Uncategorized תבונת הביקורת הטהורה

מתנות לחג – אלבומים עבריים ונפלאים שיצאו השנה ואתם לא מכירים חלק ב'

 

אלטין מיקרופון

טוב בואו נתחיל בסוף כבר התחלה. מרטי שטרובל הוא תופעה ואחד הדברים הכי מיוחדים וטובים שצצו במוזיקה בשנים האחרונות עצם העובדה שאתם שואלים עכשיו מי מי? מרטי מה? באה רק להגיד שיש לנו כאן בעיה. כל חובבי רוקפור שבוכים שנים שהם לא מוציאים אלבום כמו "האיש שראה הכל", כל חובבי דיויד בואי המוקדם, כל חובבי הסרטים של ג'ורג' עובדיה, כל חובבי פסיכדליה מזרחית, כל חובבי נחצ'ה היימן, כל חובבי הקינקס, צלילי הכרם, האירוויזיון, סרטי חצות סליזים משנות השבעים, לעזאזל, כל חובבי מוזיקה ויופי, אתם חייבים לשמוע את האלבום הזה. כי הוא מכיל את כל שציינתי למעלה פלוס עוד איזה שבע מאות דברים שאני לא מכיר.

שטורבל נשמע כמו מישהו שגדל בחדר עם הרבה יותר מדי מכשירי רדיו שמנגנים בו זמנית תחנות שונות. והמוזיקה שהוא יוצר נשמעת בדיוק כך. זה צבעוני והיפסטרי מרובה שכבות והרמוניות מוזרות שכמעט לא מתחברות, אבל הוא מצליח לקשור את זה ביחד עד שזה נשמע כמו הלהקה שדוד אבידן היה שמח לשים בסרטים מהעבר כדי להמחיש כיצד ישמע העתיד (תקשיבו ל"בגדר" לבטח הסינגל הכי ביזארי שיצא השנה)  גם כשהוא יוצר את אחת מחוות הביטלס הכי מוצלחת ששמעתי מזה שנים (THE DIG )  הוא מצליח לעשות את זה כך שזה נגמר בבלוז מקסיקאי מטופש. למרות שאלטין מיקרופון מתיימרת להיות להקה, אני מתקשה לראות כאן להקה זה נשמע כמו חזון אחד שנוצר במוח הגלקסיה המטורללת של שטרובל, אין צורך לנחש כדי לשמוע שהאיש קונטורל פריק שהחותם האישי שלו טבוע בכל תו ותו באלבום הזה. וזה מצליח, כמו אלף שמשות זוהרות בגלויות משנות השבעים, האלבום הזה זורח בעוצמות קליידסקופ ענקי שמבולל ומערל את המוזיקה הישראלית עם כל מה שיצא בשנות השישים-שבעים בערך. וזה עוצר נשימה ברוב האלבום.  אך העוצמה והייחודיות הזו היא גם מה שלטעמי מקשה את החיבור של אלטין מיקרופון אל הקהל הרחב. האלבום הזה בהחלט לא מומלץ עבור מי שמתקשים בויסות חושי, יש פה פשוט הכל, כל הזמן, וזה לא נפסק. זו חווית האזנה אינטנטסיבית להפליא ובעידן שבו אנחנו מרותקים עד אמצע הטוויטר, האלבום הזה לא נותן הפוגה. אם אתם לא מוסגלים לשמוע אותו מקצה אל קצה, כמוני, תדגמו אותו במקטעים, שיר שיר.

מעבר להיותו מולטי טלנט נדיר, מין פרינס פסיכדלי,  שמסוגל לעשות הכל לבד ובהצטיינות יתרה, מרטי שטורבל הוא ככל הנראה דו לשוני באישיותו. חלק מהאלבום מושר בעברית וחלק באנגלית, וזה מה שמפריד בינו לבין חלק מהיוצרים הישראלים ששרים באנגלית. שטורבל לא רק כותב באנגלית, הוא חש באנגלית. זה כל כך מוזר שלפעמים אתה מקשיב לשיר ורק אחרי כמה שורות אתה מבין שהוא שר בשפה הפוכה ממה שחשבת. שכן שטרובל יודע בדיוק על מה הוא שר בעברית ובאנגלית. יש לו שפה ייחודית בשתי השפות ומעבר לחזון המוזיקלי הייחודי שלו מסתודד גם סיפור שאמנם מוחבא היטב בהפקה. הוא מיזנטרופי ורגיש, הוא לוחמני ושוחר שלום, הוא שבט של איש אחד כהגדרתו, וזה מרגיש כמו מישהו שלמרות שכולם חושבים שהוא הכי כאן שיש, עדיין מרגיש בשלבי התאקלמות בארץ החומוס הבלתי נגמר. אבל אלו בדיוק הדברים שגורמים לי לרצות ולשמוע כבר את האלבום הבא של אלטין מיקרופון התהיות שלו על הזמן והמקום מרתקות. מקווה שהפעם השירה תהיה יותר נוכחת כי יש לו מה להגיד, ויש לו איך.
לצערי פספסתי את ההופעות המועטות של אלטין מיקרופון השנה,ומאוד מסקרן אותי לראות כיצד מתורגם האלבום הקליידסקופי הזה לבמה.  בכל מקרה אני ממש מחכה לשמוע לאיזה הרפתקאה נוספת יצא מרטי "אלטין מיקרופון" שטורבל באלבום הבא. עד אז יש לכם כמה שנים טובות בכדי לצלול לתוך הגלקסה הפסיכדלית שהוא יצר. היא לא פחות ממופלאה.

 

ארמון

יחסית לשאר השמות בסיכום ראש השנה שלי, ארמון מוכרים מאוד. בכל זאת מקום רביעי בסיכום אלבומי השנה של קולה קמפוס, אבל עדיין הן בשל הסיכוי שיחשפו למישהו שאינו מכיר אותם, והן בשל הייחודיות שלו, אדגיש שמדובר באלבום פנטסטי. גם ארמון הוא בעצם הגשמה של איש אחד עם חזון. בכל תו ותו באלבום הזה אתה שומע את הכיוון שפילס לו רועי חרמון בהווה הנוכחי מתוך העבר הישראלי. כמו אלטין מיקרופון,  מדובר באלבום של רטרו עתידני, שמציג מוזיקה שבו זמנית נשמעת מוכרת מאוד ואחרת.

"עם קצת אהבה, קפה ועוגה, אולי תהיה מסיבה"

אם אתם מאמינים בקיומם של יקומים מקבילים, אזי האלבום הזה בהחלט יכול להשמע כמו אלבום שהגיע מישראל שבה הליכוד לא ניצח בבחירות של 77, רבין לא נרצח, ואנחנו עדיין בארץ מפלגת העבודה והשנה היא 2016. רגע מה קשור פוליטיקה לאלבום שכל כך רחוק מפוליטיקה כמו האלבום של ארמון? או אז טוב ששאלתם. ובכן לכאורה אין קשר, אבל מבט מעמיק בחזון הישראלי שמצייר חרמון, מעלה חזיון שלו ונינוח, חילוני, ורחוק מתחושת אחרית הימים או הלחץ הגובר של מציאות חונקת בחוץ, זה עד כדי כך אסקפיסטי שזה ממש מפתה לשאול איך עוברים לגור בתוך האלבום הזה. לרגעים המחשבה על יקום מקביל היא היחידה שיכולה להסביר את הנורמליות המוזרה של האלבום הזה, טווין פיקס אתם יודעים. העולם של ארמון הוא האנטיתזה המוחלטת למוזיקה המזרחית וההיפ הופ האתיופי, או הפאנק הרוסי שמבעבע כאן. האלבום של ארמון הוא הפנטזיה הרטובה של מי שהיה רוצה שהערסים והאחרים בישראליות פשוט יעלמו. אם זה נשמע לכם כמו ביקורת על ארמון, ובכן השאלה היא מה נקודת ההשקפה שממנה אתם יוצאים. חשוב לי להדגיש אין לי טענות כלל לחרמון על כך שהוא מציג את העולם המושלם שלו. ההפך,  הוא עושה את זה בהצלחה גדולה כל כך שאני נהנה ממנו עד מאוד, בעיקר כפנטזיה על מציאות אלטרנטיבית. אבל אני לא יכול שלא לתהות בסוף הפנטזיה מה הדבר הזה אומר על הדור שצומח לצידו. האם זה הסרט שבתוכו רוצה לחיות עולם האינדי הישראלי? האם הוא באמת מסוגל להמשיך ולהעלם לתוך הסרט הזה שמנותק מהכאן ועכשיו?  האם זה בגלל שהדור הזה איבד את התחושה שהוא מסוגל לשנות משהו ויתר מראש על האמבק וכל מה שנותר לו זה להתכנס בתוך איים קטנטנים ולחלום? ושוב אני חוזר ואומר שזה אחד האלבומים שהכי נהנתי להקשיב להם השנה ואפילו ביתר שאת בהופעה, ולא רק בשל העובדה שאנשי ארמון מנגנים נהדר יחדיו, ההפקה של חרמון מופתית ובנוסף הם מחזיקים את הזמרת הכי מרתקת שצמחה פה בשנים האחרונות דניאלה טורג'מן (על התופעה הזו בנפרד ובהמשך) השירים של האלבום מעולים, חמודים כמו בץ ואוזה, ונשמעים כמו פסקול הקיץ המושלם של 2016 כפי שדומיין בטלוויזיה החינוכית של שנות השמונים.

אבל…

בכל אופן אם אתם חברים של ירדנה ארזי או חנן יובל, כוונו אותם לרועי חרמון הוא המפיק האידאלי לאלבומים הבאים שלהם. האיש לקח את הזמר העברי ועדכן אותו אל שנות האלפיים, וזה יפיפה כשלעצמו, השאלה היחידה היא האם זה לא הגשמה מושלמת של המשפט לאחד זה גן עדן לאחר גיהנום. בין אם כך או כך, לכו לשמוע, זה אלבום מעולה.

 

 

מג'יק פילו פקטורי

Magic Pillow Factory

אחד הדברים ששיטוט שבועי בבנדקמפ מלמד אותך זה כמה העטיפה והדימוי הויזואלי שמייצג את המוזיקה הוא חשוב. וגם כיום וביתר שאת. לפעמים זה כל מה שמפריד בין הסיכוי להתגלות או להשכח. וזה היה בדיוק המקרה עם אנשי מפעל כריות הקסם. למרות שהמוזיקה היתה מוזרה וכמעט בלתי מפוענחת בהאזנה ראשונית, משהו בפער שבין העטיפה הנאיבית שהרגישה כמו עבודת יד לבין המוזיקה החזירה אותי שוב ושוב אל האלבומיפי שלהם, עד שהצלחתי להבין מה בדיוק קורה שם.

כשהייתי נער והמוח עוד היה פעור לקרוב ולרחוק הייתי מקשיב הרבה לאלבומי רוק מתקדם ופסיכדליה. חשתי שהמוזיקה מכילה בתוכה מוזיקה פנימית, מעין תיבת פנדורה שנפתחת רק למטיבי לכת והקשבה. במוזיקה התקיימה הבטחה שגם אם תקשיב לשירים האלו בפעם האלף, יתגלה לך עוד דבר שלא שמעת עד עכשיו. למעשה החוויה הזו היתה כל כך מהותית בהאזנה שלי למוזיקה שהיא עיצבה את כל האסטטיקה שלי כמוזיקאי ומפיק וזו הסיבה שאני כל כך אוהב אמביינט עד היום. לכן, ככל שצללתי עמוק יותר לתוך האלבומיפי הזה, מצאתי את עצמי הולך ושוקע בשכבות המידע המורבדות בו מבלי לתפוס את התמונה הכללית. וזה לקח לי לא מעט האזנות להבין מה בכלל קורה שם. אבל בדיעבד זה השתלם במיוחד. רבות מדברים על מוזיקה פסיכדלית, כמוזיקה שמנסה להרחיב את התודעה. ואני אומר שבעידן שבו הויקיפדיה ויוטוב מרחיבים את התודעה על העולם לגודל גלקסיה, האם יש צורך בהרחבת התודעה? אולי אנו זקוקים להגדרה מחודשת למושג פסיכדליה ומתקדם לאור הזמנים המורחבים והנופלים שבהם אנו חיים.

בהרבה מובנים האלבומיפי של אנשי מפעל כריות הקסם, עושה בדיוק את הדבר הזה. המוזיקה שלהם נוגעת בכל כך הרבה עולמות במקביל אך גם משוטטת בינהם כפרפר פצוע אחר האור. הם רוק והם אלקטרוני מבלי ליפול לקלישאות של אף אחד מהצדדים. יש כאן אופל מצולות הרמוני (ANGEL הגותי) ועד רוק מרזבים מחושמל, ועדיין הצליל הייחודי והגישה הכל כך שונה לעיבוד ולחומרי הגלם של המוזיקה – שקט ורעש, יצרו אלבומיפי עתידני ויפיפה. שלמרות שיש לי מושג חלקי במה הוא עוסק טקטסואלית (כלומר הם שרים באנגלית) אני מבין אותו רגשית לחלוטין. שכןמתחילתו ועד סופו הקצר הוא שוטף אותי במפלי מידע ויופי גועשים. זה מה שמרתק במוזיקה הזו, היכולת שלה לתרגם תחושות וחוויות לחזון מוזיקלי ייחודי מקורי אפל, פעור, ובעיקר מרתק.
כשהיום יבוא ואנשים יסעו לקצה החלל כדי לשבת במסעדת תיירים עלק מודרנית, בכדי להתבונן באטרקציה של חורים שחורים בולעי אור, הייתי מציע לשים את האלבומיפי הזה כפסקול ברקע. בהכירי את האנושות, בטח ינגנו שם את אלבום הנינינינינינין של קליידרמן, וימכרו משקאות מטופשים לאנשים משועממים. אל תהיו כמוהם לכו להקשיב כבר עכשיו לאנשי מפעל כריות הקסם.

נתראה בחלק הבא.

 

 

 

1 comment on “מתנות לחג – אלבומים עבריים ונפלאים שיצאו השנה ואתם לא מכירים חלק ב'

  1. פינגבאק: מתנות לחג – אלבומים עבריים נפלאים שיצאו השנה ואתם לא מכירים – חלק א' – דויד פרץ – יוצר השיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: