אגדות לא ידועות

חְבִּיבָּה מְסיכָּה, בסי סמית' וברכה צפירה – יתמות, אותנטיות ובלוז הזהות.

המוזיקה שהותירה מְסיכָּה היתה שילוב מרתק ומאוד מפתיע של מזרח ומערב. קשה לטעות בזהות המובחנת המתגלמת בשירה המסולסלת ומעוטרת שקולה נושא עימו ממאות שנות מסורת, אך גם קל לשמוע את המפגש שבין התרבות המגראבית, לתרבות האירופאית איטלקית וצרפתית שספגה בתוניסיה, המתבטאים בתפיסה המקצבית, בהטיה המאוד ייחודית של שירתה (הפרייזינג) המבקשת לתווך בו זמנית את הסינקופיות הצפון אפריקאית עם המקצב האירופאי המרובע, ובליווי הפסנתר הרומנטי ובקצב הסלוני של השירים.

פרגמנטים רוקנרולים, מחשבות מילים וצלילים, לזכרו של צ'רלי מגירה

כבר במפגש הראשון עימו, הבנתי שצ'רלי מגירה היה אדם שחי את חלומותיו עד תומם. היתה סביבו מין הילה מגוננת של מי שנמצא תמיד בדרך ל… ואילו אתה וכל הסובב אותו, הם רק תחנה חולפת בדרכו. כאילו שהמציאות הבנאלית ביותר – של חשבונות מים, של מה עשית בצבא, ומה אתה חושב על הפוליטיקה, אף פעם לא הצליחה לסרוט אותו או להכשיל את צעדיו המהירים קדימה בנעליו המבריקות והן תמיד היו מבריקות. במקרה שלו זה היה ברור שזה לא באמת שינה מהיכן הוא מגיע, גבי אבודרהם מבית שאן יצר את צ'ארלי מגירה מקרעי חלומותיו ושלל אהבותיו. ואם העולם סביבו לא היה מסונכרן עימו, הוא עשה את מה שתמיד עשה, חייך, העביר אצבעות בבלוריתו, והמשיך קדימה כמו מי שחי בסרט שלו, בשביל המיוחד שלו

ג'נדק – האיש שלא שם

ג'נדק – האיש שלא שם

רובם של האנשים משרתים את המדינה לא כבני אדם, אלא כמכונות עם גופם. הם חיילי הצבא, הסוהרים והשוטרים. ברוב המקרים אין הם פועלים בחופשיות…