תבונת הביקורת הטהורה

הספרים – הלימון של הורוד

בני אדם הם  יצורים מצחיקים. מי עוד היה יכול ליצור מכונה מטורללת לגמרי כמו מחשב, ואחר כך לנסות לגרום לו להתנהג כמו בן אדם? אבל זה מה שקרה, לכאן הובילה אותנו האבולוציה, ואני משוכנע שעוד לא שמענו את המילה האחרונה מכיוונה. השאלה העקרונית היא, מה היה קורה אם המחשבים היו ממציאים את האדם ולא ההפך? האם היינו הופכים להיות חיות מחמד מוצלחות יותר? כיצד היתה נשמעת מוזיקה שמחשבים עשו בעזרת בני אדם? ובכן, אם כמוני השאלה הזאת מאוד מעניינת אתכם, אני מציע שתחפשו את הלימון של הורוד – האלבום השני של ה-Books.

ניק זמוטו ופול דה יונג הם חלוצי הביו-טכנולוגיה של הצליל, בבסיס הם נגני גיטרה אמריקאי וצ'לן הולנדי בהתאמה, בעזרת המחשב הם יוצרים קולאז'ים אורגנים מקסימים ועל תרבותיים שמבהירים היטב מה הופך את החיים המודרניים למוזרים כל כך. תחשבו על כל הנקודות האלה בבית שלכם, על כוסות הקפה מסין ושאגות המואזין מראמללה, תוכניות הטלויזיה מארה"ב ומוזיקת הברוק של היקים מלמעלה – מה מחבר את הכל? איפה אנחנו נמצאים בדיוק? איזה שורשים יש למי שחי בעולם שהמרחבים התרבותיים שלו לא מכירים שום גבול?
הספרים עושים מוזיקה לחברה חדשה, מרובת שכבות מקבילות ומפורקת לתמונות קצרות של צלילים ורעשים מכל נקודה בפלנטה. קשה להסביר במילים משהו אינטואיטיבי וכל כך לא מילולי כמו המוזיקה שלהם, וכל נסיון להגדיר אותה בכלים המקובלים של ההגיון נכשל מראש, ההכלאות שלהם בין נגינת בנג'ו עליזה עם מנוע רוחש בעוד דיילת יפאנית מודיעה לכם שנחתתם בטוקיו וצ'לו מנגן קונטרפונקט קלאסי עליז מולה, מצליחות להשמע טבעיות לחלוטין ומלאות בשמחת חיים כמו ילדים שמגלים לראשונה את חדוות הזאפינג בטלויזיה ומתבוננים משתאים ביקום.

מדי פעם מתגנבים מבין הצלילים שירי הייקו-זן שנדמה כי נכתבו בידי המחשבים של גרינפיס אחרי סדנת העצמה אישית – "למוח יש מוח משלו" מנסים השירים לומר לך, עזוב את ההגיון, יש "משהו קורה, שאינו קורה כלל", אל תחפש סדר בתוך הכאוס המשעשע הזה, קבל אותו לתוכך כמו שהוא, " קח זמן לקחת זמן", תבין שאין מה להבין, ובעיקר תנסה ליהנות מכל רגע.

יש הרבה אלבומים שהצליל שלהם מוגדר כעתידני, ובדרך כלל העתיד נשמע כמקום אפל, סטרילי, מלא אימה וציפצופים חשמליים. אבל אני לא מאמין בעתיד כזה. אני מאמין בבני אדם ובזה שעדיין יהיו דוכני פלאפל בתחנה המרכזית ב-2035 והחבר'ה של חב"ד ינסו לשכנע אותי להניח תפילין ולספר לי שהרבי המשיח תיכף יגיע, ואני רק אחייך אליהם, אשים עלי את האוזניות אלחץ על פליי בשתל התת עורי שלי ואשמע שוב את אלבום השנה שלי מ-2003, כי אתם יודעים, בסופו של דבר בני אדם זה יצורים מצחיקים.

0 comments on “הספרים – הלימון של הורוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: