Uncategorized

ריח סוכר

ריח סוכר - צילום : דויד פרץ

 

הקול של האישה העיר אותי, אדוני, אדוני, אנחנו סוגרים, מצטערת,

אדוני?!

על רקע החשיכה שבין שלל פנסי החירום, מצאתי את עצמי מביט בה, מצחה הבהיק כאגם כסוף, פנים עדינות שהשמש צרבה, מכותרות בשער קשה, סמיך, סבוך ומפותל.

אבל לא הספקתי לקחת את מה שבאתי לקנות,  וחלמתי עכשיו… אני מנסה להיזכר על מה חלמתי.

איפה תקנה? היא מצחקקת, הכל סגור, הלכו כולם, אנחנו מנקות.

אני מביט סביבי, השולחנות הארוכים מצטופפים אחד ליד השני, זכוכית, עץ, ברזל, ולאט לאט זה מכה בי אני יושב בפינת השולחנות המשרדיים בחנות איקאה

האישה מסתכלת עלי בשעשוע, לקוח שנרדם באיקאה,  אני מחייך ומפהק.

על מה חלמת ?

אני מנסה להזכר, וזה מגיח לאיטו מהערפילים הקרים, חלמתי,  שאני מתעורר באיקאה מחלום,

היא מצחקקת, לא, זה לא חלום, זה מציאות.

טוב עכשיו תלך לקומה התחתונה ותגיד לסאשה מהאבטחה שנרדמת בחנות

המבטא שלה מסגיר אותה, היא עולה מאתיופיה

רגע אני שואל אותה איך הגעתי לכאן? יש לי אוטו? אני לא יודע כלום

אני גם לא יודעת, לא יודעת אדוני, תשאל באבטחה.

אני משאיר אותה לנקות את השולחנות המשרדיים, ומתחיל ללכת לאורך השביל המסומן, יכולתי לחיות פה אני חושב לעצמי, הכל כאן פרגמטי שכזה, חבל שאין בית חולים שאיקאה עיצבו, אני מגיע לקצה מחפש את המדרגות למטה בתאורה העמומה ולא מוצא.

אבל זה ליד המסעדה, והצעצועים לפעוטות, אני זוכר את זה. אני מביט אחורה,  רואה את כסאות המסעדה הפוכים על השולחנות, מביט הצידה אל שלל חיות צמר מפוחלצות מצמר, ואין מדרגות, ואין מעלית…

אני מהרהר לעצמי שאולי זה הסניף החדש, של נתניה, באמת לא הייתי בו מאז השרפה,  בטח שינו הכל, אם אמשיך ללכת על השביל המסומן, אני בטח אגיע ליציאה. אני ממשיך עובר דרך איזור חדרי השינה, והבתים הקטנטנים שמעוצבים כל כך טוב שממש חבל שמישהו יגור בהם ויהרוס הכל, ומגיע לאיזור המטבחים, אני מביט בחדרים הממורקים בקנאה ולפתע שם לב שטור נמלים מזדחל על המשטח הכסוף לעבר צנצנת של סוכר שמישהו מהמבקרים כנראה פתח והשאיר פתוחה.

לפתע מטרידה אותי השאלה – איך הנמלים יודעות שיש סוכר בסביבה? אני נזכר שפעם הייתי מותח את בנות הדוד הקטנות והייתי אומר להם שאני יכול להבדיל בין סוכר למלח רק לפי הריח, אז אולי הנמלים יכולות להריח את הסוכר? ואיזה ריח יש לו? ריח מתוק?

אני מתלבט אם לסגור את הצנצנת או להשאיר אותה פתוחה, איזה דבר רע יקרה אם יהיו נמלים באיקאה? אני ממשיך הלאה עם השביל, עובר דרך מדור הכורסאות והספות,  ריהוט משרדי ולפתע אני מוצא את עצמי שוב, בשולחנות המשרדיים מביט במנקה שיושבת בגבה אלי, על אחד מכסאות המנהלים, רגליה מונחות בהצלבה על השולחן, והסמרטוט שלה זרוק על המשטח המבהיק שלידה.

היא חשה בנוכחותי, מסתובבת אלי בפתאומיות, מה אתה עושה פה היא שואלת?

הפעם היא לא מחייכת, המבט שלה נעלם בצל אפלוליות שיערה שמקיף את פניה כהילה שחורה, אבל המבט שלה חד אותי ודוקר.

אני לא מוצא את היציאה, אני אומר לה,

והיא מביטה אלי, מניפה את ידה, מצביעה עלי ואומרת לאט –

גם אני לא מוצאת.

היא קמה מהכסא ומתחילה לשעוט לעברי, היא צורחת

אני מסתובב לרוץ, לאורך השביל, בחזרה, רואה את נחיל הנמלים מרחוק, אני חושב איך לא לדרוך עליהן, כשאני מתקרב אני רואה שהן הפכו לבנות ונוצצות מהסוכר, אני נזהר לא לדרוך עליהן רגליי מסתבכות זו בזו אני נופל בחבטה ארצה

ומתעורר בפתאומיות,

מייד מתיישב. רגליי כואבות כאילו הטחתי אותן ברצפה הקשה.

גגם בחושך אני מבחים בכל הסממנים המוכרים,

אני במיטתי,

אשתי מתעוררת מהיקיצה הפתאומית שלי,

מותק, מה קרה?

בשקט שמשתרר אני שומע את נשימותיה הקצובות של ביתי הישנה.

לא יודע אני עונה לה, חלמתי שחלמתי,

מה חלמת?

שאני מתעורר באיקאה מחלום, ולא מוצא את היציאה.

טוב מותק, היא אומרת, גם אני אף פעם לא מוצאת  שם  היציאה,  ספר לי על זה בבוקר,

אני חולמת.

2 comments on “ריח סוכר

  1. No health care fear of falling

  2. ריח סוכר…כמה משמעיות יצוקות בתוך צמד המילים…תיעוד נרטיבי חלומי של חלום… נפלא דויד פרץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: