Uncategorized הספדים מוזיקלים

אלן הולדסוורת' והתו האחרון – כמה מילים לזכרו של ענק עדין.

האחיין שלי תואם, בן 11, הופך להיות גיטריסט מצוין בימים אלו, לפני שבוע הוא שאל אותי אם אני חולם על גיטרות. ואם כן על מה אני חולם? סיפרתי לו על ההפרעה הנדירה בשינה שמקשה עלי לחלום, אבל השאלה עוררה את הזכרונות העתיקים ומבעד קרעי הזמן החל לחזור אלי חלום שהיו בו גם צלילי גיטרה.

הלכתי ליד בית חולים סורוקה..

איפה שסבא וסבתא גרים?

כן, והיום היה סגול ירוק במיוחד… השמש השמישה, האור התאוורר, וסעתי לאורך מסדרונות הבטון מרגיש נקי כל כך, כמו אחרי ניתוח שהצליח ואתה לא יודע למה, אבל כולך פצוע ועדיין הרבה יותר קל ומדויק.

מה? אני לא מבין, ואיך זה קשור לגיטרה…

מרחוק מרחוק, שמעתי צלילים כאלו שזורמים דרך המסדרונות כמו קוי אור מהדהדים, גיטרה מהירה, מתפתלת, נמצאת בכל מקום בו זמנית, בונה, וממשיכה לבנות, ממלאת כמו סנייק את החלל שמסביב… עד שהיא נעלמת מתאדה אל הקיר ומתחילה מחדש…

נו וזו היתה גיטרה סטרטוקסטר כמו שאתה כל הזמן מדבר עליה?

הממ, לא ממש לא. עניתי ממש לא סטרטוקסטר…

אז איך זה נשמע? הקשה, תואם

לא הצלחתי להסביר לו אז, המשכנו לדבר על גיטרות ושכחתי מזה כליל.

הלילה התעוררתי באמצע הלילה, משהו טלטל את שנתי, מצוקה תת אורית,  כמה לילות ליד נהר הירדן גרמו לי להבין שהעיר נושמת אחרת בשעת לילה, וההתנשמות הבלתי הרמונית שלי העירה אותי וגרמה לי לעלות אל אולפן העבודה, הקשבתי למוזיקה בשלווה המהפנטת של האשמורת השניה, זו שנקיה מכל רחשי הרקע של העבר והעתיד והיא מוארת באור ההווה המתהווה. כל התלבטתי מעט מול הTIDAL מה לשמוע.

איכשהו יוצא שבזמן האחרון אני מקשיב להרבה אלבומים ששמעתי כשהייתי נער, עושה לעצמי היכרות מחודשת עם הדברים שעיצבו אותי, קצת גם כדי להבין מי הייתי ואיך הגעתי משם לכאן. ואמש הגעתי לאחד האלבומים שהעיפו לי את המוח יותר מכל. כן, בגיל 17 נמאס לי מכל ההנדריקס, הפייג', והקלפטונז. רציתי לשמוע משהו אחר, גיטריסט שמורכב מיותר משלושה אקורדים, למה להסתפק במעט, אמרתי לעצמי, זה כל כך מגביל, אני רוצה לשמוע משהו מתוחכם באמת.

לאחר שגמר להסביר לי בפעם ה287 למה ריצ'י בלקמור הוא הגיטריסט הכי מתוחכם שיש אמר לי בלקמור הבאר שבעי מחנות התקליטים, "אבל אם אתה עדיין רוצה משהו מתוחכם, אבל אחר, קח את אלן הולדסוורת', אין יותר מתוחכם ממנו, אחרי בלקמור כמובן" הוסיף, ונתן לי את האלבום הזה…

כל הדרך מהעיר העתיקה הביתה בקו 12, התבוננתי בעטיפה. איזה שם מוזר יש לאלבום הזה, והעטיפה אפילו יותר מוזרה חשבתי לעצמי, מצד אחד ילד בשחור ולבן מנגן תקליט בפטיפון עם מנואלה, ומצד שני מישהו שנראה כמו על גשר הפיקוד של האנטרפרייז, מחזיק גיטרה שהדרך היחידה לתאר אותה היא כגיטרה וולקנית.

