הספדים מוזיקלים

לבבות ועצמות: קארי פישר, פול סיימון ומותה של הנסיכה ליאה

מלחמת הכוכבים

ב 1978 הייתי בן שמונה. חיינו בפנמה סיטי וכל יום ראשון כשלא היה בית ספר, אבי ואני היינו הולכים לקולנוע. לא ברור לי למה, אבל הקולנוע של יום ראשון בבוקר הקרין תמיד סרטים מוזרים להפליא. סרטי מדע בדיוני משוחקים רע, סרטים על רקדני דיסקו שעושים תחרות על סקטים, סרטי מלחמה עתיקים, סרטים של KISS שבהם הם נחטפים בידי מדען מרושע ששולח במקומם רובוטים מאופרים לנגן ולהרוס את העולם…

אבל…

כבר מהשניה הראשונה הרגשתי שהסרט הזה אחר. הכתוביות שהלכו והתרחקו ממני, הזכירו לי ספר תורה שנגלל אל מעמקי החלל החיצון. כמה שניות לאחר מכם כשהופיעה החללית הקטנה על המסך הייתי מהופנט וכשהגיחה החללית הענקית שבלעה אותה, הייתי מעריץ מכור ומאוהב.  מעריץ של האן סולו, מכור למלחמת הכוכבים ומאוהב בנסיכה ליה. אולי זו הגאוניות של לוקאס בליהוק של קארי פישר לתפקיד. הנסיכה ליה, היתה פשוט חמודה להפליא. היא הזכירה לי את אחותי הקטנה ואת המורה שלי מבית ספר, היא פשוט נראתה מאוד רגילה וחמודה.  דמיינו כל כוכבת אחרת עם הבונקלך המוזרים האלה שנראו כמו קרניים של אייל שעשה החלקה, ותבינו כמה זה מגוחך היה יכול להראות על דאריל האנה או מישהי כמותה.

פול סיימון וקארי פישר

מנגינות ואלרגיות

ב1983 הייתי בן 13 וכמו כל ילד סביר שמעתי להיטי פופ, אייטיז כשזה לא היה רטרו, כל הדרך לבר מצווה. יום אחד נתן לי אילן לוזון – האח הגדול של חברי אורן – קסטה אדומה של סוני.  קח, תשמע מוזיקה אמיתית, לא כל השטויות האלו שאתם שומעים. בצד הראשון של הקסטה קט סטיבנס ייבב על זה שאור הירח עוקב אחריו, ומה הוא יעשה אם יאבד את ידיו, ואת עיניו, שמחת זקנתי חשבתי לעצמי, העיקר שתאבד את הקול שלך. במה הנודניק הזה טוב יותר מלהק שחפים חשבתי לעצמי… אבל היה לי כבוד לאח הגדול, שמעתי את קט סטיבנס עד סוף הקסטה. הטייפ היה כה משוכלל שהיה לו ראש מתהפך. מתוך הרחש של תחילת הסרט שמעתי פתאום רובוטים שרים…

אלרגיות, מנגינות, אלרגיות,

או זה מעניין חשבתי לעצמי, מה זה?

הידיים שלי לא יכולות לגעת במיתר הגיטרה… הקצב היה מוזר, קופצני אבל לא שמח. הזמר לא היה מרוצה. הוא רק התלונן ושאל שאלות – לאן לאלרגיות הולכות כשזה אחרי הופעה והן רוצות משהו לאכול?  מה שקנה אותי סופית, היה סולו גיטרה שהופיע בסוף השיר.

הגיטריסט ניגן כאילו הוא אינו מסוגל לגעת יותר מאלפית שניה במיתר. קצרצר והדוק, היתה לו מין בעירה באצבעות שהרגישה כמו התפרצות של מכונת יריה. המהירות סחררה אותי, וכל מחשבה על לישון עזבה אותי, וואו איזה מהירות, איזה ברק, איזה צרחה של הנשמה, בטח ככה זה מרגיש לעשות סקס, הייתי בן 13, זה ומוזיקה זה כל מה שהיה לי בראש וזה מה שחשבתי על כל דבר מלהיב באותה תקופה. ואז התחיל השיר השני

לבבות ועצמות

'אחד, ועוד חצי משוטטים יהודים

חופשיים לשוטט לכל אשר יבחרו

נוסעים ביחד, בסנגרה דה קריסטו

הרי הדם של ישוע

בניו מקסיקו…

בחלק האחרון של מסע שהם התחילו לפני שנים רבות'

יהודי הבנתי, אבל מה זה חצי יהודיה? כל הספרדית שלמדתי בפנמה לא עזרה לי להבין למה היהודים האלו משוטטים בתוך הדם של ישו? השיר היה רך ומתפתל ככביש הררי איטי ומעורפל. הגיטרה האקוסטית היתה יפיפיה מעבר לכל מה שאפשר לדמיין, היא סיפרה סיפור בפני עצמו.

קשת סיפור האהבה

קשתות גבוה באוויר המדבר

ידיו מתגלגלות במורד שערה

אהבה כמו ברק, רועדת עד שהיא גונחת'

הו אלוהים חשבתי לעצמי, אז ככה מרגיש סקס?

