תבונת הביקורת הטהורה

ניל דיאמונד – הביתה לפני החשיכה

אמן פופ מזדקן, מה יש לו בחייו? כל שיאיו מאחוריו והימים עוד רבים מדי לפניו. הוא קם בבוקר וכבר השמש שוקעת,  מביט החוצה מהחלון ורואה את הילדות שפעם צרחו מולו הופכות לאמהות ומדשדשות כסבתות. רואה איך דור דור בדורשיו דורש שירים אחרים משל הוריו. חושב להזדקן בכבוד אבל מצלמות הטלויזיה מזמינות אותו להתייצב בפנים קמלות מול עברו הלא משתנה. אומרים לו שהוא "עוד נראה טוב לגילו" אך הוא יודע שגילו אינו טוב לו. אלבום יוצא ועוד אלבום נכנס למחלקת האלבומים המוזלים ואין מי שיקשיב. הזמנים משונים והכיוונים משתנים, המקצבים הישנים משתנים לקצב ההורדות החדש ובבית אבות לאמני פופ מזדקנים האינטרנט הוא עדיין מותרות
אולם מבעד למכשירי השמיעה שלאוזניו מתגנבת השמועה שאי שם בקליפורניה, חי לו היפי אחד מוזר. בודהיסט צמחוני חובב להקות מטאל שטניות והיפ-הופ אכזרי המפיק אלבומים שמהם צעירים כמבוגרים כולם מתמוגגים. אומרים שאותו מפיק גילה את מעיין הנעורים של היצירה אך כדי לשתות ממימיו המוזהבים יש לעבור מסלול מכשולים משונה. אומרים שהוא מנתק את הגיטרות מהחשמל ומכריח את האמנים הזקנים לעבור טיפול שורשים אינטנסיבי. אומרים שהוא מגלה אותם אל המוזיקה שעליה הם גדלו ומשדך אותם אל המוזיקאים הקיצוניים ביותר של זמננו. אומרים שהוא מכריח את האמנים העובדים איתו להפרד מעברם וללמוד לקבל את  סופם המתקרב במהירות.
למפיק המזוקן קוראים ריק רובין, לאמן המזדקן קוראים כרגע ניל דיאמונד
בגיל 67, שלושים ומשהו אלבומים לתוך הקרירה שלו – "הביתה לפני החשיכה" אלבומו החדש של ניל דיאמונד בהפקתו של ריק רובין כבר קבע שיא משונה במיוחד כשהפך את ניל דיאמונד לאמן הזקן ביותר שאלבומו הגיע לראש מצעד המכירות האמריקאי.
מאחר ולפרוייקט הגריאטרי הקודם של רובין קראו ג'וני קש. נוצרה השוואה בלתי אפשרית בין השניים. מבקרים רבים מדי מהרו לשפוט את האלבום הזה לחומרה וראו בו מסחור נוסחאתי של מגע הקסם הרוביני.
למרבה השמחה זה לא מדוייק לחלוטין. דיאמונד תמיד היה כותב שירים והרבה אחרי זה אמן הביצוע. ככזה, ההשוואה לקש עושה עימו עוול גדול. לאלבום הזה כדאי להקשיב בסדר הפוך – קודם לקרוא את המילים שלו ואחר כך לשמוע את השירים. שני השירים הממסגרים אותו – "אם פעם נפגש שוב" הפותח  ושיר הנושא המסיים – "הביתה לפני החשיכה" הם השלב שבו דיימונד מפנים את גורלו – לא עוד זמר פופ, לא עוד זמר הג'אז, לא עוד רוקיסט מנומנם ממוצא יהודי אלא זמר שירי עם לעם של אינדיבדואלים. מספר סיפורים רקומים לצלילים.
הן בשירי האלבום החדש והן במיני ספרון שמצורף לדיסק, מספר דיאמונד את סיפור חייו ואת פיתולי דרכו בין אור לחושך ובין אז לעכשיו ומתאר אותם כפרידה והשלמה. זה טוב מאוד אם כי גם ברגעי השיא התחושה היא שזה כמעט שם ועדיין לא נוגע בקצה. רובין עושה עבודה מדהימה כשהוא נותן לכל השירים את הטיפול האקוסטי והכנה שהוא מתמחה בו ולדיאמונד זה עושה לו טוב מאוד, אבל בסופו של דבר לפעמים כל המכובדות הזו היא כמו הלוויה לאנשים שמתו בגיל 120 שבעי שנים עושר ואושר – נוגה עצוב ונוגע, אבל לא באמת.

0 comments on “ניל דיאמונד – הביתה לפני החשיכה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: