בלוג על מוזיקה, מילים, עיבוד והפקה.
Featured
קצת אחרי אופקים, המנופים מתנוססים כחותמת קידמה נמרצת על פני שמי התכלת. פרנסי היישובים התאחדו כדי להקים מסלול הליכה דמוי טיילת לצד החולות, מתמשכת ונמשכת בין מושבים שכנים. השביל מסמן את שגרת הליכות הערב ומולו מוקם כפר שיקומי. אני חולף ביעף על פני מעיינות פארק אשכול, חוות היען וכדורי גולף ענקיים. עד שלבסוף כלל האופקים…
כשיצא אלבום הבכורה של בלובנד ב99' עמדה בפנינו בעיה קשה. להקות צריכות סינגלים, כדי שידברו עליהן ואיתן ברדיו, ובתקשורת. ולאלבום לא היה שום סינגל טבעי. מריונטות לא היה המועמד הראשון. נתחיל בזה שמדובר בשיר מורבידי עם מילים לא פשוטות, מילא זה, לא היה לשיר פזמון. הוא מתחיל עם ליין חליליות מלוטרון מאוד פסטורלי שלא קשור…
"הצילום שינה את מטרות המסע שהיו עד אז לפגוש את הזר והלא מוכר... העולם הפך לסוג של מוזיאון שבו אתה מכיר דברים באופנים שונים." כתב תיאורטיקן התקשורת מרשל מקלוהן אי שם בתחילת הסיקסטיז. מסופקני באם מקלוהן שיער כמה העולם האינסטגרמי יהפוך את הצילום לחזות פני הכל. כגלויות או מזכרות, לתעד או להשוויץ, עם כל הרע…
״...ואני־עודני מצפה לנשיא ישראל או לרמטכ"ל מאחינו התימנים. מתי נזכה לכך?" כך ענה דוד בן־גוריון לישראל ישעיהו, כשהוזמן לכינוס הנוער התימני בשנת 1954. השאלה של בן־גוריון נותרה ללא מענה, רטורית ותמוהה. להזכירכם, מדובר באיש ששמונה שנים לפני כן הקריא את מגילת העצמאות והקים את המדינה, ולמרות שלא היה ראש הממשלה באותה עת, בוודאי יכול היה…
מודה, עד השבוע, היתה בי חיבה גדולה לרב רפי פרץ. ככה זה כששר החינוך ואביך חולקים את אותו שם ותואר. אלא שאבי הרב רפי פרץ, לא זכה להיות רב צבאי. כבוגר הישיבה בשכונת "עין האריה", בקזבלנקה, הוא הגיע לישראל כגור אריות עם בקיאות מרשימה בפלפולי גמרא ועולם ההלכה, ואף דיבר במקראית שוטפת. עד היום, בכל אירוע…
הלילה היה המפלט היחיד מחום יוני שלהט על גגות העיר. אז, כמו היום, מדי ערב, בקצה עמל יומם, נקבצו אנשים לחגוג את הסתלקות השמש הקופחת ולעשות מעט חיים לפני שהחום הגדול ישוב ויעלה. בשעת ערב מאוחרת ב־8 ביולי 1959, הגיע פועל בשוק הסיטונאי בחיפה, בשם עקיבא אלקריף, אל בית הקפה השכונתי "רוזוליו" בוואדי סאליב -…
Continue reading ➞ האצבע על ההדק – שישים שנה למרד ואדי סאליב.
כששמעתי בפעם הראשונה על - ״קצב 0״ של מרינה אברומוביץ, נחרדתי. לא מהניסוי עצמו, אלא מפני שהיתה לי תחושה ברורה כיצד יסתיים. כמי שסבל מאלימות בילדותו, ולא אסתיר - גם היה אלים כלפי ילדים אחרים, ונלחם בזה בכל כוחו. אני מודע היטב כמה אלימות טבועה בנו. למעשה עם כל האהבה שלנו לסיפורים נקיים מדם, בסופו…
מעיין: באמת? אוי אבא? מה האריה המסכן עשה שהוא היה צריך לקרוע אותו לשניים? אבא: אנחנו לא יודעים בדיוק, פרט לכך שהוא שאג עליו.מעיין: אבל זה מה שאריה עושה, מה הוא רוצה ממנו? אבא: לא יודע, אבל בגלל שהדבורים התנחלו בגופת האריה ועשו שם כוורת, הוא חד חידה לפלשתים ש״מעז יצא מתוק.״ ומאז אנחנו משתמשים בביטוי הזה…