הייתי מהופנט ולא ידעתי ממה, רציתי לבכות ולא ידעתי למה, חשבתי על סקס, אבל הפעם זה הרגיש אחרת. כל כך מורכב, לא פתור, עצוב יותר ממה שיכולתי להבין או להכיל. החיבור הזה בין לבבות ועצמות, היה קסום ומטלטל כאחת. לא הבנתי מה לי ולמשבר אמצע החיים של אדם שלא הכרתי, אבל השאלה הזו ריחפה בעוצמה – למה שלא תאהב אותי, בגלל מי שאני, ואיפה שאני והתשובה האכזרית הזו – כי זה לא ככה בעולם, ככה אני אוהב אותך, ככה אני אוהב, ככה אני אוהב אותך.

השיר המשיך ונבנה. הקצב הרך ערסל את נשמתי, היה בו משהו שנסע ללא הרף, אבל לא היה בו שום דבר מחדוות הנסיעה. רק רכות ואבדן, השורות האלו – הכלה היתה מדבקת, היא בערה כמו כלה… לא הבנתי מהן "פרסי הנחמה" כפי שהתגלמו במסדרון המקושת של סיפור האהבה, אבל דמותה לצידו ברכב, אי שם בהרים, נראתה לי כמו חידת החיים עצמה, משהו בה היה נואש וקשה, הגיטרה היסתה פעמה והצתלצלה, כלי ההקשה דחקו את הקץ, אבל כל השיר דהר אל סופו, עד תומו. זה היה חושני להפליא המקצב היה עצוב מעבר לכל מה שיכולתי להבין, הדופק רעד, אור מכונית מהרחוב הבזיק על קיר החדר המרוחק, וכל מה שחשתי באותו הרגע התמרכז והתמקד לנקודה אחת קטנה של זמן, יקום שלם ומסובך גאה בי, עד שזלג כדמעה לבנה במורד החולשה, אל מכמני החושך שנותר בקצה הדהוד המכה האחרונה של התופים…

 השיר הבא כבר התחיל להתנגן, אבל לא יכולתי יותר, עצרתי, איכשהו הבנתי כבר אז שבאותו הלילה שמעתי משהו שלא הייתי צריך לשמוע.

אני לא זוכר אם זו היתה תמונה או כתבה,  במעריב לנוער או ב24 שעות, הזמר היהודי פול סיימון התחתן עם קארי פישר, יהודיה למחצה. פישר תופיע השנה שוב כנסיכה ליאה בסרט החדש של מלחמת הכוכבים… לא הייתי צריך לקרוא יותר, ידעתי שזאת היא, כל סימן שאלה בעיניה, כל חיוך משוגע בשפתיה, התאהבתי בה במלחמת הכוכבים, למדתי כמה מסובך זה לאהוב אותה דרך השיר של פול סיימון, הכרתי את אחורי הקלעים של סיפור אהבתה המקושת, כמו שהכרתי את מיטתי בלילות.

קארי פישר 1983, שובו של הג'דיי
קארי פישר 1983, שובו של הג'דיי

שובו של הג'דיי

החושך ירד, זה היה הפרק האחרון, או כך לפחות חשבנו. הכתוביות התגלגלו אל מעמקי החלל, התרגשתי כל כך. הקרב הגדול בין אור לחושך יבוא אל קיצו הערב. זהו, לא יהיו יותר סרטים עם לוק סקייווקר. כמה תמימים היינו. כוכב המוות, מירוץ האופנועים המרחפים, ההפשרה של האן סולו, הכל היה מקסים ונפלא. אבל כשהנסיכה ליאה הופיעה על המסך קשורה בקולר לג'אבה, ביקיני מנחושת על גופה, ליבי החסיר פעימה. הסטתי את מבטי, לא יכולתי לראות אותה כמעט בעירומה. לא קימורי גופה הם שהביכו אותי, אלא נבכי נשמתה, קשת אהבתה. עבורי היא לא היתה הנסיכה ליאה יותר, היא היתה רק קארי פישר, כל הדרך ממעמקי החלל החיצון, היהודיה החצויה מהשיר הכי יפה של פול סיימון.

 

'אתה לוקח שני גופים, ומסובב אותם לאחד, והם לא יתבטלו לעולם…

לבבות ועצמות

לבבות ועצמות'

 

עשורים לאחר מכן,  בנסיעות כה שונות, מעיניים כה דומות, ומאותן סיטואציות בלתי פתירות נוצרו שתיקות וזכרונות אחרים. כששמעתי הערב ששקארי פישר הלכה לעולמה החלו תווי הגיטרה הכסופה שוב להתנגן מרחוק, קשתות בגובה אוויר המדבר, ידיו גולשות בשערה, כמה תמימים היינו אז, בקשת סיפור האהבה, כמה תמימים, לבבות ועצמות…

לזכרה של הנסיכה ליאה / קארי פישר. 2016-1956

1 comment on “לבבות ועצמות: קארי פישר, פול סיימון ומותה של הנסיכה ליאה

  1. אתה מבריק במיוחד ומרגש במיוחד בטקסטים שלך לאחרונה. תמיד אבל עכשיו במיוחד. לא ידעתי את הפרטים האובייקטיביים, את הסיפור ביניהם. החצי יהודי/ה הזה תמיד קפץ לאוזן. אלבום נפלא. סרטים נהדרים. אני דווקא לא הייתי מעריץ שלה. ואצלך בפוסט גיליתי עכשיו לראשונה שגם היא לא תעבור לשנת 2017 אבל תחיה לעד כנסיכה בסרטים. אוהב אותך ושנה טובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: