אבות ישורון סינדיקט החלום והקאובוי המשותק במרתף הבוער בלאס וגאס.

 "אני חושב כי המוזיקה / יודעת עלינו כל מה / שיש לנו לדעת / על עצמנו". כתב אבות ישורון ומתוך בליל המלמולים על מה שקרה בלאס וגאס, וכל הפרשנים המלהגים על סיבות ומניעים, התנגן לו דווקא שיר ישן של 'סינדיקט החלום' בראשי. סטיב ווין, אחד מכותבי השירים הגדולים האלמוניים ביותר, צייר פורטרט מדויק ביותר של…

שוב כרגיל – קשישטוף שטירן, ונדטה אלקטרונית והקשר בין שכול ומחול.

לפני כשנתיים בערך, גיליתי את המוזיקה של קשיש(טוף) שטרן, דרך הפקתו המעולה של ‏כפיר שתיוי‏ (‏‎Kfir Shtivi‎‏) חברי האהוב. פרסמתי פה בפייסבוק, השמעתי בתוכנית הקצריפריה, ובתוכניות רדיו שבהם התארחתי, וזה עורר מעט עניין באחד היוצרים הייחודיים ביותר שפעלו כאן ולא זכו לשמץ של הכרה. אמש שלח לי Roy Troy Hareven לשמוע את הקישור המצורף מהפרויקט…

חְבִּיבָּה מְסיכָּה, בסי סמית' וברכה צפירה – יתמות, אותנטיות ובלוז הזהות.

המוזיקה שהותירה מְסיכָּה היתה שילוב מרתק ומאוד מפתיע של מזרח ומערב. קשה לטעות בזהות המובחנת המתגלמת בשירה המסולסלת ומעוטרת שקולה נושא עימו ממאות שנות מסורת, אך גם קל לשמוע את המפגש שבין התרבות המגראבית, לתרבות האירופאית איטלקית וצרפתית שספגה בתוניסיה, המתבטאים בתפיסה המקצבית, בהטיה המאוד ייחודית של שירתה (הפרייזינג) המבקשת לתווך בו זמנית את הסינקופיות הצפון אפריקאית עם המקצב האירופאי המרובע, ובליווי הפסנתר הרומנטי ובקצב הסלוני של השירים.

כלם מעשים בודדים – לזכרו של המשורר אורי ברנשטיין.

 הערב הלך המשורר אורי ברנשטיין לעולמו. אורי היה משורר נדיר ונהדר עוצמתי ובעל קול ייחודי. אבל הכרתי אותו תחילה כשלמדתי אצלו בתוכנית המאסטר לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן גוריון. אורי היה מורה נדיר שלמדתי ממנו רבות. הוא הכיר לי משוררים שאהב כפי שאף אחד אחר לא ידע לעשות. בזכותו כושפתי מייטס, הרגשתי את פנחס שדה, והבנתי…

מתכת כבדה – אבול מוגרד וצליל הזהות החשמלי

ולמה שלא ישתגעו הזקנים? שאל המשורר ייטס בעבר. זקנה היא בהחלט אחד הדברים שהעולם המודרני עוד לומד להתמודד עימה. איזו משמעות יש לזמן שבו בני אדם לא עובדים ולרוב מתנתקים מהרדיפה שלהם אחר הישגים בעולם הזה? אבול מוגרד (Abul Mogard) עבד כל חייו במפעל לעיבוד מתכת בבלגרד. הוא לא היה מוזיקאי. אך כשיצא לגמלאות, החל…

פרגמנטים רוקנרולים, מחשבות מילים וצלילים, לזכרו של צ'רלי מגירה

כבר במפגש הראשון עימו, הבנתי שצ'רלי מגירה היה אדם שחי את חלומותיו עד תומם. היתה סביבו מין הילה מגוננת של מי שנמצא תמיד בדרך ל... ואילו אתה וכל הסובב אותו, הם רק תחנה חולפת בדרכו. כאילו שהמציאות הבנאלית ביותר - של חשבונות מים, של מה עשית בצבא, ומה אתה חושב על הפוליטיקה, אף פעם לא הצליחה לסרוט אותו או להכשיל את צעדיו המהירים קדימה בנעליו המבריקות והן תמיד היו מבריקות. במקרה שלו זה היה ברור שזה לא באמת שינה מהיכן הוא מגיע, גבי אבודרהם מבית שאן יצר את צ'ארלי מגירה מקרעי חלומותיו ושלל אהבותיו. ואם העולם סביבו לא היה מסונכרן עימו, הוא עשה את מה שתמיד עשה, חייך, העביר אצבעות בבלוריתו, והמשיך קדימה כמו מי שחי בסרט שלו, בשביל המיוחד שלו

LOW – הקוד השבור של השקט

1995 - יכולתי לחיות בתקווה "שלושה אינצ'ים מעל הרצפה. האיש בקופסא רוצה את נשמתי שרופה. ואני עייף. האם זו האמת? הוא אמר, או שהכאב קל מדי ? יותר מדי מילים, יותר מדי מילים " WORDS הנה האמת על דיסק אחד שהציל את חיי ביום שישי צהוב במיוחד בשנת 95. הנה האמת על השטף שזרם והתגבר…

ג'נדק – האיש שלא שם

רובם של האנשים משרתים את המדינה לא כבני אדם, אלא כמכונות עם גופם. הם חיילי הצבא, הסוהרים והשוטרים. ברוב המקרים אין הם פועלים בחופשיות על פי מצפונם או שיפוטם המוסרי, אלא שמים את עצמם באותה מדרגה כמו העץ, האדמה והאבנים. אם היה ביכולתנו לייצר אנשי עץ, סביר להניח שהם היו יכולים למלא את התפקיד באותה…