הגעתי הביתה, שמתי את התקליט, ובין רגע הבנתי את העטיפה, התופים החלו לנגן העולם שלי הסתחרר לגמרי. המקצבים היו לא שגרתיים, בלתי אפשריים, ההרמוניה נשמעה מוזרה אפילו בשביל שנות המשונים, ההרמוניה הורכב כולו ממעליות מתכת עולות ויורדות ואז בקעה הגיטרה הבלתי אפשרית הזאת, זורמת דרך המסדרונות כמו קוי אור מהדהדים, מהירה, מתפתלת, נמצאת בכל מקום בו זמנית, בונה, וממשיכה לבנות, ממלאת כמו סנייק את החלל שמסביב… עד שהיא נעלמת מתאדה אל הקיר ומתחילה מחדש…

וואו אמרתי לעצמי, מישהו מצא את הדרך להתנתק מהעולם הזה, מי היה מאמין שאי שם בבריטניה יושב לו איש צונן וציני שהביט באור הגנוז, נכנס לפרדס ושב כדי למלא את החלל הפנוי.

לא יכולתי להחזיק יותר מצד אחד של האלבום, המוח שלי הורחב הרבה מעבר ליכולת ההכלה גם של נער נחוש בן 17. הלילה כששמעתי את האלבום, רציתי להתקשר על הבוקר לתואם ולספר לו שלמרות שלאורך היום אני שומע בלוז פולק וקוראבילי, כשאני חולם על גיטרות הן נשמעות כמו אלן הולדסוורת'.

לרוב כשחושבים על הולדסוורת' חושבים עליו כעל נגן סולו, אבל אותי תמיד הפנטו האקורדים שלו שלא נשמעו כמו אף אחד אחד, הנה וידאו שבו הוא מסביר ומדגים קצת מהתפיסה הסופר ייחודית שלו לנגינת אקורדים. גיטריסטים שינסו לנגן את האקורדים שלו, יבינו מהר מאוד מדוע האיש נחשב אימת מפרקי האצבעות. או בשמו הידוע בקרב גיטריסטים – מפרק האצבעות.

נפש האדם היא מחסן מוזר, דברים שנדמה כאילו היו משמעותיים לרגע אחד צצים וגואים במקומות הכי לא צפויים ולפני כמה שנים הקלטתי את הקטע הבא, לא בדיוק ברור לי למה, אבל כשדגתי אותו מהארכיון שלי יום אחד, חייכתי ביני לבין עצמי שכן ידעתי שזו כמעט פרודיה על הרצון שלי להיות הולדסוורת' בגיל 17. אז הנה מעט ממה שנשאר בי מהמוזיקה החלומית של הולדסוורת'

רק הלילה שמתי לב שלאלבום של הולדסוורת' שנתן לי בלקמור קראו בעברית בעצם "התו האחרון" עם הידיעה המשעשעת הזו הלכתי לישון אמש, רק בכדי לההתעורר ההבוקר ולגלות שהולדסוורת' הלך לעולמו והוא בן 70. למרות שראיתי לאחרונה כמה שיחות איתו ביוטיוב שבהם הוא נראה זקן בהרבה משנותיו, מותו עדיין הפתיע אותי. מאחר והאיש היה חייזר, הנחתי שהוא יעלה יום אחד אל גיטרת החללית שלו וימשיך לעוד איזה כוכב פרימיטיבי, אבל כנראה שגם בשמיים מישהו צריך מוזיקת לאונג' עתידנית. היה שלום הולדסוורת'. מפרקי האצבעות שלי נאנחים בעצבות

4 comments on “אלן הולדסוורת' והתו האחרון – כמה מילים לזכרו של ענק עדין.

  1. לא ידעתי על מותו. לא מכיר אותו מספיק, עכשיו אקשיב. תודה על פוסט חדש ומשובח כהרגלך בקודש, ונטעת את הסקרנות כדי להתחיל להאזין. בלקמור הבאר שבעי. צריך לעשות פעם איזה שרשור כבוד לכל מוכרי התקליטים של פעם, בכל הארץ. חג שמח דויד יקר, וכן, שמתי לב מה נטוע כאן באמצע הפוסט- המחווה המקסימה שלך. ועדיין לא טעמתי מעולם מופלטה, רק אומר…

    • קח את הפקלאות צא לדרך, מוזמן לבוא הערב, אגב אצלנו המקפידים, אין מופלטה, אבל כל השאר טעים פי אלף 🙂

  2. חח… זה מעניין, שאין מופלטה, וזה נחשב מקפידים. תודה רבה איש יקר וטוב, אני כבר לוקח את עצמי לסרט "פטרסון" הערב אז איאלץ להחמיץ. חבל כי אני בטוח שזו חווייה מרתקת ואחרת. מיינד יו- ב-אי הגעתי חסכתי קצת קלוריות… חח. תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: