רה, לה, רה, מי

  I knew these people
this two people, uhmm, uhmm
they were in love with each other….

כך נפתח השיר ערים וזיכרון, כך נפתח האלבום של בלובנד, כך הסתיימו חיי הראשונים. רה, לה, רה, מי, והקול הנוגה ולאה של הארי דין סטנטון. זה היה קול שבדרכו המרוחקת וחורקת ביטא את כל כמיהות שעות החרטה, את כל ייאוש ימי ההחלטה, את כל שנות הרגע אחרי מה שנשלם ולא תם. זה היה קול אורגיית האנרגיות הכחולות שנארגו ומצאו להן לב, מילים וגוף, בקול של טראוויס בסצינה הכי יפה ב"פאריז טקסאס" מאת וים ונדרס.
זו היתה התאבדות בסלו מושן, הייתי בודד, מיואש ועצוב באותה התפנקות אנוכית שרק אנשים צעירים יכולים להרשות לעצמם בנפילה פנימה אל תוך הכחול. היום זה נראה לי מוזר, למה לא קמת למה לא עצרת ושינית כיוון, אז לא חשבתי שאני יכול, הייתי עסוק בליצור את צליל ההתפרקות המוחלטת ופסקול השנים הכחולות. הייתי מקליט קולאז'ים של שברי זכרונות, רחשי העיר, נהמות הלילה וכל מה שהזכיר לי את מה שרציתי למחוק ולהשכיח.

במקרה הקלטתי את השורות האלו על הסרט, במקרה בחרתי בסרט ההוא להקליט עליו עוד גרסה לשיר הזועם הזה, במקרה החלטתי להאיט את הזעם למהירות הכי איטית ובלתי אפשרית, במקרה שקעתי עמוק במים, במקרה הרמתי את הפיידר והקול של סטנטון התגלה לי כקולו הבודד של מרחק. לפתע כל מה שהיינו התגשם והתנשם כשיר שתאר אותנו כפי שהיינו, עוד לפני שהיינו. לצליל שתאר אותנו כפי שנותרנו עוד לפני שחלפנו דרך אש החרבות, לשיר שתאר את העבר ולא תיאר לעצמו שהוא מנבא את כל העתיד לבוא.

הארי דין סטנטון הלך הבוקר לעולמו, וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה על עולם הצללים והטללים של הכמעט כפי שהתגשמו בשורות:

I knew these people
this two people, uhmm, uhmm
they were in love with each other….

לזכרו, לזיכרנו.

 

2 comments on “ערים, זיכרון והארי דין סטנטון

  1. מה יהיה? בכל כמה ימים אתה משחרר כאן פוסט חדש עם אמן מת. מה יהיה? ככה זה בחיים האלו הא? חיים ומוות. טוב ורע. בכל יום הולכים אנשים. בכל כמה ימים נעלמים אמנים, יוצרים. חולה על השחקן הזה ובמקרה זה גם הסרט האהוב עליי בכל הזמנים, הכי הכי. זה ומיד אחריו ואיתו "אישה תחת השפעה" של קאסאווטס. מכיר כמובן את הקטע הנהדר שלך עם הסימפול הזה. אתה יודע שאני אוהב כל כך את כתיבתך כאן ובכלל, הכי טוב/ה שיש. אבל בבקשה- שתרד התדירות של עדכוני המתים. באסה. שבת טובה ושנה טובה לך ולכם, איש יקר!

  2. מרגש ,זה לא סתם זיכרון זה זיכרון של משהו שנגע בך ועשית איתו משהו,מאוד אהבתי את השיר. אהבתי מאוד את פריז טקסס ואני זוכרת רק את הארי הולך והולך והולך. מעניין מה שאני זוכרת ושרון הזכיר את אישה תחת השפעה ושם אני זוכרת הרבה יותר סצנות את ג'ינה ופאלק בביתם במיטבח את האירוח של חברים ובעיקר את הסטרס של ג'ינה בהמתנה לילדיה בתחנת האוטובוס חתיכת סטרס. 30 שנה חלפו לא זוכרת הרבה אבל בודאי חדר באיזושהו אופן לנישמתי. נעים לשמוע את קולך תוךכדי כתיבה.לזיכרו שחקן נהדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: