רימסטרינג לחלומות

זה הולך ככה, פם, פם, פם. אולי אתה זוכר? מין שיר כזה על תחושת קיץ אבודה, על איך עפים לחלל, משהו עם מימד האהבה, על המקום הזה שקיים רק בחלומות של שוטים מאוהבים, מה? ״אף פעם לא תהיי שלי?״, כן בערך, כי זה כזה שיר הרמוני ומלא אקורדים שאתה כבר מכיר, אבל בסדר חדש, וזה מלא, אבל מלא רעש, רעש נעים כזה, משהו כמו כוכבים נופלים בכדורי בדולח, וזה שיר פתיתים כזה שאתה מכין למי שאתה מת, מת לבשל לה משהו, אבל תודה בזה, בזמן הזה אתה לא יודע כלום על כלום, כי וואלה מסטר שף יגיעו רק בעוד עשרים ומשהו שנה, ומי ידע אז, שבישול ינצח את כל התמוהים האלו שמאמינים במוזיקה כמו באמונה תפלה, כולם יתפללו, ואתה תחלום ופתאום הופס, הזמן יחלוף ואתה יודע מה הכי נורא? שכל האמנים האלו שעכשיו בני גילך, יאלמו, יעלמו או יתלאמנו, ואתה תגיד וואלה, כן פאק, איך הם נראים לא טוב ובדיעבד תבין, שכן אחי, גם אתה כבר בגרסת רימסטרינג לחלומות שלך, נכון עם צליל משופר אבל קפוא בתחתית רשימת ההשמעות, לא מספיק זקן להיות קלאסיקה, אבל מספיק עייף לדעת שאין לך מה לעשות עם זה יותר, אתה חתיכת מבוגר ומבין שהחיים זה הרגעים האלו שאתה חולם על עולם יותר טוב, ורק בדיעבד אתה מבין שהמקום שבו חלמת, הרגע הזה שדמיינת, היה הטוב מכולם. כי כן החלומות זה הדבר האמיתי, לא בגלל מה שחלמת כמו הרגע שחלמת אותם, אז מתי? יותר מעשרים שנה אתה אומר? וואלה, והיום מה? אין משהו דומה? יש משהו דומה? כלום לא דומה? ואתה עדיין דומה? רגע אחי, למה אתה דומע? מה אתה שומע שם? אחי? אחי? איפה אתה?

דויד בן 23,

One thought on “רימסטרינג לחלומות

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.