בכל ערב וערב עת חזר אבי מעבודתו ולאחר שנישקני, ישב לצד שולחנו וחישב במכונת חישוביו את מספרי יומו. בקרחת מורכנת ואצבעות טובלות באור חיור ומוכתם, נדמו לי תקתוק מקשיו כרחש שקיעתו של יום ונפילת ערבו על חרבו.
ערב ערב נמדדו ציוני תלמידיו, מבדקי מוריו, שכר מזכירותיו ויחס תקציבי חומר ורוחות בבית ספרו. עד שכלו חישוביו, ובא סיכום לעולם, וישב אבי לאכול ארוחת ערב. ולאחר מכן למד את דף יומו, ויספן בקרב ספות אכולות ירוקת, ויקשב קשב רב למשמע חדשות ארצנו.
אך מדי ערב, טרם שובו לביתנו ובחסות שעת בישולי אימי, שיחקתי עם מכונת חישוביו של אבי. דמיינתי את ידיי מחשבות כמותו את חישובי חיי לכשאגדל ואקיש קש על כל מקש ועל כל קליד ואסכם את כלל מספריי יחדיו לחשבון סוכם, סכום, ומוסכם של כל קורותיי.
או אז חילקתי את גימטריית שם נערות חלומותיי, וחיברתי שמי אל שם נערות נערגות, ואילו את תאריך בקיעתי אל עולמנו כפלתי במספר ימיי עד אותו עת וכל זאת בכדי לחשב את מועד פקיעתי. וככל שחישבתי וחישבתי, כך נכפלתי ושולשתי וסוחרר ראשי מכובד מספרי מכונת חישוביו של אבי, ונקודות מעל ומעבר גאו עד אין קץ וקץ צגי, עד שמצאתני אימי רכון על מכונת אבי וראשי חולם את מספרי חיי כמשלימים וראשוניים, נוזפת בי באצבעות משומנות ולאוזניי נוטפת מילות בלע על חילול מכונתו של אבי וסכנת קילקול קלקוליו, שביתת חישוביו, ופגיעת חישובי ידיי בעמל יום אבי ופרנסת ביתנו.
לא עזרו לי תירוציי ולא יכולתי לסבר אוזני אימי כי את קץ ימיי אני מחפש ומחשב, עת פגשו פני את אצבעות אימי, שצבטוני עד שצבו לחיי ואדמו תנוכי אוזניי.
אולם אבי שלא ידע – לעזרתו קראני; בוא בן, שב וחשב עימי ביחד מספרים ומספרות, שברים וחסרונות. באצבעותיך ספור מספר כל שעות מזכירותי, ממוצעם של תלמידיי, וחשב עימי את כל חישוביי עד שייתמו מספריי.
אך שוד ושבר וכלימת כלבת באו על ראשי. כל אימת שנקלדו מספרי אבי במכונת חישוביו באו אל ראשי מספרי נערותיי וחזיונותיי וכל עמלי לשווא מושב. ובחרדת קודש ניקדתי כל מספר וכל סיפור, כל סופר וכל מיספור, עד שסכמתי את כולם. ובקול גדול קראתי את תוצאת שלל חישוביי רק כדי לנכוח אל נכון באותו קמט שגונב אל קרחתו של אבי בכל אימת שסיפור סף מספריי לא תאמו את נבואת שכלו.
בטוח בני? שאלני אבי, ויתמלא ליבי ספקות מים רבים. ושוב אחזור ושוב אקליד, ושוב נמלא מצחו קמטים ואין לאצבעותיי לאן ללכת פרט לאותם כפתורי אבק ואפר ושוב כשלו חישוביי וסבכו מספריי. ואתעצב אל ליבי שלא צלחו כל חישובי אבי בידי ואפרוש לחדרי לישון.
לכשנרדמתי לקול צליל תיקתוקיו בסמיכות חדרי באו מספרים גדולים בחלומותיי ורדפוני בעודם מחשבים ומתחשבנים אחד עם חברו, אחד עם שונאו ואחד עם בר-מחלוקתו, מנסים בכוח ללכוד את כנף בגדי ש "ילד מספר אחד" נכתב בלובן סיבי כנף בגד בוגדני – עד עת קצתי מעמקי חלומי, אל בוקר יום יומי, מנשיקת לכתו של אבי.
לכשרבו ימי חיי ויפסוק אבי מעבודתו במספרות בית ספרו, ונדחק ונתרחק אל ערים זרות, ואשכח כל אשר כיוונתי לחשב בעת נעוריי וימלאו חיי מילים ומלמלות, ואערוג רק אל צלילים צלצלים וזכר צלליות, עד שנמצאתי משוטט בסמטאות שווקי עיר חסרת אם שכזו. ובעודי מחטט בין דוכנים לקראת ערב, ראיתי בין אלפי דברי תפלים וטפילים מכונת חישוב כמכונתו של אבי, בצבעי אפור נשכח ומקשים שחוקי לבן עומדת כלאחר יד בקץ קיצו של דוכן. ואתבונן ואקרב ושוב אביט, פעם, ועוד פעמיים, ואדע לבטח כי זאת מכונת חישוביו של אבי.
ואגש ואתמקח עם רוכל ועם רוכלת על מרכולתם ועוד כאלו דברים חסרי תועלת. ואשאל באגביות אודות עלות כוללת שתכלול את מכונת חישוביו של אבי, ולא בכדי קרקשתי בלשוני עד שנכנעו, ויותירוני עם מכונת חישוביו ושני קומקומי מים חלודים ונושנים. ותזדרז דרכי מן שווקי עיר מוכת שחפת עד שאשוב אל ביתי בשעת ליל. וכל חפץ זר אקח בחפזון משולחני, ואשב ואחשב שוב את קורות חיי לתפארת, ואוסיף את שנות ימיי למספר נערותיי ואת שאריתן חילקתי בימי בדידות כל בדיותיי, ומספרים וסיפורים וספירות תאים ומשקלים, וספרות עליונות נגעו בתחתונות ולכל דבר יש שם ושם לכל מספר, וכל מספר מספר סיפור שעוד לא נספר וכל סיפור שורף מרעפיו קירות ליבי, וכל סיפור רופס אל מצרף שלל חישוביי, ואחשב לי עוד ועוד כאלו וכאלו דברים ומין מיני דברים, עד אשר ראשי סוחרר לו שוב כפעם, ונקסמתי ממזכרת רגעי רכות וחסד תכלת, וכמעט שכבר סיימתי את חישוביי ואצבעותיי דלקו לקלוד את מקשי סיום תחשובת, אולם בטרם סכמימותי את משמעות חיי, במוחי חישבתי שטוב מספר ימים לא ידוע על פני כל נוסחאות שיפוע שארית חיי. ומאותו רגע ואילך שוב לא חישבתי שום חישוב נוסף עד בואו במפתיע, של אחרון ימיי.
