הסיפור נמשך אלפי שנים לאחר מכן, בשנת 1959, שג'ון לי הוקר כותב שיר בשם 'טופלו' בעקבות השטפון הגדול בטופלו, מיסיסיפי בשנת 1927. הוקר זוכר את סיפור העיר ששמע כילד, וקושר את המבול ואת השטפון הגדול יחדיו, אלו לא רק מים מהשמים, יש כאן חטא והאל אינו מקשיב.
זה קרה כל כך מזמן,
המים גאו וגאו, והגשם לא נפסק,
האנשים דאגו, הם התחילו לזעוק:
אלוהים רחם עלינו,
בעיר קטנה במיסיסיפי,
הנשים והילדים, צרחו והתפללו,
אבל האל לא הקשיב,
המבול הגדול של טופלו מיסיסיפי,
זה קרה בערב אחד,
יום שישי אחד,
אנשי טופלו,
אי שם בין החוות,
ענן שחור עלה ועלה,
אי שם בטופלו מיסיסיפי,
והגשם ירד, יום וליל,
כל כך מזמן,
כל כך מזמן….
בטופלו…
לעיתים זה נשמע כל כך רחוק, הרעם המהדהד למרחקים, הציפיה לגדולה באויר, האש שבוערת בשמש, והתקוה לארוע מכונן שישנה את הכל, הפחד מלחיות בזמנים משעממים, רק לא לאחר לרכבת, רק לא לפספס את המופע האורקולי הגדול מכולם, כמו בהר סיני, כמו השטפון הגדול של 1927, כמו המלחמה שכל הזמן מגרדת לך בלב, כמו האח התאום שנולד מת, כמו הרגע הזה שבו המלך נולד, בעיירה קטנה, בגטו, בטופלו, מיסיסיפי.
ואימו בוכה…
בכיה עוד ישוב ויהדהד בסיפור של טופלו
בשירו – טופלו, ניק קייב קושר את שני המאורעות שמתרחשים באותו איזור גאוגרפי ממש – השיטפון הגדול, והולדת מלך הרוקנרול (1935) באותו מקום ממש. אבל קייב לא כאן בשביל לעשות סיורי תיירים במחוזות הקדושה של עולם הרוק, קייב כאן בשביל משהו אחר לחלוטין.
הוא מחבר את השיר לנבואת האבן של ייטס בשיר – THE SECOND COMING משנת 1919. ייטס המשורר-מכשף, כתב שיר נבואי מרתק ומפעים העוסק בעתיד לבוא כשכל מאורעות העולם יתרכזו לנקודת סינגולרית שממנה יפרוץ המפץ הבא. לא ברור . אם ייטס כיוון למלחמת העולם השניה, או למלחמת האזרחים ברוסיה, אבל מה שבטוח הוא שייטס הכיר היטב את המיתולוגיה הנוצרית וכתב על המאבק הגדול שיוביל אל סוף הימים. הרע המבקש להיוולד במקביל למשיח אי שם בבית לחם.
וכך ייטס מתאר את רגע ההולדת (בתרגומו של גיורא לשם.) :
