אגדות לא ידועות הספדים מוזיקלים מזרחית - ים תיכונית - ישראלית

חְבִּיבָּה מְסיכָּה, בסי סמית' וברכה צפירה – יתמות, אותנטיות ובלוז הזהות.

המוזיקה שהותירה מְסיכָּה היתה שילוב מרתק ומאוד מפתיע של מזרח ומערב. קשה לטעות בזהות המובחנת המתגלמת בשירה המסולסלת ומעוטרת שקולה נושא עימו ממאות שנות מסורת, אך גם קל לשמוע את המפגש שבין התרבות המגראבית, לתרבות האירופאית איטלקית וצרפתית שספגה בתוניסיה, המתבטאים בתפיסה המקצבית, בהטיה המאוד ייחודית של שירתה (הפרייזינג) המבקשת לתווך בו זמנית את הסינקופיות הצפון אפריקאית עם המקצב האירופאי המרובע, ובליווי הפסנתר הרומנטי ובקצב הסלוני של השירים.

הזמרת היהודיה תוניסאית - חְבִּיבָּה מְסיכָּה
הזמרת היהודיה תוניסאית – חְבִּיבָּה מְסיכָּה

החשיבה האנושית מתקשה עם מורכבות. כמה קל לנו לחלק את העולם לשניים, ימין מול שמאל, עשיר מול עני, יהודי מול כל השאר. היום לפני 87 שנים נרצחה הזמרת היהודיה-תוניסאית חְבִּיבָּה מְסיכָּה. כשנחשפתי לסיפורה הפנטסטי של חְבִּיבָּה מְסיכָּה במסגרת המחקר שלי על תולדות המוזיקה של יוצאי ארצות האסלם בישראל (מזרחית בקיצור…), יכולתי להבין כמה מורכבים היו חייהם של מי שחיו את סימן השאלה הזה שבין זהות דתית ללאומיות גאוגרפית והשתייכות חברתית – קרי, אבותינו בגולה. מעבר לסיפור הטראגי (ראו פוסט מצורף) מְסיכָּה, היתה התגלמות המורכבות הזו. כיתומה מהוריה בגיל צעיר קיבלה מְסיכָּה חינוך יהודי צרפתי וליבראלי בבית דודתה הזמרת. אך היא נודעה מי שהביעה עמדות כנגד היותה של תוניסה מדינת חסות צרפתית (מאז 1881) וזאת למרות שבערוב ימיה עמדה להינשא לאהובה הנוצרי צרפתי.
מְסיכָּה סיימה את חייה בהיותה בת 30, בצורה טראגית כאשר מחזר אובסיסי בן 80, פרץ אל דירתה, שפך עליה חומר דליק והצית אותה.
המוזיקה שהותירה מְסיכָּה היתה שילוב מרתק ומאוד מפתיע של מזרח ומערב. קשה לטעות בזהות המובחנת המתגלמת בשירה המסולסלת ומעוטרת שקולה נושא עימו ממאות שנות מסורת, אך גם קל לשמוע את המפגש שבין התרבות המגראבית, לתרבות האירופאית איטלקית וצרפתית שספגה בתוניסיה, המתבטאים בתפיסה המקצבית, בהטיה המאוד ייחודית של שירתה (הפרייזינג) המבקשת לתווך בו זמנית את הסינקופיות הצפון אפריקאית עם המקצב האירופאי המרובע, ובליווי הפסנתר הרומנטי ובקצב הסלוני של השירים.

מרתק להשוות את הסינטזה הקוהרנטית ומכילה לשני קצותיה שיצרה מְסיכָּה לשתי דמויות-זמרות בנות תקופתה: הראשונה – מלכת הבלוז של התקופה בסי סמית', אף היא יתומה מהוריה שצמחה מהרחובות לכלל קיסרית הבלוז כזמרת פורצת גבולות אישיים תרבותיים וחברתיים, סמית' כמְסיכָּה, ידעה לגשר על מכשול המקצבים בצורה טבעית ושרה את חוויותיה המועצמות כילדה פגועה בעולם. סמי' שימרה בתוכה את מסורת הבלוז העממית, אך עטפה אותה במעטה מהוגן ותרבותי יותר של עולם הוודויל שאליו נשאבה, במובן הזה, סמית' יצרה בלוז שהיה פופלרי להפליא בתקופתה, אך היה כמעט בלוז עבור מי שלא יכל לצרוך אותו כתרבות אותנטית מהרחוב, סמית' הצליחה בקרב הקהל השחור העירוני ובקרב הקהל הלבן בצורה נדירה לאשה שחורה, גבוהה עד כדי להתפס כמאיימת, ובי סקסואלית ידועה, למרות שלכאורה אין מחלוקת על האותנטיות של סמית', כדאי לזכור שבערוב ימיה, הוצאה סמית' מהפקה שיכלה לסמן את חזרתה למרכז העניינים, בשל היותה פחות מדי בלוזית, ו"סוויניגית" מדי, כלומר יותר מדי מתוחכמת בשביל להיות "אותנטית" עבור המפיק הלבן ג'ון האמונד, שהחליף אותה עם בילי הולידיי –

הדמות השלישית שמרתק להשוות בינה לבין מְסיכָּה, היא הזמרת הידועה והמשפיעה ביותר במחוזותינו, ברכה צפירה.
צפירה, עשתה מהלך דומה לסמית' ומְסיכָּה בשילוב ובהטמעה שבין מסורות מנוגדות במהותן ובחיפוש אחר האותנטי. עבודותיה של צפירה עם נחום נרדי, יצרו מהלך שבו הפגישה צפירה את ה"מזרחי" עם המערבי. עבור יהודים רבים באירופה המערבית של שנות השלושים, היתה צפירה התגלמות היהדות החדשה שנוצקה לה בארץ ישראל בין שני חלקי העם בעל האתוס היהודי המשותף, אך התרבות הכה שונה.
ההבדל הגדול בין צפירה לסמית' ומְסיכָּה, טמון בביוגראפיה. למרות היותה בת למשפחה תימנית, צפירה שאף היא התייתמה משני הוריה בגיל צעיר ביותר (3-4) היתה צריכה לנכס לעצמה את המסורת המוזיקלית יהודית-תימנית עתיקה, בעיניים של מי שמבקש את מקוריותו. בבחורתה יצרה צפירה, חיבור כמעט מדומיין ואוריינטליסטי בין המסורת ממנה באה לבין התרבות שאליה ביקשה להשתייך וממנה נדחתה, עד שהנכיחה את עצמה כפי שאחרים ראו בה. ההשוואה למְסיכָּה מבהירה היטב את ההבדלים בין מי שהוא אינטרינזי למסורתו, כלומר שייך מעצם מהותו, לבין מי שנלכדה בסבך הזהויות כמעט בעל כורחה ואימצה לעצמה את האפשרות להפוך למייצגת המסורת שממנה הגיעה, אך לא בתוכה צמחה.
ה'שריטה' באותנטיות של צפירה היא זו שהוליכה אותה בחשאי לעמוד לצד בתי כנסת של תימנים בכרם ולספוג לתוכה משהו מהמסורת שאבדה מצד אחד, ומצד שני היא גם זו שגרמה לה להתעקש עם נרדי לא לשלב שום כלי בעל צליל 'מזרחי' במוזיקה שיצרו השניים וכך להדחיק במשך עשורים את האופציה לסינטזה אמיתית של תרבות יוצאי ארצות האסלם ויוצאי אירופה במפגש הארץ ישראלי.

מי שירצה להעמיק עוד בסיפורה של מסיכה והקהילה היהודית בתוניס, מוזמן לקרוא את ספרו המרתק של פרופ' ירון צור על יהודי תוניסיה וארצות מוסלמיות אחרות, בספריית כותר הזמינה און ליין

יום טוב ומטיב.

0 comments on “חְבִּיבָּה מְסיכָּה, בסי סמית' וברכה צפירה – יתמות, אותנטיות ובלוז הזהות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: