הזמן והמקום מוזיקה

ארכיטקטורה נוזלית ופיסול מוזיקלי.

לעיתים נדמה לך שאתה כותב על דברים כל כך הרבה פעמים, וכולם יודעים מה אתה עושה, אך התגובות לקליפ של יוקו רוקדת באנדרטה שהעלתי אמש, הבהירו לי שלא כולם מכירים את יצירות ה״ארכיטקטורה נוזלית״ עליהן שקדתי בשנים האחרונות. והנה הזדמנות טובה להסביר.
מגיל צעיר הקסימה אותי האמירה של גתה, כי ארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה. אבל בחצי העשור האחרון עסקתי בהפיכת התהליך, ולהפשיר ארכיטקטורה למוזיקה, מחדש.
אם תהיתם מה זה אומר בפועל – אז אני יוצר מוזיקה ופסי קול לפסלים, מבנים ולחללים שהם מכילים!


ההתחלה היתה צנועה, נסיון לתאר חללים שונים בבית חדש באמצעות צליל. זה היה אתגר מרתק אחר כך הוזמנתי לכתוב מוזיקה לאנדרטת חטיבת הנגב שיצר דני קרוון. שם כבר הייתי צריך לחשוב לעומק כיצד הופכים קווי מתאר וצורות על פני האדמה לתווים נעים. שם גם התחיל להתגבש אצלי הרעיון של פיסול מוזיקלי, כלומר להפוך את המרחב לפסל מוזיקלי כך שבמקום שהמוזיקה תושמע ממקום אחד בלבד, כמו שקורה לרוב במערכות הגברה, היא תתפזר על פני המרחב בסדרה של רמקולים בודדים, ולמעשה תיצור פסל מוזיקלי משל עצמה. למרבה הצער מבחינה טכנית לא ניתן היה ליישם את הרעיונות האלו באנדרטת חטיבת הנגב, או במילים אחרות, לחברת ההגברה לא היה כוח להתאמץ עבור השטויות שלי. כך שלבסוף נוגנה יצירה אחרת. אך הרעיון לא עזב אותי, ויישמתי אותו כשנתיים לאחר מכן.



לאחר האנדרטה הגיעה תערוכה במוזיאון הנגב שידידי דויד פייביש רצה לקדם באמצעות האפליקציה שפיתח, ושם עשיתי פסקול לפסלים. כל כך קיוויתי למשהו פיסולי ענק ומרשים, וקיבלתי תערוכה על חמורים. בהתחלה התבאסתי, אולם ככל שעבדתי על זה יותר, התאהבתי בפסלים ובאתגר, וגיליתי שהיצירתיות מגיעה ממקומות משונים. שם ממש ניסיתי להתחבר אל לב החומר, להבין את החללים הפעורים בחמורים של קדישמן ואת הכנפיים.


אולם מבחינתי הפרויקט הכי מסקרן שעשיתי עד היום היה ליצור מוזיקה לרגל ציון אירועי חמישים שנה לפסל המצפור שיגאל תומרקין יצר בקצה ערד, בדיוק לפני שנתיים. שם הגשמתי חלום רב שנים ואת מה שתכננתי לעשות באנדרטת חטיבת הנגב וכך יצא לי לפרוש יצירה מוזיקלית על פני מרחב. ולא סתם מרחב, אלא מרחב דרומי שמסקרן אותי מזה שנים רבות. “מצפור”, היא יצירה שלמעשה יכולה להתקיים במלואה רק בזמן ובמקום שבו היא תעמוד. או במילים אחרות, אי אפשר לשמוע או לחוות אותה בבית כמו שתחוו אותה במקום עצמו. אלא אם כן יש לכם מערכת בת עשרה רמקולים לפחות וסלון בגודל 300 מטר…מוזיקה היא אמנות של זמן. אנו חווים אותה תמיד בזמן שבו היא נשמעת ונפרשת לאוזנינו, אבל לרוב אנו חווים מוזיקה כמנותקת מחוויית המקום. אנו נעים דרכה בין חדרים לרכבות, נוסעים בתוכה ברחובות ובין ערים. אבל מעט מאוד פעמים יוצא לנו לחוות את המוזיקה כתנועה במרחב ובזמן ספציפי. לכן שמחתי מאוד על ההזמנה ליצור מוזיקה שבו זמנית מתמזגת בנוף, יוצרת לו פס קול ומשנה אותו. היצירה לכבוד פסל המצפור המרשים של תומרקין וחוויית העליה לרגל אל המצפור אפשר לי להעמיק במחשבות וביישום על השימוש במבנה מארגן ורנדומליות המקרה ביצירה מוזיקלית. ברחבי הדרך והפסל נפרשו רמקולים רבים אבל במקום שכל הרמקולים ינגנו את אותה יצירה ממש, כל רמקול ניגן קו אחד מתוך היצירה השלמה. אם תרצו מדובר כמעט נגן בודד מתוך כלל הנגנים המנגנים את היצירה במרחב הסובב אותו. כדי לשמוע אה היצירה בשלמותה הייתם צריכים להגע עד המצפור עצמה שם זמרה לכם דניאלה תורג׳מן מתוך הפסל עצמו. למעשה, השיטוט של האנשים בדרך אל המצפור ובחלל המקום, הוא זה שקבע איזו יצירה הם שמעו. באי האירוע קיבלו הזמנה פתוחה להיכנס לתוך עולם התווים ולקחת לעצמכם את החופש ולהחליט איזו יצירההם מעוניינים לשמוע מתוך אינספור היצירות האפשריות במערכת החוקים המוזיקלית שיצרתי. יתרה מזו, לזמן שבו חלפו המבקרים ליד כל רמקול יש משמעות גדולה. שכן כל רמקול מנגן יצירה עצמאית בעלת אורך זמן שונה מחברו. כך שבכל נקודה בזמן שתסתובבו במרחב המוזיקלי, נשמעה אינטראקציה מוזיקלית שונה במקצת או בהרבה. ממה שהיה בדיוק באותו מקום, רגע קודם.ואם כל זה נשמע לכם מסובך להבין, תחשבו איך להלחין דבר כזה מבלי שתיווצר אנדרלמוסיה מוזיקלית.
לאורך כל תקופת ההלחנה קיוויתי שזה יעבוד, שכן לא היה לנו זמן להתנסות בחלל הפתוח עצמו. ולמעשה הפעם הראשונה שבה נפרשה היצירה על המרחב היתה בוקר האירוע, אולם כבר בפעם הראשונה שבה עשיתי את העליה לרגל אל המצפור, חשתי שהצלחתי במה שרציתי לעשות. לגרום למוזיקה ולמרחב להשתלב כך שהתחושה של באי המקום, היא שאתה משוטט בתוך יצירה מוזיקלית. שכן בכל נקודה ונקודה לאורך המסלול, הבחירות שלך למהר, לעמוד, להאט או לבהות, יצרו נקודה מוזיקלית ייחודית רק לך, פסקול לרגע, ארכיטקטורה שקפאה, ואז הפשירה, וזרמה על פני המרחב כנחלים אחרי הגשם.

כאן ניתן לשמוע את היצירה בצורתה המסוכמת לשני ערוצים, כמובן שאין הדבר דומה לחווית אותה היצירה עם סראונד של החלל עצמו, אבל אם אתם באים לערד, דברו עם אורן עמית, היצירה אצלו והוא יכול לפרוס אותה על פני המרחב אם תבקשו יפה.

בשנה האחרונה היתה הזמנה ליצור פסקול מונומנט פיסולי גדול, הפעם בחו״ל. אך למרבה הצער הקורונה השביתה את התוכניות. אני מקווה שבעתיד הקרוב אוכל לספר על עוד פסל שיקבל מוזיקה משלו, והוא כאן קרוב לבית ומרתק אותי מזה שנים רבות. אבל עד שאנשי העיריה יחליטו מה יעלה בגורל הפסל ההוא, נשאיר את זה בגדר אפשרות שהלוואי תתממש כדי שתוכלו לחוות בעצמכם את הפסלים המוזיקליים שאני יוצר. יום טוב ומטיב. כל המוזיקה בתגובות.

2 comments on “ארכיטקטורה נוזלית ופיסול מוזיקלי.

  1. Or Matza

    מרתק. האם העבודה במצפור עדיין זמינה? אפשר להגיע?

  2. דודי נתן

    וואו, אשמח מאד לדעת מראש על יצירה חדשה שתיצור כדי להגיע אל החויה עצמה. ו..נסיון ניחוש – פסל היונים באופקים? פסל הזהות בירוחם?

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: