Uncategorized

המסע הארוך – הוצאה מחודשת לפסקול, חלק ב'

הפיצוח הבא היה הקטע שפותח את הסרט, הילד בני, הולך ברחובות עם כדורסל, ורואה את כל המבוגרים המשמעותיים בחייו בסיטואציות לא ברורות. לקחנו את המקצב ההולם של "צעד אחד לפני" האצנו אותו קצת כדי שיתאים לקטע, אבל מנגינה של רבעים כלומר תו על כל פעימה בקצב (משהו כמו בום, בום, בום, בום), הפכנו אותו לקצב לב הולם (בום בום, בום בום, בום בום). אני לא יודע מדוע גם כאן התעקשתי שהקצב יסתנכרן עם הכדורסל כאלמנט קצבי. בזבזנו על זה הרבה זמן, ושוב סיימנו את הקטע עם תזמון מושלם, רק בכדי לגלות שערן הזיז את השוט הזה קצת קדימה או קיצר את השוט ההוא, אחרי זה כבר למדתי לקח. אם אתה רוצה לעשות סרט שבו כל תנועה מתוזמנת עם המוזיקה, כדאי שתעשה את המוזיקה לפני שמצלמים או שתלך לעשות קליפים, שמה עורכים את התמונות לפי המוזיקה ולא להפך.

אחרי ששלחנו לערן את הקטע שפותח את הסרט, הוא חזר אלנו ואמר שזה קטע אוירה טוב, אבל הוא חולם על מנגינה שתכנס ותחבר את כל הקטע הזה ביחד, גם היום כמעט שמונה שנים לאחר מכן, אני זוכר איך ביקש – "מנגינה שהצופים יוכלו לשרוק אחרי שהם יוצאים מהקולנוע" כהגדרתו, ואם אפשר, אז גם שתוסיף תמימות.

זה היה חתיכת אתגר קשה ומעצבן, הנה בנינו קטע מוזיקלי יפיפה מלא מתח ואוירה, ועכשיו הבמאי הזה עם הדרישות הארטיסטיות רוצה שנמציא מנגינה שאפשר לשרוק על גבי הקטע שעשינו? ושעוד יזכרו אותם כשהם יוצאים מהקולנוע????
אבל בכל זאת הוא הבמאי, וגם אם זה בהתחלה נראה בלתי אפשרי לחלוטין, לאחר כמה נסיונות שחררתי את אלעד אל אשתו וביתו, וחזרתי לדרך שבה הקלטתי גיטרות לאלבום של בלובנד. שמתי את הקטע ברמקולים של חדר האולפן, והלכתי לשכב במיטתי בחדר שליד. כך הקשבתי לקטע עשרות אלפי פעמים בלופ כשאני שוכב מביט בתקרה וכמעט נרדם משעמום. בגלל המרחק מהרמקולים ובגלל הפרעת הקשב הנוראית שלי, זו שלא מסוגלת להתרכז בקיים יותר ממיקרו שניה, היו עולות ובאות כל מיני מנגינות ערטילאיות שמוחי הקודח המציא רק כדי לא להשתעמם, זו לא פרקטיקה חדשה ככה העברתי את כל לימודיי בבית הספר, באוניברסיטה ובכל הרצאה שבה נכחתי בחיי. כשהמנגינות האמורפיות האלו הופיעו, יותר רמזים מתוים, נאחזתי בהן לעוד כמה האזנות וכשהן התנחלו דרך קבע בתוך המוזיקה, הייתתי קם ומקליט אותן, פעמים רבות, תו אחד או שניים בכל פעם עד שאחרי עוד כמה אלפי האזנות, נוצרה לה מנגינה. כך גם נוצרה המנגינה של בני. זאת שמנוגנת בחלילית (משהו תמים שאפשר לשרוק, זוכרים?)  ומתחילה לאחר שתי דקות מתחילת הקטע. המוזר הוא שהמנגינה הזו שוב היתה מורכבת מאותם ארבע תוים, רק בסדר קצת שונה.

האתגר הגדול ביותר בסרט היה אלכס, האבא של בני וגרושה של בטי. מהמר כפייתי שקוע בחובות, מנסה להביא את המכה עם כל מיני עסקים דה לה שמטע שנכשלים, מפר הבטחות לילד שלו, ומנסה להתשתמש בבני כדי לסחוט ממכרים שלו כספים. זו היתה דמות שלא הצלחתי לחבב או להתחבר אליה, בשום צורה, המזל היה שאלעד האיר את עיניי לעובדה שאלכס מתנהג על פני השטח כאילו עסקים כרגיל מפני שבפנים הכל מסובך ולא פתור,  והדרך שלו להתמודד עם כל התסביכים האלו, היא ליצור סיפור מקביל למציאות, שבו הכל מסתדר איכשהו. המנגינה של אלכס (קטע – 5 ו-18. ) לא נוצרה מארבעת התוים, ולא בגלל שלא ניסיתי.
בכדי שירגישו את התלישות והסיבוכיות נבנתה מנגינה ללא אקורדים שתבלבל את המאזין שלא יודע אף פעם באיזה סולם אנחנו נמצאים (אין אקורדים שיסגירו) בכל פעם שנדמה כי המנגינה חוזרת אל בטחון המקום שבו היא התחילה  נשלף הטריק האירויזיוני  והמנגינה עושה מודולציה עולה (כמו ב"הללויה") כאשר זה נעשה ברצף של אקורדים מאז'ורים זה מוסיף המון כוח והדר לשינוי הזה, כשזה נעשה באקורדים מינורים כמו כאן, זה פשוט נשמע מוזר ועקום ומלא באי נוחות. האוזן של המאזין נעה עם המנגינה בין הסולמות ולא מצליחה למצוא לה שלווה בשום סולם. בכל פעם שנדמה כי הפתרון מגיע, עוברים לסולם אחר להתחיל את כל הסיפור מהתחלה.  דמיינתי את זה כמדרגות של הצייר אשר, עולות ועולות וככל שהעין עוקבת אחריהן היא מגלה שהגיעה שוב לנקודת ההתחלה. הרבה תנועה שלא מייצרת כלום, כמה שנים לאחר מכן גיליתי את תופעת ה"שפרד טון",  צליל שתמיד עולה ולא מפסיק לעלות למרות שהוא מנגן רק אוקטבה אחת (תקשיבו לוידאו כאן למטה) ומייד חשבתי שהוא היה יכול להתאים מאוד לדמותו של אלכס אבל בדיעבד אני שמח שהמנגינה של אלכס  יצאה כפי שהיא, עד היום אני מאוד נהנה לנגן אותה ולהמשיך ולהתפתל איתה עם המודולציה האירויזיונית העקומה לסולמות אחרים..

האתגר הבא היה דמותה של בטי. אמו של בני הילד, ביתו של סאשה הממורמר, גרושתו של אלכס המהמר המתדרדר, המחפשת בן זוג חדש באתרי הכרויות. מכל הדמויות בסרט היה בה משהו מכמיר, עצוב וכמעט מעורר אמפתיה. מכל הדמויות בסרט חשתי שהיא הקורבן הגדול ביותר של הנסיבות. ניסיתי למצוא דרך לתאר את דמותה בתוים, ולא מצאתי כלום במשך כמה ימים עד שבאמצע המקלחת עלה במוחי הרעיון שאפשר להרמן את ארבעת התוים בדרך קצת אחרת, נגשתי לפסנתר החשמלי, הכלי עם הצליל הכי עמום רך וחנוק שאני מכיר, הוספתי רטט רועד על הצליל (טרמולו) ונגנתי את שלושת האקורדים שמרכיבים את המנגינה של בטי (קטעים מספר 2, ו-7) היה באקורדים האלו משהו שהתחיל בבטחון גדול עם אקורד מז'ורי מרווח (Bb), שמהר מאוד הפך להבטחה מהוססת של קוורטה לא בטוחה, התדלדל אל ההיפוך המינורי של האקורד (Gm)  הפך למהוסס עם הוספת הסקסטה (Gm6, שכן סקס(טה) הוא המרווח שמסבך את הכל…) ובסוף התדרדר מטה מטה אל תהומות מה שהתגלה כטון המרכזי של הקטע,  Dm מדוכדך. אחרי שני האקורדים המבטיחים, נפלנו אל השגרה העצובה הזו.  והדבר הכי משונה, ארבעת התוים שוב הסתדרו בתוך האקורדים האלו היטב אבל הקונטקסט המוזיקלי שבו הם הופיעו היה חדש. בדיעבד אלו יהיו הבסיס לשיר "כשהלילה יורד". על כך בהרחבה בחלק הבא.

לחלק הבא – http://bit.ly/1pwyGD2

לחלק הקודם – http://bit.ly/1rL2ORg

1 comment on “המסע הארוך – הוצאה מחודשת לפסקול, חלק ב'

  1. מעולה, זה שלא הבנתי כלום משמות האקורדים ושאר מחנח חרקות מוסיקליים, אבל הבנתי כל חלק וחלק ביצירה ובשילוב שלה עם הדמויות והעלילה, אומר שיצרתם פסקול מעולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: