום וויטס כתב על טד קאזינסקי היונובמבר אולם נדמה לי שהוא מתאים במיוחד גם לג'נדק

"מה הוא בונה שם בפנים?
יש לו מנוי למגאזינים האלה
הוא אף פעם לא מנופף לשלום כשהוא עובר
הוא מחביא משהו מאיתנו
אין לו ילדים, אין לו חברים
והמדשאה שלו מתייבשת
ומה הסיפור של כל החבילות שהוא שולח?
מה הוא בונה שם בפנים?
מה לעזאזל הוא בונה שם בפנים"

כבר 25  שנים שג'נדק מחכה לחללית האם שתיקח אותו הביתה, וממשיך בינתיים בבניית היקום המקביל שלו בהתמדה מעוררת השתאות של פרד דובר ארמית.
חפשו אותו באתר ששהקים לו מעריץ פאנטי, או בתיבת דואר 15375 ביוסטון טקסס 77220. חייכם לא יהיו אותו דבר אחרי זה.

אפילוג

כשהרשימה הזו פורסמה לראשונה בשנת 2002, האנגימה של ג'נדק כבר היתה ברורה וכמעט ממוסדת. לאחר רבע מאה של התנהלות זהה מול המדיה, נדמה היה שהוא מוצא את דרך הפעולה הנוחה לו. מדי שנה יצאו שניים שלושה אלבומים, היו לו כמה אלפי מעריצים שקנו כל אלבום שלו ודנו בשינויים בכל אחד ואחד במרחבי הרשת. המבקרים כבר הכירו את פועלו , ולמעשה הוא היה עוד כוכב אינדי ידוע (יחסית ) בקרב קהילת האינדי האמריקאית והעולמית.

באותה שנה נעשה סרט על התופעה. שני יוצרי סרטים הלכו לראיין כמה וכמה מבקרי מוזיקה, מומחים בג'נדלוגיה, עיתונאים שהתעסקו באיש וביצירתו לאורך השנים, ולמעשה כל מי שהיה לו משהו מעניין להגיד על ג'נדק.

הסרט חשף לראשונה ראיון טלפוני שערך רוב טרובי ב1985 עם  ג'נדק.  עד היום זהו הראיון היחידי הידוע שבו ג'נדק התייחס למוזיקה שלו. הראיון חושף את הדואליות של ג'נדק. מצד אחד הוא מסביר את מקור שמו המוזר (זה היה חודש ינואר, ודברתי בטלפון עם בחור בשם דקר, אז חשבתי  שצרוף שמותיהם יתן לי שם מקורי, january+dekker = Jandek  ) והופך אותו למעט בנאלי, מובן מאליו. ומצד שני הוא לא נותן ולו קצה חוט לגבי שותפיו לעשייה מוזיקלית או כל מידע עליו.

לפני כשנתיים החל ג'נדק בצורה מפתיעה במיוחד להופיע לפני קהל. אחרי שנים של התבודדות עלה האיש על בימת הפסטיבל למוזיקה באדינבורו וניגן סט שלם של שירים לא ידועים (כנראה מאולתרים על המקום). בשנה האחרונה הוא התחיל להופיע ברחבי ארה"ב ועדיין אין הוא מתראיין או מסרב לדבר. עם זאת, מאוד יכול להיות שלאור ההתפתחות הזו צפוי גם ראיון אי שם בעתיד.

דיסקוגרפיה מומלצת.

 1978 – Ready For The House
תחשבו על כל השעות המתות האלה בחייכם. על הזמן שחיכיתם בתור למשרד הפנים והתבוננתם במספרים  המתחלפים באיטיות, על הזמן שעמדתם בסופר וראיתם איך מישהו לפניכם פורק עוד ועוד מוצרים על הפס הנע, כל הזמן שבו חיכיתם חצי שעה לאוטובוס באמצע הערב ותהיתם לאן נוסעות כל המכוניות האלו,

ככה, בדיוק ככה נשמע האלבום הזה. תשעה שירים ששמונה מתוכם נשמעים כמו אותו שיר על אקורד אחד בדיוק והאחרון הוא מעבר בין כל האקורדים הקיימים בסולם ללא שלבים. אבן היסוד של כל יצירתו.  מוזר, ובנאלי, מנותק ומכמיר כמו בכיו של ילד אבוד, מדכדך פשוט מדכדך.

1981 -Six and Six
חלומות בשחור ולבן – התקליט הזה הוא בדיוק כמו הקודם אבל הרבה יותר. אוסף חירחורים והרהורים מתמשכים של ילד שנקבר בחיים, והוא ממציא לו חברים דמיוניים ודמונים בתוך הארון . האלבום היחידי שאני מכיר שגורם לג'וי דיויז'ן להישמע כמו מאדנס.

1984 – Interstellar Discussion
על העטיפה יש תופים והתקליט אכן מלא בהם. זה מרגיש כמו האלבום שהוויט סטרייפס שמעו לפני שהם הקימו להקה פרימיטיבי ועתידני באותו הזמן. ובחיי שהשיר האחרון נישמע כמו שיר ילדים של מישפחת אדמס.

1986- Telegraph Melts
אלבום הציר של ג'נדק בשנות השמונים הוא וננסי (זמרת וכנראה חברה לחיים שמופיעה לראשונה באלבומו משנת 1982 – Chair Beside a Window ) כניראה חיים ביחד. השילוב שלו ושל ננסי אהובתו (?) גורם לGUVERNOR ROHDES ו STAR IN THE SKY להישמע כמו שירי האהבה הכי מוזרים שנשמעו אי פעם
מהצד השני כנראה שמרוב אושר ג'נדק עושה מוזיקת פופ לרוצחים סידרתיים.

"יש לי אקדח
יש לי אקדח
אם את רוצה לצחוק
אל תצבעי את שינייך
אבל את צבעת את שינייך!!!
אל תצבעי את שינייך…
"

באלבום זה מופיע השיר היחיד שאיכשהו ניתן היה לההפך ללהיט של ג'נדק. You Painted Your Teeth. הוא פחות או יותר ג'נדק משתגע על המיקרופון בשאגות רצח איומות, כשברקע ננסי והתופים מקשקשים ביחד.
אני מכיר אנשים שישלמו כסף בשביל למחוק מזכרונם את החוויה היחודית הכרוכה בשמיעת השיר  הזה (ואני ממש מתנצל בפניהם עכשיו.) השיר הזה היה כל כך מוצלח עד שג'נדק הקליט אותו שוב בעוד תקליט.
מייד אח"כ ג'נדק שיר על משלוח כרטיס ליום האם, אם אני הייתי אימו הייתי מתאבד אחרי השיר הזה.
התקליט מסתיים עם דואט בינו לבין ננסי שניקרא House On The Hill  -החלום האמריקאי על בית ואהבה
הופך לסיוט מוחשי החותם תקליט מבעית.

1987- Blue Corpse 
ג'נדק נפרד מננסי וחוזר לנגן סולו עם עצמו כמעט בכל התקליט. הגופה כבר לא נרקבת היא כחולה. האלבום הזה הוא פשוט אחד מהדברים הכי בודדים ועצובים שיש בעולם. אנדרואיד פארנוידי שר את הבלוז.

1996- White Box Requiem  
אחרי כמה תקליטים עם גיטרה חשמלית ג'נדק נכנע לטרנד שנות ה 90 ומוציא את האנפלגד הכי מוזר אי פעם.
רק הקול המעוות שלו וגיטרה אקוסטית.

2002 –  I threw You Away

יש טענה שכל ההקלטות של ג'נדק נעשו בתקופה קצרה מתי שהוא בתחילת שנות השמונים ופשוט שוחררו במשך השנים. בכל מקרה התקליט הזה שבא אחרי כמה תקליטים שבהם ג'אנדק פשוט מדבר ללא שום כלי. ג'אנדק חוזר לשירים הקול שלו נישמע בוגר יותר אבל עדיין מעניין לגלות שהסאונד של התקליט די דומה לתקליטו הראשון

13 comments on “ג'נדק – האיש שלא שם

  1. התמונות שאתה מציג כאן הן תמונות מקוריות?
    למרות העדות של העיתונאית, זה נראה קצת כמו ספין תקשורתי. אני מתנצל מראש על הציניות, אבל אני מניח שאת המסתוריות הזאת ניתן לתרגם באופן מיידי לדולרים.

  2. התמונות כולן לקוחות מעטיפות התקליטים של ג'אנדק, שהן בעצם הדרך היחידה לדעת מיהו.
    רוב המתעניינים מניחים שהאיש על העטיפה הוא ג'אנדק אבל למעשה גם בזה אין שום ודאות. זוהי רק השערה של המאזינים.
    יש די הרבה תיאוריות קונספירציה בקרב הקהל המאוד מצומצם של מאזיני ג'אנדק.
    חלק אומרים שכל ההקלטות שלו נעשו בשבוע אחד אי שם בעבר ומאז הוא רק ממשיך לשחרר חומרים כל אימת שיש לו חשק. יש כאלו שאומרים שג'אנדק הוא מתיחה מתמשכת שנגררת על גבי שנים. יש כאלה שאומרים שהוא ירש הרבה כסף וזה מה שהוא עושה עם עצמו, ואפילו קראתי על בחור שארב לו ליד תיבת הדואר ביוסטון טקסס, ואחרי חודש של מארב כמעט מסביב לשעון. הוא לא ראה אף אחד ניגש לתיבה מה שמבחינתו מוכיח שזה הכל פיקציה אחת גדולה.
    אבל מהי הפיקציה ? ואיך התקליטים ממשיכים לצאת ? ולהישלח ?
    יש כאלה שטענו שהם דברו עם משהו בטלפון הרשמי של תעשיות קורווד שזו החברה שדרכה משיגים את כל ההקלטות שלו, ושהקול שענה להם נשמע דומה מאוד לתקליטים אבל הוא הכחיש וטען שהם רק מייצרים לו את התקליטים והדיסקים וזהו.
    בכל מקרה בין אם ג'נדק הוא אמיתי או לא בין אם הוא התחבא במערה או אם זו דמות מומצאת שעשתה הכל כדי לגרוף דולרים בספין תקשורתי הייתי אומר שזו ההשקעה הכי איטית אי פעם. 24 שנים לחכות כדי לפרוט את האלמוניות שלך לכסף, זה הרבבבבבבבבבבבה מאוד זמן.
    לסיפור המאוד מוזר של ג'אנדק אין ממש ערך תקשורתי כי מי שעושה את הספור הוא אנשים שמתעניינים בו מדי שנה מגיעים אליו כמעט באקראי ונחשפים לחומרים שלו. סך הכל זה לא שהוא חתם על חוזה הפצה עם איזו חברת תקליטים גדולה גם הסידיז שהוא מוכר הם במחירים זולים במיוחד, 80 דולר ל20 דיסקים. הרבה כסף, הוא בטח לא רואה מזה.
    מעניין שזו אחת השאלות הראשונות שצצה לאנשים שאני מספר להם אודות ג'אנדק.

  3. היי:)
    אתה בטוח שהשיר של וויטס הוא על ג'אנדק?
    תענוג צרוף לקרוא אותך.

  4. אלא שמי שאחראי על הספין היא חברת הפקה כלשהי. קשה לי להאמין שיכול להיות אדם פעיל בארצות הברית שלא ניתן לאתר. הוא בטח מגיש דוחות למס הכנסה או לביטוח לאומי, וצריכה להיות לו כתובת מגורים או חשבון בנק.
    נראה לי שזה סיפור חביב ומרתק שנחמד להאמין בו, אבל לגבי המציאות זה כבר פחות ודאי.

  5. מאוד הזדהיתי עם התשוקה לגלות אוצר בלום מוסיקלי בחיטוט אקראי בחנות תקליטים.
    ונהניתי לקרוא את הסיפור – בין אם הוא אמיתי ובין אם לאו.

  6. גלעד

    מה זה חיים אחרים בבאר שבע?

    ברוך הבא.

  7. בבון

    מה זה חיים אחרים בבאר שבע? (או כל מקום אחר לצורך הענין)

    נשמע מסקרן…

  8. איזו סקירה מעניינת ומעשירה. אתה מופלא. רק דבר אחד, נדמה לי שהשיר של וויטס נכתב אודות טד קאזינסקי הידוע בכינויו: היונובומר

  9. מעולם לא שמעתי עליו ו/או על הסיפור שלו
    אך זה בהחלט מעניין, התחלתי לחפש חומר נוסף בנושא
    אני כמובן מאמין לכל מילה שנכתבת במיוחד אם מדובר בנושא הזוי לחלוטין
    באתר של המעריץ יש תמונות שלו מהופעות, הוא נראה מאוד עצוב

    הערה: הקישור לאתר של המעריץ כתוב בצורה לא תקינה

    נ.ב.
    הכתיבה שלך כמובן, שוב ריגשה אותי מאוד, תודה על כך.

  10. דויד, מסקרן דיו, כדי שארוץ ללינק המעריץ שלו…
    אבל מה זו תיבת הדואר שציינת? 🙂
    גלה לנו מה קורה…אם…

  11. רק תמשיכו שניכם לכתוב על מוסיקה נפלאה ועלומה, על ג'פרי לי פירס וג'נדק וברקלי ג'ימס הרבסט ואילז… איזה יופי שיש אתכם ב"רשימות"!

  12. neondeath

    התגובות המזלזלות בסמי-פליאה, והמושלות לרוב אין סופי של פיקציות/מעשיות בצורה מתוכננת כזו או אחרת, מגבירות במהרה את הסקרנות הפחד והדאגה שלי מהדבר הזה. תרשו לי לצפצף שניה על הסקפטיות שלכם, כי הממצאים תמיד מדברים והתיאוריות ה"מדעיות" תמיד יחשבו כצודקות, גם לפעמים מתוך הפחד שיוצר הלא נודע. מאינטואיציה נאמנה במקרים האלה וחוש עכביש לא רע לזיהוי של אימה מהפנטת, תהיו בטוחים ששום דבר פה הוא לא פיקציה או בדיחה (גם אם מסתמן שכן, זוהי אחת שנובעת מיצר-רגשי-מעוות, ולא משום ניסיון מסחרי/פרטי מכל סוג ולכל סוג שהוא)

    אינטואיציה וחוש עכביש עונים בד"כ על 99 אחוז מהמקרים, אבל אני בכלל לא צריך אותם, המוזיקה הזאת יכולה לגרום לכם לפחד כמו שלא פחדתם הרבה מאוד זמן.

    VOMIT ILLUSTRATIONS.
    DEATH.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: