אגדות לא ידועות הספדים מוזיקלים

פרגמנטים רוקנרולים, מחשבות מילים וצלילים, לזכרו של צ'רלי מגירה

כבר במפגש הראשון עימו, הבנתי שצ'רלי מגירה היה אדם שחי את חלומותיו עד תומם. היתה סביבו מין הילה מגוננת של מי שנמצא תמיד בדרך ל... ואילו אתה וכל הסובב אותו, הם רק תחנה חולפת בדרכו. כאילו שהמציאות הבנאלית ביותר - של חשבונות מים, של מה עשית בצבא, ומה אתה חושב על הפוליטיקה, אף פעם לא הצליחה לסרוט אותו או להכשיל את צעדיו המהירים קדימה בנעליו המבריקות והן תמיד היו מבריקות. במקרה שלו זה היה ברור שזה לא באמת שינה מהיכן הוא מגיע, גבי אבודרהם מבית שאן יצר את צ'ארלי מגירה מקרעי חלומותיו ושלל אהבותיו. ואם העולם סביבו לא היה מסונכרן עימו, הוא עשה את מה שתמיד עשה, חייך, העביר אצבעות בבלוריתו, והמשיך קדימה כמו מי שחי בסרט שלו, בשביל המיוחד שלו

כבר במפגש הראשון עימו, הבנתי שצ'רלי מגירה היה אדם שחי את חלומותיו עד תומם. היתה סביבו מין הילה מגוננת של מי שנמצא תמיד בדרך ל… ואילו אתה וכל הסובב אותו, הם רק תחנה חולפת בדרכו. כאילו שהמציאות הבנאלית ביותר –    חשבונות מים, של מה עשית בצבא, ומה אתה חושב על הפוליטיקה, אף פעם לא הצליחה לשרוט או להכשיל את צעדיו קדימה בנעליו המבריקות, והן תמיד היו מבריקות.  במקרה של צ'רלי זה היה ברור שזה לא באמת שינה מהיכן הוא מגיע, גבי אבודרהם מבית שאן יצר את צ'ארלי מגירה מקרעי חלומותיו ושלל אהבותיו. ואם העולם סביבו לא היה מסונכרן עימו, הוא עשה את מה שתמיד עשה, חייך, העביר אצבעות בבלוריתו, והמשיך קדימה כמו מי שחי בסרט שלו, בשביל המיוחד שלו.

צ'רלי לא ניסה להסתנכרן עם העולם, עם קסם אישי בלתי נגמר, הוא חתר כל חייו לסנכרן את העולם אליו, ולהכיר לכולם את העולם הפלאי שבתוכו חי. צ'רלי מגירה היה איש שכופף את חוקי הזמן והמרחב רחוק כל כך אחורה והצידה, עד שלרגעים היה נדמה כי הוא מצא את השער אל העתיד. והעתיד שלו זהר לפניו כמו פסל אייקוני של אלביס מואר באורות הרחוקים של ממפיס. שכן רק אדם עם דמיון כה רב יכל, להגיע לבסוף אל הארץ המובטחת ולצלוח אותה מקצה אל קצה עם גיטרה איטלקית עתיקה,  בלורית חצופה, ואמונה דתית עמוקה ומוצדקת בדרכו. שכן צ'רלי מגירה היה אדם הדוק ואדוק באמונתו, ולדת שלו קראו בפשטות – רוק'נ'רול.

צ'רלי מגירה וההיליביליז של עמק בית שאן
צ'רלי מגירה וההיליביליז של עמק בית שאן

מתישהו בשנת 2001 נתן לי יורם אליקים מפאקט, דיסק עם עם המלצה ברורה – תקשיב זה טוב. כפי שלמדתי עם השנים הטוב של יורם היה המ-ה-מ-ם של שאר בני האדם. אבל לא היה צריך לשכנע אותי יותר מדי, כחובב של אלביס והפיפטיז, היה לי ברור שמי שהוציא את הדיסק הזה ידע בדיוק מה הוא עושה. מהעטיפה עם השם המוזר "דה אבטומטיק מיסטרזינגר ממבו שיק" דרך שמות הקטעים הסוריאליסטים ועד צילום העטיפה, מייד ידעתי שמדובר באדם שחי את עולם המוזיקה הנאיבית של שנות החמישים, אבל זה אפילו לא התקרב להכין אותי למה ששכן בפנים. החזון המוזיקלי השלם והמהפנט שצ'רלי יצר, כמו צליל הגיטרה הבודדה שלו, זו שקראה ממרחקי הריורב האינסופי, כבשה אותי.

התקשרתי ליורם – מה זה? ראישו? איזו להקה ישראלית עלומה מהפיפטיז? לא לא, זה צ'רלי מגירה, והוא מעכשיו, ואז הוסיף בחיוך – פחות או יותר. איך זה יכול להיות אמרתי לו?  אי אפשר לחיות ולכתוב ככה היום, מה זה הוא הגיע מהחלל החיצון? דומה, השיב לי יורם, בית שאן.

כל כך נפעמתי מהמוזיקה של מגירה, מהיכולת שלו לקשור את המקום שממנו הוא הגיח אל חלומות הרוק'נ'רול – Down At The Rasco הוא קרא לאחד הקטעים היפים באלבום ומייד היה לי ברור על מה הוא מדבר. מגירה הגיח מהפריפריה הישראלית כדי להפוך את המקום הכי רחוק מלב העניינים, לדבר הכי מעניין שקרה בסביבה. בחסדו המופלא ועם צליל גיטרה בודדה, הצליח מגירה להפוך את בית שאן, כור מחצבתו, לדבר הכי מגניב שיכולת לדמיין. לעיר שדיויד לינץ' נוסע כדי לנפוש בה כדי לקבל השראה. ביקשתי מיורם את הטלפון שלו, והתקשרתי מאוד התעניינתי בפרטים הטכנים. כיצד הצליח לרקוח  צליל כל כך מדויק של שנות החמישים. איך שהוא ענה לקו בדיבור החולמני שלו, הבנתי את התשובה.  היתה לי תחושה שאני מדבר דרך מכונת זמן אל אדם שבא מהעתיד, מצא חוברת קומיקס משנות החמישים ומיד הבין איפה כל האנושות טעתה, ושם לעצמו מטרה לתקן את הדרך.

מאוחר יותר שוחחנו על האלבום, והוא שמח לספר לי בפרוטרוט על דרכי ההקלטה שלו, אבל זה לא כלל שמות של ציודים, מיקרופונים או פרטים טכניים. "אני מסתרק יפה ושם את החולצה הטובה ביותר שלי לפני שאני מתחיל להקליט" אמר כמגלה לי סוד גדול, ובמובן מסוים זה באמת היה הסוד הגדול שלו. באותו הרגע הבנתי שנתקלתי בדבר האמיתי – האיש לא היה רטרו בשום דבר, הוא פשוט חי את העולם המוזיקלי שלו בכל רגע ורגע מחייו. זו לא היתה מסיכה, הוא פשוט חי בקרבנו כמי שחי ביקום מקביל שבו אלביס מעולם לא מת, בית שאן היתה עמק של בורים כפריים, ומגירה נשלח לכאן עם משימה – לגאול את בני האדם מהשעמום והשגרה עם חולצה זוהרת, גיטרה מחודדת, והרבה אור בעיניים.

באותה תקופה לימדתי סאונד והפקה במכללת ספיר והזמנתי אותו למפגש עם תלמידי הקורס. רציתי להראות להם שזה לא רק הציוד אלא גם האטיטיוד. צ'רלי היה נרגש לקראת המפגש והגיע מוכן עם פתק גדול ועליו שלל עצות למוזיקאים טכנאים ומפיקים. הדבר הראשון שהתחיל בו היה ציטוט של הדלאי למה -"אינני יודע אם היקום עם כל הגלקסיות שבו, כוכבים ופלנטות, הוא בעל משמעות עמוקה או לא. אבל זה ברור שאנו כבני אדם החיים על פני הפלנטה הזו, ניצבים בפני המשימה ליצור חיים שמחים יותר לעצמנו, ולכן, זה חשוב לגלות מהו הדבר שיביא את האושר הגדול ביותר."

התמונה שלו מחייך ברוחב לב מחזיק ביד את הפתק נרגש בפני כל התלמידים חוזרת אלי כעת. בתחילה הסתכלו עליו התלמידים בתמהון גדול, שכן לא היה להם ברור מי זה הווירדו הזה, ואיך להכיל את האיש הייחודי הזה שמדבר על תסרוקת ולצחצח נעליים לפני שאתה לוחץ על הדיסטורשן. עד שצ'רלי התחיל לפרוק את האפקטים בפדלים שלו, ושם בין כולם, שילב מגירה צפרדע ירוקה וקטנה מפלסטיק, עליה היה לוחץ בכל פעם שרצה להשמיע צפצוף. הצפרדע שברה את הקרח. וכמוני, גם התלמידים התאהבו באישיות המיוחדת שלו ובמוזיקליות יוצאת הדופן שלו, והדרך מלאת הכבוד ומטרה שבה הוא התייחס אל הגיטרה ואל המוזיקה שלו.

הוא אמנם יצא מבית שאן, לתל אביב, ברלין, אמריקה… אבל ללהקתו קרא The Bet She'an Valley Hillbillies ולא במקרה. בכל פעם שדיברנו או נפגשנו חשתי כי תמיד נוכחת ישות נוספת עימנו, משק כנפי ההיסטוריה, תחושת שליחות עמוקה, או הבנה אמיתית שהוא מנסה לחלוק עימנו את עולמו. תקראו לזה איך שתרצו, האיש היה ייחודי שופע רעיונות, ותמיד עם תחושה שהוא ממש בדרך, תמיד בדרך, הולך בדרך הגדולה עד שיגיע. ואם יש שביב של שמחה או אור בידיעה המרה על מותו בגיל כה מוקדם, הרי שזו התחושה שלפתע רואים את כל הדרך המוזיקלית הייחודית שעשה מגירה בעשור וחצי שחלפו מאז צאת אלבום הבכורה שלו, כסיפור אחד עם התחלה ברורה ומבריקה, אמצע מזהיר ומליל אמש, גם סוף.

להתראות צ'רלי ובין שיר לשיר, מסור ד"ש אוהב לאלביס…

הקדשתי לצ'רלי תוכנית מיוחדת של הקצרפיריה וניתן לשמוע אותה אם תלחצו כאן 

4 comments on “פרגמנטים רוקנרולים, מחשבות מילים וצלילים, לזכרו של צ'רלי מגירה

  1. מפתיע ועצוב מאוד. לפחות הטקסט הזה שלך מבריק, נוגע וכה מכבד. מאיר את הייחוד שלו, אותו. תודה.

  2. חיים שמש

    יהי זכרו ברוך.

  3. אמיר זוסקו

    תודה דוד.כתבת יפה! גם אני זכיתי להכירו במקצת ולהיות בכמה הופעות.

  4. פינגבאק: כולנו צ'ארלי, מגירה | הבלוג של יובל אראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: