Uncategorized

המסע הארוך – הוצאה מחודשת לפסקול, חלק א'

לאחרונה עשיתי סדר בדיסקים שהיו בתיקיית הגיבוי ומצאתי את הפסקול המלא לסרטו של ערן קולירין -"המסע הארוך".  את הפסקול יצרתי ביחד עם אלעד שופן חברי היקר ושותפי לדרך המוזיקלית במשך הרבה מאוד שנים, וזו היתה אחת העבודות הקשות המאתגרות ובדיעבד גם המתגמלות ביותר שעשיתי בחיי. בפוסט הזה ובבאים אספר על תהליך העבודה ההתלבטויות הקשיים שעמדו בפנינו והפתרונות שהגענו אליהם. אך קודם כל הנה ההוצאה המחודשת, וכדרכן של הוצאות מחודשות, יש כאן את שני האלמנטים החשובים מכל – קטעים שנשארו על רצפת מחשב חדר העריכה ולא נכנסו לסרט, וסאונד משופר.

תהנו.

כמוזיקאי אתה מנסה ליצור מוזיקה שתפתה ותשאב את תשומת הלב של המאזין אליך. עשיית פסקול דורשת לשנות את הגישה ולעבור לחשיבה שונה ביחס למוזיקה.. מצד אחד הקהל שבוי שלך, הוא קנה כרטיסים, התיישב בכסאות, או השתרע בספה מול הטלויזיה. התמונות רצות, אנשים מדברים, הסיפור מסופר, והמוזיקה היא רק חלק בסיפור. אבל איזה חלק משמעותי. עבורי המוזיקה בסרט היא הכלי האפקטיבי ביותר לייצר את הרובד הרגשי של הסרט. ואת זה קיויתי שיצרנו בפסקול הזה. בשורות הבאות אשתף בכמה חויות ותובנות מתהליך העבודה על פסקול. יכול להיות שחלק מהדברים יהיו מובנים רק למוזיקאים אבל אני מקווה שיש פה מספיק תובנות שיספקו  את כל אלו שנפעמים וסקרנים על הקשר המרתק שבין תמונה וצליל בקולנוע.

העבודה על "המסע הארוך" היתה מאוד מורכבת עבורי, זה היה הפסקול הראשון שלי לסרט באורך מלא (עשיתי  רק כמה סרטי סטודנטים קצרים עד אז). הייתי כל כך נלהב/חרד מהרעיון לעשות את פסקול, שעוד לפני שראיתי את הסרט או קראתי את התסריט, כבר כתבתי כמה קטעים וכשהשמעתי אותם לערן בהתלהבות, שמצידו  שטף אותי במי קרח מוצדקים כשאמר לי "אני חושב שמגיע לסרט שלי משהו מקורי באמת!" מן הסתם הדבר לא ממש תרם לתחושת הבטחון שלי. אך כל זה החויר לעומת הבעיה הגדולה ביותר שעמה התמודדתי. נקראתי לכתוב את המוזיקה רק לאחר שהסרט צולם ונערך ברובו. ובזמן העריכה הראשונית של הסרט, ערן הוסיף קטעים מוזיקלים מהתקליטיה שלו כ"פסקול זמני", וכשראיתי את הסרט לראשונה, לא יכולתי שלא לחוש חשש מסויים, איך אני אמור להתמודד מול מיטב המוזיקה העולמית שהתנגנה ברקע? מגוואי, פורטיסהד, גודספיד, ועוד מוזיקה מעולה שכבר יצרה רובד רגשי עמוק ומובהק לסרט עכשיו לך תביא את אותה מנגינה, ואת אותה תחושה מבלי להשתמש בשום דבר שדומה או קרוב למנגינה שמונחות בשלמות מתסכלת על הפסקול.

אחרי שערן הגיע לעריכה הראשונית של כל הסרט, הוא העביר לי את הוידאו, ונסע לחו"ל לשבוע לנוח מהצילומים והעריכה. בשבוע הזה ישבתי ובהיתי בסרט במשך שעות רבות ולא הצלחתי ליצור שום דבר. היה לי קשה עם האוירה החנוקה והדמויות המסובכות שהסרט הציג כל כך טוב. מה עוד שאם הייתם שואלים אותי לאיזה סרטים הייתי רוצה לעשות פסקול הרי שהייתי בוחר בסרטים עם מדבריות ענק, הרים ומפלים, וכאן כל הסרט התנהל בתוך חדרים חנוקים, דיאלוגים שאומרים יותר בשתיקות, וכל כולו התדרדרות אחת ארוכה של כל הדמויות. יומיים לפני שערן חזר לארץ, הייתי בטוח שברגע שישוב אני אומר לו תודה על האמון, אבל אני מוותר על העניין כליל. אך בגלל שידעתי שהמפיקים וכל מיני "חורשי טובות" בסביבתו הציעו לו לעבוד עם מלחינים יותר מוכרים ו"בטוחים" בעולם הסרטים הישראלי (יש בערך חמישה שמות שעושים 90 אחוז מההפקות בארץ) ערן התעקש ונלחם עלי, לא רציתי לאכזב אותו.

יום לפני שערן חזר והייתי צריך להשמיע לו מוזיקה כלשהי. מצאתי את עצמי צופה בסרט בייאוש ומנגן ארבע תוים שוב ושוב ושוב. היה בהם משהו דואלי ומסתורי. אהבתי את העובדה שהם גם עלו וגם ירדו, גם הסתבכו וגם נפתרו. אהבתי את המרווח הלא הרמוני הרגשתי שיש בהם משהו מעניין, אבל המחשבה שאחרי עבודה של שבוע, כל מה שאני יכול להשמיע זה כולה מנגינה של ארבע תוים, ומה כבר אפשר לעשות עם ארבע תוים? (אגב, אם אתם רוצים לשמוע את אותם התוים, הם למעשה קטע מספר 21 בדיסק – "מסדרונות".) נזכרתי במשהו שאמר לי יאיר שליידר, הקלידן של בלובנד, לפני שנים רבות, כשדברנו על המנגינה שפותחת את השיר "מריונטות". ההבדל ביננו,  אמר יאיר, שאם המנגינה הזו היתה באה אלי, הייתי מנגן אותה פעם, חושב שהיא פשוטה או לא מספיק מעניינת, ושוכח אותה מייד. לעומת זאת אתה, לוקח את התוים הכי פשוטים נלחם עליהם, ובונה מסביבם דבר מעניין, אמר וכדרכו הותיר אותי תוהה אם זאת ירידה או מחמאה.

thelongjourney

מונע מאמונה ומחשש, החלטתי לקחת את ארבעת התוים האלו, להלחם עליהם ולנסות לבנות מסביבם את אותו "דבר מעניין" ששליידר דיבר עליו. התקשרתי לאלעד שופן שותפי המוזיקלי מימי בלובנד ובקשתי ממנו שיצטרף למסע הארוך. לשמחתי הרבה הוא הסכים. אלעד תמיד ידע איך לדרבן ולאתגר אותי בדרכו העדינה, ומעבר לרעיונות המוזיקלים המשובחים שלו הוא ניחן בחוש חד לאיזון הדרך ולהודיע לי שהגענו אל קו הסיום, כלומר, להגיד לי – די, תעזוב את זה, תשחרר, זה הושלם.

בזמן שאלעד עשה את דרכו לאולפן  ניסיתי ליצור הרמוניה לארבעת התוים כדי ללהתאים אותם לסצינה עם הכי הרבה "אקשן" בסרט, סצינה שבה הגיבור – סאשה, הולך לשבור תמרור "חניה לנכה" של שכנו ממול. ערן תאר את הקטע הזה כרגע ההתנפצות בחייו של אדם שנשבר לו מהכל. ואם תקשיבו ל-"צעד אחד לפני" קטע מספר 19 בדיסק, תשמעו איך המנגינה של ארבע התוים התחילה להתפתח ובדיעבד להפתר (מתחילה ב1:23 ) למעשה ברגע שהוספתי לארבעת התוים האלו הרמוניה, נוצר הפתח שהוביל ליצירת כמעט כל הפסקול. והיא מהווה בסיס או מופיעה בצורה כזו או אחרת כמעט בכל הקטעים שבפסקול.

לאחר מכן התחלנו אלעד ואני, לשחק עם מבנים ומקצבים סביב המנגינה הבסיסית והאקורדים. עשיתי טעות מפגרת של פסקולנים מתחילים, ניסיתי ליצור קטע שכל שבריר תנועה או מבט בתמונה על המסך, מלווה באלמנט מוזיקלי. דוגמא – בטי, ביתו של סאשה הולכת לבליינד דייט, בנתיים הכל נראה מבטיח, היא הולכת לשרותים להתרענן, מביטה במראה, מיואשת ואז מחייכת חיוך קטן של שבריר שניה, לחיוך הזה, הוספתי "מיקרו מנגינה"  עם קצת תקווה.

אחרי שעשינו רבעים ושמיניות באויר בכדי למצוא קצב שעליו יהיה ניתן להלביש את כל האלמנטים המוזיקלים כדי שיתאימו לתמונה, בנינו פאזל מנגינות מורכב להפליא שלקח את התמונה בסרט והפך אותה לכמעט קליפ מתוזמן של מחול מדכדך,  כלומר כל אקורד ותו היה פרשנות למשהו שמתרחש בתמונה אותו רגע.  השמענו את הקטע לערן לכשחזר ארצה, רק בכדי לגלות שלמרות שהוא חיבב את המוזיקה, רוב עמלנו היה לשווא. בחופשה עלו לו כמה רעיונות וכל עריכת התמונות בקטע עמדה להשתנות לחלוטין. . הדבר הטוב שיצא מהסיפור הזה היה, שפתאום היו לנו שפע של  "מיקרו מנגינות" שנוצרו בשביל הקטע ההוא, ומאחר והן נוצרו לקטע שבו כל הדמויות בסרט מופיעות, חשבתי שיהיה מעניין לקחת את המנגינה של כל אחד ולהצמיד לו אותה בכל פעם שהוא מופיע סרט. בזזזזזז, עוד טעות של מתחילים זו לא אופרה של ואגנר שבה כל דמות מופיעה עם ה"לייטמוטיף" שלה, זה סרט.

להמשך הקריאה חלק ב' –  bit.ly/1timiNH

7 comments on “המסע הארוך – הוצאה מחודשת לפסקול, חלק א'

  1. השבח לאל.
    תוציא הכל.
    כל מה שיש לך במגרות.

    תוציא. תוציא ותן לעולם.

  2. תודה בועז. עובד על זה במרץ אם תכנס לבנדקמפ תראה שכבר התחלתי להעלות כל מיני פרוייקטים גנוזים ושנדחקו הצידה (כמו "לכל אשה יש שם" שרק חציו עלה עד עכשיו ) אני מקווה שב-2013 אוציא מהארכיון את האלבום השני של בלובנד, ואת העברה:אופקים 3 (התחיה) והכי חשוב, את האלבום החדש שלי.

  3. אני לגמרי עם בועז כאן. תוציא הכל. ואתה מוציא, אכן, דברים נפלאים, גם ישנים מהמגירות וגם חדשים ומופלאים. אני מכיר את הפסקול הזה, הוא נהדר, יש לי אותו שנים בקבצים, טוב לראותו כך בחוץ, יש שם קטעים יפהפיים, וכן- בבקשה מהר- את בלובנד 2, העברה:אופקים 3 והאלבום החדש שלך.

  4. הזקן רוצה מארז פיזי. לא בנדקמפ. הזקן אוהב אלבום שאפשר להחזיק ביד ולקרוא את המילים ולהסתכל על התמונות, מול האח, עם שמיכה סקוטית משובצת על ברכיו, וביד כוס תה עם לימון. אמרו כן לזקן. הזקן רוצה מארז מסודר מקרטון, עם דיסקים, ובונוסים שווים, וצילומים.

    • בועז – מבין אותך לחלוטין. ועדיין למרות כל הנסיונות והבדיקות שעשיתי, עוד לא מצאתי דרך לייצר דיסק בשני עותקים שלא תהיה הפסד כלכלי גדול. הדיסקים שלי הפסיקו להמכר כמעט טוטאלית. ואני אומר יותר מזה, אני מתבאס למכור דיסק שאני צריך להקטין את איכות הסאונד שלו כשיש בנדקמפ באיכות נאמנה למקור. ני מחכה בסבלנות מזה שנתיים למדפסת ה3D שתוכל להדפיס תקליטי ויניל (יש סימנים שזה כבר מתקרב, בקרוב בבלוג) ואז נחזור לדבר האמיתי, מוזיקה ברשת ותקליטים לבית. ביי ביי סידי.

      • ישי

        תמיד מותר לחלום, אבל אני עם בועז, אין כמו דף כרומו עם מילות השירים וההערות וההארות של היוצרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: