תבונת הביקורת הטהורה

רקוויאם לכמעט גברת – לי הייזלווד

מהרגע  ששמעתי את שמו של התקליט הזה לראשונה ידעתי שתהיה לנו מערכת יחסים טובה מאוד ואחרי כמה שנים של חיפושים נואשים והסתפקות בתחליפי האמ-פי-טרי  נחת אמש הדבר האמיתי אצלי בבית סוף סוף.

"בהתחלה היה כלום, אבל זה היה די נחמד לראות את הכלום גודל(ת) "

דיסק הפרידה המריר ומחודד מתחיל באבחה אחת. לאורך עשרה שירים קצרצרים מספק לי הייזלווד שלל אבחנות ציניות, מרגשות, מרושעות, ובעיקר חכמות על מערכות יחסים והסובייקטים הנתונים לטרגי-קומדיה האלוהית שבתוכה.

"היו זמנים שלהיות יחד היה כיף, והיו זמנים שלהיות בנפרד היה יותר כיף, והיו זמנים שלא היה בהם שום דבר פרט לזמן, וזה לא היה כיף בכלל "

המוזיקה כמו ברוב תקליטיו של הייזלווד נשמעת כמו סלט של כל המוזיקה האמריקאית הדרומית. קצת קאנטרי קצת רוקבילי, פסיכדליה ומעט בלוז פולק אבל אצלו זה תמיד צמוד לאיזה תחכום הפקתי שלוקח את כל השירים כמה צעדים קדימה ומי שמכיר את העבודות שלו עם ננסי סינטרה יודע למה לצפות. הייזלווד שניחן בקול שגורם לממברנות הרמקולים לגנוח ממאמץ כל פעם שהוא פותח את הפה,  יודע כיצד לנצל אותו למקסימום תועלת, הליווי המינמליסטי ברובו  נותן לתקליט תחושה מאוד מוצלחת של אוויריות  ימי שישי בצהריים.

"נראה שאנחנו תמיד עושים משהו כדי לפגוע אחד בשני, אבל את יודעת שמעולם לא פגעת בי באמת עד הבית הרביעי של השיר הזה "

פקידת הדואר שמחביאה לי את כל החבילות של דג'אנגוס עד שאני מתעקש איתה, שאלה אותי אתמול תגיד למה אתה עוד קונה דיסקים? במקום להסביר לה פשוט פתחתי את החבילה והוצאתי את העטיפה של הדיסק הזה.   עטיפה כל כך צבעונית ויפה כמו יצירת אומנות שעומדת בפני עצמה. ואם יש לכן קומפקט שקוף תוכלו לראות פרפר צבעוני מאוד מעופף לכם בקומפקט, ואם זה לבדו לא שווה שווה הכל אז אני לא יודע מה כן שווה.

"ואתה מתעורר בוקר אחד ואתה אומר לעצמך אני מרגיש טוב, אני לא מתגעגע אליה, אני יכול לחיות בלעדיה, ומהר מאוד אתה מבין שהזמן הזה אכן יגיע, אבל זה עדיין לא היום הזה "

אבל הדבר הכי שווה בעטיפה הוא הסיכום שלי הייזלווד עושה ממרום שנותיו (זו מהדורה מחודשת שיצאה בחברת התקליטים של סטיב שלי המתופף של סוניק יות' ) לקריירה שלו ולדיסק הזה בתוכה ויוצרת השלמת מעגל לדיסק הזה .

"ברטרוספקטיבה…
השירים האלה לא נכתבו על, או, גברת מסוימת אחת
או שתיים או אפילו שלוש…
הם תרכובת של כל הזכרונות שלי, מגבירות
מאז שנהייתי מודע לזכרונות ולגבירות …
אחרי שנושמים פנימה והחוצה במשך שבעה עשורים
(כמוני ), אתה מתחיל להאמין שאתה חכם יותר
אתה לא…
פשוט יותר זהיר…
אבל זהירות היא אוייב שמחסל דמעות, כאבים, אכזבות, צחוקים, כיף ותשוקה…
כל הדברים הטובים שמהם נוצרים זכרונות
אז ניסיתי להרוג את הזהירות או לפחות להשאיר אותה כאסיר ללא חנינה בראשי…
אז הנה זה בשביל הגבירות… בשביל הזכרונות…
ובעיקר בשביל השירים….
תהנו…"

תהנו באמת.

7 comments on “רקוויאם לכמעט גברת – לי הייזלווד

  1. אלכס

    בהתחלה חשבתי שזאת היזל אוקונור-התאים לי לגברת..
    יש לך מושג מה שלומה?
    ומה זה רוקבילי דרכאגב
    אתה כותב כל יום או שולף מהארכיון?
    בכל מקרה קיפ און דה גוד וורק..

  2. 1. לגבי הייזל אוקונור ? המממ מודה שלא שמעתי ממנה הרבה בשנים האחרונות.:)

    2.רוקבילי, הוא סגנון מוזיקלי שרוב האנשים קוראים לו רוק'נ'רול. למעשה אלביס, ג'וני קאש, קרל פרקינס,וג'יר לי לואיס משתייכם לזרם הרוקבילי ששמו נגזר מהכלאה בין "רוק-נ-רול" שהיה הסלנג של השחורים למוזיקת זיונים ובכלליות תאר את המוזיקה שיצאה מהבלוז אבל היתה יותר מהירה ויצרית (מה שכיום מכנים רית'ם אנד בלוז ישן ) לבין היליבילי שהיה הכינוי למוזיקת קאנטרי דרומית שורשית בתפר שבין עידן הפולק לקאנטרי הממוסד. אלביס ג'וני קאש ג'רי לי לואיס היו כולם נערים לבנים שגדלו על מסורת היליבילי והכליאו את ההשפעה הזאת עם מוזיקת השחורים שהם שמעו מסביבם הלא היא הרוק-נ-רול. כנראה שהיה זה השדרן אלן פריד שהחל להשתמש במילה זו כתיאור למוזיקה של אלביס ודומיו בשידורי הרדיו. מאחר והמושג לא היה ידוע בצפון ארה"ב הוא תפס מקום בתודעת הקהל ככינוי לכל הז'אנר. ושוב המוזיקאים השחורים נגזלו. לסיכום רוקבילי הינו ההכלאה הראשונית בין הקאנטרי לבלוז והרית'ם אנד בלוז כדי ליצור את מה שאנו מכנים רוק-נ-רול. 🙂
    3. לגבי האם האני כותב כל יום ובכן. כן. אבל לא תמיד מפרסם כאן קודם, עד עכשיו רוב הדברים שהעלתי היו מהארכיון. שפרסמתי בעבר בכל מיני פורומים רשתיים. רציתי ליצור מקום שיארכב את כל המידע הזה ויהיה נגיש במהירות ללא צורך לנבור בפורומים בעלי אלפי הודעות. פרט לכך מאחר וזו שאלה שחוזרת שוב ושוב אני אתוודה שאני גם כותב בעיתון "כל העיר" ירושלים וחלק מהביקורות שמופיעות שם מוצאת את דרכן לאתר גם כן אחר כך.
    4. תודה רבה מקווה לעשות כן.

  3. אייקון מוסיקלי, לי הייזלווד. ההצלחה המסחרית הגדולה שלו הייתה כששיתף פעולה עם דוויין אדי ועם ננסי סינטרה. לטעמי, השיר המשותף שלו ושל ננסי, Summer Wine, הוא אחד היפים שאני מכיר.
    אלכס, רוקאבילי הוא אחד מסגנונות הרוק הראשונים שהתפתחו בשנות החמישים. אם הרוק הוא פיתוח מאוחר של הרית'ם אנד בלוז ועיקר השפעותיו הן של מוסיקה שחורה, הרי שהרוקאבילי ספג לא מעט מהקאנטרי הדרומי דווקא. המאפיינים שלו – למעט המבנה הרוקנרולי הבסיסי – הם צליל גיטרות דומיננטי, קצב מהיר ושילוב של הקשה חזקה על פסנתר.

  4. בוא'נה, עשית לי חשק לקנות ת'דיסק. תמיד חשבתי שהבנאדם קול. אבל מה? לא מצאתי אותו

  5. אני תמיד מקווה שאנשים ירצו לשמוע את המוזיקה שאני כותב עליה.

  6. יא דויד, טוב שיש לך תמיד מה לתת. ולהביא. קוסם, שלפן.
    איזה שיר יפה.

  7. עשית חשק להאזין לדיסק הזה, לא מכיר את הדיסק וכמעט ולא מכיר את החומר של לי הייזלווד. אבל לא בגלל שהוא אולי "קול" האיש הזה שעכשיו נפטר, אלא בגלל שמעניין אותי לשמוע את הכאב וההרהורים שלו. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: