שישה עשר שירי תקווה, ושנה חדשה…

שישה עשר שירי תקווה…

רוב הזמן נדמה לי שאני כותב לעצמי, מאיר את החדר, מתבונן בעץ שמכסה את הקירות, מתחיל לקשור מילים בין המקלדת לבין הצלילים שאני שומע ורוצה שכולם ישמעו, חולם על היום שבו תהיה לי תוכנית רדיו יומית, שבועית, חודשית, הכל הולך. בסך הכל כדי להשמיע את כל מה שאני מוצא בו יופי, שיהיה יותר יופי בעולם המסובך הזה, שיהיה רק טוב וחסד וברכה, מכאן ועד חנוכה.

אני מעלה את הרשימה לבלוג, כמעט תמיד מופתע מהתגובות. ממש מופתע שאנשים שאתה לא מכיר, מתעניינים במה שיש לך לאמר . עובר שבוע, וכבר חלפו שבועיים, ודברים חדשים מתדפקים על תשומת ליבך, והנה שכחת מהמילים, בעוד הן עושות את דרכן שהמילים האלו היו פעם אור מנחה בחשיכה למישהו, או מנהרה אפלה באמצע היום למישהי אחרת.

המציאות מכה בך במקומות הכי רכים דווקא כשאתה לא מוכן. לפני כמה שנים כתבתי רשימה של שירים מלאה בהומור שחור משחור על שירי התאבדות, מוות והלויות. "והמוות ישן, אבל תמיד חדש" כתב לאונרד כהן ואני שחשתי שהמוות הזה כל כך עצוב שרציתי להאמין שלפחות ההומור יצחיק קצת.

השבוע, מתוך הרחש הכחול והגדול, נודע לי שמישהי שלא הכרתי ככל הנראה קראה את הרשימה. ולאחר מותה בקשה שינגנו את שירי הרשימה ההיא מעל קברה. למרות שלא הכרתי אותה, חשתי צער עמוק על האבדן. חשתי את משא המילים נופל עלי כגשם מסמרים צורב. עמוק בתוכי, אני יודע שההחלטה של אותה נפש לקחת את חייה בידיה ולצלול אל הלא נודע, אינה קשורה בי, או ברשימות המוזיקה שלי. עדיין, אין זה גורע מעצמת הכאב ומתחושת אוזלת היד אל מול פני האל חזור. חשבתי לעצמי שאם יש תיקון אחד שאני מסוגל לעשות, הרי זה לנסות את כוחי ולכתוב רשימה של שישה עשר שירי תקווה, עם תקוה שיעודדו את כל מי שחש כאילו רחוב העצב החד-סיטרי, סוגר עליו מכל עבריו.

הנה הם לפניכם לעשות בהם כטוב בעיניכם. ובהזדמנות זאת אני רוצה לאחל לכל מי שמגיע לכאן שנה טובה ומטיבה, מלאה בכל אשר יטיב עמכם ליבכם ולבבם של אחרים.  שמח להיות כאן לעוד שנה.

דויד

R.E.M – Everybody Hurts

"כשהיום ארוך והלילה הוא שלך לבד". לבד מול כל העולם, מייקל סטייפ כותב את האוטוביוגרפיה של כל כך הרבה אנשים. משונה לחשוב שאלכוהול נאסר וסיגריות נאסרו, אבל אף ממשלה על פני הפלנטה לא חוקקה חוק שאוסר על בדידות. כי כולם נפגעים, כי כולם כואבים, כי כולם, כולם, כולם, רוצים יותר מהכל לחוש שהכאב הזה הוא זמני. "אנשים אחרים הם גיהנום" קבע סארטר והתעלם במיזנטרופיות מהצד השני של המשוואה הזו. אנשים אחרים יכולים להיות גם גן עדן, אנשים אחרים יכולים להזכיר לך כמה הקיום שלך על הפלנטה הזו הוא חיוני, אנשים אחרים יכולים לשאת איתך בעול העולם.

גם אלמלא היו מקליטים סטייפ וחבריו עוד כמה אלבומים מוצלחים בחייהם, היה השיר הזה לבדו מצדיק את כל הקריירה של R.E.M. אין לי מושג כמה אנשים שמעו את השיר הזה ומצאו בו נחמה, אבל אני משוכנע שמדובר ברבבות. יש מעט שירים שמסוגלים לגרום לך לחוש שלא רק שהמוזיקה היא החברה הכי טובה שלך, אלא שהיא גם מחבקת אותך ממרחק אלפי צלילים, רק בזכות השיר הזה קנה לעצמו מייקל סטייפ מקום של כבוד בין ל"ו הצדיקים הגלויים של עולמנו.

Otis Redding – a Change Is Gonna Come

לימים שבהם יותר מדי קשה לחיות אבל פשוט אין לך ברירה, ברגעים המרושעים כשכל חלק בך זועק שחייב להיות מקום יותר טוב מזה שבו אתה נמצא, כשאתה על הברכיים ומרגיש שאין לך לאן ללכת פרט לנמוך יותר, רק שם אתה שומע את תרועות החצוצרות ואת את הצעקה הזו שנופלת בחופשיות מגבוה – "נולדתי ליד הנהר, באוהל הקטן, וכמו הנהר הזה אני זורם מאז…" רק אז אתה מבין מה פרוש המילה אמונה, מה זה לתת  אמון במה שלא יכול לקרות, אבל הוא מה שחייב להיות. השינוי יבוא, לא בקסם הוליוודי ברגע האחרון,  אלא מתוך האמונה שבך. אם היו י"ג עיקרי אמונה שעליהם מושתת הרוק'נ'רול זה חייב להיות אחד מהם. האמונה בשינוי והקבלה שלו, זהו השינוי המיוחל.

Bright Eyes – The First Day Of My Life

כי אחרי כל הימים היבשים שבעולם, אחרי שלא ישנת חיים שלמים, אחרי שגילית שהחשכה הזאת גדולה ולא נגמרת, באיזה מקום אתה יודע שהבוקר יגיע ויש לו סיכוי גדול להיות נקי ונדיר עם ההרגשה הקלושה שהיום הוא היום הראשון של חייך. השיר הזה הוא קרני השמש הנשברות מתריסי החלון, מעירות אותך ואומרות לך שגם אם אתה מרגיש כמו הדבר הכי ישן בסביבה, יש לך מזל כי היום הזה הוא הבטחה למשהו חדש, ושאתה מאוד שמח שלא מתת לפני שפגשת אותה, ואם את רוצה להיות איתי, אז בדברים האלה אין איך לדעת, אבל אני מעדיף לעבוד עבור משכורת קבועה מאשר לחכות ללוטו.  אני תמיד נשבר כשהוא שר עם כל האמונה שיכול לגייס מי שנשבר כל כך הרבה פעמים, ואחרי כל כך הרבה בקרים וימים ראשונים של שאר החיים, עדין מאמין שאולי הפעם זה שונה כי אולי את באמת, את באמת אוהבת אותי..

Crowded House – Distant Sun

מבחינה גנטית ניל פין הוא התוצר המוצלח ביותר מהניסוי הסודי להפריה מלכותית שנעשתה בין פול מקרטני לג'ון לנון אי שם בשנות השישים.לא ברור לי איך כשרון כזה גדול לא זכה עד היום להכרה כאחד מגדולי כותבי השירים אי פעם. אולי זה השם שנשמע כמו שם מומצא לשחקן פורנו, אולי זה בגלל שהוא מניו זילנד והם הרי עומדים על הראש שם, ואולי זה סתם בגלל שהוא נראה אדם מושלם מדי וללא צרות, כשהוא שר שאיננו מעמיד פנים שהוא יודע מה את רוצה, ושבע עולמות יתנגשו כשהוא יהיה לצידך, ואבק משמש רחוקה יפול על כולם אתה מאמין לו. ואתה רק מצפה לרגע שזה יקרה

Go-Betweens – Street Of Your Town

וכשאלוהים אמר בפעם הראשונה ויהי בוקר, הוא פיהק פיהוק קפה שכזה, ואמר לעצמו "הממממ מה בא לי לעשות היום", הוא פתח את הרדיו הסודי שלו והאזין למצעד כל הבקרים שבעולם, "מ-קום רא-שון – גן עדן…" זימרו הזמרירים הקטנים והתעופפו. אלוהים התבונן במכשיר מעל כף קורנפלקס העננים שלו,  בתחילה נשמעו הצלילים הרחוקים כאילו הגיעו כל הדרך מאוסטרליה, כל כך נימוחים בצלילות של הבוקר, "מסתובב מסתובב בין רחובות העיר שלך" ואז הגיע השורה הזו – "ואיך שהשמש נראית טוב" ואלוהים חייך בשביעות רצון, אולם מצחו התקמט כששמע את ההמשך – "אבל הגשם בדרכו לכאן…" אך לאחר רגע הוארו פניו, ושבע עולמות חדשים נוצרו מהחיוך שלו שקרן מקצה ועד קצה הקיום.  "נכון, נכון…" הוא הנהן. "איפה שיש שמש יש גשם, ואם הם הצליחו למצוא מישהי שיכולה לשיר אה הא הא הא, כזה יפה כנראה שהאנושות התפתחה לא רע בכלל, לא רע בכלל… נראה לי שאחזור לישון עוד כמה מיליוני שנים."

New Order – True Faith

"נהגתי לחשוב שהיום אף פעם לא יבוא שחיי יהיו תלויים באורה של שמש הבוקר. שמש הבוקר היא הסם שמחזיר  אותי לילדות שאבדתי והחלפתי בפחדים." ולחשוב מה אקסטה עושה לאנשים מסויימים. כי רק אפיקורסים גמורים מסוגלים להאמין כל כך באור הבוקר שיבוא כאור הגואל. אבל למרות שברני סאמר עושה כל שביכולתו להסתיר את העובדה שיש לו רגשות ולב אנושי (ההפקה הזו… אה אלוהים. הקליפ הזה… אין גבול… ) השיר הזה הוא שמש הבוקר להרבה בקרים בעולם. ואיכשהו הוא תמיד נשמע לי יותר טוב בראש שלי מאשר כשאני שומע אותו ממש. מה שאומר שדרוש קאבר שיעשה עם השיר, והקליפ הזה חסד של אמת.

Young Folks – Peter Bjorn & John

מוזר הוא הצורך לשרוק בפני יופי, מוזר מאוד. יש הרבה רגעי פופ גדולים בהיסטוריה והשריקה הזו מהדהדת בראש שלך כל פעם שאתה רואה משהו שאתה לא יכול לעמוד בו ואתה רוצה לקחת אותו הביתה איתך. שיהיה חלק מהחיים שלך שתרצה לשרוק כל פעם שאתה רואה אותו מחדש, כי הם רוצים לדבר עלי ועלייך. אבודים בבין לבין שבינו לבינה, ולא אכפת להם מכלום, ואיזו תועלת יש לעולם מאנשים שמאושרים באהבתם? ואם השיר הזה לא גורם לכם רצון עז לרקוד ולשמוח בכל מאודכם כדאי שתתחילו לקחת מגה לב-פלקס. כי ללב אין חלקי חילוף…

Cyndi Lauper – True Colors

כי רק בעידן כה פלורוסנטי כמו שנות המשונים , יכלה מישהי קטנה עם קול גדול, לשיר שהיא רואה את הצבעים האמיתיים שלך יפים כמו הקשת, אז אל תפחד להראות אותם. כי גם הלחישה שלה לא מסתירה את העובדה שהיא לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהיא ראתה אותך צוחק, ואם העולם הזה משגע אותך, עד שאתה נשבר, תרים טלפון והיא תהיה שם. סינדי לאופר היתה פיית פופ פלאית עם  שיער  אדום  בלונדיני וכחול, יפיפיה כמו הצבעים האמיתיים של הקשת.

Peter Gabriel & Kate Bush – Don't Give Up

זה החיבוק של האייטיז. הקליפ הבלתי אפשרי הזה שבו רק שמש מדומה מתחרה עם החום שקורן משניהם, יש משהו מוזר בחיבוק ההוא הן בוש והן גבריאל נראים כנמצאים ואבודים באותה מידה, אולי מתוך אותה תקוה מטופשת  ש-"יהיה בסדר…" יגיע יום אחד. אבל גם כשאין לך ברירה אלא לקום ולגרום ל"בסדר" הזה לקרות, כדאי להתחיל את המסע הזה מתוך חיבוק שמאמין בך. פעמים קשות מספור חשבתי על הסטיקר הזה – "אין ייאוש בעולם כלל", וחשבתי שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואכן אין יאוש בעולם כלל, רק בבני אדם.

Velvet Underground  – I'll Be Your Mirorr

זה לא מקום מפואר במיוחד, מלא סמרטוטים וסחבות, רחוק מלהיות מסודר ונקי, דלת ארון שאף פעם לא נסגרת  כראוי ותמיד חג באויר ריח סדינים ממתינים לכביסה, אתה מתבונן בכיור ורואה את הלכולך שמעכיר את הלבן, את הביוב שאורב למים שבמעוף אחד קצר כל כך הופכים מצלולים למלוכלכלים, אתה מרים את עינייך למראה ורואה את עצמך מטושטש דרך האדים, קצת כמו שהיית ילד, קצת כמו כשתהיה זקן, ואתה יודע שאתה אולי לא במקום הכי טוב בעולם, ובטח שלא הכי יפה מכולם אבל זה, ממש כאן, הוא המקום שממנו מתחילים כל השירים כולם.

כמו הרבה דברים בחיים, לו ריד ידע את זה קודם, לכן הוא כתב את השיר המואר הזה מתוך החשכה הגדולה ביותר. כמו המים בכיור, המרחק בין טהור לטמא מעולם לא היה קצר יותר או מובן יותר.

Big Star – Ballad Of El Goodo

"לפני שנים רבות, הייתי כולי מוכן לחיות, ומאז אני מנסה קשה כנגד סיכויים שלא יאמנו, ונהיה כל כך קשה בזמנים כאלו להחזיק מעמד, האקדחים שמחכים להיתקע בצידי כבר טעונים, אבל אין אף אחד שיניא אותי מדרכי". הבלדה על הלבדה של הטוב, על הסיכוי האחד למיליארד שעליו אתה נלחם כל החיים למרות שאתה יודע כי העולם הזה בנוי כך שתמיד יהיה קשה להחזיק מעמד ותמיד יהיו אקדחים טעונים בצידך, אבל לפעמים כל שעליך לעשות הוא לפזם את "להחזיק מעמד" ואתה תתקדם עוד קצת.

Mazzy Star -Fade Into You

כשהרוך בקולה של הופ סנדובל נכרך סביב הגיטרות הרכות שמסתחררות סביבך נוגות ונגועות באותה חולשה, רק אז אתה מבין שהשיר הזה הוא התשובה לשאלה –  מה יש מעבר לחיבוק?

הנה רשימה חלקית: האור המוזר שמגיח מתוכך כמכת ברק, העייפות כשאתה עייף מלהיות, עייף מהידיעה, עייף מהזכרונות, כשאתה נאחז ברגע כמו בדרקון פראי, רושף ונושף כשאתה מעביר את מלוא הווייתך הגנטית, החיכוך הרטוב וריכוז משא הדורות, כשאתה נדחק לתוכה בתקוה לזיין לה את הנשמה, כשאתה מנסה שוב לנצח את הזמן דרכה, כשאתה נותן לה בלב הליבה, כשאתה רוצה לשגר את העתיד אל עתידו, כשאתה רוצה להעלם לתוכה ולא להיות…. הרבה מעבר לפסיונים של באך ולמיסות של מוצארט, יחסי מי ומה ומין,  מעולם לא נשמעו  קדושים יותר.

 Spiritualized – Ladies And Gentelmans, We Are Floating in Space

יש שירים טובים ויש שירים מדהימים ויש את השיר הזה. מוזר מואר וגדול מכולם וללא שם ממש.  אם הייתי צריך לתת לו שם הייתי קורא לו "שיר השירים" שכן הוא נשמע כמו כל השירים כולם מנוגנים יחדיו מכל הרמקולים שבעולם המצטרפים יחדיו לחויה פיזית עוטפת שמטבילה אותך פעם אחר פעם במי צליל צלולים.

אני יודע שמי שכתב את השיר הזה נחשב לבן אדם ממשי, קוראים לו ג'ייסון פירס. הערכה שלי היא שהוא מלאך לשעבר. רק מי שהיה שם יכול לתאר לך בדיוק כיצד זה מרגיש לצוף בחלל ולהיסחף בזמן.

כשהוא מעלה באוב את אלביס, רומאו ויוליה, ג'ון קולטריין ובעצם את רוחותיהם של כל מי שאי פעם אהבו עד שהמוות הפריד בינהם, אתה מבין שזה שאין לו כנפיים לבנות זה לא מפני שהוא לא מלאך אלא פני שהוא הוא מלאך המוות עצמו.

לקח לי הרבה שנים להבין שמלאך המוות, הוא זה היושב בין העולמות מעצב את יצירת המופת השמימית שאלוהים השאיר בידיו – את האנושות כולה. מחייך בעצבות ומסמן לבני האדם את קו המים שמפריד בין החיים ומעבר להם. תוהה על ההמצאה המוזרה של בני האדם, על הדבר היחיד שהוא לא מבין עד סופו, הדבר היחידי שחומק ממנו שוב ושוב, הדבר שהוא לא יכול לאחוז באצבעותיו הקרות – אהבה.

Daniel Johnston – True Love Will Find You in The End

הנה תובנה לאלו שסיימו 120 שנות לימוד ולא הבינו את האמת הבסיסית ביותר –

"אהבה אמיתית תגלה אותך בסוף,

אתה תגלה בדיוק מי היה לך חבר.

אל תעצב, אני יודע שכך יהיה 

אל תוותר עד שאהבה אמיתית תגלה אותך בסוף

זו הבטחה עם מלכודת

כי רק אם אתה תחפש, היא תוכל לגלות אותך

כי האהבה האמיתית מחפשת גם,

אבל איך היא תכיר אותך אם לא תצא אל האור, אל האור..

אל תעצב, אני יודע שכך יהיה

אל תוותר עד שאהבה אמיתית תגלה אותך בסוף"

Johnny Cash – Love's Been Good to Me

הנופים המתחלפים בדרך אל עיניה, קרני השמש האחרונות שמבליחות מבעד לעצים ומשחקות איתך במחבואים כל הדרך אל שיערה המסובך, הרוחות הכחולות שחולפות דרכך אל השקיעה העוממת, רק במרחק פעימת לב אחת, אתה מבין שמה שמציק לך בצד זו התחושה שהצורך להגיע הוא רק תרוץ…  האהבה שאתה מחפש היא החיפוש עצמו, והדרך הביתה, היא הבית האמיתי שלך.

Louis Armstrong – What a Wonderfull World

כי בסופו של דבר העולם לא מושלם בשלמותו. הבחירה היא איך להסתכל עליו. אם אתה מתבונן עליו דרך העיניים הטובות של לואיס ארמסטרונג שרואות ילדים גם כשהן רואות את המוות, ורואת את האהבה שבין אנשים גם כשהיא רק לחיצת ידיים. זאת הדרך היחידה להשלים עם חוסר המושלמות של העולם בו אנו חיים, שיר שהוא המנון פרטי, המנון פרטי שהוא שיר קוסמי, שיר קוסמי שצריך לפתוח כל בוקר חדש בכל מקום שבו זורחת השמש. כי העולם שהאנושות הרסה אף פעם לא היה, ולעולם לא יהיה יותר יפה מפה וכאן בשיר הזה.

 

 

למצוץ ללו ריד את הזין

Lou-Reed-with-his-dachshund

באביב שעבר יצאתי עם נערה שהיתה מנהלת ההופעות של להקת רוק. כשסיפרה להם שהיא מתראה איתי הם אמרו לה, "אה, כל מה שהוא רוצה לעשות, זה למצוץ ללו ריד את הזין."
אני אמצוץ ללו ריד את הזין, בגלל שאני גם אנשק, את כפות רגליהם של מנסחי המגנה- כארטה.
אני משאיר לך לשפוט את ההצהרה הזאת כרצונך.  משום שזה לא ללו ריד אלא למי שקורא את המילים האלו, אני מכניע את עצמי. לא אכפת לי מכלום כמעט, אבל אני יודע שאני תמיד נמצא בידיים טובות איתך.
אני אדם ריאלי. לכן אני מאזין ללו ריד. וזו הסיבה שבגללה אני מאליל אותו. בגלל שהדברים שהוא כתב ושר וניגן ב"מחתרת הקטיפה" היוו עבורי חלק מתחילתה של מהפיכה אמיתית בתוכנית השלמה שבין אישה לגבר, גבר לגבר, אישה לאישה, בן אנוש לבן אנוש. ואני לא מתכוון לשיבוטים. אני מתכוון לרבגוניות שנמתחת עד הכוכבים.
כולם מניחים שהמוח והגוף מנוגדים אחד לשני. למה בעצם ? ( אם נתעלם לרגע מששת אלפים שנים של היסטוריה ) הקוף כנגד המחשבה . כמה משעמם. אבל עדיין אנו קונים את זה, כולנו.

"מחתרת הקטיפה" היתה הלהקה הכי גדולה שאי פעם התקיימה בגלל שהם התחילו להציע שהדברים אינם כך, בעצם עובדת המעשה שהכרה בניגודיות זו היא טראגית ברמה הבסיסית ביותר של הזויות המוקצנות.
הזויות ? הא!!
מהו ההבדל בין עיקול החזה של אלילת מין,  לבין עצמות הירך של סוס הרבעה, והסנפירים שעל שברולט מודל 57 ? הצגתה של השברולט לתוך ההשוואה היא רעיון אמריקאי שאנדי וורהול הביא לכלל שלמות, ולכן הוא נביא החורבן שלנו.
לו ריד הבין כבר בשלב מוקדם שכל מה שנחוץ הוא לגעת בלחי של האחר, לתת להם מעט הכרה, להניח להם להיות,אולי להקליט את זה וכך להצדיק את הטרגדיה דרך האומנות .

וכל אמנות הינה מעשה אהבה למין האנושי בכללותו.
אה לו, זו המוזיקה הטובה ביותר שנעשתה אי פעם.
הפתיחה של "כל מסיבות המחר" היא כמו לצפות בשחר מבקיע מעל גדות של בנינים, דרך החלונות של אותם כלובים אלגנטיים והרמטיים, שמרגישים כאילו היו כתובים טוב מדי, ואני חושד שהם הסכין הנוספת שחותכת דרך הקרביים שלך, היבשות שמפרידות בין ספרות ומוזיקה מבלי שיהיה אכפת להן אחת מרעותה .
לפני שני לילות אחד מחברי הטובים והיה כאן ודברנו על אירן ועתידה של השגרירות שבה אנו חיים.
בסופו של דבר הסכמנו שאנו גולים בארצנו, אז איפה זה משאיר אותנו ?
גלות ברחוב הראשי .
שזה בדיוק המקום שבו אתה תמיד היית, לו, שהוא לא כזה מקום גרוע להיות בו, אבל אם אתה מרגיש שם בבית, אתה כנראה פסיכופאט, אבל אתה ידעת את זה כל כך מזמן.
אנחנו נגמור שם בצורה זו או אחרת, בטח נחלוק בירות בבר כשהורינו לצידנו, והם ידעו את מה שאסור שאף אחד אחר ידע , החטא שעליו אין מדברים, האהבה שאין מעזים לומר את שמה, המכור הגיע סוף סוף הביתה.

לסטר באנגס
1980

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: